הרה"ג גמליאל רבינוביץ שליט"א במחיצת כ"ק האדמו"ר זצ"ל

הילולת האדמו"ר משומרי אמונים בעל ה"חוקי חיים" זצוק"ל • מאמר מיוחד

היום הילולת כ"ק מרן האדמו"ר משומרי אמונים בעל ה"חוקי חיים" זיע"א שעלה בסערה השמימה ה' אלול תשע"ב

כתבות נוספות בנושא:

האדמו''ר מסקולען ירושלים במעונו של גאב"ד ירושלים
שמחת הנישואין לבן רב קהל חסידים טבריה ובת אב"ד מאקווא נתניה
דוכן העיתונים • כל שערי השבועונים על המסך שלכם
החל מחזור 23 לעידוד כתיבת חידו"ת שע"י ממלכת התורה 'וכתבתם'

כ"ק מרן האדמו"ר משומרי אמונים בעל ה"חוקי חיים" זיע"א הגה"ק רבי אברהם חיים זצוקללה"ה, בן הגה"ק רבי אהרן ראטה זצוקללה"ה עלה בסערה השמימה ה' אלול תשע"ב


ראיון מלא געגועים מחסיד אל רבו, הגאון החסיד רבי אלחנן יעקב דוד הכהן רבינוביץ שליט"א מח"ס מועדי קדשיך, מרבני קהילת שומרי אמונים, מהמקורבים למלכות, האדמו"ר משומרי אמונים זיע"א, מתרפק אל ימים מקדם עת זכה והתפלש בעפרו של אותו קדוש, ומגולל בפנינו סיפורים אשר עיניו ראו ולא זר, למען יידע דור אחרון משגב מדרגותיו הנעלים והטמירים.

גזרה על המת שישתכח מן הלב, כך אמרו חז"ל וכך מוכיחה המציאות. לכן הקב"ה נתן שלושה לבכי ושבעה לשֶבֶת, שלושים למספד ושנה לאבל אולם, ר' אלחנן מתאנח בכאב לא כן ניכר עליו. דומה, כי רק אמש התבשר בבשורה המרה. עדיין הומה ליבו געגועים אל הרבי.

כשנשאל מאימתי זכה להתקרב אל האור הגדול החל מגולל בזכרונותיו וניכר כי הוא נמצא אי שם במקומות נעימים יותר 

החל ממוצאי שמחת תורה תשכ"ט התפללתי ב"שומרי אמונים", רגש התפילה שבה אותי, התפעלתי מהטיש, אולם עדיין לא הייתי מאנ"ש של הרבי. הטישים והתפילות של אותו חג השאירו בי חותם עמוק, תחושה של רוממות שעד אז לא ידעתי, חשתי אור גדול, אך לא חשבתי שיבוא יום ואהיה דבוק ברבי בכל נימי נפשי, ארוכה היתה הדרך, אך אט אט התקרבתי לאור הגדול, עיני נשזפו במראות אלוקים הצצתי ונפגעתי.

עין לא ראתה אלוקים זולתך

כשהרבי התיחד עם קונו בינו לבין עצמו ראו אצלו הרבה יותר מאשר ברבים

לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב. יום זה מהווה עבורי את התפנית והשינוי, מספר רבי אלחנן. וכל כך למה? בחמשה עשר באב תשל"ג מוניתי לשמש בקודש פנימה בשבתות ובמועדים, תפקיד אותו מלאתי בשלמות עד לנישואי, שבט תשל"ז. ואז ראיתי מקרוב כיצד באה לידי ביטוי התגלמות מיוחדת של גדול בענקים – שהעניק חמה בקומתו התמירה בשלימות בלתי מצויה בכל מעשיו ודיבוריו. או אז, כשראו עיני ושמעו אוזני והתוודעתי מכלי ראשון לדרגות עצומות עד מאוד, הפכתי להיות חסיד, והתקשרתי בכל נימי נפשי וליבי עם הרבי.

רגיל הייתי עד אז לראות את הרבי כשיש "עולם" גדול מסביב, אך לראות את העבודה העצומה גם כאשר הרבי עם עצמו בביתו באופן בלתי אמצעי, כאשר עין לא רואה ואוזן איננה שומעת, רק הוא וריבונו, קיבלתי הבנה חדשה מגלה טפח ומכסה טפחיים מהי. בכל מאודו נזהר היה הרבי שלא להראות מעשיו בפני בני אדם. כשהייתי נמצא בביהמ"ד וראיתי את הרבי נכנס כגיבור לתפילות ידעתי שכך נראה רבי כאשר הולך לעמוד לפני ממ"ה אך אחרת היא כאשר התוודעתי להקפדה על זמנים לאחר ימים שלמים בהם לא ראה הרבי תנומה לעפעפיו. שעות על גבי שעות של לימוד התורה ביגיעה עצומה ללא הפסק רגע. ראיתי הקפדה אין סופית על הלכות, מנהגי חסידות ועוד ועוד.

