עובדת סוציאלית העובדת באחד ממרכזי הרפואה במרכז הארץ, פנתה בשאלה הנוגעת לחילול שבת, כדלהלן:
אחת מהמטופלות שלה מאושפזת במצב סופני, והיא הביעה את חששה בפני העובדת הסוציאלית, שאם ילדיה ישהו על יד מיטתה בזמן פטירתה, הם יאבדו את עשתונותיהם ולא יוכלו לתפקד כראוי, ומשום כך היא ביקשה והתחננה שהיא תהיה על ידה בזמן הפטירה.
שאלתה היא, כיצד תעשה אם יתקשרו אליה מבית החולים בשבת, ויבקשו ממנה לבוא מיד לבית החולים, האם מותר לה לחלל שבת עבור הרגעת נפש החולה בשעה קשה זו?
תשובה: השולחן ערוך פוסק בהלכות שבת (אורח חיים סימן שו סעיף ט), שחולה מסוכן הנוטה למות המבקש שיקראו לקרוביו המצויים בעיר אחרת, באופן שיש איסור מגזירת חכמים ללכת לאותה עיר (כשהיא מחוץ לתחום שבת), מותר לומר לאינו יהודי שילך ויקרא להם, ואף שיש איסור מדברי חכמים לומר לאינו יהודי לעשות מלאכה האסורה ליהודי, מכל מקום הדבר מותר, לפי שחכמים לא אסרו באופן זה, כדי שלא תיטרף דעתו של החולה ועל ידי כך יתקצרו חייו (ראה משנה ברורה שם ס"ק מא).
השולחן ערוך כתב הלכה זאת גם בעניין גירושין בשבת (שם סימן שלט סעיף ד), שאף שיש איסור מגזירת חכמים לגרש את האישה בשבת, שמא יבוא הבעל לכתוב את הגט בשבת, ויעבור על איסור תורה של 'כותב', מכל מקום במקרה שהבעל מצוי במצב סופני, ומבקש שיתנו לאשתו גט בשבת, ומנמק את בקשתו בצורך חיוני (כגון, שאינו רוצה שהיא תיזקק למצוות 'ייבום'), באופן זה התירו חכמים שיינתן הגט בשבת, כדי להרגיע את נפש החולה.
משתי ההלכות הללו אנו למדים, שחכמים התירו את גזירותיהם עבור הרגעת נפשו של חולה מסוכן, אבל לעבור על איסורי תורה עבור הרגעת חולה. אמנם, במאמר הקודם ("אכילת כבד כריש לריפוי מחלה מסוכנת") הבאנו מקורות בהלכה, שגם על איסורי תורה מותר לעבור כדי שהחולה המסוכן יהיה רגוע.
ונראה, שיש שתי סוגים שונים של הרגעת חולה כדי למנוע התדרדרות במצבו הרפואי: הסוג הראשון, הוא כמו הדוגמאות המובאות לעיל, שאין קשר בין הפעולה שמבקש שיעשו עבורו, לריפוי מחלתו, כגון שהוא מבקש שקרוביו יהיו עמו, או שמבקש לתת גט לאשתו, ועל ידי מילוי בקשתו הוא יהיה רגוע יותר, באופנים אלו לא התירו איסור תורה עבור כך. הסוג השני, הוא כשבקשת החולה שייכת לרפואת מחלתו, כגון חולה סופני המבקש לאכול כבד של כריש האסור באכילה מן התורה, כדי להתרפאות ממחלתו, שהוא משוכנע שהדבר יועיל לו, באופן זה התירו לו לעבור אף על איסורי תורה כדי להרגיע את נפשו, מאחר שיש קשר ישיר בין מניעת קיצור חייו על ידי טירוף הדעת, ובין הפעולה האסורה.
לפי זה בנידון שאלתנו, מאחר שבקשתה של החולה הסופנית שהעובדת הסוציאלית תהיה נוכחת בזמן פטירתה, אינה נובעת מפחד חסרון טפול רפואי ראוי, אלא מסיבות אחרות של רוגע נפשי שאינו שייך למחלה או לרפואה, מותר לה לעבור על חילול שבת של גזירות חכמים, אבל אין לחלל שבת באיסורי תורה.
לכן, אם קוראים לה לבוא לבית החולים בשבת, עליה לבקש מנהג שאינו יהודי שייקח אותה ברכבו, וכך תעבור על איסור מדברי חכמים של 'אמירה לגוי', אבל אין לה לנהוג בעצמה ברכב, שפעולה זו כרוכה באיסורי תורה רבים.
הכותב – הרב יעקב וינר שליט"א, עומד בראש מוקד רפואה והלכה בארגון יד שרה, אשר נותן מענה בשאלות הלכתיות רפואיות.
