הלכה א'
התחלת זמן קריאת שמע של שחרית הוא כמו זמן תפילין. ונמשך זמנה עד רביעית היום, בין שהיום ארוך, בין שהוא קצר. ונחשב היום מן עלות השחר עד צאת הכוכבים.
קרא עוד:
[postim]
ומצווה מן המובחר לקרות כותיקים (המחבבים את המצוות), שהיו מכוונין לקרותה מעט קודם הנץ החמה, כדי שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה, ויסמוך לה התפילה. ומי שיוכל לכוין לעשות כן, שכרו מרובה מאד.
ועל כל פנים צריכין ליזהר מאוד שלא לאחר הזמן מרביעית היום, ובפרט בימות הקיץ, כשהיום ארוך.
במדינתנו לפעמים סוף הזמן הוא קודם השעה השביעית.
ומכל מקום בדיעבד אם עבר הזמן, מותר לקרות קריאת שמע עם ברכותיה עד שליש היום. אבל לאחר שליש היום, אסור לומר הברכות, אלא אומר קריאת שמע לבד, ואפילו כל היום (ויש אומרים דגם הברכות יכול לומר כל היום).
הלכה ב'
מותר לקרות קריאת שמע בין יושב בין עומד. ואם היה יושב, אסור להחמיר ולעמוד. אבל אסור לקרות כשהוא שוכב. ואם הוא שוכב כבר, יטה את עצמו על צידו ממש ויקרא. ואם הוא חולה קצת וקשה לו לשכב על צידו ממש, מכל מקום מחוייב להטות את עצמו קצת על צידו.
קודם שיתחיל, יכוין לצאת מצוַת קריאת שמע שציוונו הקדוש ברוך הוא. ובאמרו "שמע ישראל", יכוין את הפירוש: שמע ישראל כי ה', שהוא אלהינו, הוא ה' אחד, יחיד ומיוחד בשמים ובארץ.
ויאריך בחי"ת של "אחד", כדי שימליך הקדוש ברוך הוא בשמים ובארץ. ובדלי"ת יאריך קצת גם כן, שיעור שיחשוב שהקדוש ברוך הוא, הוא יחיד בעולמו ומושל בארבע רוחות העולם. ולא יאריך יותר משיעור זה.
וידקדק שלא יקלקל קריאת התיבה "אחד" על ידי מה שמאריך בו קצת, כי קצת מהמון עם מקלקלין: יש אומרים "אחאד", ויש אומרים "אחד-ע". ומוטב שלא להאריך, מלהאריך ולקלקל.
נוהגין לומר "שמע ישראל" בקול רם לעורר הכוונה, ומשימין יד ימין על העיניים.
לאחר שאומרים "אחד", שוהין קצת ואומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בלחש (חוץ מיום הכיפורים), וצריכין לכוין בו גם כן פירוש המילות.
שוהה מעט ואומר "ואהבת" וגו'. וכן בין פרשה זו לפרשה "והיה אם שמוע" – יפסיק מעט, וכן קודם "ויאמר" יפסיק מעט. ויכוין בפרשת "ויאמר", לקיים מצוַת עשה של זכירת יציאת מצרים.
