מליאת הכנסת חוותה לאורך השנים הרבה רגעים דרמטיים, מרגשים, מכעיסים, מקוממים, משעשים, ועוד ועוד, וגם לא מעט רגעים אמוציונליים – אך נראה שמה שאירע אתמול במליאה יירשם כאחד האירועים האמוציונליים הבלתי נשכחים.
הדיון היה סביב הצעת חוק להנצחת זכרם של "קורבנות הטבח בכפר קאסם" שהוגשה על ידי חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה ועופר כסיף. השר עיסוואי פריג' ממר"צ, תושב כפר קאסם, השר המוסלמי השני בהיסטוריה של ישראל, שסבו ניצל בזמן התקרית כשהתחזה למת, ושני אחים של סביו היו בין הרוגים – השיב בשם הממשלה "נגד" הצעת החוק.
פריג' התקשה להסתיר את רגשותיו והטיח בחברי הרשימה המשותפת: "בושו לכם, אתם סוחרים ברגשות הערבים ובכאב שלנו למען עוד קולות. אתם רוצים לעשות מהכאב שלנו פוליטיקה. אני חבר ממשלה, אתם סוחרים ברגשתות של הערבים. אני מכיר אותכם. לא יעזור לכם. בוז לכם, כי אתם מנצלים את הכאב שלנו בשביל כמה קולות כי זה מה שאתם עושים. אתם לא מתחשבים".
כשפריג' המשיך לזעוק, יו"ר הכנסת מיקי לוי בעצמו הפך לרגע לסדרן, הגיש לו כוס מים והוריד אותו מדוכן הנואמים. השר נראה כמי שלא שולט בעצמו והמשיך להתעמת בקולניות, תוך הנפת ידיים, עם חברי הרשימה המשותפת. לאחר שלווה אל מחוץ למליאה הוא נבדק במרפאת הכנסת ופונה עצמית לביתו.
"אני בסדר", סיפר מאוחר יותר בראיון ב'רדיו 103', "יש לנו מזל שאלמנט הזמן משחק תפקיד. יצא לטובה. למען האמת הדבר הראשון שהרופא נתן לי זה כדור להורדת לחץ דם, זה לא בשליטתי יש דברים שהרבה יותר חזקים ממך. האירוע הזה של כפר קאסם, ברגע שמנסים לעשות מזה פוליטיקה זה מקומם אותי".
באופן מפתיע, מי שיצא מגדרו לדאוג לשלומו של פריג' הוא לא אחר מיו"ר מפלגת הציונות הדתית ח"כ בצלאל סמוטריץ': "יש לי מחלוקות קוטביות מאוד איתו, אבל עיסאווי פריג' הוא שחקן נשמה ולקח ללב אמיתית את האירוע במליאה. הוא תומך בהיותה של ישראל מדינה יהודית, מתנגד לטרור. התקשרתי עכשיו לדרוש בשלומו ולאחל לו בריאות איתנה", עדכן.
כמה שעות לפני כן כתב סמוטריץ' בטוויטר: "מה שקורה עכשיו בקואליציה עם חוק השקר על "הטבח" בכפר קאסם הוא פשוט מדהים. הכנף הפוסט ציונית בקואליציה נלחמת על מה שחשוב לה, דרשה וקיבלה חופש הצבעה ותצביע בעד. וה"ימין"? שום דבר לא חשוב לו חוץ משרידותו הפוליטית. לא ביקשו חופש הצבעה על שמירת ריבונות ירושלים, לא על חוק יסוד ההגירה, לא למען נכי צה"ל ומתמודדי נפש, לא על שלילת אזרחות ממחבלים, כלום. שום דבר לא מעניין את בנט, שקד, סער ואלקין חוץ משרידות פוליטית. בושה וחרפה".
43 הרוגים
נתחיל עם העובדות, מה קרה בכפר קאסם.
בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה היו היישובים הערביים שלאורך הקו הירוק נתונים תחת ממשל צבאי. ביום הראשון למבצע קדש (29 באוקטובר 1956, 65 שנה ממחר בתאריך הלועזי) הורה פיקוד מרכז להטיל עוצר על הכפרים הערביים באזור המשולש, שהיו סמוכים לגבול הירדני.
העוצר הוטל במסגרת כוננות לקראת האפשרות של מלחמה עם ירדן. מפקד החטיבה המרחבית, אלוף-משנה יששכר שדמי, החליט על דעת עצמו להקדים את שעת כניסת העוצר מהשעה 21:00 לשעה 17:00, אך הודעה על כך נמסרה למוכתרים של הכפרים הערביים רק חצי שעה לפני כניסת העוצר לתוקפו. התושבים הערבים שעבדו מחוץ לכפריהם, לא ידעו דבר על העוצר, והחלו לחזור לבתיהם עם חשכה, לאחר שעת כניסת העוצר.
גדוד משמר הגבול בפיקודו של רב-סרן שמואל מָלִינקי, שסופח לחטיבה של שדמי, קיבל משימה לאכוף את העוצר ב-8 כפרים ערביים בגזרה הדרומית של "המשולש הקטן". לאחר מעשה טען מלינקי שבשיחה אישית שקיים עם מפקד החטיבה לפני תחילת הפעולה, הוא שאל כיצד יש לנהוג בתושבים ערבים שאינם יודעים על קיום העוצר, ותשובת שדמי הייתה: "אללה ירחמו"….
