כיצד נעזור לילדינו להתמודד עם פחדים

וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ (בראשית לב, ח). 'ויִירא…מאוד' 'ויצר לו', מקצת ממפרשי התורה מבארים את הפסוק כך: ויירא יעקב מאוד, וייצר לו – על כך שהוא מפחד. 'צר' היה לו ליעקב אבינו מדוע הנו 'ירא מאוד' מיד אחיו, מיד עשיו הרשע, והרי הקב"ה הבטיח לו שישמרהו בכל אשר ילך (יעוין ב'דעת זקנים לבעלי התוספות' וב'תפארת יהונתן' לרבי יהונתן אייבשיץ שמסבירים את סיבת 'וייצר לו' בשני אופנים). מדבריהם נסיק אנו לענינינו שכמעט אין דבר המייסר את נפש האדם יותר מאשר פחדים וחרדות קשים הפוקדים אותו, ולא נותנים לו מנוח.

– א –

אשרי אדם מפחד

פחד במהותו הוא דבר חיובי, אם בצורה של יראה מהשי"ת בדרגה ה"פשוטה" של יראת העונש, ואם בדרגה הנעלה של יראת הרוממות ליראה את השם הנכבד והנורא. יראת ה' טהורה – היא-היא הברכה אותה מברך כל הורה יהודי – ממעמקי לבו האוהב – את צאצאיו, בכל הזדמנות. 'חיים שיש בהם יראת שמים' היא המטרה שכל אחד מישראל משתוקק וחותר כל ימי חייו להגיע עדיה.

כמו-כן, בעולם בו קיימים סיכונים כה רבים העלולים לפגוע בגופו של אדם, נטע ה' בקרבנו את מידת הפחד, לאמור: הזהרו והשמרו שלא תיחשפו למצב של איום, ולבל תיפגעו ותינזקו ח"ו, ונשמרתם!

הפנים המאיימות של הפחד

הנה ידוע שבכל מידה-נכונה ותכונה, ישנו – בקצה האחד – את הצד החיובי, המבורך. אולם, בקצה השני נראה את אותה התכונה בצורתה המזיקה והשלילית. גם כאן בנידון-דידן,  לעומת היראה החיובית – פחד מהדר גאונו יתברך, והתכונה המבורכת של רתיעה מפני סכנות למיניהן – עתים שאנו עלולים להתקל בצדו השני – המבעית, המציק והמפריע-עד-אימה – של מידת הפחד, והמקשה מאוד לנהל חיי יום-יום תקינים.

יצוין כי בני-אנוש רבים מכל הגילים והרבדים, ללא הבדל רמת אינטליגנציה – סובלים מהתקפי חרדה ופחד (במאמר זה לא נתייחס להגדרות המקצועיות של: פחד וחרדה ועל ההבדלים ביניהן, ההתיחסות תהיה באופן הטבעי כדבר איש אל רעהו). לעתים הוא חשש אמיתי מאירוע שעלול להתרחש [אלא שהחרדה היא במידה מוגזמת וכיון שכך – לא מועילה לצורך השמירה הנדרשת]. ואילו במקרים אחרים אין הפחד ריאלי לחלוטין, ואין הוא משקף את המציאות כלל וכלל.

– ב –

פחדים של ילדים

פחד של ילדים הם טבעיים ונפוצים. החל מגיל קטן מאוד סביב לגיל שנתיים, עלול הפעוט לפתח פחדים מפחדים שונים ומשונים. המוכרים שבהם הפחד מחושך, משהייה בחדר/בבית לבד, מגנבים וכיו"ב. אך לעתים הפחדים הם בלתי-מציאותיים בעליל כמו החשש להישאב לתוך החור של יציאת המים באמבטיה…

ככל שהילד גדל צפויים הפחדים אט-אט להעלם. אולם במציאות ילדים רבים מאוד סוחבים איתם פחדים שמכבידים עליהם מאוד ומקשים עליהם את החיים.

הורים מסורים אשר מעוניינים לסייע בידי צאצאיהם הנתונים במצבי פחד, מוזמנים בזאת לצאת יחדיו לסיור 'מפחיד', לאורכם ולרחבם של מחוזות הפחד… ב'סיור' המשותף נתמקד בנקודות העשויות בעז"ה להוסיף רוגע ובטחון, נקווה בס"ד שהדברים יהיו לתועלת מרובה.

