שאלה שהופנתה אל המכון לרואה והלכה שעל ידי "יד שרה", מבני משפחה של חולה סופני המתגורר בארה"ב:
בן משפחתנו בגיל 61 סובל מהשמנת יתר קיצונית ומצוי מזה זמן רב במצב של אי ספיקת לב, ובנוסף ישנה פגיעה בתפקוד הריאות מחמת עישון כבד במשך שנים רבות. למרות טיפול תרופתי נאות במשך שנות מחלתו מצבו התדרדר ובמשך חמש השנים האחרונות הוא מרותק למיטה וזקוק לחמצן בגלל קוצר נשימה. בימים האחרונים הוא הובהל לבית החולים, ולאחר בדיקות נקבע ששתי כליותיו נפגעו וחדלו מלתפקד כתוצאה מהתרופות הרבות שנטל במהלך השנים, וזו הסיבה לקוצר הנשימה.
המצב כעת: ללא טיפול בדיאליזה קרוב משפחתנו לא ישרוד יותר מחודש ימים, אך עם טיפולי דיאליזה הוא יוכל לחיות עוד כמה חודשים אבל לא יותר משנה.
שאלתנו היא: האם חולה המצוי במצב שכזה מחויב להסכים לטיפולי הדיאליזה, או שמותר לו לסרב מחמת ירידה באיכות החיים והכאבים הנלווים לטיפולים אלו?
תשובה: חולה המצוי במצב של "חיי שעה", כלומר שהוא לא ישרוד בחיים יותר משנה, יכול על פי ההלכה לסרב לקבל טיפולים פולשניים מסוימים (ניתוחים וכדומה).
ובכל זאת, במקרה שהטיפול הפולשני בעל סיכויים גבוהים להאריך את חיי החולה ביותר ממספר שבועות, חייב החולה לקבל את הטיפול ואין לו זכות לסרב לו. כך שמעתי ממורי ורבי הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל.
ובנידון שאלתנו, שהסירוב לקבל את הטיפול הוא מחמת ירידה באיכות החיים וכאבים שונים הנלווים לטיפול, הנה שמעתי מכמה רופאים שטיפולים אלו אינם גורמים בהכרח לכאבים מיוחדים, ועיקר הכאב הוא בזמן חיבור החולה לצנרת וזה כאב זמני בלבד, ואף ישנם חולים שאינם חשים שום מצוקה או כאב בזמן החיבור לדיאליזה.
לסיכום: מאחר שטיפולי הדיאליזה יאריכו את חיי החולה במספר חודשים, הוא מחויב לתת הסכמתו לקבלת הטיפול.
הכותב – הרב יעקב וינר שליט"א, עומד בראש מוקד רפואה והלכה בארגון יד שרה, אשר נותן מענה בשאלות הלכתיות רפואיות.
