מבט חסידי: הדלקת נרות שניות לפני שבת מחוץ ללשכת פוטין / הרב אריאל למברג

בערב שבת חנוכה לפני כמה שנים, צלצל הטלפון במשרדו של השליח הרב בערל לאזאר, רבה של רוסיה. מזכירו של הנשיא פוטין הזמין אותו לפגישה דחופה בלשכת הנשיא בקרמלין שתתחיל ב-12 בצהריים.

הרב נלחץ. השבת נכנסת במוסקבה סמוך לשלוש בצוהריים וצריך להדליק נרות חנוכה ונרות שבת. זה סוף דצמבר באחד מימי החורף הקודרים במוסקבה והדרך הביתה בשעות העומס אמורה לקחת כפול זמן מהרגיל. הרב רמז כי לחוץ לו, אבל המזכיר אמר: "הרב הראשי, 12 זה 12".

בכניסה ללשכת הנשיא המתינה חבורה נכבדה של אנשי "לייבור" והרב אמור להיכנס אחריהם. הפגישה עם הבריטים התארכה והשעון רץ קדימה. בשעה שתיים התקשר הרב לאשתו שתשלח את החנוכייה לקרמלין והתפלל לנס. הפגישה עצמה לא הייתה קצרה והרב יצא ממנה בשעה שלוש, דקות קצרות לפני השבת. לא נותרה ברירה והוא ביקש מראש הלשכה להדליק כאן את החנוכייה. האיש הכניס אותו לאחד החדרים המוזהבים והצביע על שולחן עץ מהגוני שתפס את כל רוחב החדר.

אבל הרב אמר: "לא, אני מדליק על יד הדלת". -"נו, אז תדליק על יד הדלת", אבל צריך שולחן קטן שיכול לעמוד על יד הדלת ואיפה מוצאים בקרמלין שולחן שמתאים לפתחי דלתות? התחילו להתרוצץ עד שמצאו שולחן מתאים ואז הרב מבקש: "אש". אבל אין אש, כי אסור להצית אש סמוך למשרדו של הנשיא. הרב מחה את הזיעה וראה את המחוג מורה על ארבע דקות לפני השקיעה. לפתע נזכר שראה את המאבטח ב"בוטקע" בחוץ מעשן וראש הלשכה רץ החוצה להביא אש. סוף-סוף התנוצץ אור החנוכייה על שולחן קטן, סמוך למשרדו של האדם כמעט הכי חזק בעולם.

הרב התעכב על יד הנרות ואחר כך יצא רגלי הביתה בקור של מינוס שלושים. לפתע הרגיש מישהו נושף מאחוריו. שר הדתות של רוסיה אמר: "אני אלווה את הרב הביתה". הרב נדהם: "אדוני המיניסטר, אני מעריך את האדיבות שלך, אבל אתה יכול לנסוע ברכב בקור הזה", אבל השר התעקש: "לא, אתה אורח שלנו ואנו מכבדים אותך".

שני גברים צועדים בקור הרוסי, עטופים במעילים וצעיפים, כשאורות העיר מנצנצים את חגי אידיהם המתקרבים. השקט פתח את הלבבות והרב שאל: "חבר, מה חשבת על הבלגן שעשיתי לכם? הייתי צריך דלת ושולחן ואש, האם חשבת שאני משוגע?!". השר עצר את ההליכה: "כבוד הרב, אתה חושב שאיננו יכולים למצוא מנהיגים שלוקחים פחות ברצינות את הדת שלהם?! אבל אנו מעדיפים את מי שיש לו אופי, כי מי שיש לו עקרונות – לא יפתיע אותנו".

הרב פנה אל השר ואמר לו, כעת בזכותך אני מבין היטב המסר שמורי ורבי הרבי מליובאוויטש העביר כל כך הרבה פעמים: "גויים מכבדים יהודים שמכבדים את היהדות שלהם, הם מתביישים ביהודים שמתביישים במה שהם".

המציאות בשטח

זה נשמע טוב בסיפורים אבל במציאות בשטח אנחנו צריכים עוז ותעצומות בשביל לעמוד על יהדותנו בגאון, שימו לב להסברו של הרבי על תמיהה כל כך פשוטה.

זו קושייה מתבקשת שהאריכו בה מפרשי התפילה: בנוסח "בימי מתתיהו" שאנו מוסיפים בתפילתנו  בימי החנוכה מאריכים לפאר את גודל הנס שאירע בחנוכה ומפרטים חמישה היבטים: "ואתה ברחמך הרבים … מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתך".