כמשמש זכיתי לראות שלא שינה לרבי כהוא זה אם הטיש מתנהל בפני קהל רב. אם הטיש מתנהל בהיכל הטישים, או במתכונת מצומצמת בפני מנין מצומצם בחדרו. בכל פעם מחדש התרגשתי לחוש את הקדושה והטהרה השורה ומשתפכת, את השתפכות הנפש, את הבכיות בי-ה ריבון. אשרי עין ראתה אלה. אשרי עין טעמה אלה! אדרבא כמה סגור ומסוגר היה יותר כך נתגלה העבודה יותר, מה שראו בטישים הסגורים יכלו להבין מה הרבי מסתיר בחוץ.

בהיותי משמש ראיתי יראת הרוממות שאפיינה את רבינו והשפיעה על כל החוסים סביבו. (אפשר לראות ענין זה אף בהקדמתו לספה"ק שלחן הטהור שחיבר אביו הק' רבינו הזקן זיע"א). וכמו שהעיד עליו רבו הק' מבעלזא זיע"א "ער איז דער יראת שמים פון דור". לא פעם ולא פעמיים אירע שביקש ממני להביא לו איזה דבר, וכשרק ראיתי כי קרן אור פניו אזי מרוב אימה ופחד שכחתי לגמרי איפה נמצא חפץ זה והייתי מסתובב סחור סחור מסביב שולחנו של רבינו מרוב הפחד להזכר איפה נמצא דבר זה. אי אפשי להעלות על דל שפתי הפחד והאימה בחג השבועות כשקרא רבינו את סדר האקדמות. אני נקראתי לעליה הראשונה ככהן, וזכיתי לעמוד לימינו בעת ההקדמות, ועדיין חקוק בעצמותי המחזה האלקי שזכיתי לראות ממקום עומדי. רבינו הפיל עלי פחד נורא ואור גדול, כך שהייתי צריך להתאמץ עם כל הכוחות כדי שלא לשכוח את הברכה שאומר העולה לתורה. חשתי שאני כמעט בטל במציאות, כפשוטו ממש. תחושת פחד זו הזכירה לי את שתדיר היה רבינו מספר, שכאשר שבת אצל רבו הק' מבעלזא זיע"א בשבת כובד רבינו לעליית המפטיר וכשהראו להרה"ק מבעלזא זיע"א מקום התחלת הקריאה נרעד כולו ושיניו דא לדא נקשו, ורבינו שעמד שם מרוב אימה ופחד שנפל עליו, היה צריך מאד להתאמץ כדי להצליח לומר הברכה שעלה לתורה.

מן ההר אל העם

המפליא הוא שדרגותיו הנשגבות בעבודת ה' וביראת שמים, בתפילה ובשבת, נשתזרו במידותיו האציליות.

פעם אחת הייתי מהלך בדרך עם רבינו זיע"א, ולפנינו הלך אדם מאוד לאט. מכיוון שלא רציתי שיפריע למהלך רבינו, רמזתי לו בידי שיטה מעט ויפנה את הדרך. בראות הרבי כזאת אמר לי "מה אתה רוצה מהאיש הזה, הוא עשה לך משהו"? והזהירני, שאם שוב יראה אותי עושה כדבר הזה לא יוסיף לילך עימדי.

הרבי היה ממעט מאוד להעזר במשמשים, ובדברים שיכול היה לעשות לבד לא ביקש כלל את עזרתם, ובפרט אם היה הדבר לכבוד שבת וכהכנה לשבת, הגם אם קשה היתה המלאכה. ובדברים שלא יכל לעשות אם מפאת חולשתו וכדו', היה אומנם מבקש מהגבאים את עזרתם, אולם היה מסייע בידם ותמיד בהתנצלות.

זכורני שבערב סוכות הייתי צריך להעביר את מיטתו של רבינו זיע"א לסוכה. בראות רבינו שאני סוחב את המיטה בקושי רב, לא חס על כבודו וכוחותיו, ומיד הגיע וסייע בידי בהעברת המיטה.

הכרת הטוב לאחר שלושים שנה

הכרת הטוב שהבחנתי אצל רבינו הדהימה אותי בכל פעם מחדש. היה מכיר טובה גם שנים רבות לאחר מעשה. ומעשה היה, כשנפטר המקובל הגה"צ רבי יהודה זאב ליבוביץ זצ"ל ביקש רבינו לברר את שם אביו ואת שם אמו. שאלוהו מפני מה מברר זאת, וסיפר שלפני שלשים שנה בערב פסח היה נחוץ לו להזיז איזה ארון גדול ואף אחד לא היה בנמצא והרב ליבוביץ היה אז בבית מדרשינו והציע את עזרתו, ומחמת הכרת הטוב רוצה את השם כדי לכוין בברכת מחיה המתים.

