התאריך: שנת תר"ע
המקום: חצר בעלת נוף כפרי טיפוסי ברודניק
"זלמן לייב", נשמעה הקריאה מפי הילדה בת השש, "בא תיקח לך ממתק. ערמון קלוי בעל טעם גן עדן".
– "אני לא מעוניין", ענה הילד בעל תווי הפנים הטהורות בביישנות.
—
בכדי להבין את הרקע לסיפור הבא, עלינו לשוב בגלגל הזמן עשרות שנים אחורנית ולהתחקות מעט אחר תקופת ילדותו של כ"ק הגה"ק בעל השפע חיים מצאנז זי"ע.
אור קדוש הפציע בביתו של הרה"ק מרודניק זי"ע וזוגתו הרבנית הצדקנית ע"ה. נשמה קדושה ירדה לעולם שעתידה ברבות הימים להקים מחדש את חצר הקודש צאנז, לקומם את שארית הפליטה הדוויה ולבנות אימפריות של תורה וחסידות שימשיך דרכו דרך עץ החיים שסלל זקינו הק' בעל הדבר חיים מצאנז זי"ע, ויקרא שמו בישראל "יקותיאל יהודה".
נערץ ונקדש בקרב אראלי קודש ושרפי מעלה היה הרבי הקדוש מרן בעל השפע חיים מצאנז זי"ע, אשר העניק חמה בקומתו הטהורה והנאדרת בקודש, וכבר בנערותו ניכרו בו ניצני גדלות. היה זה בחג הסוכות, כשהגיע לגיל "קטן היודע לנענע" ואביו הרה"ק מרודניק רכש עבורו ד' מינים. כיון שהגיע לברכת "הלל" ועשו הקהל נענועים בלולב ואתרוג כדת היום, הבחין האב בבנו שהאריך מאוד בנענועים, וחקר לדעת פשר דבר שהוא מאריך כל כך בסדר הנענועים. השיבו הילד בתמימות: "ולא אאריך? הלא גם לי יש כוונות… כשאני מנענע לצד ימין הריני מכוון לבטל יצה"ר וקטרוגים מאחינו בני ישראל השרויים ברוח זו. וכשאני מנענע לשמאל כוונתי לבטל כוח השטן ולהמתיק הדינים מעל אחינו בני ישראל השרויים ברוח האחרת, וכן בשאר הצדדים, ואני מבקש מריבונו של עולם שיקבץ נדחינו ופזורינו מארבע רוחות השמים, וישפיע לכולם ממזלא עילאה כל מחסוריהם בגוף ובנפש, ואת כל הדינים והפורענויות ישליך על שונאיהם של ישראל… אם כן למה ואיך אקצר בנענועים…"
עוד בצעירותו גילו ענקי רוח טפח וטפחיים מרום מעלתו ושבחו של כ"ק מרן בעל השפע חיים מצאנז זי"ע, כשהגאון מהר"ש ענגיל מראדומישלא זצוק"ל אף אמר פעם למקורביו "אם העולם יזכה, יצא ממנו 'דברי חיים' שני", ואילו הרה"ק רבי שלום אליעזר מראצפערט זי"ע התבטא עליו: "זלמן לייבל'י שלי קדוש מרחם אמו!"
כאשר היה מרן בעל השפע חיים זי"ע רק כבן י"ד שנה היה אצל הגה"ק רבי חנה מקאלשיץ זי"ע בקאשוי. היה זה בשנת תרע"ט, וסיפרו חסידי קאלשיץ, שבעת ששהה אצל רבם בחודש ניסן באותה שנה, נשאר לשבות אצלו ב'שבת הגדול', ואז נזדמן שנכנס אותו צדיק לבית מדרשו בפניא דמעלי שבתא לתפילת מנחה, ועלה באזניו מחדר סמוך קולו של הרבי, שכאמור היה צעיר לימים, שעמד אז באמצע אמירת 'שיר השירים' מתוך עריבות נפלאה.
נעצר רבי חנה והקשיב לאמירתו בדריכות רבה, ולאחמ"כ סיפר למקורביו: כ'האב זיך צוגיהערט דעם רודניקער רעב'ס יתומ'ל זאגן שיר השירים… ס'האט זיך גידאכט ווי מלאכים זאגען יעצט שירה…" (האזנתי ליתום של הרה"ק מרודניק כיצד אומר בערגה שיר השירים והיה נראה לי שמלאכים אומרים שירה)
•
עניות מרה היתה מנת חלקו של הרבי בילדותו. קרוב לשלש דולר, זאת היתה משכורתו השבועית של אביו הרה"ק מרודניק זי"ע, אף שהיה מטופל בילדים, ומזה היתה פרנסת ביתו כל השבוע. עד כדי כך גברה העניות שכאשר הביאה כבר פעם אחת אמו הרבנית ע"ה תפוז לאכילה, קיבל כל אחד מהילדים פלח אחד בודד… וכשראתה במקום אחד שאוכלים תפוז שלם בסעודה אחת נסערה מאד ואמרה "כאלו זוללים וסובאים…"
אך למרות העניות המרה והדוחק ששרר בבית הדל, כאשר באו נכריות לבקש את ברכתו של הרה"ק מרודניק והיו מביאות עמם תרנגולים ואווזים כדורון, ומטעמים של ממש יכלה הרבנית להכין מאותם תרנגולים, מכל מקום, למרות העניות הקשה, נמנעו בני הבית בגבורה של ממש לקחת את המתנות מידי הנכריות, כציוויו של האב הרה"ק מרודניק שהזהיר שלא לקבל ולא ליהנות כלל מהם ומרכושם המסואב והטמא.