– ג –

הכרה בפחדיו של הילד

אף פעם לא 'נבטל' את פחדיו של זולתנו, ובכלל זה של ילדנו כקטן כגדול. לא נגרום לו לחשוב שבגלל שהוא מפחד – הנו חסר דעה ובגרות, נקפיד שלא ללעוג על חרדותיו.

X     מדוע אתה מפחד, נדמה לך באמת שמהחלון המסורג יכול להיכנס גנב?!

X     באמת מוישי, אתה הרי יודע שאין שום נחש מתחת למיטה?

X     זה באמת לא מתאים לילד חכם ובוגר בגיל אחת-עשרה לחשוש מהצל של עצמו…?

משפטים מסוג זה עלולים לגרום לו לילד יסורי-נפש קשים מנשוא, "הרי הטענות צודקות, א"כ למה זה אנוכי?" עלול הוא לחשוב. "מדוע א"כ אני ממשיך לפחד? האם אני בסדר?".

פעם שוחחתי עם נער צעיר ששיתף אותי בסודו הגדול – פחד עצום מסיטואציה מסוימת. כששאלתי אותו, באם הוריו מודעים לסבלו, ענה הצעיר "לא". "ומדוע שלא תשתף אותם?" שאלתי. "כשנוכחתי לראות כיצד הם מתיחסים לפחדיה של אחותי… החלטתי להסתיר את הפחד ובשום פנים ואופן לא לשתפם".

ומדוע בעצם לא להסתיר את חולשת הפחד מהסביבה ומההורים, שמא כך יצליח הילד להעלימה? ובכן, חשיפת הפחד בפני ההורה, ושיתוף ההורה בו – זה עצמו מקל עליו מאוד ויכול להביא לידי הקטנת הפחד משמעותית. ומאידך, הסתרת הפחד מביא לידי תסכול, דימוי עצמי ירוד והעצמת הפחד.

בסדנאות 'כישורי חיים' שהנני מנחה – בסייעתא דשמיא – במסגרת מכון 'עולמות', באחד המפגשים נדון הנושא דנן 'כיצד להתגבר על פחדים', מדהים לראות שלאחר שיחה ממצה בנושא, מתנדבים כמה מהנערים המשתתפים בסדנא ומכניסים את חבריהם לתוך האתר הכי שמור אצלם … החרדות שלהם (!) (דהיינו, משתפים את החברים בחוויות הפחד שלהם). החברים – שלמדו לקבל את חולשתו של הזולת מבלי ח"ו לזלזל בו ובנקודת החולשה שלו – מנסים לעוץ עצה לפי מה שהנחינו לפני-כן, או לחילופין מזכים את החבר ברעיון מקורי משלהם כדי להקל על חבריהם המפוחד.

הרווח הגדול של הפעולה הוא – עצם חשיפת הפחד בפני אחרים, הוצאתו מן המסתור העמוק ושיתוף אחרים בו – דבר זה גופא מוציא חלק ניכר מהעוקץ של הפחד שטבעו להתחבא ולהסתתר עמוק בלב ושמה לגדול, ולצמוח לכדי ממדי-ענק.

– ד –

 הקשבה והזדהות

יש לשמוע את הילד ברגישות, ולהראות לו הבנה והזדהות (אמפתיה בלע"ז). אין הכוונה שנעניק לגיטימציה, ז.א. להצדיק את הפחד, או שניכנס לפרטי-הפרטים, אלא ניתן לו להבין שאנחנו אתו, ומבינים שהוא סובל מהפחד, ושזה בטח מאוד לא נעים.

V     "מה, בכל פעם שאתה נוסע באוטובוס אתה מרגיש שמחבל נמצא בו, ורוצה ח"ו לפוצץ את האוטובוס? מה אתה אומר?! זו ודאי תחושה מאוד מעיקה".

X    "אתה כאילו רואה את המחבל המפחיד, נכון? אתה בטח מדמיין את הרגע שהוא ממשמש בחגורת הנפץ שעליו, לוחץ על כפתור ההפעלה… ו…בום… זה מפחיד… מזעזע… תשמע, בני היקר, אני מבין אותך. הרי דברים שכאלה אכן קרו ל"ע…"

– ה –

ה' לי ולא אירא

דרך ישראל סבא. הרגע את ילדך במילות אמונה ובטחון בה': "בני היקר, השי"ת שומר עליך, הוא אוהב אותך. ילד יהודי הנך, בנו של מלך-מלכי-המלכים הקב"ה, תמיד תוכל לשאוב בטחון ושקט מהידיעה שהבורא משגיח ומביט עליך, רואה את מצוקתך ושומר עליך משמים".