ואולם בעוד שהדגשים הראשונים מבטאים אכן נס פלאי, האחרונים לא ברורים כלל. הנה: "מסרת גיבורים ביד חלשים" – זו בהחלט תופעה לא רציונאלית. "ורבים ביד מעטים" – תופעה מנוגדת לכל היגיון, כמו ניסי מלחמת ששת הימים כשצבאות של 21 מדינות נפלו בידי מדינה קטנטונת שיכולה הייתה להיות שכונה אצלם.

אבל מה כוונת ההמשך: "(מסרת) טמאים ביד טהורים" – למה לא? איפה הנס? למה שלוחמים טמאים לא ייפלו בידי טהורים?!. כך ההמשך: "ורשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתך" – אבל למה זה מפתיע? למה היה אמור להיות אחרת?! אדרבה, בסיפורי התורה עליהם גדלנו, הצדיקים מנצחים את הרשעים ללא קושי, אברהם גובר על ארבע המלכים, משה הורג את המצרי וכן הלאה?

מילא בנוגע לפסקה האחרונה – "וזדים ביד עוסקי תורתך" – אפשר לבאר בפשטות: התורה מתישה כוחו של אדם ומרגילה אותו לחיי ישיבה על כיסא ללא כושר גופני. ה'מתמיד' הצנום והחיוור אמור להתקשות בריצה על ג'בלאות עם 25 קילו אפודים ונשק על הגב. אבל הפסקאות לפני זה אינן ברורות כאמור: מה הפלא והנס בכך ש"מסרת טמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים"?

מסביר הרבי באופן נפלא (לקוטי שיחות חלק ל'):

מתתיהו ניהל מאבק הרואי כמותו לא הוביל מנהיג מעולם: ראשית, מתתיהו נלחם על ערכים ולא על חיים. בעוד שמשה נלחם מול עבודת פרך אכזרית ומרדכי נאבק מול גזירת השמדה טוטאלית היל"ת – מתתיהו היה הראשון בהיסטוריה שיצא למלחמה על חופש דת.

היוונים לא התכוונו להחריב את בית המקדש, להגלות מארצנו ולפגוע בחיי אדם. להיפך, הם בנו ושכללו את ירושלים, קראו לה בשם מפואר מבחינתם – "אנטיוכיה", וגם העריכו את חוכמת ישראל כפי שפעלו לתרגום התנך ליוונית. תמורת זאת, הם ביקשו לבטל את הייחודיות היהודית, את קיום המצוות שמייחדות אותנו, כמו ברית מילה, שבת קודש וקידוש החודש שהוא הבסיס ללוח השנה העברי שיוצר זמן נפרד לנו.

וכמה קשה לגייס לוחמים למען ערכים מופשטים ורוחניים? כל עוד לא מאיימים לי על הבית – למי יש זמן לצאת להפגנות בשביל ברית מילה או לוח שנה יהודי?

וכאן עמד בפני מתתיהו אתגר שלא היה כמותו: להילחם נגד חכמת יוון היה להיאבק נגד האמת כביכול!. הם היו התקשורת, הם היו המדע, הם היו האומנות והיופי. חוכמת יוון כבשה וחדרה את כולנו עד היום הזה: אנו עצמנו מתנהלים יוונית, חושבים יוונית ומייצרים יוונית. הדמוקרטיה הומצאה ביוון, הפילוסופיה נהגתה שם ויסודות המדע הונחו שם.

ישנן אלפי מילים ומונחים בעברית שלנו שמקורן יווני (חפשו ברשת), כמו "פיזיקה, כימיה, מתמטיקה, פילוסופיה, אתלטיקה, אולימפיאדה, מרתון, אסטרטגיה, אסכולה, אסטניס ואנדרוגינוס".

האומץ של מתתיהו היה לקום ולהצהיר: 'הם יודעים הרבה, אבל לא הכול. הם בקיאים בכל מה שיכול האדם להשיג בכוח חוכמתו, אבל יש ערכים גדולים מהאדם. אמנם אי אפשר לבחון בכלים מדעיים את התועלת בברית מילה ובשבת קודש, אבל יש דברים נצחיים שלמעלה משכל ומדע'.

מתתיהו הצליח לסחוף אחריו אל המלחמה בטענה: למה להצטנע אם נולדנו לבלוט? למה להיות כמו כולם אם נועדנו לסלול מסלול משלנו?