מדור שבועי מתורתו של הגאון הצדיק רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע – מוגש על ידי נכדו הרב שבתי ויינטראוב יו"ר מכון באהלי צדיקים
פרשת כי תבוא תשפ"א
וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם (כו, ג)
אין לך אלא כהן שבימיך כמו שהוא (רש"י)
הרה"ג ר' מאיר שפירא [זצוק"ל] כשפתח את ה הישיבה [חכמי לובלין] היה אצל החפץ חיים [רבי ישראל מאיר מראדין זצוק"ל] בשבת קודש. החפץ חיים היה אז חולה ואמר החפץ חיים להרב מלובלין בליל שבת קודש אצל השלחן שיגיד תורה. השיב לו הרב מלובלין "באתי לשמוע תורה" והשיב לו החפץ חיים "הנני חולה" והשיב לו הרב שפירא כתיב ובאת אל הכהן אשר יהי' בימים ההם ופירש רש"י ז"ל כמו שהוא והתחיל הגאון הקדוש החפץ חיים תכף להגיד תורה
אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי (כו, ה)
כלל כל האומות הם שלשה: ארמי שהוא דת ישמעאל, אבד הוא עשו כי עשו דינו כישראל מומר ונאבד מישראל, אבי הוא יעקב דת אמת תורת אמת תורה מן השמים ובעבורו נברא העולם.
וזהו בראשית (בראשית א' א') בשביל בכורים שנקראת (שמות כג, יט) ראשית בכורי אדמתך (ב"ר א,ד). והענין בזה, דיעקב התנהג במידות טובות אפילו שעוד לא ניתנה תורה, וכמאמרם ז"ל (ערובין ק:) אלמלא נתנה תורה לישראל היו למדין צניעות מחתול וכדומה. וזהו "ראשית בכורי אדמתך" רומז על יעקב שהגם שעוד לא היה לו תורה היה בכורים, שהתנהג במדות ישרות ולמד לעצמו מידות טובות מ"אדמתך" -חית האדמה, כאילו יש לו תורה. היפך קרוביו שלא התנהגו בטוב, רק בכל מידות רעות והיו גרועים מחיות האדמה. ולכן מזכירים בעת הבאת בכורים ארמי, ואובד שהוא עשו, שהבכורים הם אבי יעקב.
וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ (כו, ז)
ואת עמלנו, אלו הבנים (במדב"ר פ"י ס"ד)
שמעתי בשם רבנו היהודי הקדוש מפרשיסחא זי״ע שאמר: "העולם עובדים כל אחד עבור בנו, אבל מתי נראה את הבן שלמענו כל העבודה"…
וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב (כו, יא)
הרה"ק רבי אליעזר דוד מראדושיץ זי״ע אמר: כתיב (תהלים קה, ג) ״ישמח לב מבקשי השם" – מבקשי ה׳, שיהיה להם לב שמח, פרייליכע הערצער.
וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב (כו, יא)
אחד מחסידי ווארקי-אוטבוצק היה חשוך בנים ותמיד השיח כאבו באוזני הרה"ק רבי שמחה בונם מאוטבוצק זי"ע. פעם אחת אמר לו הרבי: "שלח חצי קווארט יי"ש ותיוושע". שלח החסיד כעצת רבו ובשנה ההיא נולדה לו בת. כשמלאו לה י"ג שנים נישאה לפלוני, התעברה ונפטרה בעת לידתה ל"ע. אביה נשבר לבו לרסיסים ויפן כה וכה במרירות גדולה.
בימים ההם נסע הרבי מאוטבוצק לארץ ישראל ולא היה לו אפילו למי לספר מרירותו. אח"כ שב הרבי בחזרה מארץ ישראל לחו"ל, אז נסע אל הרבי עם טענה מה רצה ממנו. השיבו הרה"ק מאוטבוצק: "שמעתי מאבי הק' [רבי מנחם מענדיל] מווארקי ששמע מאביו הק' [רבי יצחק] מווארקי זי"ע, ששמע מפי הרה"ק הרבי ר' בונם מפרשיסחא זי"ע שהקשה: מצינו אצל יונה הנביא שהייתה לו עגמת נפש והשיבו הקב"ה (יונה ד, טו) "ההיטב חרה לך". וקשה, האם חלילה רצה הקב"ה עוד לצערו? אלא, נענה הרבי ר' בונם זי"ע והקיש באצבעותיו, כך אמר לו הקב"ה, "ההיטב חרה לך", האם חרה לך על הטוב שהיה לך פעם?!"
