תנור על גלגלים – מאמר דעה

כתיבה וגרפיקה: גולן ברוך.

כשהיינו ילדים, שמענו לא פעם על ילדים שנלכדו במקררים, ומשם יצאו לא עלינו לקבורה.

עברו להן כמה שנים, עברו עוד אסונות, עד שמישהו קם ואמר, רגע, למה שלא נחליף את המנגנון

למגנט? ומאז, אין אסונות מהסוג הזה, נאדא.

המציאות הזו שישנם כלים שאי אפשר לחיות בלעדיהם, שמקנים לנו הנאה רבה משימושם

היומיומי, גורם לנו לשכוח, ובצדק, שיש להם גם פנים אחרות, יש בהם גם את הצד הרע.

הכי פשוט וקל לשפוט את ההורים האומללים שבמרוצת החיים הלא פשוטים על הכדור

הזה, הוסחה דעתם מכל מיני סיבות שבעולם, ולרוע מזלם ולמר גורלם, שכחו את היקר

להם בכסא הנוח שלו, בקופסה הזו שהוא מאד אוהב לשהות בה, באוטו.

לכנות אותם פושעים? זו פשיעה בפני עצמה. הם לא פושעים הם השתמשו באותו הכלי שבו

כולנו השתמשנו, הם גם ידעו עד כמה הוא מסוכן, אולם הם אלו שנגזר עליהם לחוות זאת על בשרם,

הם אלו שנפלו במלכודת הזו של כלי שרובו רכב, אבל חלקו תנור.

אבל לא זה הדיון מבחינתי. מבחינתי הדיון הוא על המחדל העצום הזה, לא של ההורים, של

מי שאמור למנוע את זה, של מי שאמור להפוך את הכלי לתקני ובטיחותי.

הפלא הגדול בעייני, הוא שכמעט ולא מצוי מכשיר מסוכן שלא מגיע עם הגנה כלשהי. פעם,

ילדים היו ננעלים במקררים, מתחשמלים ממסמרים שתקעו בשקעי החשמל, מאבדים אצבעות

מכל מיני מכשירי חשמל, היום זה שונה. היום רבים הם סוגי ההגנות שמקבלים מכשירי

החשמל, וכלי העבודה השונים.

אפילו בעלי המקצוע יספרו לכם שעם השנים יותר ויותר כלי עבודה חשמליים, בעיקר אלו המכילים

בתוכם חלקים חדים, מצויידים באמצעי הגנה שהיצרן עצמו נדרש להם. לא תמצאו בשוק

כלי עבודה כגון משחזות, מסורים חשמליים, כלי חיתוך שונים שלא מגיעים עם סוג מסויים של

מכסי הגנה, או מפסקים מיוחדים, ולעיתים ההגנה היא כפולה.

מצחיק,על גבול ההזוי, שבחניה שבה אני מחנה את הרכב הפשוט והמבוגר שלי, חונה מכוניתו

המפוארת של השכן, שבכדי לרכוש אותה, הוא נאלץ להיפרד מכמה מאות אלפי שקלים. ולא, שלא

תבינו לא נכון, יש בה ים של מערכות בטיחות. שש כריות אוויר, מערכת ABS בקרת

שיוט, מערכת למניעת תאונות, אזורי קריסה, וכו' וכו'. ולא זו בלבד, רכבים מסוג זה לא

יוצאים לשוק העולמי מבלי שמתעללים בהם ע"י מבחני ריסוק תובעניים ביותר, ולבסוף,

אם מדובר בהצלחה, הם מקבלים את חמשת כוכבי הבטיחות, איזה יופי.

הקטע העצוב הוא, שאת הכוכב הששי, שהוא ילדנו היקר לנו מכל, הם שכחו.(להוציא

מספר חברות שפיתחו מנגנון מסויים).

רכב חונה בשמש, פירושו תנור אפיה. אם תשאירו אותו עם חלונות פתוחים, הטמפרטורה

תשאר נמוכה, כלומר תשתווה לטמפרטורת הרחוב. מעבר לסכנה כאן, נשאלת שאלה,

למה בשנות האלפיים, עם כל הטכנולוגיה, ישנה עדיין מציאות של רכב לוהט ולא מאוורר?

איך יתכן שיצרנים לא שוקדים על שיטת אוורור שלא תותיר את הרכב אטום, גם ללא פתיחת החלונות?

במילים אחרות, ועוד לפני הפן הבטיחותי, למה אנו הנהגים, אמורים להיכנס בכלל לתנור,

ולהתבשל עד שהמזגן יתחיל לקרר?… תשובה? קטונתי.

אבל יותר מזה, השאלה האמיתית מופנית למי שאחראי על  התקנים. סיפר לי פעם יבואן של

עגלות לילדים, שעל אף שהעגלה שהוא מייבא מאנגליה היא עגלה איכותית מאד שקיבלה כבר

את התקן האנגלי באופן רשמי, מכון התקנים דאג לערוך לה היכרות עם עוד כמה מדורי גיהנום,

עד שסוף סוף אושרה כניסתה של העגלה לארץ. לא שלא צריכים תקנים מחמירים בעגלות,

אבל עגלות לא הופכות לתנורים בשום שלב…

כל עוד מכוניות סגורות הופכות לתנורי אפיה, ויצרני הרכב עוד לא פתרו את הבעיה,

נדרשים ללא צל של ספק התקנים מיוחדים ע"מ לסגור את הפינה הזו.

מערכות שימנעו מנהגים לשכוח את יקירם, לא מסובכות יותר ממעיל הרוח או כיפת

הברזל, והן חשובות לא פחות מהן, והן אף זולות יותר. השאלה הגדולה היא מתי לא

תהיה לשום מכונית היתר לעלות לכביש ללא מערכת מצילת חיים, כזו או אחרת,

כפי הנראה, עוד חזון למועד.