איך ניתן למנוע את הסבב הבא בדרום? המומחים מימין ומשמאל מנסים לענות

מאת: שלומי סגל, 'יום ליום'.

אחת לכמה שנים, בחודשי הקיץ, דרום הארץ מתלהט ושוב יוצאים לסבב נוסף מול חמאס. הם יורים טילים ללא הבחנה לעבר אוכלוסייה אזרחית, צה"ל מגיב בתקיפת עמדות טרור ברצועת עזה, עד שמשיגים שוב הודנה שלא מחזיקה מעמד זמן רב מדי. נכון לשעת כתיבת שורות אלו, פגע פצמ"ר בחצר גן ילדים ביישוב במועצה האזורית אשכול, ורסיסי טיל פגעו בסמוך לבית ספר בערי שדרות. רק בחסדי שמים לא היו נפגעים באירועים אלו שהיו יכולים להביא למותם של עשרות ילדים ובני נוער.

השאלה הגדולה היא מה ניתן לעשות על מנת למנוע את סבב הלחימה הבא מול ארגוני הטרור ברצועת עזה. על מנת לפתור בעיה, יש צורך להבין מה הגורם. את ירי הטילים והפצמ"רים החל מיום שלישי השבוע, יש מי שמסביר דווקא כנקמה איראנית שהפעילה את הג'יהאד האסלאמי על מנת לסגור חשבון עם ישראל התוקפת את בסיסיה ברחבי סוריה, או לפחות לעורר את החזית הדרומית שלה – ובכך להסיט את תשומת הלב שלה מהצפון.

דובר צה"ל בערבית, רס"ן אביחי אדרעי, קשר בין הנעשה לרצועה לאיראן. "הג'יהאד האסלאמי הוא ארגון טרור הממומן על ידי איראן וניזון מהאידיאולוגיה הטרוריסטית שלה. אפילו היום הוא השתמש בטקטיקות קרב איראניות. כמו שאמר מפקד בחמאס בעזה: היחסים בין שני הארגונים קרובים", אמר אדרעי. אחרים הסבירו את ההסלמה בשלל נימוקים, כולל השמדת מנהרות הטרור והתגובה הישראלית החריפה נגד הניסיונות לפרוץ את גדר הגבול לפני כמה שבועות בהתפרעויות האלימות על גדר הרצועה, שהובילו לדרישה מהשטח לפעול נגד ישראל.

מקור הבעיה

לא ניתן לדון בהסלמה האחרונה בלי להתייחס באופן כללי לעובדה שאחת למספר שנים פורץ סבב אלימות, ולכן סביר להניח כי הסיבה עמוקה יותר. ראש מטה פיקוד הדרום לשעבר, תת אלוף במילואים צביקה פוגל אומר בשיחה ל'יום ליום' כי הסיבה העיקרית היא שבעידוד איראן בפרט, והאסלאם בכלל, מאשימים אותנו הפלסטינים בכל הצרות שלהם.

לדבריו, הנימוק העיקרי אינו בקושי הכלכלי ברצועת עזה, הוא מדמה את המצב להר געש פעיל שלעיתים יוצא ממנו רק עשן אך מדי פעם הלבה מתפרצת. "הפלסטינים הם כמו הר געש. או שאנחנו נפוצץ אותו, או שנכבה אותו, או שנסבול ממנו".

מה ניתן לעשות בשביל להימנע מעוד סבב?

"אנחנו לא יכולים להתעסק כל הזמן עם התוצאה, אנחנו צריכים להתעסק עם מקור הבעיה והוא האויב שאינו מוכן לקבל את נוכחותנו במזרח התיכון ואינם מוכנים לקבל את העובדה שאנחנו חיים כאן. אנחנו צריכים להילחם באידיאולוגיה, במוטיבציה ובכוונות, במקום להילחם כל פעם בעפיפון או ברחפן או במנהרה או בקסאם, צריכים להילחם במפיצי האידיאולוגיה ובאלה שמכוונים את כל הפעילות שלהם נגד מדינת ישראל".