כששמע האיש את הדברים יוצאים מפי קדשו, התחיל לרקוד ברוב שמחה וחדווה.
וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב (כו, יא)
מספרים על הגה"ק רבי אברהם מטשכנוב זי"ע, שהיה לו חבר אחד גאון וקדוש ששאלו פעם אחת: ״הלא שנינו יחד גדולים בתורה, הרביתי תורה כמותך, גם מעשים טובים יש לי כמותך, א"כ למה צועקים עליך 'רבי' ועלי לא?!״ השיב לו הגה״ק מטשכנוב: ״אמור לי ידידי, האם היתה לך מימיך שמחה גדולה שכמותה אינך יכול לתאר?" אמר: ״כן, פעם הרווחתי עשרת אלפים רובל בפעם אחת״.
״אם כן – נענה הגה״ק מטשכנוב – אכן, היתה לך שמחה גדולה!" וחזר על דבריו כמה פעמים: ״שמחה שאינך יכול לתאר יותר! עתה, דע חביבי וחברי יקירי, כי בשעה שאני פושט את ידי להניח תפילין ועדיין איני מניחם, רק זוכר אני שאני מוכן ומזומן להניח תפילין שציווני בוראי, יש לי שמחה אלפי אלפים יותר ממה שהיה לך בעת שהרווחת את עשרת אלפים רובל כסף״.
מיד געה אותו צדיק בבכייה רבה ואמר: ״אם כן, לא טועים בכם העולם, והינכם כדאיים להיקרא רבי״ – ומאותו יום ואילך קראו בעצמו 'רבי' והסתופף בצילו כאחד מתלמידיו.
וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב (כו, יא)
שמעתי מפי הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע בפורים תשי"א: שאלו פעם חסידים את המגיד הגדול הרבי ר' בער ממעזריטש זי״ע, מה זה ״חייב אדם לברך על הרעה״ (ברכות נד.). ציוה להם לשאול זאת את הרבי ר' זושא מאניפולי זי״ע. הלכו ושאלוהו. אמר להם: ״מה אתם שואלים אותי, הרי לא היה לי אף פעם רע?!״…
הַיּוֹם הַזֶּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה (כו, טז)
בכל יום יהיו בעיניך חדשים, כאילו בו ביום נצטוית עליהם (רש"י)
הרה"ק רבי מנחם מענדיל מקאצק זי״ע אמר: שלשה אני שונאם; א) מתפלל מחמת שהתפלל אתמול. ב) לומד בלי יגיעה. ג) מוחל עוונות עצמו.
וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה (כו, יח)
הנה על תיבת "והשם" הוא בטעם 'גרשיים', לרמז בזה, שאפילו כשתהיה מגורש בגלות המר, תזכור שד' אוהב אותך כל הימים.
***
וה' האמירך היום להיות לו לעם סגלה (דברים כו, יח). "לעם סגלה" עולה 'רחל' (238) כי רחל מבכה על בניה (ירמי' לא, יד). "עם סגלה" עולה בגימטריא יצח"ק (208), כי יצחק הוא הפרקליט של ישראל, ובדין יבוא ויראה צדקות ישראל שהמה סגולה מכל העמים.
וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ וְעָשִׂיתָ אֶת מִצְוֹתָו וְאֶת חֻקָּיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם (כז, י)
פעם שמע רבנו הבעש״ט הק' זי"ע איש כפרי שהקשה: תנינן (אבות ספ״ד) ״בעל כרחך אתה נוצר, בעל כרחך אתה נולד, בעל כרחך אתה חי, בעל כרחך אתה מת, בעל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון״. מפני מה יש דווקא חמשה ״בעל כרחך״, ולא שישה. ותירץ הכפרי לעצמו, כי ה'בעל כרחך' החמישי אינו לבד, אלא הוא עולה על כל ה'בעל כרחך', כלומר, תן דין וחשבון למה נעשו כל הדברים האלה בעל כרחך.
