תשתית איתנה, דרישה נכונה ושילובים: 3 יסודות המרכיבים את שביל הזהב החינוכי / טור

"בובקע'ס… אני אומר לך שאין להם מושג – מימינם ומשמאלם". את ר' יחזקאל הכרתי מזה עידן ועידנים, ואת דעותיו הספקתי לשמוע לא פעם. אך הפעם היה נסער יותר מהרגיל.

"ככל שאני מתנהל קשה יותר עם ילדיי, כך הם גדלים טוב יותר… כל הסיפורים על הדור שגדל בתקופות של ההגנה והלח"י, והטענות הנדושות שכיון שנהגו עמהם בקשיחות לכן הם יצאו לתרבות רעה, זה בובע מייסעס, אין לזה שום אחיזה במציאות. להיפך התנהלות קשוחה זהו המתכון הטוב ביותר לילדים תלמידי חכמים…"

האמת שבמחשבה ראשונה חפצתי לחבוט בראשו של ר' יחזקאל, כדי לנערו להעמידו על טעותו. אך לאחר חשיבה נוספת הדהדו הטענות בראשי, והחילותי להרהר – שמא יש צדק בדבריו. הרי נער צעיר חייב להיות מוקף בגבולות איתנים, שיתוו לו את הדרך אשר יצעד לאורה, וככל שהחומות יהיו גבוהות יותר כך הם יעילות יותר. אך מאידך ישנם פיתויים רבים מבית ומחוץ, ובמידה שיחוש לחץ בתוך הגבולות – אין שום סיבה שתמנע הימנו לצאת החוצה ולבעוט בגבולות ובגורמים המגבילים.

מה עושים? המשכתי לחשוב בייאוש מה, האם אנו נדרשים לסגור או לשחרר? לנזוף או להבליג? מתי להרפות ומתי ללחוץ?

תשתית איתנה

ראשית עלינו להבין, כדי שנוכל לדרוש אנו צריכים בסיס עליו נתמכת הדרישה.

כשם שגורם המוטיבציה הראשי להצלחתו של אדם במקום עבודתו, נמדדת לפי התנאים אותם הוא מקבל. כי ברי לכל בר דעת שאם מעביד לא ישלם או לא יספק תנאים בסיסיים לעובדיו, חזקה שלא ייאותו לקבל ממנו מטוב ועד רע. ולהיפך מעביד שקשוב לצרכי העובדים, מספק את רצונותיהם – יראה פירות בעסקיו. כך הוא לעניינינו ראשית עלינו לוודא שהילד/חניך מקבל את צרכיו הגשמיים, עוסק ועסוק בדברים שמשמחים אותו ומביאים לו סיפוק.

כמו"כ אם רצוננו לשלול מהחניך דבר מה, עלינו לדאוג לספק עבורו תחליף ראוי. אפשר ללמוד ממכתב של ה'אמרי אמת מגור' זיע"א אל חתנו הרה"ח ר' יצחק מאיר לוין בעניין העיתונות בפולין טרום המלחמה. "כל זמן שהעיתון של אגודת ישראל לא מספיק ראוי ומעניין, לא נוכל לדרוש מהציבור שלא לקנות את ה'מומנט' (עיתון חפשי)".

ואכן רק לאחר זמן כשהעיתון האגודאי התבסס, הורה הרבי לציבור שלא לצרוך עיתונים שלא לרוחנו.

כללו של דבר: ככל שהתשתית יציבה ורחבה יותר, כך נוכל לדרוש יותר.

דורש ונדרש

ווידאנו שיש בסיס לדרישה. אך כיצד נדע מה לדרוש? מהי הדרישה הנכונה עבור הנער?

בעניין זה ידועים דבריו של הרש"ר הירש זצ"ל בפרשת וישלח, אודות יעקב ועשיו וז"ל: כל עוד היו קטנים, לא שמו לב להבדלי נטיותיהם הנסתרות, תורת אחת וחינוך אחד העניקו לשניהם ושכחו כלל גדול בחינוך: 'חנוך לנער על פי דרכו'. יש לכוון את החניך בהתאם לדרכו המיוחדת לו בעתיד, ההולמת את התכונות והנטיות הרדומות מעמקי נפשו…

המושיב את יעקב ועשו על ספסל לימודים אחד ובאותם הרגלי החיים מחנך אותם כאחד לחיי לימוד ומחשבה – מובטח לו שאת האחד מהם הוא מקלקל. יעקב נשאב ממעיין החוכמה בחפץ גובר והולך, ואילו עשו רק יצפה ליום בו ישליך מאחורי גבו את הספרים הישנים, ויחד איתם תעודת חיים גדולה, שהכיר אותה רק באופן חד צדדי…

אילו העמיקו יצחק ורבקה לחדור לנפש עשו, אילו הקדימו לשאול את עצמם היאך יכולים גם האומץ, הכוח והגמישות הרדומים בנפש עשו – היאך יכולים כל אלה להטות שכם לעבודת ה', כי אז ה'גיבור' שלעתיד לא היה ופך ל'גיבור ציד' אלא ל'גיבור לפי ה" באמת. יעקב ועשו על כל נטיותיהם השונות, היו נשארים אחים תאומים ברוחם ובדרך חייהם… אך לא כן היה: 'ויגדלו הנערים'- רק משגדלו הנערים והיו לגברים, הופתעו הכול לראות כי אלה אשר מרחם אחד יצאו, ויחד נתגדלו, נתחנכו ולמדו, היו כה שונים בטבעם ומנוגדים במעשיהם".
וכדי להבין איך יידע המחנך מהו התחום בו ראוי שהחניך ישקיע, נעיין בדברי המלבי"ם וז"ל: "וזה יוכר בנער לפי התשוקה ולפי מה שמשתדל בעצמו באיזה דבר מיוחד. צריך לחנכו לפי דרכו ולפי הרושמים שיש בו אל מה שהוא מוכן אליה, שאז לא יסור ממנה גם כי יזקין. לא כן אם יחנכהו אל מה שהוא זולת טבעו."

שילובים

אם נתבונן בדברי חז"ל, העניין תמוה. במסכת כתובות (קג, ע"ב) מדריך רבן גמליאל את בנו ואומר לו: "זרוק מרה בתלמידים" וברש"י "שתהא אימתך עליהם". ומאידך מוצאים אנו במסכת אבות: "לא הקפדן מלמד". ובכן, מהי הדרך הנכונה בתקיפות או ברוך?
אך וודאי כשנדייק בדבריהם נבחין, שהמשנה באבות נוקטת בלשון "קפדן" ולא "מקפיד", ההבדל בין קפדן למקפיד הוא: אצל קפדן, תכונת ההקפדה היא חלק בלתי נפרד מאישיותו, הקפדנות מאפיינת אותו. ואת זה אסור שיקרה, חלילה לנו לגשת למלאכת החינוך כשהמוטו שמנחה אותנו הוא קפדנות.

אלא במהות – בנקודת ההתחלה, וודאי שצריך שהגישה תהיה – דרכיה דרכי נועם, הבנה וגישמאק. אך כשיש צורך – שתהא אימתך עליהם אז תזרוק מרה בתלמידים.

שילובים, זהו הסוד… כשהתלמיד מבין שאתה אוהב אותו וחפץ בטובתו, הוא יקבל ממך גם כשתקפיד עליו כשיידרש.

הכותב הינו ר"מ ב במדרשה החסידית.