דמיטמרין גליין ליה

חיל ורעדה אחזה בקרב החסידים קודם שהיו נכנסים אל הרבי, וזאת משום כי בעינינו ראינו איך מעשינו פרוסים לפניו כיריעה. במאור פנים אבהי היה רבינו מקבל את הנכנס לקודש, לב היה נמס לנוכח עיניו הק' שהיו פקוחות להבין ולידע את אשר על לבבנו, ישועות ומופתים בלתי נתפסים מעל גדר הטבע היינו רואים, ואין הם צריכים לפרסום משום שהם ידועים לכל. פקחות ותבונה שאין לתאר, האר"י הקדוש ז"ל כותב שאע"פ שנתבטל רוח הקדוש מכל מקום בכל דור ודור יש כמה צדיקים שיש להם רוח הקודש. ואכן, רוח הקודש ותפיסת מחשבה היו מהדברים הפשוטים של רבינו. עד כדי כך, שלא ארע שנכנסתי ל"קבלת קהל" ולא הבחנתי באיזה רוח הקדוש גלויה או באיזה תפיסת מחשבה, וכגון שהשיב על שאלה לפני ששטחתי את דבריי, והדברים התאימו בדיוק נמרץ. אציין שמדובר בדברים שלא שוחחתי עליהם קודם, ועל פי דרך הטבע לא יכל לדעת מה רצוני.

בהיותי מנהל התלמוד תורה שומרי אמונים בעיה"ק ירושלים הגיע פעם רבינו לת"ת כדי לתת הדרכה וחיזוק למלמדים. אח"כ נכנסתי לקודש פנימה, ושיבח לי מלמדים מסויימים שניכר עליהם יראת שמים אח"כ שאל על מלמד פלוני. אמרתי לו שהוא גם מלמד מצויין, אמר לי הרבי "זיי מברר זיין יראת שמים" [=תברר על יראת השמים שלו]. ניסיתי לחשוב כיצד אוכל לברר פרט זה, הרי זה דבר המסור ללב. אשר על כן, גמלה בליבי ההחלטה, שאם הרבי חושד ביראת השמים שלו הרי וודאי שמלמד זה אינו ראוי לחנך תשב"ר. התחלתי להצר את צעדיו, להקפיד על איחורים שלפני כן הייתי מחליק ומוותר. מלמד זה חש בשינוי יחסי כלפיו, ושלח אלי את ידידו – שגם הוא שימש בת"ת במלאכת הקודש והיה עימי בקשרים טובים לברר מה זה ועל מה זה.

בעדינות סיפרתי לו דברים כהוויתם, כיצד הרבי שאל אותי, ואיזו החלטה גמלה בליבי. המלמד הנ"ל היה המום מתשובת רבינו וגילה את אוזני שיודע למה כיוון הרבי, והוסיף וסיפר לי איזה פרט על המלמד הנ"ל, אז הבנתי למה כיוון בדברי קודשו.

כשנכנסתי אל הרבי ואמרתי לו "לגבי המלמד נודע לי המעשה…" הרבי השתיק אותי מיידית, כיסה את אוזניו ואמר "זאג נישט, זאג נישט, איך וויל נישט הערן, דער עיקר, ער איז שוין נישט אין תלמוד תורה?" [=אל תגיד, אל תגיד, אינני רוצה לשמוע. העיקר, הוא כבר איננו בתלמוד תורה?] וכשהשבתי לו בחיוב, נחה דעתו ולא רצה להרחיב מילה נוספת בנושא זה.

שמעתי שפעם התבטא ואמר "דוד המלך אומר בתהילים "כי רגע באפו חיים ברצונו", אם אני מסתכל רגע באף העומד מולי, "חיים ברצונו", חיים יכול לראות הכל"…

וראשו מגיע השמימה

רגלי הרבי היו מוצבות ארצה, אולם זכינו לחוש את ראשו מגיע השמימה. אין אנו מבינים בנשמות ובתיקונם אך מאשר זכו עינינו לראות לא נמנע, חזון נפוץ היה לראות את רבינו זיע"א מייחד ייחודים, ועוסק בתיקוני נשמות. נעלה עלי גליון מעט מזעיר מאשר זכו עינינו לראות.

וכה מספר ר' אלחנן שליט"א: פעם אחת כאשר קיים רבינו מצות ראשית הגז במושב תפרח נקראתי ע"י הרבי לשמש ככהן ולקבל את ראשית גז הצאן. היה אז בעת מלחמת לבנון השניה, ונתארחו בתפרח הרבה אורחים שנמלטו מהצפון וכאשר הגיע רבינו לערוך את מצוות ראשית הגז עברו אצל רבינו ליתן שלום, ולכל אחד ואחד הרבי הושיט ידו הקדושה. אך כאשר עבר אחד מאנשים, שהיה נראה כלפי חוץ שומר תורה ומצוות, משך רבינו את ידו. בפעם הראשונה חשב הנ"ל שהרבי לא שם ליבו אליו, לכן עבר שוב ושוב. אולם בפעם השלישית, כאשר הושיט את ידו לרבי, ניכר היה שהרבי נזהר שיד קודשו לא תיגע ביד היהודי הנ"ל. היהודי הנ"ל הבין שיש דברים בגו, ולא מקרית היא אי נתינת היד לשלום. תיכף התחיל הרבי לשאול אותו האם אתה שומר שבת, וענה במצח נחושה לא, ואז דיבר עימו הרבי בדרכי נועם בגודל שמירת השבת ועונש חילולה. לאחר השיחה, הבטיחו היהודי שמעתה יחל לשמור שבת.

