הלכה ורפואה • אכילת כבד כריש לריפוי מחלה מסוכנת

יהודי דתי שעלה לישראל מאחת ממדינות מזרח אירופה חלה במחלה ממארת, לאחר בדיקות מקיפות הוא הובחן כחולה סופני, ומבחינת הרפואה הקונבנציונלית אין טיפול שיכול להועיל לרפואתו.

לאחר תקופה הוא פגש ידיד העובד כרופא טבעוני, וכשסיפר לו על מחלתו ועל מצבו הרפואי, הציע לו הרופא טיפול טבעוני הכרוך באכילת כבד כריש, והבטיח לו נאמנה שאם יאכל את התרופה הזו הוא יבריא מיד.

החולה פנה בצר לו אל המכון לרפואה והלכה בשאלה, האם מותר לו להתרפא בתרופה מסוג זה כאשר הוא מאמין לאותו רופא ומשוכנע שזה יעזור לו ויציל אותו ממוות בטוח, או שהדבר אסור מאחר שהכריש הוא חיה האסורה למאכל מן התורה.

תשובה: במסכת יומא (דף פג עמוד א) שנינו במשנה: "מי שנשכו כלב שוטה [כלומר, כלב החולה במחלה חמורה העוברת לאדם באמצעות נשיכה], אין מאכילים אותו מחצר כבד שלו, ורבי מתיא בן חרש מתיר". ומפרש רש"י, שבזמנים הקדומים היו הרופאים נוהגים לרפא את הננשכים מכלב נגוע, על ידי האכלת החולה מהכבד של אותו כלב, ובכל זאת חכמים אסרו להשתמש ברפואה זו, לפי שהכלב הוא חיה האסורה במאכל ואכילת הכבד שלו אינה רפואה גמורה, כלומר אין קשר ברור ומוחלט בין האכילה להיעלמות המחלה, ואילו רבי מתיא מתיר להשתמש ברפואה זו, שלפי דעתו רפואה זו נחשבת כבטוחה. ההלכה נפסקה כחכמים, ואסור להשתמש ברפואה מסוג זה.

לפי סוגיה זו היה נראה לאסור בנידון שאלתנו לאכול כבד של כריש כדי להתרפא ממחלה סופנית, שהרי הרפואה הקונבנציונלית אינה מכירה בתרופה זו כיעילה לרפא מחלות, מאחר שלא עשו מחקר מקיף על יעילותה. אמנם, ישנו צד הלכתי להתיר את הדבר, וכדלהלן.

במסכת שבת (דף קכח עמוד ב) מובאים בגמרא הלכות שונות בעניין יולדת המבקשת לחלל את השבת בכדי להקל על פחדיה. לפי מסקנת הגמרא שם, אם היולדת מצויה בשלשת הימים הראשונים שלאחר הלידה, ומבקשת להדליק את האור בחדרה בשבת, מותר לעשות זאת גם אם היא עיוורת לחלוטין, שאף שהיא עצמה אינה נהנית מהאור, בכל זאת מאחר שעל ידי שהאור דולק יכולים האחיות והרופאים לטפל בה טוב יותר, וזה עושה אותה רגועה יותר, מותר לעשות זאת בשבת.

אנו למדים מכך, שחולה המצוי במצב של סכנת נפשות, הפחד ואי הוודאות עלולים לקצר את חייו, ומותר לחלל שבת בשביל להרגיעו וליישב את דעתו.

על סמך גמרא זו פסק הרמב"ם (הלכות עבודת כוכבים פרק יא הלכה יא-יב), שאדם שננשך על ידי עקרב או נחש, מותר ללחוש על מקום הנשיכה ואפילו בשבת, כדי ליישב את דעתו ולחזק את לבו, ואף שאין הדבר מועיל כלום והלחישה על המכה אסורה באיסור תורה, מכל מקום הואיל ומצבו מסוכן התירו חכמים איסור זה כדי שלא תיטרף דעתו עליו. ומוכח מדבריו, שהרגעת חולה מסוכן, מותרת גם באמצעות עבירה על איסורי התורה.

על פי זה נראה בנידון שאלתנו, שמאחר שהרופאים הקונבנציונליים גרמו לו לייאוש ופחד מהמוות המתקרב, ואכילת כבד הכריש גורמת לו לתקווה ולרוגע נפשי, הרי זה נחשב בכלל הצלה מפיקוח נפש, ומותר לו להשתמש ברפואה זו. ואף אם אנו יודעים בוודאות שתרופה זו לא תרפאנו ממחלתו, מכל מקום היא תגרום שלא יתקצרו חייו מחמת הפחד, ולכן הדבר מותר, שאף על אריכות חיי שעה מותר לעבור על איסורי תורה.

הכותב – הרב יעקב וינר שליט"א, עומד בראש מוקד רפואה והלכה בארגון יד שרה, אשר נותן מענה בשאלות הלכתיות רפואיות.