שדמי הכחיש לימים את הדברים שייחס לו מלינקי. בקבוצת פקודות שקיים מלינקי עם מפקדי הפלוגות והמחלקות שלו, הוא העביר להם הוראות ברוח דומה. בתגובה לשאלות מספר קצינים, הוא הנחה אותם במפורש לירות על מנת להרוג בכל ערבי שימצא מחוץ לביתו לאחר שעת כניסת העוצר, כולל תושבים החוזרים מעבודתם מחוץ לכפרים. כשנשאל מה בקשר לנשים וילדים, השיב: "בלי סֶנטימֶנטים" (לפי גרסה אחרת: "דינם כדין כולם").
למרות ההוראות הברורות שנתן מלינקי לקציניו, כמעט כולם הפעילו שיקול דעת, ולא פעלו בהתאם להנחיותיו. רק סגן גבריאל דהאן, שפיקד על המחלקה שפעלה בכפר קאסם, קיים את הפקודה שניתנה לו כלשונה. חייליו עצרו את הכפריים שחזרו לכפר מעבודתם ברגל או ברכב, ירו למוות ב-43 מתושבי הכפר, בהם 9 נשים ו-17 ילדים ונערים, ופצעו 13 נוספים. בנוסף לכך נהרגו בתוך הכפר עוד ארבעה תושבים. תושבי הכפר מונים בנספים גם אדם שמת משבץ לאחר ששמע על מות בנו. היו גם מספר פצועים שהעמידו פני מתים וכך ניצלו חייהם.
ניסיונות הטיוח והחקירה
באופן לא מפתיע באותה עת, הממשלה ניסתה תחילה לטייח את האירוע, בין היתר באמצעות מניעת הכניסה לכפר ובאמצעות הצנזורה הצבאית. בן-גוריון מינה ועדת חקירה שקבעה כי יש להעמיד לדין את מפקד הגדוד וכמה מפקודיו, וכן קבעה פיצוי כספי למשפחות הקורבנות. שבוע אחרי התקרית קיבל בן גוריון את מסקנות וועדת החקירה והתייחס לנושא בהודעה רשמית לעיתונות.
גם ח"כים שניצלו את חסינותם הביאו את דבר האירוע לידיעת הציבור. אחרי לחץ ציבורי, מסר ראש הממשלה בן גוריון הודעה רשמית במליאת הכנסת בה אמר כי "בכפרים נפגעו על ידי משמר הגבול כמה כפריים, ולכן מינה ראש הממשלה ועדה לברר מידת אחריותם של אנשי משמר הגבול, ואם יש להעמידם לדין". ראש הממשלה תיאר את האירוע כ"מעשה זוועה הפוגע ביסודות הקדושים ביותר של המוסר האנושי השאוב מתורת ישראל" והוסיף כי "אין עם בעולם שמחשיב יותר מהעם היהודי יקר חיי אדם, אנו למדנו כי אדם נברא בצלם".
11 קצינים וחוגרים שהיו מעורבים בירי הועמדו לדין בעקבות מה שהוגדר "פקודה בלתי חוקית בעליל". שמונה מהנאשמים הורשעו ונדונו לתקופות מאסר ממושכות, אך אף אחד משלושת בעלי הדרגות הבכירות לא ריצה את מלוא תקופת מאסרו אחרי שהרמטכ"ל חיים לסקוב החליט להמתיק את עונשם של שלושת המורשעים שנותרו במאסר. תחילה החליטה הפרקליטות הצבאית שלא להעמיד לדין את מפקד החטיבה יששכר שדמי, אולם לאור דברי בנימין הלוי כי הוא מקבל את דברי מלינקי כי קיבל פקודה משדמי, הועמד לדין שדמי בנפרד באשמת רצח וחריגה מסמכות. שדמי זוכה מאשמת הרצח, לאחר שהשופטים לא קיבלו את עדות מלינקי, והורשע בסעיף החריגה מסמכות בהטלת העוצר. בגזר הדין ננזף והוטל עליו קנס סמלי של עשר פרוטות.
עכשיו, יותר משישה עשורים אחרי, הציבור הערבי רוצה להפוך את האירוע ההוא לסמל. מה שהוביל לכך שלא פחות מ-93 ח"כים התנגדו להצעת החוק.
אבל כן הייתה הכרה בחומרת האירוע. נשיא המדינה בשנת 2007 שמעון פרס התנצל בפני תושבי כפר קאסם במהלך ביקור עבודה רשמי בכפר. "קרה כאן בעבר אירוע קשה ביותר, שאנחנו מצטערים עליו מאוד". ב-2014 הגיע הנשיא דאז ראובן ריבלין: "ההרג הנפשע בכפרכם הוא פרק חריג וקודר בתולדות היחסים בינינו הערבים והיהודים החיים כאן", אמר בטקס לציון 58 שנה לטבח.
