הלכה א'
המתפלל צריך שיכוין בליבו פירוש המילות שהוא מוציא בשפתיו, שנאמר: "תכין ליבם תקשיב אזנך". וכבר נדפסו הרבה סידורים עם פירוש בשפת אשכנז, ויכול כל אדם ללמוד ולהבין מה שהוא מתפלל.
קרא עוד:
[postim]
ואם אינו יכול לכוין פירוש המילות, לכל הפחות צריך שיחשוב בשעת התפילה בדברים המכניעים את הלב ומכוונים את ליבו לאביו שבשמים.
ואם תבוא לו מחשבה זרה בתוך התפילה, ישתוק וימתין עד שתתבטל המחשבה.
יכוין רגליו זה אצל זה כאילו אינן אלא אחת, להידמות למלאכים, שנאמר: "ורגליהם רגל ישרה"; כלומר: רגליהם נראות כרגל אחת. ויכוף ראשו מעט למטה ויסגור עיניו, שלא יסתכל בשום דבר. ואם מתפלל מתוך סידור, לא יסיר עיניו מן הסידור. ויניח ידיו על ליבו, ימינו על שמאלו. ויתפלל בלב שלם, באימה וביראה ובהכנעה, כעני העומד בפתח. ויוציא את המילות בפיו בכוונה ובדקדוק. ויתפלל כל אחד כפי הנוסחא שלו, הן אשכנז הן ספרד וכדומה, כולם יסודתם בהררי קודש. אבל אל יערב תיבות מנוסחא לנוסחא, כי כל נוסחא – תיבותיה מנויות וספורות על פי סודות גדולות, ואין להוסיף או לגרוע.
הלכה ב'
יזהר להתפלל בלחש, רק שהוא בעצמו ישמע מה שהוא אומר, וחברו שבסמוך לו לא ישמע קולו, כמו שנאמר בחנה: "רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע".
לא יסמוך עצמו על שום דבר אפילו סמיכה כל דהיא. ואם הוא חולה קצת, יכול להתפלל אפילו יושב או שוכב, והוא שיכול לכוין דעתו. ואם אי אפשר לו להתפלל בפיו, מכל מקום יהרהר בליבו.
לא יאחז בידו בשעת תפילת שמונה עשרה, רק הסידור או המחזור אם צריך לו. ויש לו לרשום תחילה את המקומות שהוא צריך להתפלל בסידור ובמחזור, שלא יצטרך לחפש באמצע תפילתו.
לא יהיה דבר חוצץ בינו לבין הקיר, שנאמר: "ויסב חזקיה פניו אל הקיר ויתפלל". ולא מקרי חציצה אלא דבר שגבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים, אבל דבר קטן לא חשיב הפסק. ואפילו דבר גדול, אם הוא דבר קבוע, כגון ארון ותיבה, לא חשיב הפסק. ואדם נמי אינו חוצץ.
ובשעת הדחק, בכל עניין אין להקפיד, כיוון שסוגר עיניו או מתפלל מתוך הסידור, שלא תתבטל כוונתו.
וכן לא יתפלל כנגד איזה ציור. ואם יקרה לו להתפלל כנגד בגד או כותל מצוייר, יסגור עיניו. וכנגד מראה אסור להתפלל אפילו בעינים סגורות.
לא יתפלל במקום פרוץ, כגון בשדה, מפני שכשהוא במקום צניעות, חלה עליו אימת המלך, וליבו נשבר ונכנע. ואם הוא בדרך, מותר לו להתפלל בשדה. ואם אפשר לו, יתפלל בין האילנות.
