חולה מבוגר המאושפז בבית חולים מעוניין לעלות לקרוא בתורה, אך גופו אינו נקי וריח רע נודף מבגדיו, האם ניתן להעלותו למרות שאין זה כבוד התורה?

שאלה שהפנה גבאי בית כנסת באחד ממרכזי הרפואה בישראל למכון לרפואה והלכה שע"י 'יד שרה':

אני משמש כשליח הציבור בבית הכנסת, הן כגבאי והן בקורא בתורה. באחד מימי שני בו נוהגים לקרוא בתורה, ניגש אלי אדם מבוגר המאושפז במחלקה הגריאטרית, וביקש שמאחר ויום פטירת אביו חל היום, הוא מעוניין לעלות ולברך על התורה. עניתי לו שאתן לו "עליה לתורה" בשמחה. אמנם, מיד לאחר שגמרתי להשיב לו, הרגשתי שריח רע מאוד עולה מבגדיו, ככל הנראה אחות המחלקה שכחה להחליף את בגדיו לפני שירד להתפלל בבית הכנסת.

באותו רגע הייתי בדילמה קשה, מצד אחד ההלכה קובעת שאסור לקרוא בתורה כאשר יש ריח רע בסמוך לספר התורה, אבל מאידך חשבתי לעצמי, כיצד אוכל לביישו ברבים, כשאודיע לו שאינו רשאי להתקרב לספר התורה?

לבסוף נהגתי כך: קראתי לו שיעלה לברך על התורה, ומיד כאשר התקרב פתחתי את ספר התורה ואמרתי באופן שישמע את דברי: אוי ואבוי, הספר תורה פסול, חסרה בו מילה ולא ניתן לקרוא בו כעת, ומיד לאחר מכן סגרתי את הספר והכנסתיו בחזרה לארון הקודש, והזקן ושאר המתפללים התפזרו למחלקותיהם. למותר לציין, שהספר לא היה פסול כלל, ואמרתי זאת רק בכדי שלא לבייש את המבוגר, ומאידך שלא לקרוא בתורה באופן שאינו מכובד.

שאלתי היא: האם נהגתי כראוי או לא, אמנם לא ביישתי את היהודי המבוגר, אך מכל מקום מנעתי מציבור שלם לקיים את המצווה לקרוא בתורה בימי שני?

תשובה: ידידי היקר, חז"ל מגלים לנו בכמה מקומות [ראה ברכות דף יט עמוד ב, שבת דף צד עמוד ב], שגדול כבוד הבריות שדוחה מצוות מדרבנן, כלומר מצוות וגזירות שחידשו חכמי ישראל לאורך הדורות, לפי שהם מחלו על כבודם בשביל כבוד הבריות.

כמו כן מצאנו בגמרא [ברכות שם, בבא מציעה דף ל עמוד ב] כמה וכמה דוגמאות שמותר לבטל אף מצוות שחיובן מן התורה בשביל כבוד הבריות. נביא בזה מספר דוגמאות.

א. אם זקן תלמיד חכם מופלג נתקל באבידה המושלכת ברחוב, הוא פטור ממצות "השבת אבידה" אם החפץ כבד או גדול שאן זה מכבודו להרימו על ידיו ברחוב.

ב. בזמן שבית המקדש קיים, אדם שהיה הולך בדרכו לבית המקדש להקריב "קרבן פסח", ונתקל ב"מת מצווה", כלומר ביהודי המוטל מת ברחוב ואין לו קרובים שיתעסקו בקבורתו, עליו לעסוק בקבורתו אף אם על ידי כך יפסיד את מצוות אכילת "קרבן פסח", שכבוד הבריות עדיף על מצווה חשובה זו. וכמו כן על האדם לבטל מצוות ברית מילה בזמנה לבנו, אם נתקל ב"מת מצווה".

כתב רבנו המאירי במסכת ברכות [דף יט עמוד ב]: "כבוד הבריות חביב עד מאוד, אין לך מדה חביבה ממנה"!

גם בנידון שאלתנו, מצאנו שחכמי ישראל התייחסו במסכת שבת [דף פא עמוד א] להנהגת האדם במקרים של חוסר היגיינה אישית, ואמרו שמותר להשתמש בחפצי מוקצה בשביל להתנקות לאחר עשיית צרכיו בשירותים, והלכה זו נפסקה להלכה בשולחן ערוך [אורח חיים סימן שיב וסימן תו].

לסיכום: ההחלטה למנוע בושה מהזקן הייתה החלטה נכונה ונבונה, שהרי כל אחד מציבור המתפללים מחויב בכבודו של הזקן, ולכן באותה סיטואציה גם הם היו מחויבים להחזיר את הספר לארון הקודש ולהימנע מקריאת התורה באותו יום, בכדי להימנע מבושתו של המבוגר.

הכותב – הרב יעקב וינר שליט"א, עומד בראש מוקד רפואה והלכה בארגון יד שרה, אשר נותן מענה בשאלות הלכתיות רפואיות.