יש טוענים, אולי בצדק, שרחובות הערים החרדיות מלאים לכלוך, הרבה יותר משאר אזורי הארץ. נכון או לא? לא חשוב כרגע. אין צורך לחקור מה קורה ברחבי ארצנו ולערוך השוואות. אבל כדאי לנו לראות מה קורה מתחת לביתנו, בשכונותינו, כדי שנדע האם אכן יש מה לתקן או שמא סתם עלילות שווא טפלו עלינו.
ובכן, פקחתי עיניים ובחנתי את אבני המדרכות. גיליתי שאני דורך על לכלוך יותר מאשר על מרצפות. הבנתי שדרוש שינוי. התייאשתי מראש כי ידעתי שהוא לא יקרה. הרהרתי מאיפה בכלל מגיעה הפסולת הזאת. תהיתי למה היא מגיעה. יצאתי לחקור את הארץ; טוב, בואו לא נגזים: לחקור את העיר.
מה גיליתי בשלוש דקות של התבוננות? שימו לב: שמונה אריזות איגלו מרוקנות, בשלל צבעים; שבע עטיפות של סוכריות חמוצות ומתוקות; שש חפיסות מיותמות של חטיפים שונים. ועוד כגון הא. כנראה שלא נזקקתם לאמץ את מוחכם כדי להעלות את המסקנה הבאה: רוב מוחלט של הלכלוך שייך לאגף הממתקים והחטיפים. זה נתון ראשון וחשוב.
מי זורק עטיפות ממתקים? לא חשדתי בקשיש שישב על ספסל ונהנה משום מה מהשמש היוקדת. לא חשדתי גם בקבוצת האברכים ששבה לה זה עתה מבית תלמודם. יודעים מה? אפילו הבחורים הצעירים שהמתינו לאוטובוס, לא עורר את חשדי. אז מי הוא זה המשליך חפיסות סתם כך באמצע הרחוב? מן הסתם גם כאן התשובה ברורה: ילדים. צעירי הצאן, תינוקות של בית רבן, הם אלו שבאי שימת לב מלכלכים את רחובותינו. זה נתון שני.
ממה מורכב יתר הלכלוך, אתם שואלים? טוב, גם כאן אין לי אלא להפנות אצבע מבוישת אל הנזכרים לעיל. ראיתי ניירות, כרטיסי הגרלה, פתקי הצטיינות, דפי מחברות וכדומה, אשר ניכר בהם שבאו מכיסיהם של ילדים. זה הנתון השלישי.
לא אכחד, מצאתי גם לכלוך שאינו שייך לקטגוריות הללו, כי אם לשכבה הבוגרת יותר. אלא מה? המבוגרים יותר – או אמורים להיות בוגרים יותר – כבר ניכסו לעצמם הרגל פסול של השלכת פסולת מחוץ לפח האשפה במשך שנים. אז אמנם אין ייאוש, אבל נתחיל מהעבודה הקשה טיפה'לה פחות.
חינוך ילדים והעלאת המודעות לניקיון אצלם – היא לא מלאכה קלה. אבל היא גם לא כל כך קשה. והיא משתלמת. וזה בלי להזכיר את פרקי אבות ואת הנקיות שמביאה לידי טהרה. בעיני ראיתי ילד המשליך אחר גוו עטיפת ממתק כלשהו, ואביו לידו עומד שאנן, מביט ולא אומר דבר. אז אם רק נגיד, כהורים, מילה לילד שכזה; אם נסביר לו על חוסר הנימוס שבדבר; אם נחנך אותו לנקיות בכל מקום, ולא רק בבית פנימה – נדע שעשינו את תפקידנו בעניין הזה.
ואם נביט עוד חמש שנים על העיר שלנו, ולא נזהה אותה מרוב ניקיון – נדע גם שהצלחנו בתפקיד.
שלום
נשמח מאד אם תמשיכו להעלות את הנושא על ראש סדר היום הציבורי. ירושלים פלטרין של מלך, עיר שעיני כל העולם נשואות אליה, מלוכלכת באופן שלא יתואר, ומוזנחת ביותר. עצוב מאד !!!
התחושה נכונה לגבי השכונות החרדיות שהן מוזנחות יותר.
בנוסף לאמור בכתבה יש להסב תשומת לב לריבוי העיתונים והמודעות שתורמים ריבוי לכלוך. כמו כן לתרבות של התושבים, לחוסר איכפתיות ולחוסר מודעות וגרוע מזה, ההרגל ! ההרגל לליכלוך והאדישות. למשל זריקת אשפה מחוץ לפח אשפה, על אף שיש 2 פחים אחד ריק ואחד מלא. מתוך עצלנות נוראה להגיע לפח השני זורקים הררי זבל מסביב לפח.
או האמהות שיושבות בגנים הציבוריים ולא מעירים לילדים
או שזורקים זבל מהמרפסת….. ולא יודעים מה זה פח אשפה. דברים מזעזעים ולא מובנים.
הנקיון חשוב לבריאות הציבור ולכולנו, שלא שלדבר על הזוהמה והחיידקים מהררי האשפה. צריך בהחלט להעלות את המודעות והשיח הציבורי, והאכיפה מהעירייה. בע"ה בכוחות משותפים נחולל שינוי.
בהצלחה.
כשהעיריה מפנה את הפחים יומיים אחרי שבת הפחים עולים על גדותם
וכל החתולות בינתיים מפזרות את הזבל
העיקר יוצאים בקמפיין "נחמ'ש נחמ'ש"
חזק, קולע, משכנע.
בקיצור: פשיטיק…