כיצד יש לטפל בפגועי נפש הסובלים מבעיות רפואיות מורכבות המצריכות ניתוחים פולשניים מורכבים, כאשר אחוזי ההצלחה אינם גבוהים. האם דינם שונה מאדם בריא בנפשו או לא?

בשבוע האחרון פנתה אל המכון לרפואה והלכה שע"י יד שרה אשה מבוגרת בת 62 בשאלה הנוגעת לבנה הסובל מפגיעה נפשית קשה:

בני בגיל 28 סובל מפיגור שכלי חמור מעת לידתו. בנוסף הוא סובל גם מאי ספיקת כליות, וכבר חמש שנים מטופל בדיאליזה. בשבועות האחרונים הוא התחיל להזיע בלילות תוך שהוא סובל מכאבים בגב וחולשה קיצונית ברגליו עד שאינו מסוגל ללכת.

אני המטפלת העיקרית שלו, וכאשר תלונותיו גברו הבאתי אותו לחדר מיון ולאחר בדיקתו התברר שגופו נעשה משותק מהירך ולמטה. בדיקת ה-M.R.I הראתה שיש לו זיהום מוגלתי (ABCESS) בחוט השדרה.

הרופא המנתח דיבר איתי ואמר שבכדי לנקז את המוגלה יש לערוך ניתוח דחוף במשך כשש שעות הכולל את יצוב חוט השדרה. הרופא קבע על סמך נסיונו שאף אחרי הניתוח הבן יהיה משותק ולא יוכל ללכת על רגליו.

שאלתי היא: האם צריך על פי ההלכה להעביר את בני שהוא במצב פגור שכלי וכו' לטפול פולשני מורכב שכזה?

תשובה: התורה אינה מבחינה ומבדילה בין טיפול באדם בריא בשכלו ובין אדם הפגוע בנפשו, וכשם שיש מצוה להציל חיי אדם בריא, כך מוטל על הרופאים להציל את מי שמוגדר "שוטה", ואף מחללים שבת בשביל הצלת חייו, וההורג אותו עובר על איסור "לא תרצח". התורה אינה מתייחסת אל איכות החיים כעיקרון מנחה בטיפולים מצילי חיים, אלא על קדושת החיים עצמם, שכל זמן שהאדם חי הוא ממשיך למלא את יעודו השמימי בעולם, ועל כן יש לטפל גם בבני אדם שאיכות חייהם גרועה ביותר בכדי להציל את המשך חייהם.

על כן, מאחר שעל ידי הניתוח הבחור יוכל לחיות, והסיכון שבניתוח נמוך מהסיכון הנובע מהזיהום המתפשט בגוף, יש לעשות הניתוח ולהציל את חייו אף הקושי והסבל הכרוכים בניתוח המסובך.

הכותב – הרב יעקב וינר שליט"א, עומד בראש מוקד רפואה והלכה בארגון יד שרה, אשר נותן מענה בשאלות הלכתיות רפואיות.