למה היתה היצירה בעל כרחך, משום שמכיוון שאמרו לך שתיצור, תיכף היית צריך לקיים רצון הבורא. וכן בעל כרחך אתה נולד, למה היה בעל כרחך שהיה צריך לרצות לקיים רצון הבורא. ולמה היו החיים רק בעל כרחך כיון שזה רצון הבורא, ולמה היתה המיתה בעל כרחך, כיון שזה רצון הבורא, על כל אלו שהיה בעל כרחך, ולא מרצון. על כל זה יתן דין וחשבון…
וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל (כז, ה)
מעשה באשה שחלתה בליבה והרופאים הורו לנתחה. נסע בעלה לוורשה ונכנס אל הרה"ק רבי אהרן מנחם מענדיל מראדזימין זי"ע לשאול לדעתו בענין. אמר לו הרבי: כתיב (כז, ה) ״לא תניף עליהם ברזל", זה נברא להחיות ואסור להניף עליהם ברזל. שלחו הרבי לקנות משחה והאשה נתרפאה.
וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ (כי תבוא כח, ב)
הגה"ק רבי יצחק מאיר מגור זי"ע בעל 'חידושי הרי"ם' אמר: כתיב (כח, ב) ״ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך״, מה טעם כתיב ״והשיגוך״, הלא כבר נאמר ״ובאו אליך״. אלא נראה, שדרכו של האדם לרדוף אחרי פרנסה, ואצלך מבטיחה התורה, יתקיים ההיפך, הפרנסה תרדוף אחריך, ״והשיגוך״, ולא תצטרך לחזר אחרי המזל.
בענין זה, סיפר לי כ״ק אאמו״ר זצ״ל, מעשה בחסיד אחד שהיה חולה חדשים אחדים והיה סמוך למיטת חוליו. כאשר קם ממיטתו, נותר ערום וחסר כל, אביון, עד שלא נמצאה בביתו אף פרוטה אחת. תלה עיניו למרום ואמר: "רבש״ע, כשאבא מכה את ילדו, הריהו טורח לפייסו כעבור זמן מה ונותן לו מיני מתיקה ומגדנות, ואתה היכתני וחליתי זה כמה, לפחות התנהג עימי כאב עם בנו, הב לי פרנסה". וסיפר אותו חסיד, שבאותה שנה היתה הברכה שרויה במעונו, ולא ידע מהיכן בא שפע זה ולא הצטרך לרדוף אחריו.
בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ (כח, ו)
שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם, מה ביאתך לעולם בלא חטא, אף יציאתך מן העולם בלא חטא (בבא מציעא קז.)
כידוע היו בין חסידיו של הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע, הרבה חסידים גבירים שהיו מפורסמים בכל ארץ פולין. והנה, כאשר נפטר הרה"ק מסטריקוב זי"ע בי"ט שבט שנת תרצ״ו, חשבו שימצאו בביתו בזגערש הון רב, אלא שלמרבה הפלא, לא מצאו בעזבונו כלום, כי לא השאיר מאומה והכל חלק לצדקה ולעניים, עד שלא נשאר בביתו אלא מזון כדי ב׳ שבועות. גם לא נשארו בארונותיו אלא גביעים אחדים. כן לא נשאר חייב חוב לשום אדם, כי הכל שילם לפני כן. ויהי הדבר לפלא.
***
ברוך אתה בבאך (דברים כח ו). אתה' בבואך' הסופי תיבות כ"ה, כי עם ישראל ברוך אתה בברכת כהנים – כ"ה תברכו את בני ישראל (במדבר ו כג).
יְצַו יְהוָה אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ (כח, ח)
אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, שנאמר "יצו ה' אתך את הברכה באסמיך" (תענית ח.)
אמר הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע: כתיב (אסתר ח, ג) ״ותוסף אסתר״ – הברכה מצויה בדבר הסמוי מן העין (בבא מציעא מב.). "אסתר" מלשון הסתרה ועל ידי זה "ותוסף" – הברכה מצויה ומתווספת.
וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְהוָה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ (כח, י)
מעשה בחסיד ר׳ שבתי צוורנר שנהג מסחרו עם שני יהודים, שם האחד ר׳ נח בנדר ז״ל והשני ר׳ יעקב וואלפאוויץ ז״ל, בצוותא עם גוי אחד. אותו גוי היה אמור לתת להם סכום רב, ולפתע חלה והגיע עד שערי מוות. והיה צר להם עד מאד, שהרי אם ימות הגוי יהיה להם היזק של כל הסכום. נכנסו אצל הסבא קדישא צי"ע הרה"ק רבי אלימלך מגרודזיסק זי"ע להזכיר הדבר לפניו.
