בחור ישיבה הגיע אל הגאון רבי יצחק זילברשטיין, רבה של רמת אלחנן וחבר מועצת גדולי התורה, ושאלתו בפיו: ראש הישיבה שלו אסר עליו להיכנס לישיבה אלא אם כן ילשין על בחורים אחרים, שההנהלה מחפשת אחריהם. האם הדבר מותר לו?
בגיליון 'קול ברמה' של שכונת רמת אלחנן בעריכת הסופר הרב משה מיכאל צורן, מופיעה תשובת הגאון רבי יצחק זילברשטיין שהשיב: "שאלה זו היא חמורה עד למאוד, שהרי בשו"ת אגרות משה נכתב 'ובדבר אם רשאי המלמד לומר לתלמידים שאם יודעין מי עשה את דבר הגנאי יודיעו לו, הוא דבר מכוער לעשות כן', עקב שזה יגרום שיקלו בלשון הרע".
הרב זילברשטיין מביא דוגמה מהגמרא אך דוחה ומחלק בין המקרים: "אף שהדמיון להא דאמר הקדוש ברוך הוא ליהושע 'וכי דילטור אני לך', בגמרא בסנהדרין לא דומה, דהתם הרי יודע בעצמו על ידי הגורל ויקויים העונש, והכא אפשר שלא יודע, שלכן אם היה זה לכוונת תוכחה לשמה, משום שעל ידי זה יענש וייטיבו דרכם, היה שייך להתיר. כמו שמצינו בגמרא במסכת ערכין שאמר רבי יוחנן בן נורי הרבה פעמים לקה עקיבא על ידי שהייתי קובל עליו לפני ר"ג בריבי, שהיתה זו תוכחה לשמה והוצרך שידע מזה ר"ג.
"וכן ודאי הוא גם עובדא דר"ה וחייא בר רב שאמר לשמואל שהיה, בשביל שלתוכחה הוצרך ששמואל יידע זה, אבל הא שייך זה כשמתעורר מעצמו לספר להרב כדי שיוכיחו, ולא כשהרב יגזור על תלמידיו שיספרו לו אם יודעים דבר מגונה, אף כשהתלמידים הם גדולי עולם, ואצלנו לא שייך להחשיב בכלל שהוא לשמה אף בגדולים וכל שכן שלא שייך זה בקטנים".
בעקבות סברא זו, פסק הרב זילברשטיין כי על הבחור לגשת לראש הישיבה ולומר לו, מאד אשמח לקיים את דברי הראש ישיבה, אבל מה אעשה שראש ישיבת תפארת ירושלים ופוסק הדור בעל ה'אגרות משה' אוסר לעשות זאת.
הבחור המשיך ושאל: ומה יעשה אם ראש הישיבה יסרב? ונענה: "ילך על קברו של האגרות משה בהר המנוחות, ויבכה שם שיזכה להיכנס לישיבה טובה אחרת".