ואם בראשית הגז עסקינן, נביא סיפור נוסף שנותן מושגים על שגב ורוממות רבינו: בקיץ תשס"ב במעמד ראשית הגז בתפרח, הביאו לפני הרבי כבשים כדי שיגזוז את הצמר. הכבשים בטבען משתוללות ולא מאפשרות לגזוז בקלות. אבל היה כבש אחד שכאשר רבינו רצה להתחיל את הגזיזה, הוא לא אפשר זאת בשום פנים ואופן וברח שוב ושוב. גם כאשר ניסו להחזיקו במאמצים גדולים לא עלתה בידם והוא שוב ושוב ברח. כשרבינו ראה שכך הם פני הדברים נענה ואמר: כבש זה אין צורך להחזיק. אני אחזיק אותו. וזכו עינינו לראות, כיצד הרבי מניח את ידו הקדושה, ובאורח פלא נעמד הכבש דום, עד כדי שבעל העדר התפלא והעיד שמעולם לא ראה שגוזזים לכבשה את צמרה והיא עומדת בהכנעה וברוגע. בייחוד כאשר כבש זה השתולל לפני כן באופן יוצא מגדר הרגיל. לאחר המעמד הפטיר הרבי ואמר שבכבש מגולגלת נשמה שצריכה תיקון, והוא רוצה לאכול את הבשר בראש השנה. והיו הדברים לפלא.

רוח הקודש הופיעה בבית מדרשו

פעמים רבות ביקש הרבי לברר שם של נפטר מסוים עם שמות הוריו. ופעם, כששאלו מקורבו לשם מה צריך זאת, השיב לו הרבי לאחר הפצרות מרובות כי הנפטר התגלה אליו וביקש שיעשה תיקון לנשמתו. כי הרבי היה כאן בארץ, אולם נשמתו שוטטה בגבהי מרומים והצילה רבים מרדת שחת.

זכורני כי פעם כאשר חל חג שמחת תורה בשבת, וסיימו ההקפות באיחור, ורבינו קידש על היין עם דמדומי החמה וטעם מזונות וקוגל. אני עמדתי בזוית מוסתרת על ידי רבים מאנ"ש שעמדו סביב לרבינו. בליבי עברה פתע מחשבה, הן תיכף השבת עוברת, ועדיין לא קיימתי את מנהג אכילת קוגל בשבת, מנין יבוא לידי קוגל? רק עלתה המחשבה בליבי, והנה הרבי קורא לי, ונותן לי חתיכת קוגל ולא מזונות… ויהי לפלא גדול.

פעם התפלל רבינו מוסף בחוהמ"ס במנין מצומצם בחדרו לאחר התפילה הסתובב לקהל ואמר הרגשתי שהקליטו אותי והפריע לי דבר זה בכוונת התפילה, ואבקש למחוק הקלטה זו.

זכורני, כי בשנת תשל"ז התקיעות נשמעו בקושי רב. אחר ראש השנה ביקש רבינו מאחד מחסידי גור כיצד היו השנה התקיעות בגור. השיב לו החסיד כי גם שם נשמעו התקיעות בקושי רב. הפטיר רבינו ואמר "די יאהר, דארף דער גערער רבי גרויס רחמים". [השנה צריך האדמו"ר מגור לרחמים גדולים]. וכשנסתלק כ"ק מרן הבית ישראל זיע"א בב' אדר באותה השנה, הבנו משמעות דבריו הקדושים…

באחת השבתות שהיה הרבי בבני ברק, זכורני שרוח חזקה הזיזה מחיצות ברזל שעמדו על הגג. הרבי אמר לבנו כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א מאשדוד: "לפלוני בחיי חיותו היתה קשה הנסיעה לבני ברק, אבל עכשיו הגיע תיכף ומיד לכאן…" בני קהילתנו בבני ברק הבינו מדברי רבינו כי למגינת הלב חסיד זה כבר איננו בהאי עלמא, ועד מוצאי שבת השיחו אודות גדלותו, משום שהיה ברור מדברי הרבי כן. במוצאי שבת קודש התברר, ולא לפלא, כי אכן חסיד זה הסתלק באותו הזמן שאמר זאת רבינו.

באחת השנים שנסע רבינו לתפרח, עדיין הייתי בחור צעיר לימים ועוד לא זכיתי לשמש בקודש פנימה. הרבי הורה שבשבתות יצטרף אליו מנין מצומצם בלבד של אברכים (ולא בחורים). וכך היה. אולם, חלפו כמה וכמה שבתות, ונפשי צמאה להסתופף בשבת בצל קדשו. בליבי גמלה החלטה נחושה, כי יהיה מה שיהיה, אני נוסע.

אחד המשמשים שארגן הנסיעה, הואיל להכניסני במנין הנוסעים. הרכב יצא לדרכו, והנהג הציע כי הפעם יסע דרך חברון (בשונה מהדרך הרגילה). היה זה קודם עידן הפלאפונים, ומיותר לציין שמלבד הנוסעים ברכב לא ידע אף אחד שמסלול הנסיעה שונה. בדרך ארעה תקלה, ובעת היותנו בחברון הנהג איבד את דרכו. לאחר זמן מצא את הדרך הנכונה, והגענו לחיים ולשלום לתפרח.