אותה שעה ישבו אצלו רבנים שבאו לבקרו. הזכירו החסידים את עניינם שאם ימות הגוי אזי ילך כל כספם לאיבוד. פנה הרה"ק מגרודזיסק אל הרבנים ושאל: ״ומה יהיה אם ניתן לו ארכה לעוד שלוש שנים?״ וכיוונו אותם חסידים את השעה שהחל להיטיב לגוי והבריא מחליו. ר׳ שבתי הנ"ל סחר עוד עם הגוי כל אותן ג׳ שנים, כי ידע אשר באותן ג׳ שנים לא ימות.
כיון שבאו ג׳ השנים לסיומן והרה"ק מגרודזיסק נסתלק לעולמו – קם ר' שבתי ונסע אל תלמידו הגה"ק רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה זי״ע וסיפר לו כל המעשה, ושאלו מה לעשות עתה, האם להמשיך לסחור עם הגוי, אם לאו. השיב לו הגה״ק מאוסטרובצה: ״הרי הרבי לא אמר דווקא ג׳ שנים בדיוק!״ וכך הווה, שסחר עם הגוי עוד שנים רבות.
וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְהוָה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ (כח, י)
בהתגעש עולם, ימי מרידת פולין נגד רוסיה, היה כ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל ילד צעיר ונסע ביחד עם אביו הגה"צ החסיד מוה"ר יצחק אייזיק יום טוב מוורשה זצ״ל לווארקי, אל רבו רבי מענדל מווארקי זי״ע ועל העגלה נסעו הרבה חסידים. באמצע הדרך באו חיילי רוסיה ושאלו אותם אם ראו את צבאות פולין, והשיבו שלא ראו. [אם הם היו רואים, היה להם פחד לומר זאת, כי הפולנים התחפשו עם מדי רוסיה ולא ידעו החסידים עם מי הם מדברים, ולכן הם באחת שלא ראו את חיילי פולין].
לקחו אפוא הרוסים את זקני הגה״צ זצ״ל והלכו, והעגלה נשארה עומדת. או-אז נשא כ״ק אבי זצ׳׳ל עיניו השמימה והתפלל לד׳ מעומקא דליבא ואמר להם: ״מובטחני שיחזירו את אבי!״ וכך הוה, כעבור שעתיים באו אנשי הצבא ושלחו אתו חייל להראותו הדרך באומרם: ״איש אמונים הוא, וצורתו מעידה עליו שאיננו משקר״… העגלה המשיכה לווארקי.
***
ש'ם י'הו' נ'קרא עליך (דברים כח, י) ראשי תיבות שי"ן שהם השינין של תפילין של ראש.
י'הו' נ'קרא ע'ליך (שם) ראשי תיבות עי"ן כי "עין אל יראיו" (תהילים לג, יח) ולכן הגוים יראו ממך.
וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְהוָה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ (כח, י)
סיפר החסיד רבי משה אשינמיל ז״ל מסעראצק, שנסע פעם בעודו אברך צעיר יחד עם חמיו אל הרבי הזקן הרה״ק רבי יצחק מווארקי זי״ע. כשנכנסו לקודש פנימה, אמר להם הרבי: ״היום תקיים עמכם הרבנית מצוות הכנסת אורחים״. שאל חמיו: מה יום מיומיים, וכי חסרים כאן אורחים? – השיב הרבי: ״עם כולם התרגלה הרבנית, ואתכם תכבד״. עודם מדברים, נכנס משמשו של הרבי החדרה וסיפר לרבי שגוי עשיר ונכבד עומד בחוץ ומבקש להיכנס וליטול עצה.
כשנכנס, פנה אל הרבי ושאלו כדלהלן: מכיון שהוא מאישי הממשלה הבכירים, מציעים לפניו לבחירה בימים אלו שתי הצעות. הראשונה היא, להתמנות כראש הספר, ואילו השניה היא, משרה רמה ונכבדה בעיר הבירה וורשה, וברצונו לדעת כדת מה לעשות. אגב, סיפר הגוי לרבי, שהוא יחסן פולני מגזע האצולה.