פוגל מוסיף כי על מנת לנצח בקרב על התודעה, יש צורך בתוצאות. "אם לא ניכנס לרצועת עזה ונחסל את כל מפקדי החמאס עד האחרון שבהם, לא יהיה פה שקט ובכל שנתיים תתקשר אלי לראיין אותי על הסבב הבא. אם חפציי חיים אנחנו, זו האפשרות היחידה. אנחנו מוקפים במדינות אסלאמיות, שלוש מתוכן יודעות בדיוק מה המחיר שישלמו אם ירימו את הראש עוד פעם. מצרים, ירדן וסוריה. עד שלא נכריע את האויב הזה שנקרא חמאס – שהוא מוצב חוץ איראני בתוך רצועת עזה, לא יהיה לנו שקט. ולכן צריכים להפסיק להתיפיף. הדרך היחידה להכריע תודעתית את האויב, הוא להשפיל אותו ולתת לו להבין שאנחנו לא מנוצחים".

כאשר אנחנו מעירים לפוגל כי אולי ההבדל הוא בעובדה שמדינות שיש להן את התשתית המתאימה אינן דומות לפלסטינים, שלהם אין מדינה. "זאת טענתם של הבורים שעדיין קוראים לחמאס ארגון טרור", מגיב פוגל. "החמאס כיום שולט בשטח. יש לו מוסדות אזרחיים והוא מנהל את חייהם של שני מיליון אזרחים ברצועת עזה. יש לו צבא עם היררכיה צבאית, וכל מה שצבא צריך. זה שאנחנו מרמים את עצמנו, לא אומר שאני צריך לשתף עם זה פעולה". לדבריו, "מדינה דה יורה (להלכה) ולא דה פקטו (למעשה) יש כבר ברצועת עזה, ובסוף נצטרך להשלים עם העובדה שיש לצדנו שתי מדינות פלסטיניות אף שאנחנו יודעים שאין בכלל עם כזה, אך לא תהיה לנו ברירה אלא אם כן אנחנו רוצים להכיל אותם בתוכנו, וזאת אני לא רוצה, כי אני רוצה מדינה יהודית לכן אני צריך לסמן גדר ביני לבינם ולא אכפת אם הם קוראים לעצמם פלסטינים או שודדי ים".

ואם נחסל את מפקדי חמאס, יקומו מחר מפקדים חדשים. ניתן להרוג את האדם, לא את דעותיו. אנחנו אומרים ופוגל משיב: "אני ממש לא מסכים איתך. אני לא רוצה להרוג מפקד אחד, אלא עשרים אלף. אני רוצה לחסל את הביצה ולא את היתושים. כולם מנסים להפחיד אותי בשאלה האם אני רוצה לכבוש את עזה ולשלוט על שני מיליון פלסטינים, והתשובה היא: לא. אני רוצה להיכנס, להרוג את מי שצריך, ולצאת משם. אז הם יידעו שאם הם יורים עלינו שוב, אנחנו ניכנס לשם שוב. במצרים ובירדן לא אוהבים אותנו, אבל לא נלחמים בנו כי הם מפחדים מאיתנו. בחמאס עדיין לא מפחדים מישראל, כי אנחנו מפחדים לנצח אותם".

בעד לדבר עם החמאס

מהצד השני של המפה הפוליטית, נמצא מזכ"ל תנועת שלום עכשיו, יריב אופנהיימר, האומר בראיון ל'יום ליום' כי הגורם לאלימות הפלסטינית הוא המצור שישראל הטילה על רצועת עזה. לדבריו, מדובר במצור כבד יותר ממה שהיה בתקופה לפני ההתנתקות, כאשר עדיין היו יישובים יהודיים בתוך עזה. "כאשר אנחנו מחזיקים שני מיליון אנשים מבודדים מהעולם, זאת סיטואציה שבהחלט תביא לאלימות".

"המצור התחיל אחרי שחמאס עלה לשלטון, אבל המצור הוא לא הפתרון. אתה מחזיק אותם למעלה מעשור בתנאים בלתי אפשריים וזה מייצר מוטיבציה לאלימות. גם על לבנון שיש שם את חיזבאללה ישראל אינה מטילה מצור וגם לא על סוריה, למרות ההתבססות האיראנית".