והרי זה פלא, בעברנו ליד הדירה של רבינו, יוצא לקראתנו המשב"ק הרה"ח ר' דוד בינעט שליט"א ופונה ואומר: "נסעתם דרך חברון". היינו אחוזי השתוממות, מנין נודע לו זאת? השיב ואמר ר' דוד, שהרבי אמר לו לפני שעה קלה שמודאג מאוד, מכיון  שנסעתם דרך חברון…

או אז הבנתי את הנימוק והטעם של הסוברים, שכשנוסעים לצדיק אין צריך לומר "תפילת הדרך"…

שבת קודש בצל כנפיך יחסיון

גם אם כל הימים יהיו לדיו לא אוכל לתאר הכל, כי אפשר למלא גליונות בצפיפות בניסיון לתאר שגב תפילת מנחה בערב שבת אצל רבינו, או לחילופין רוממותה של קבלת שבת באמירת "בואי בשלום", ועוד ועוד. רבינו היה "א ברען פייער" מבואו ועד צאתו. בטישים ובתפילות זכינו להרגיש אור גדול שאין לתאר ואין לשער. פעם, כשרבינו לא חש בטוב ערך את הטיש בחדרו ואמר שהקהל בחוץ ישיר את הי-ה רבון, כי רוצה לשיר ביחד עם הקהל. אחרי זה אמר שכרגיל, בהיותו בבית הכנסת אינו רואה, אבל עכשיו ראה שכששרו י-ה רבון ענן חפף על בית הכנסת ונמשך עד לשמים.

שמעתי פעם את מרן אדמו"ר מויז'ניץ שליט"א מעיד באוזני רבינו, כי כאשר סביו הרה"ק בעל ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זיע"א הסתלק, הוא חש שהשבת מתה. איננה. אולם, משעבר להתגורר ברח' שפת אמת, סמוך לבית מדרשנו אשר בעיר התורה והחסידות בני ברק, הבין כי לא כן הוא. מביתו הסמוך לבית מדרשנו שמע את א ברען פייער של רבינו זיע"א בטיש. או אז הבין וידע, כי השבת חס ושלום לא הלכה לה. יש מי שמחייה אותה ברוב געגועיו ושגב דרגותיו – ה"ה רבינו הקוה"ט זיע"א.

פעם שוחחתי עם הרבי זיע"א על מדרגות צדיקים ובמהלך הדברים אמרתי לו בשם אחד האדמורי"ם זצ"ל שצדיק יכול להוריד מאדם את כח הבחירה כך שירצה רק לעשות רצון השם ולא יהיה לו שום נסיון וקושי בזה. אמר לי הרבי "דאס נישט", והסביר, שמזמן הרבי מלובלין לא היה צדיק שהיה יכול לעשות כדבר הזה. אבל הצדיקים בזמן הזה, אמר הרבי בענוונתנותו, יכולים לקחת נשמה בטיש, לצרפה ולזככה עד תבהיק היא כקריטסל… ודברים אלו, הרגשנו באופן מוחשי עד מאוד בכל פעם לאחר טיש אצל הרבי. חשנו כיצד הרבי מצחצח ומבריק את נשמתנו. אף על פני החסידים היתה ניכרת קדושה וטהרה לאחר כל טיש וטיש.

פושט צורה ולובש צורה!

רבינו סיפר כי בהיותו ילד קטן מצא תמונה של הרה"ק בעל הצבי לצדיק מבלוזוב זיע"א – רבו של אביו – רבינו הזקן זיע"א. הביא את התמונה לאביו, בחשבו בתום לב כי אביו ישמח בתמונה. אולם אביו, השיבו על אתר: "אין לי מתמונה זו מאומה". כשמוע רבינו מילים כעין אלו, תמה עד מאוד. לפליאת רבינו השיבו אביו "צורתו של רבי, בעל הצבי לצדיק, פשט צורה ולבש צורה. שהרי כל זמן ומועד היתה צורתו מתחלפת לפי ערך הזמן, לכן מה יש לי מתמונה שמייצגת רק זמן אחד ממסכת חייו הארוכה ומופלאה?"

דברים אלו כלשונם ממש ניתן לומר אף על רבינו זיע"א. שכל מי שהיה מסתופף בצילו ראה שהיה לובש צורה ופושט צורה. לא היה תואר פניו בשבת כבחול, לא היתה שמחתו בחג "שמחת תורה" כאימה ופחד ששרתה על פניו ביום הכיפורים. כל חג ומועד, וכל זמן באשר הוא הקרין על פני רבינו תואר וצורה שונים. דבר זה אף ניתן להבחין בתמונות הרבות של רבינו, כאשר צורתו שונה באופן משמעותי ביותר, חסידים רבים העידו כי לעיתים יכלו לדמות כי מדובר בשני אנשים שונים לחלוטין.