באותו רגע הפנה הרבי את פניו לעבר חמיו של רבי משה הנ"ל ואמר: ״בערקי, מיר האבן געטראפן״ (קלענו למטרה). הרבי הרהר כשני רגעים ואמר לגוי: ״אכן, אם אתה יחסן כזה, אין זה מן הכבוד שתהיה ראש ומנהיג על פשוטי העם וכדומה, שעומדים אצל הספר לשמור ולהשגיח, כי שם נוהגים לעמוד רק אנשים פחותים ופשוטים, על כן, לדעתי עליך להשאר בעיר וורשה, שם תהיה ראש על אישים נכבדים, כי שם נמצאים עורכי דין ואישים רמי מעלה, ועוד, כי משם תוכל לצעוד עוד ועוד ולעלות בדרגה גבוהה יותר ולהגיע, למשל, עד פטרבורג״.
אותו אציל מסר לרבי תשואות חן בעד עצתו, ונשאר בעיר וורשה. לימים, היתה דלתו פתוחה בפני רבנו, אשר פעל אצלו בטובתם של ישראל והצלחתם בכל מיני עניינים.
וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יְהוָה נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ (כח, י)
סיפר כ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל: שמעתי על הגה"ק רבי דב בעריש מייזליש זי"ע אב״ד וורשה, שפעם אחת היתה גזירה רעה על כלל ישראל והיו מוכרחים לפעול על לב השר הרוסי של פולין, שנודע לשונא ישראל מובהק. לקח עמו רבי בעריש את אחד מפרנסי הקהילה ויחדיו הלכו לדבר על ליבו. רבה של וורשה נכנס פנימה, ואילו הפרנס נשאר עומד בחדר החיצון.
הציץ אותו פרנס דרך החור של המפתח וראה שרבי בעריש מדבר עם השר ארוכות וקצרות, ומושך במלבושיו, אחת הנה ואחת הנה, בלי יראה ופחד. נבהל הפרנס מאד, כי ירא שח"ו יקצוף עליו. והנה, הפלא ופלא, השר אינו מתרגז עליו, כי אם משוחח עימו בחיבה יתירה. ולא עוד, אלא בצאתו את הבית, יצא וליוה את רבי בעריש החוצה, ואמר לו: ״כעת נוכח אני לדעת, שאתה באמת אוהב שלי, מאחר ומשכת במלבושי ולא הרגשת מפני שום יראה, ודבר זה לא יתכן רק לידיד אמת שאינו מרגיש שום יראה״…
וְהוֹתִרְךָ יְהוָה לְטוֹבָה בִּפְרִי בִטְנְךָ (כח, יא)
שח יהודי פלוני, מתושבי העיר לאדז', שבהיותו בחור צעיר לימים לעת מלחמת תרע״ד, נמצאו בעירו נערים רבים עוסקים במסחר ואף הוא, בן ט״ו, ביקש לשלוח ידו במסחר, אולם אביו לא הסכים לזה בשום אופן. באותם ימים שהה בלאדז' הגה״ק בעל 'חפץ חיים' זי"ע והחליטו הוא ואביו לעלות אל האכסניה בה שהה הצדיק ולשאול את פיו הקדוש, וסידרו לפני כן טענותיהם. אביו טען שירא שעל ידי זה יתקלקל, והוא טען לעומתו, הלא אבי ג"כ סוחר ולא התקלקל וגם אני לא אתקלקל.
פתח ה'חפץ חיים' והשיב לנער הצעיר: ״שמע בני, פעם אחת בלבד מצאנו בתנ"ך עוף אכזרי, והוא בת היענה. ולכאורה, יש להבין מה אכזריות יש בה. ונראה לבאר הענין, כי הנה בת היענה טבעה חם מאוד והיא אוכלת ומעכלת גם זכוכית, ובטוחה שגם ילדיה הרכים יכולים לעכל זכוכית ונותנת להם לאכול זכוכית, אבל היא איננה יודעת שהם עודם רכים וחותכת להם עי״ז את הגרון ומתים. כן הדבר בדידן, אביך יכול לעכל את אווירת השוק והדבר לא ישפיע עליו לרעה והוא לא יתקלקל, אבל אתה שוב לבית המדרש ללמוד, כי הינך עוד ילד רך. ודברי פי חכם חן.