חזרה על פסוקי בטחון, גם הם עשויים לנסוך רוגע ובטחה לתוככי הנפש החרדה. שינון ואמירת פסוקים אלו יהוו עבורו משען ומבטח בעת התקפות הפחד, לדוגמא:

•       "ה' צבאו-ת, אשרי אדם בוטח בך".
•       "הנה א-ל ישועתי, אבטח ולא אפחד".
•       "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך".
•       "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל".
•       "ברוך הגבר אשר יבטח בה', והיה ה' מבטחו". 

♦    התפילה והשיחה האישית של בן המלך לאביו שבשמים, יעניקו לו את התחושה האמתית ש'קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת', ועשויים בעז"ה להשקיט את רוחו המבוהלת.

♦    'קריאת שמע שעל המיטה', מתוך הדף ובכוונה ראויה מהווה הגנה יהודית, ומגן וצינה בפני ה'פחד בלילות'. כתוספת לכך: שימת יד ימין על המזוזה שהינה שמירה לדלתות ישראל ונשיקת היד תוך כדי אמירת: ה' שומרי, ה' צלי על יד ימיני.

♦    סגולות המובאות בספרים הקדושים, כגון נשיאת פיסת 'אפיקומן', או ערבה חבוטה מהושענא-רבה, וכיוצא באלו – הן בגדר 'נקיטת-חפץ' של שמירה והגנה שעשוי להרגיע את הלב החרד.

♦    הסגולה המפורסמת של רבי חיים מוואלוז'ין המובאת ב'נפש החיים' (פרק ג, יב) לאומרה ולהתעמק בתוכנה, ועיקרה: דע וקבע בלבך 'אין עוד מלבדו' אין כח בעולם חוץ מהקב"ה שמסוגל להרע לנו, וככל שיתברר הדבר בלבו אכן יתבטלו כל הכוחות והרצונות האחרים ולא יוכלו להשפיע עליו, וזו לשונו:

"ובאמת הוא ענין גדול וסגולה נפלאה להסיר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שום רושם כלל, כשהאדם קובע בליבו לאמר, הלא ה' הוא הא-להים האמתי אין עוד לבדו יתברך שום כח בעולם וכל העולמות כלל והכל מלא רק אחדותו הפשוט יתברך שמו. ומבטל בליבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כח ורצון בעולם ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ברוך הוא, כן יספיק הוא יתברך בידו שממילא יתבטלו מעליו כל הכוחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שום דבר כלל."

זהירות!

כאן יש להדגיש שבכל מצב אין לייחס את פחדיו לעבירות שביצע הילד, ("שים לב כיצד אתה רב עם אחותך, האם זה פלא שאתה כ"כ מפחד…"). מיותר לציין שאסור בהחלט להפחיד את הילד בנוסח: "אבוי לך – אם לא תחזור בתשובה – אינני מקנא בך… זה עלול באמת להביא אותך לידי משהו מסוכן…"

– ו –

הפחדים באים על האדם כתוצאה מאירוע טראומתי שעבר, או סתם כך ללא שום סיבה, איננו יודעים מדוע ילד ספציפי נתקף בחרדה והשני לא, מדוע האחד  פחדן באופן כללי, ואילו השני שחווה אותן חויות לא מתייסר בפחדים. אולם יתכן שכאשר נחזק את הילד באופן כללי, נחזק את בטחונו העצמי בכלל, נחזק את 'עמוד השדרה' שלו – זה יתן לו חוזק וחוסן בכדי להתגבר על פחדיו.

לי עצה ותושיה…לי גבורה

במקרים רגילים, כאשר הילד מבקש ורוצה לצאת מחרדותיו נוכל לסייע בידו בכמה אופנים נוספים:

♦    נשבח אותו על כך שהוא משתף אותנו במצוקותיו, ושהוא מספיק גבור כדי לרצות ולנסות לצאת מן הפחדים הפוקדים אותו. נסביר לו כי הפחד איננו נחלת הטפשים בלבד, גם אנשים חשובים וחכמים עלולים לפחד מדברים מסוימים, אף בלי יכולת להסביר את סיבת הפחד.

♦    ניתן לו להבין כי היכולת לצאת מן הפחד הוא בידיו. ואנו בעז"ה נתמוך בו ונגַבה אותו במלחמתו בפחד.