עד כדי כך, מספר רבי אלחנן, שב"קידושא רבא" ניכרה על פני רבינו בחינת יראה, ומשום כך לא העזתי לשבת ליד השולחן. אולם, כשרק קם ליטול ידיו לסעודה, לפתע ראו על פניו בחינת אהבה.

כל דבר לפי בחינת עניין אותו זמן, שהרי ידוע שהיה חד בדרא בחכמת אלוקית זו. ומחמת גודל קדושתו חש כל בחינה עד שצורתו ומהותו השתנו לחלוטין.

היתה איזו שהיא התארגנות מטעם אחת החברות הגדולות בארץ, שנתנו כסף למוסדות, אולם למוסדותינו לא תרמו מאומה. התקשר אליהם הרה"ח ר' אלעזר חנון שליט"א משב"ק בית שומרי אמונים ושאלם מה זה ועל מה זה ולמה יגרע חלקנו. השיבו מנכ"ל החברה בסיפור, ואמר לו שבילדותו לקחו אביו פעם אחת בלבד לשולחן הטהור בשבת בצהריים אצל רבינו, וידוע שבמיטאג טיש היה רבינו מדבר ענייני מוסר לתלמידים, וגם באותה שבת דיבר רבינו על חומר עבירה מהי, "ומאז", כך התבטא אותו מנהל החברה, "אינני חש טעם בעבירה. כל פעם כשאני עבר עבירה אני נזכר בדמותו" ואני, כך סיים "לא אשלם פרוטה למוסדותיו של מי שהוציא לי את הטעם מהחיים…" סופו של המעשה היה, שיהודי זה חזר בתשובה שלימה והיה לבעל תשובה גמור.

חביבות המצוות

דוגמא לנושא זה ראינו גם בעת הפרידה מהסוכה. בשנים קדמוניות, כאשר בהושענא רבה גמרו עדיין מוקדם, רבינו הספיק ליטול ידיו לסעודה בסוכה, ובתוך הסעודה נפרד מהארבע מינים ונשקם בחביבות ובדמעות רותחות.

לאחר מכן שר "למנצח… המלמד ידי לקרב" (תהלים קל"ד) והאריך מאוד בתורה ארוכה. אח"כ נפרד מהסוכה ופעמים רבות לא היה מסוגל לקום להיפרד מהסוכה ואמר "ס'שמעק זעך נישט ארויס גיין פון די סוכה" (= אינני מסוגל לצאת מהסוכה). והוסיף ואמר, שהקב"ה ידע שעם ישראל לא ירצה להפרד מהסוכה, ולכן הסמיך שמחת תורה לחג הסוכות, כדי שלא תהיה ברירה ויהיו בני ישראל מוכרחים לצאת מהסוכה.

כשקם אמר ה"יהי רצון" מסידור בית יעקב מעמדין, ורקד ניגון "צאתכם לשלום" בניגון של ה"נועם אלימלך". ניגש לכל דופן ודופן של הסוכה ונשק בגעגועים. היתה לי הזכות לעמוד כל שנה סמוך ממש לרבינו, וראיתי איך דמעות רותחות יורדות מעיניו בגעגועים שאי אפשר להעלות על דל שפתיים מרוב עונג ומתיקות. היה דומה הרבי בעת הזו לאב העומד להפרד מבנו אשר נוסע למרחקים, ולעולם לא יזכה לראותו שוב.

רבי אלחנן נעצר קמעא, שאף אויר והשיח לפנינו את אשר בלבבו. נוכל ללכת לפי מעגל השנה בנסיון לתאר את כל שנות חיי הרבי, אולם עדיין לא נגענו בעיקר. חשוב להגיע לחקר הנקודה הפנימית.

מסירות נפש – נקודת חייו

מה היה העיקר, אנו מנסים להבין?

חוט השדרה, חוד החנית של רבינו היה מסירות נפש למצוות. וענין זה בלט באופן יוצא דופן בכל חג ומועד. הרבי לא התחשב בכוחות אנוש, ולמעלה מגדר הטבע עבד את אלוקיו. ואם נצא רק עם נקודה זו, והיה זה שכרנו.

עובדה אחת מיני רבים אותה זכו לראות עין בעין את הכח העל טבעי שהניע את רבינו בעת קיום המצוות בכוחות על אנושיים ובלתי ניתנים להסבר טבעי.

היה זה בשנת תשע"א. בערב חג הסוכות של אותה שנה אושפז הרבי בבית הרפואה בעקבות בצקת קשה – שם שהה הרבי במשך רובם של ימי החג – לקראת שמחת תורה לאחר תחנונים רבים של רבינו ומקורביו שלא רצו שרבינו יחוג גם את שמחת תורה בין כותלי בית החולים שוחרר הרבי אך באזהרה על שמירה על מנוחה.