יש גבול בלתי חדיר בין ישראל לסוריה ולבנון. רק שלהם יש גבולות נוספים, בדיוק כמו שלעזה יש גבול עם מצרים אנו מעירים לאופנהיימר שטוען כי בסופו של דבר ישראל אשמה בכל "הם פונים למצרים שפותחים מידי פעם את הגבולות אבל מי שאחראי למעבר הסחורות לעזה ולקשר בין עזה לגדה, זו ישראל, ומצרים לא יכולה לפתור את הבעיות של עזה. גם אנחנו לא יכולים לפתור את בעיותיהם, אך אנחנו לא מאפשרים לעזתים לתפור את הבעיות של עצמם וברגע שאין שם מים, חשמל ותעסוקה האנשים האלה מיואשים. לכן מי שהולך היום למאבק צבאי בעזה, לא נלחם על עתידה של מדינת ישראל או על השטח אלא על המצור. אי אפשר להגיד שבגלל שהתנתקנו אין יותר עזה. אנחנו בודקים את כל הסחורה שמכניסים לשם ולא מאפשרים להם לבנות תחנות כוח. מדברים על זה שאנחנו נותנים להם חשמל, אבל זה בגלל שאנחנו לא מאשרים להם לבנות תחנת כוח. אי אפשר מצד אחד להגיד שהתנתקתי ומצד שני לחנוק אותם".

בהתייחסות לתכניות השונות, כמו זה שהציג השר ישראל כץ על הקמת נמל ימי צף מול עזה אומר אופנהיימר כי הוא מברך על תכניות אלו למרות החסרונות שבהם, ובמרכזם העובדה שצריכים להבין כי עזה לעולם לא תהיה מדינה בפני עצמה אלא חייבת להיות חלק מהמדינה הפלסטינית עם חיבור לגדה. בנוסף, כתנאי דורשים מחמאס להתפרק מנשקו ולהעביר את השליטה לידי הרשות הפלסטינית, וזה דבר שלא יקרה לעולם.

אז ישראל צריכה להכיר בחמאס ולדבר איתם?

"כבר כיום ישראל מדברת עם חמאס, בתיווך מצרי. גם ראש הממשלה נתניהו דיבר עם חמאס וחתם איתם על העסקה לשחרור גלעד שליט. לכן, אם בזכות זה נמנע עוד סבב של הרוגים ופצועים, אני בהחלט בעד. חייבים להציג בפניהם אופק חדש ואפשרות לשינוי על מנת להוריד להם את הרצון להילחם בנו. אני לא מצפה מהם להכיר בנו כמדינה יהודית, אנחנו נגדיר את עצמנו איך שאנחנו רוצים, אבל יש פתרון ארוך טווח לסכסוך. האם הוא ישים? עכשיו נראה שאין מספיק אומץ לשני הצדדים".

מה צריכים לעשות כדי למנוע הסלמה?

"צריכים קודם להגיע להסכם מול חמאס ולהסיר את המצור מרצועת עזה. זה מה שיכול לגרום לאנשים בעזה להבין שהחיים שלהם שווים משהו, ואז הם יחשבו פעמיים לפני שהם רצים אל הגדר. בסוף, המטרה של העזתים זה שננהל את הראיון הזה. כי לולא ההפגנות והירי, לא היינו מדברים עליהם כי ביום רגיל לא אכפת לנו, הישראלים, מהעובדה שהם נמצאים תחת מצור".

השוואה מקוממת

פעיל השמאל גור מינצר, הבעלים של חברת Care, עשוי להתמודד במסגרת רשימת מרצ לכנסת הבאה. בשיחה עם 'יום ליום' הוא אומר כי סבב האלימות נובעת מהיד הקשה של ישראל שלדבריו צריכה לאפשר כניסה הרבה יותר מסיבית של סחורות לעזה תוך נטילת הסיכון הביטחוני הנובע מכך. מינצר מאשים כי ישראל עושה מאמץ גדול לגרום להסלמה ביטחונית, על מנת להעביר את הדו שיח בישראל מהזירה המשפטית של נתניהו למצב הביטחוני.