♦    נציע לו שישב לבדו ליד השולחן וינסה ל'צייר' את פחדיו כיד הדמיון הטובה עליו וגם יצבע אותם.

פעולה זאת מועילה ומשחררת. והסיבה, מאחר שהפחד "יונק" את עיקר כוחו מהמסתורין… וע"כ כאשר הילד מצליח ל'חשוף' על גבי הדף את פחדיו המיסטיים, הפחדים נותרים ללא מקור מחייתם – – –

– ז –

הפגישה המבהילה

♦    פגישה פנים-אל-פנים מול הפחד – מרתיעה ומטילה אימה, עם זאת היא גורמת לַפּחד להתכווץ ולהתמעט.

לדוגמה:

• כניסה יזומה לתוך חדר לבד ולסגור את הדלת בעדו.
• כניסה יזומה למעלית ולעלות בה.
• התגברות לקום מהמיטה באמצע חשכת הליל …

ואומנם בדרך-כלל ביצוע הדברים באופן המצויין לעיל – קשה מאוד עד בלתי אפשרי ולכן מומלץ לבצע זאת בשלבים, כאשר היעד הסופי – מסומן מראש. ועם הכנה מתאימה מראש, כדלהלן:

שוחחתי עם נער שהיה מפחד פחד גדול להיכנס לתוך חדר פנוי מאדם אף במשך היום, רשמתי לו בדף את הנוסח הבא לומר :

"יש לי פחד להיכנס לחדר, אבל באמת אני יודע שה' שומר עלי ובאמת אין סיבה אמתית לפחד. הנה עכשיו אפתח את הדלת, קצת אפחד, אבל באמת אין בחדר כלום. אז זה רק פחד דמיוני, ולא דבר אמתי, שום דבר רע לא יקרה לי".

נאום הנער האמיץ טרם פתיחתו את דלת החדר בפעם הראשונה. בפעם השניה כבר פתח את הדלת לרווחה ופסע פסיעה בודדת לתוככי החדר הריק, וזאת בליווי לא-מעט פרפורי לב ורעידות. לאחר פעמים נוספות, כבר התקדם הילד, וכה היו דבריו בעת ההיא:

""יש לי פחד להיכנס לחדר, אבל באמת אני יודע שה' שומר עלי, ובאמת אין סיבה אמתית לפחד. הנה עכשיו אעשה סיבוב בכל החדר, אסתכל בכל מקום, זה יוכיח לי שבאמת אין סיבה לפחד, עדיין אני יודע שקצת אפחד, אבל באמת אין בחדר כלום אז זה רק פחד דמיוני, ולא דבר אמתי, שום דבר רע לא יקרה לי".

וכך מפעם לפעם כשהוא אפוף בתחושות סיפוק וגבורה, שחררוהו הפחדים, אט-אט, לנפשו.

ולסיכום פרק זה – הפעולות והסיבות שמאחוריהן:

♦    העמדת היעד הסופי מול העינים – כדי שזה יהיה תהליך שלם ולא פעולות בודדות המנותקות אחת מרעותה.

♦    ביצוע פעולת ה'פגישה' מול הפחד בשלבים – מגמד את הפחד עד להכחדתו בעז"ה.

♦     אמירת משפטי הרגעה וחיזוק – בכוחם להשפיע בלב פנימה ולנסוך שקט ובטחה.

ועוד משהו לסיום פרק זה:

ילדכם הצעיר אמיץ במיוחד, היכולת והרצון שלו לחשוף את הפחד ובעיקר המוכנות שלו לפעול ולהתגבר מחייבת אתכם לציין את מעשי הגבורה לטובה, החמיאו ושבחו בשפע – הצעיר יזדקק לכך מאוד במשך התקופה המאתגרת.

 סיכום

לסיום, קוראים יקרים, חשוב לדעת כי ישנה קשת רחבה מאוד של פחדים, בקוטב אחד נמצא את הפחדים השגרתיים שכשם שהם באים כך הם חולפים להם, אינם 'קונים שביתה' בלבבות צאצאינו. ומאידך ישנן חרדות קשות שעל-מנת לשחרר את הילד מפגיעתן הרעה יזדקק הצעיר לטיפול מקצועי (פסיכולוג, פסיכיאטר, מטפל רגשי).

יהי-רצון שיתקיימו בנו המקראות:

"ושכבתם ואין מחריד". "לא תירא מפחד לילה". "לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך". אך טוב וחסד ירדפונו כל ימי חיינו. אמן!