הלכה א'
מי שהוא אינו בביתו אלא במקום אחר, אם ידוע שאשתו מדלקת בביתו, ידליק הוא במקום שהוא בלא ברכות. וטוב אם אפשר שישמע תחלה את הברכות ממי שמדליק שם, ויכוין לצאת בברכותיו ויענה אמן, ואחר כך ידליק הוא בלא ברכות.
קרא עוד:
[postim]
ואם אין אשתו מדלקת בביתו, וכן הבחורים באכסניא שלהן, צריכין להדליק בברכות; או ישתתפו עם בעל הבית, שיתנו לו איזה פרוטה, שיהיה להם גם כן חלק בשמן ופתילה, ובעל הבית יוסיף קצת שמן על השיעור בשביל השותף. אבל יש להם להדר שידליקו כל אחד בפני עצמו.
ומי שהוא בעירו אלא בבית אחר, כשהגיע זמן הדלקה, צריך לשוב לביתו ולהדליק.
השמן שנשאר במנורה לאחר חנוכה, וכן הפתילות, עושה להן מדורה ושורפן, משום דהוקצו למצוותן, ואסור ליהנות מהם, אלא אם כן התנה מתחלה שאינו מקצה מה שיישאר.
כל שמונת ימי חנוכה אומרים בשמונה עשרה "על הניסים". ואם שכח ולא אמרו, אם נזכר קודם שאמר את השם מן ברכת "הטוב שמך" וכו', חוזר ומתחיל "על הניסים". אבל אם לא נזכר עד לאחר שאמר את השם, גומר את הברכה ואינו חוזר.
הלכה ב'
כל שמונת ימי חנוכה גומרין את ההלל, ואין אומרים לא תחנון, ולא "אל ארך אפים", ולא "למנצח", ולא "צדקתך צדק". (דין הלל בבית האבל רחמנא ליצלן, עיין לקמן בסימן ר"ז סעיף ו').
קורין בכל יום תלתא גברי בקרבנות הנשיאים שבפרשת נשא.
ביום הראשון מתחילין לכהן מן "ויהי ביום כלות משה" עד "לחנוכת המזבח".
ללוי, "ויהי המקריב ביום הראשון" וגו' עד "מלאה קטורת".
ולישראל, "פר אחד" וגו' עד "בן עמינדב".
ביום השני, לכהן וללוי "ביום השני" וגו', ולישראל "ביום השלישי" וגו'. וכן בכל יום לכהן וללוי היום שעומדין בו, ולישראל היום שלאחריו. (והיינו בחוץ לארץ. אבל בארץ ישראל, קורין לכהן עד "מלאה קטורת", ללוי מ"פר אחד" עד סוף היום, ולישראל מתחילת היום ועד סופו).
וביום השמיני, לכהן וללוי "ביום השמיני", ולישראל מתחילין "ביום התשיעי", וגומרין כל הסדר, וגם בפרשת "בהעלותך" עד "כן עשה את המנורה".
ואם טעו והתחילו לקרות בשל חנוכה, ואפילו עדיין לא התחילו לקרות, אלא שכבר בירך העולה, אין צריכין להפסיק, אלא העולה גומר קריאתו, ואחר כך קוראין להנשארים בשל ראש חודש.
אם קראו ראשונה בשל ראש חודש כראוי, אלא שטעו וקראו גם את הרביעי בשל ראש חודש, אפילו נזכרו מיד לאחר שבירך הקורא, אם לא הוציאו רק ספר תורה אחד, אין צריכין לקרות יותר. אבל אם הוציאו שני ספרי תורה, שיש כאן חשש משום פגמו של ספר תורה, שלא יאמרו פסול הוא, צריכין לקרות בו חמישי בשל חנוכה, ואחר החמישי יאמרו חצי קדיש.