בזמן שמינצר מדבר על הצורך להעביר יותר סחורה לרצועת עזה, אנחנו מזכירים לו כי חמאס פגע באמצעות ירי גם במעבר כרם שלום, משם מעבירה ישראל את הסחורות לעזה. "בתור אסיר בכלא, אני לא חושב שגם הייתי מסכים לקבל. המטרה שלהם כרגע הוא להביא את המשבר ההומניטארי לשיא בשביל לפרוץ את חומות הכלא. העובדה היא שאם ישראל לא הייתה יורה לעבר הפלסטינים, הם לא היו יורים עלינו".

אתה מאשים את ישראל שהיא פתחה ראשונה בירי לעברם?

"כך היה מאז ומעולם. אני לא חושב שיש איזשהו מקרה ברור בהיסטוריה שהערבים תקפו את ישראל. אפילו בפרעות תרפ"ט הישראלים התחילו. חוץ מהאירוע של מלחמת יום הכיפורים, ישראל לא הותקפה מעולם, ותמיד תקפה את שכנותיה".

אנו מזכירים למינצר כי ישראל כיום אינה נמצאת בתוככי עזה ואם כך לא ברור מדוע העזתים נלחמים בישראל במקום לפרוץ את הגבול עם מצרים. "ישראל כלאה אותם והם חייבים להמשיך להילחם בישראל. הברית בין ישראל למצרים מחייבת אותם להגן על הריבונות הישראלית עד לגבול הבינלאומי. אם זה היה תלוי בהם, הם היו משאירים את הגבול עם רצועת עזה פתוחה לרווחה. חוץ מזה, לא שווה להילחם עם מצרים כי היא מדינה פחות דמוקרטית והם יורים הרבה יותר מהר לעבר המפגינים נגדם".

"הטענה שאנחנו לא שולטים שם היא טענה שקרית. בן אדם לא יכול לצאת מרצועת עזה בלי לקבל אישור ישראלי. ישראל החריבה את הנמל הימי של עזה ושולטת על המרחב האווירי והימי של הרצועה, פוגעת בתושבי הרצועה ולא מאפשרת קיום של חיים תקניים בעזה". בשלב זה מעלה מינצר השוואה חמורה אל השואה: "זה כמו שתגיד שהנאצים לא היו בתוך גטו וורשא, ואתה לא מבין למה היהודים שם היו צריכים להילחם". בהמשך הוא מוסיף כי "אסור להשוות", אך חוזר שוב על ההשוואה באומרו כי העובדה היא שהנאצים אכן רק סובבו את הגטו ולא היו בפנים.

אם כך, אנו שואלים את מינצר, מהו לדעתך הפתרון לסבב האלימות? והוא כמובן מציע פתרון שנוי במחלוקת. "הקמת מדינה פלסטינית שבירתה בירושלים. כמו שהיהודים בארה"ב יבואו לעזרת העם היהודי בישראל אם הוא יהיה בסכנה, כך גם כל העמים הנאמנים לחירות הפלסטינית יבואו לעזרתם וימשיכו להיאבק נגד האפרטהייד שכובש את הפלסטינים עד לסיום הכיבוש". מינצר שואל: "האם אתה היית עושה שלום עם הפלסטינים לו הם היו כובשים את רמת גן? למה שיהיה שלום?"

מנגד יש גם הצעה אחרת שלדעת מציעה תגרום להפסקת האלימות, כיבוש רצועת עזה מחדש, כך למשל שרת המשפטים איילת שקד אמרה כי יש להיערך לאפשרות זו במסגרת מאמץ למוטט את שלטון חמאס. "אם היה קורה אסון כזה גדול בגן הילדים, זה היה יכול להוביל למלחמה. התגובה צריכה להיות חריפה מאוד, כאילו נשפך פה דם. כל האופציות על השולחן כולל כיבוש הרצועה", אמרה.

לדבריה, "בנס לא קרה אסון גדול שהיה יכול להוביל למלחמה". שקד הוסיפה כי "אנחנו צריכים לנצל את הנס הזה ולהגיב בעוצמה. כל האופציות על השולחן. כשאתה אומר להכריע הכוונה היא למוטט את שלטון חמאס שזה כרוך במה שזה כרוך". במענה לשאלה הוסיפה שקד כי צריכים למוטט את חמאס גם "בכיבוש הרצועה. זה על השולחן. צריך לדעת את האמת".