•
ובנקודת זמן זו אנו שבים לסיפורינו…
הילדה בת השש פיזזה בעליזות בין העצים. פה ושם פזורים היו שברי ענפים ופרחי בר. אוצר של ממש החזיקה בידיה, חופן אגוזי ערמונים יפים למראה וערבים למאכל. תיכף תאסוף מספר גזרי עצים, תעלה בהם ניצוצי אש כחולים-אדמדמים ותקלה על גביהם את הערמונים. אלו היו הממתקים ברודניק באותם שנים.
הערמונים הקלויים על האש העלו ריח ענוג, והילדה נטלה בידה חופן ערמונים, הביטה כה וכה ברצונה לשתף עוד ילדים במעשי ידיה, והנה אורו עיניה. הילד העני שהתגורר בשכנות אליה בבית הקטן והמט ליפול – "זלמן לייב הלברשטאם", הלא הוא כמובן כ"ק מרן בעל השפע חיים זי"ע, שהיה אז ילד כבן שש, עבר בסמיכות אליה.
"זלמן לייב" קראה לו, "בא תטעם! הכנתי ערמונים מתוקים מדבש!" אמרה והרימה את ידה להניח ערמון בידו של הילד הקט.
אך זלמן לייב משך מיד את ידו הזעירה ואמר לה "בבקשה הניחי אותו על הגדר הסמוכה ומשם אטול אותו".
– "מה פתאום?! לא מתאים לך לקחת מהידיים שלי?!"
– "רק מעל הגדר אוכל לקחת"
– "טוב, לא רוצה לא צריך, לא אתן לך שום ערמון!…" אמרה בעלבון מה.
זלמן לייב הקטן שהתגורר בבית שהעניות אכלה בו בכל פה ולא הסכין מעודו למעדני מלך, כ"כ חשק בערמון המיוחל, אך גינוני הקדושה והערכים הנעלים בעודו קט בשנים גברו על הרצון הילדותי. וויתר זלמן לייב על הערמונים והלך. הוא לא נכנע…
•
הלילה חלף-עבר והשמש המאירה פיזזה במרומים, קורעת נתחים שחורים מפיסת הרקיע הישנונית. הילדה בת השש התעוררה ליום חדש, וטעם מר חלף בלבה על קורות האתמול "למה הייתי צריכה כ"כ להתעקש", חשבה והמהמה בחרטה. "היה עלי להעריך את ההתנהגות של הילד הקטן הזה".
הילדה הקטנה החליטה לכפר על מעשיה, ניגשה למטבח הבית, נטלה ספל ומלאה אותו בערמונים קלויים לרוב. יצאה מהבית לחצר, עברה בין האדניות וערוגות הפרחים, תרה אחר דמותו של זלמן לייב, ניגשה אליו בהערצה ואמרה לו "זלמן לייב, הכנתי לך ספל שלם מלא בערמונים, בא תטעם את הממתק הטעים הזה".
– "כבר אמרתי שאיני לוקח מתוך ידייך…"
– "לא לא, זלמן לייב", מיהרה הילדה להגיב כשהיא ממשיכה "הפעם כבר הנחתי אותו על ספסל העץ הסמוך. בא תאכל ותהנה".
הלך זלמן לייב הקטן, התיישב על הספסל, נטל ערמון פריך אחד, בירך בכוונה וטעם ממנו. כשסיים, הודה לה על הערמון הערב לחיך ופנה ללכת לדרכו.
"זלמן לייב", שמע הילד את קולה של הילדה כשחוט של פליאה נשזר בקולה, "לאן אתה ממהר? הרי רק בשבילך הכנתי את כל הספל, למה אתה לא רוצה לקחת את כל הערמונים, הם הרי כל כך מתוקים וערבים, וכי לא ערב הערמון לחכך?!"
"לא, זה דווקא ערב מאד", ענה זלמן לייב הקטן, "אבל דוקא בגלל זה מספיק לי אחד…כי אינני רוצה לנטות אחרי התאוות, אני רוצה לשבור אותם ולכן איני רוצה יותר מאחד!!!" אמר ברגש של קדושה והשאיר את הילדה הקטנה בת השש רתוקה במקומה הלומת רעם – – –
הערמונים נשארו מיותמים על ספסל העץ, עדות לקדושתו של זלמן לייב בן השש – – –
את הסיפור שמע וסיפר הנגיד הנכבד לבית צאנז, מוה"ר יחיאל מיכל ראזנבערג שליט"א ממונטריאול שבקנדה, בונה ומקים היכלות ראזנבערג בכל קצווי תבל, אשר שמע את הסיפור המפעים מפי הישיש הרה"ח ר' ישעיה (דז'יגעלעה) יעקובוביץ הי"ו מארה"ב, אשר הכיר את כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע עוד בצעירותו, ואף שתה עמו את כוס התרעלה בימי הר"ס עולם והיה דבוק אחריו גם אחר המלחמה. שהוא עצמו שמע את הסיפור מכלי ראשון משארת בשרו אשר בדידה הוי עובדא, כאשר היתה בת שש שנים והתגוררה אז ברודניק
