שאלה שנשלחה אל המכון לרפואה והלכה שעל ידי "יד שרה" מארצות הברית:
מר כהן הוא בגיל 76, מחמת שתיית אלכוהול מרובה משך שנים רבות כבדו נהרס. בגלל גילו המבוגר הוא אינו מועמד להשתלת כבד ולכן מצבו הבריאותי הולך ומתדרדר.
לפני מספר ימים הבחינו בני המשפחה בדם רב בצואה ומיד פינו אותו באמבולנס לבית החולים, שם הובחן מר כהן כסובל מלחץ דם נמוך מאוד. הטיפול המקובל למצב זה הוא קבלת עירוי דם עד להתייצבות המצב.
הרופאים קראו לבני המשפחה ודיווחו להם על המצב לאשורו, אך הוסיפו ואמרו שלדעתם אף אם יצליחו לייצב את מצבו באופן זמני, ברור להם שהמצב ימשיך להתדרדר וחייו לא ימשכו יותר ממספר שבועות, ולכן אינם חפצים לתת לחולה עירוי דם, מאחר שיש מחסור בדם והם נותנים אותו רק לחולים בעלי סיכוי לשרוד ולחיות כמה שנים.
השאלה היא: כיצד צריכים בני המשפחה לנהוג במצב כזה, האם עליהם לדרוש בכל תוקף עירוי דם להאריך את חיי יקירם, או שטענת הרופאים צודקת, שהדם מיועד לחולים שיכולים לשרוד בלבד?
תשובה: כאשר מופיעים בבית החולים שני חולים יחד, האחד חולה מסוכן אך לאחר טיפול נאות יחיה זמן רב, והשני חולה סופני שאף לאחר הטיפול לא יחיה אלא מספר ימים או שבועות, יש להעדיף את הטיפול בחולה הראשון כאשר המשאב של התרופה מוגבל ולא ניתן לטפל באמצעותו אלא בחולה אחד.
אמנם בנידון השאלה יש למשפחה לדרוש בכל תוקף לתת עירוי דם לחולה באופן מיידי, שהרי הוא לבדו נמצא כעת בבית החולים ואין עוד חולה שהרופאים מעוניינים לתת לו את תרומת הדם, ואילו יתנו את הדם לחולה הסופני יתארכו חייו במספר שבועות, ונפסק להלכה שיש לטפל בחולה כזה ואפילו מחללים שבת עבור הארכת חייו.
הערה נוספת: חולה סופני הסובל מדימומים פנימיים בקיבה או בכל מקום אחר ומאושפז בבית החולים, יש לטפל בו בכל הטיפולים שיאריכו את חייו, מלבד טיפולים שגורמים לו סבל רב.
לכן, פעולת אנדוסקופיה המתבצעת לצורך גילוי מקור הדימום חייבים הרופאים לעשות לחולה, שפעולה זו גורמת להארכת חייו בוודאות שעל ידי מציאת מקום הדליפה יוכלו הרופאים לעצור את הדימום. ואף שבדיקה זו כרוכה באי נעימות, אין להימנע ממנה, שהסבל הוא מועט וזמני בלבד.
הכותב – הרב יעקב וינר שליט"א, עומד בראש מוקד רפואה והלכה בארגון יד שרה, אשר נותן מענה בשאלות הלכתיות רפואיות.