בליל התקדש חג, רבינו היה תשוש ונשימתו וחולשתו היה בכי רע, לא הועלה על קצה המחשבה כי הרבי ייכנס לביהמ"ד להקפות.ואף כאשר ביקש להופיע בפני קהל צאן מרעיתו ידעו הכל כי חפץ הרבי לראות בשמחת החסידים עם תורתינו הק'

נעצבו החסידים אל לבם לראותו, מתייסר בכל פסיעה ופסיעה ונתמך בהליכתו במשמשיו, (חזון בלתי נפרץ בארח חייו) הבינו החסידים שהרבי מתאמץ למעלה מכוחתיו במסירות נפש, כי עז רצונו לראות לראות בשמחתם של עדת חסידיו עם תורתינו הק',

והנה כאשר נכנס הרבי לבהמ"ד, נתמך על זרועות המשמשים, והנה מה רבתה התדהמה כאשר לפתע פתאום ..מזרועות המשמשים ובצעדים נמרצים כנער צעיר ניגש הוא אל הארון קודש ובשאגת כפיר החל "אתה הראת לדעת" וכל העם רואים ומשתאים עונים מחרים אחריו. שבעתיים נתעצמה הפליאה שעה שלקוח את ספר התורה בידיו הק' והחל מפזז ומכרכר בעוז ובתעצומות משל היה נער צעיר לימים, המוני חסידים שפשפו עיניהם לראות מחזה אלוקים בה משיל ומפשיט את גופו הגשמי ורק הכח הרוחני מניע את רגליו, הרוח שגוברת על החומר.

ואכן לכשתמצי לומר זוהי תמצית שירת חייו של עיר וקדיש זה, מסירות נפש בכל מצב ובכל זמן לכל מצוה והכשר מצוה שתזדמן, מבלי הבט על נתונים פיזיים או כוחות גשמיים.

ידענו בכל עת שהרבי עובד את הקב"ה למעלה מכוחות אנוש, ואשר על כן דאגה תמידית שררה בקרבנו קדם כל חג ומועד. מי יודע כיצד יעבור הרבי חג זה? האם גופו החלוש יוכל למאמצים העל גופניים הרבה הרבה יותר מכוחות אנוש. האם בסיום החג לא ימצא רבינו את עצמו בבית החולים באפיסת כוחות?

כשנפל רבינו למשכבו האחרון באסרו חג שבועות, ממנו לא קם עוד, שאלנו "למה זה הכיתני שלוש רגלים"? פעם אחת הרבי אושפז במהלך הפסח פעם אחת, בין יום כיפור לסוכות, והפעם, במוצאי שבועות… ולא בכדי. כי אכן בחגים אלו במיוחד באה לידי ביטוי המסירות נפש עד כלות כוחות – כמשמעו.

ביקש יעקב לגלות את הקץ

על אשכבתיהו דרבי מספר רבי אלחנן

כשריבונו של עולם רוצה דולק החומץ, וכשריבונו של עולם רוצה נעשים חכמים לטפשים ויודעי בינה לחסרי תבונה. רמזים עבים נתן הרבי על כי קרב מועד הפטירה, אולם לנו החסידים היה כה ברור שזה לעולם לא יקרה, שלא הסכנו לתת ללבנו להבין.

בהזדמנות זו אציין את הדברים ששמעתי מהרבי באופן אישי ורמזו על הפטירה הקרבה לבוא.

בשנה האחרונה, כל אימת שנכנסתי לקבלת קהל דיבר אתי הרבי זיע"א על הדפסת חידושי התורה. לאחר שאמר לי שנהנה מאוד איך שבני הרב אליעזר שליט"א עורך את דברי תורותיו בטוב טעם ודעת אמר לי, מי לנו גדול מדוד המלך ע"ה שאמר "אגורה באהלך עולמים" (תהלים ס"א) ואמרינן בגמ' בכורות (דף לא ע"ב) וביבמות (דף צ"ו ע"ב) וכי איפשר לאדם לגור בשני עולמים? אלא אמר דוד: רבונו של עולם, יאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי: כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר. ונודע לי שגם לבני הרב אליעזר שליט"א אמר זאת, ויש לציין שלא כן היתה דרכו לשוחח מדברים שיהיו לאחר פטירתו.

ביום כיפור לאחר ברכת כהנים בגמר נעילה הרבי היה מסב פניו אל הכהנים ואומר "יישר כח כהנים". כך מידי שנה ושנה. בעשר שנים האחרונות הרהבתי עוז ולאחר ה"יישר כח" הייתי אומר "איבער א יאהר ווייטער". והרבי היה משיב "אמן" בכל כוחו. פעם אפילו ארע שלא שמע את הברכה, וביקש שאחזור עליה.

בשנתו האחרונה, יום הכיפורים תשע"ב, לאחר ברכתי "איבער א יאהר ווייטער", הרבי הניף את ידו בביטול. ומי חשב ומי פילל ש"איבער א יאהר" לא נזכה "ווייטער"… רבינו זיע"א עבד כזה עבודה שהיה נראה בשיא כוחותיו. נעילה סיימו כשעתים לאחר הזמן, הקהל היה חלש לאחר הצום הממושך, לא כן רבינו. הוא התפלל בקולות ובכיות שאין לתאר ולשער, משל הינו אברך צעיר לימים שלא צם כלל. מי יכל להאמין כי שנתו האחרונה היא? ומי יכל להעלות בדעתו, שבשנה זה נקרע החסידים קריעה ובדמעות רותחות נשב על הארץ בהספידנו את רבינו, שר וגדול שנפל בעוונותינו?