וְהוֹתִרְךָ יְהוָה לְטוֹבָה בִּפְרִי בִטְנְךָ (כח, יא)
החסיד רבי רפאל שו״ב זצ"ל מפולטוסק, נמנה בין המיוחדים בחסידי ווארקי [היתה לו קבלה על שחיטה מהרה"ק רבי שרגא פייבל מגריצא זי"ע וכן מהרה"ק רבי יעקב דוד מאמשינוב זי"ע]. פעם אחת חלה אביו ונסע רבי רפאל להזכירו אצל הגה"ק רבי אברהם מטשכנוב זי"ע.
בבואו לברכת פרידה, שאלו רבי אברהם אם ישתה יי״ש והשיב הן, ושתה. שאלו, אם ישתה כוס נוספת והנהן בראשו בחיוב. אחרי ששתה שתי כוסות, פתח הצדיק ואמר לו: ״עתה רואה אני כי הינך איש אמונים, אמור נא לי איך מתנהג בעריש'ל שלי בווארקי?!" [כוונתו היתה אודות בנו הקדוש הרבי ר' בעריש מביאלא זי"ע שהיה תלמידם הגדול של צדיקי בית ווארקי]. השיב רבי רפאל: ״בוודאי, הוא לומד ועוסק בחסידות״.
הוסיף הגה"ק מטשכנוב לשאלו האם הוא נכנס מדי יום אל הרבי לשמוע את שיעורו, והשיב הן. מיד פתח הגה"ק מטשכנוב ואמר: ״נו, ער לערנט דאך יא (הוא לומד טוב) וא"כ מה רוצים מבעריש'ל שלי?!
***
והותרך ד' לטובה (דברים כח, יא) עולה בגימטריא שב"ת אח"ד. דאיתא (שבת קי"ח:): אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון. וזה לא היה למעשה, ומכל מקום והותרך ד' לטובה. אם כן פוק חזו (בואו וראו) מפעלות הטובה של ה' עליך.
וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר-תַּחְתֶּיךָ, בַּרְזֶל (כח, כג)
ברז"ל ראשי תיבות ב'להה ר'חל ז'לפה ל'אה, שבזכותם תירש את הארץ.
תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל (כח, כז)
סיפר לי כ"ק אאמו"ר [הרה"ק רבי יעקב דוד מראדומסק] זצ"ל, שפעם אחת עמד אצל רבנו הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי״ע, כשבא לפניו איש אחד וסיפר את צרותיו, עד שממש פרחה נשמתם של השומעים. פתח הרבי זי״ע ואמר: ״דא לאכט מען שוין" – כאן צוחקים כבר!
ופירש אבי זצ"ל את דברי רבו, מכיוון שהצרות היו כ"כ נוגעות לליבו של האיש, עד שח"ו נעשה בצער כזה שלא יכול היה לעשות לו שום טובה מחמת עצבותו, וכדי שתשרה עליו מעט שמחה, אמר שכאן צריכים לצחוק וכמו שמסופר על הרה״ק רבי שמחה בונם מפרשיסחא זי"ע, שראה פעם איש אחד טובע בנהר, פתח פיו הקדוש ואמר לו: ״גריס מיר דעם לוויתן״ – מסור ד״ש ללוויתן… ועל ידי זה החלו האנשים העומדים מסביב לצחוק, ובשמחה כזו יכול היה לעשות טובה לטובע וניצל, כי מצינו (שבת ל:) שאין השכינה שורה על האדם אלא מתוך שמחה ובלי שמחה אי אפשר לעשות טובה, לכן היה מוכרח הרבי ר' בונם לומר 'ווערטל' להצילו.
יַכְּכָה ה' בְּשִׁגָּעוֹן (כח, כח)
אמר הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע: שיגעון בא מטומאה.
הַמַּסּוֹת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים הָהֵם (כט, ב)
שמעתי בשם הרבי הזקן הרה״ק רבי יצחק מווארקי זי״ע על מה שכתוב (מיכה ז, טו) ״כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות״, ולא כתיב ״אעשה נפלאות״. כי הנפלאות כבר נעשו מאז צאתנו מארץ מצרים והם מוכנים ומזומנים, וחסרים רק להראותם, להסיר את סמיות העינים וממילא נראה את הנפלאות.
באדיבות "מכון באהלי צדיקים" להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל. כל הזכויות שמורות
להערות והארות [email protected]