אחר חג הפסח תשע"ב, בהיכנסי לקודש פנימה להפרד מהרבי לפני נסיעתי לחו"ל, שאלני הרבי מדוע אתה נוסע עכשיו, שמא תיסע פעם אחרת? כשהשבתי שאינני יכול לדחות זאת, חזר ושאלני מתי אני חוזר. השבתי, שלפי התוכנית עתיד אני לחזור בל"ג בעומר. שמע זאת הרבי, נחה דעתו, נפרד ממני לשלום ואמר לי: אם כן, אתה יכול לנסוע…

הנה זה עומד אחר כותלינו

רבי אלחנן ממשיך בדבריו ומשתף אותנו בתחושה אחידה לכל החסידים, שהרבי עזב באמצע. וכל כך למה? הרבי בחיי חיותו דיבר רבות על הגאולה. את ה"צפית לישועה" ראינו בצורה חזקה מאוד. בכל דבר תורה הזכיר את הנושא, בכל "קיבוץ" עודד וחיזק, הזהיר והבהיר שהגאולה קרובה, קרובה עד מאוד, משיח בפתח, וצריך לעשות תשובה. התחושה היתה שהנה, הנה, קול שופרו של משיח ישמע, וכשבראש הרבי נצא כולנו להקביל את פניו. שהרבי יעזוב את העולם לפני שהמשיח יבוא הנה? מחשבה כזו לא העלנו בדעתנו.

גם כשהרבי נפל למשכבו האחרון, ומפה לאוזן נודע שהמצב לא פשוט, סרבנו להאמין. נאחזנו בכל בדל של תקוה שהרבי יקום ממשכב זה ויצא לחיים בריאים וארוכים, וימשיך הנהגתו בחסד וברחמים. הפלנו תחנונים, שפכנו כמים דמעות. מנינים אורגנו, ספרי תהילים רבים נאמרו מידי יום. אולם דומה שנגזרה הגזירה.

מוסיף רבי אלחנן ואומר שאיתא בשו"ע (או"ח סימן תכ"ח סעיף א') לעולם ביום שיהיה פורים יהיה ל"ג לעומר, וסימן פל"ג, ורבינו הרחיב הרבה דרושים על ענין זה, וגם הוסיף שו' ניסן יום ההילולא של אביו אהרן קדוש ה' זיע"א, יוצא גם באותו יום בשבוע, וכן ז' אדר יו"ד דמשה רבינו וכן כ"א אדר יו"ד של הנועם אלימלך זיע"א וכן כ"ב תמוז יו"ד של זקינו הרה"ק רבי שלמה קרלינער זיע"א וכן כ"א אב יו"ד של רבו הרה"ק רבי אהרן בעלזא זיע"א ולפלא גדול, שגם היארצייט של רבינו הקדוש זיע"א, ה' אלול, יוצא בכל שנה גם באותו יום בשבוע.

זכרו יבער בליבנו תמיד לא נתנשי מנן רבינו הוא ימליץ טוב בעדנו. ות"ל השאיר אחריו בניו האדמורי"ם שליט"א הממשיכים דרכו בקודש.

הכתבות המעניינות ביותר

רבבות במעמד סיום המחזור השני של 'הדף היומי בהלכה' של 'דרשו' בארנה • שידור חי
המתווה שהוצג לגנץ: אביתר תמורת חומש; בימין תוקפים - "הסכמים יש לכבד"
מעמד 'כבוד חכמים ינחלו' לאברכי כולל להוראה ויז'ניץ עפולה
הפיצוץ בחתונה: מתקן קונפטי ששולבו בו זיקוקים הביא לפציעתם של הצעירים
המקובל רבי ציון בוארון ערך תפילת שובבי"ם בכולל "זוהר השלום" באשדוד
האדמו"ר מנדבורנה ירושלים במעמד פתיחת הכולל בבית מדרשו בבני ברק
שלג כבד מכסה שוב את החרמון; 20 ס"מ נוספו במפלס התחתון • צפו
הרמב"ם היומי • ספר קרבנות הלכות תמורה פרק ד' • צפו
הפינה היומית: שתי דקות על כיבוד הורים עם הרב אהרן רוט • צפו
עִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן • שמחת התנאים לנכדת האדמו"ר מוואסלוי
המאמץ הדיפלומטי: מקרון נפגש תוך 36 שעות עם פוטין, זלנסקי ושולץ
רוסיה תפתח בתרגיל ענק בבלארוס; ארה"ב שולחת אלפי חיילים • צפו
דינר לטובת ישיבת באבוב בני ציון • גלריה
השיעור היומי: הרב דוד חבושה • צפו
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי • כותרות העיתונים – ט' באדר א' ה'תשפ"ב
גדולי תורה ורבני עולם התשובה באו לאחל מזל טוב בחתונת בת הרב יגאל כהן • גלריה
פריצת דרך בהפקת אנרגיה: כור גרעיני ניסיוני בבריטניה שבר שיאים
תיעוד: האדמו"ר מסאדיגורה ירושלים בציון הרשב"י במירון

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

Hide picture