בנט: ״ההצהרה המשותפת של ישראל עם ממשלת פולין היא חרפה רוויית שקרים. אני דורש מראש הממשלה לבטל את ההצהרה או להביאה לאישור הממשלה״. 'יד ושם': "אמירות בעייתיות ביותר שחוטאות לידע ההיסטורי"

בשבוע שעבר הגיעו ישראל ופולין להסכמות בנוגע לחוק השואה הפולני, על פי ההסכמות בין ראש הממשלה נתניהו לראש ממשלת פולין אישר הפרלמנט הפולני להסיר את הסעיף של ענישה פלילית נגד מי שיפר את החוק.

לאחר ההסכמות פרסמו ממשלת ישראל וממשלת פולין הצהרה משותפת, ומתברר שבימים האחרונים ממשלת פולין מפרסמת מודעות בעיתונים ברחבי העולם עם ההצהרה המשותפת כשבתחתית מצוינים שמם של ראש הממשלה נתניהו וראש ממשלת פולין כחתומים על ההצהרה. המודעה פורסמה גם בעיתונים בישראל.

שר החינוך, נפתלי בנט, מתח ביקורת על ההצהרה: "ההצהרה המשותפת בין ראש ממשלת ישראל לבין ראש ממשלת פולין בעניין אחריות פולנים בשואה היא חרפה, רוויית שקרים ועיוותים ומחללת את זכרם של יהודים רבים שנרצחו על ידי פולנים. ההצהרה מתארת פעולה שיטתית כביכול של ממשלת פולין הגולה והמחתרות הפולניות לעזרה ולסיוע לעם היהודי. תיאור זה אינו תואם את המציאות. הפעולות היו מועטות ולא מרכזיות".
 
עוד הוסיף בנט: "ההצהרה גם מגמדת את חלקם של פולנים רבים שביצעו הלשנה, הסגרה ואף רצח יהודים ("אנו מכירים ומוקיעים כל מקרה.."), לעומת האדרה מספרית ("פולנים רבים") של חסידי אומות העולם, שהיו מופלאים, אך לא רבים. כלומר, הופכים את אנשי החסד הנדירים לתופעה נפוצה כביכול, ואת ארועי ההסגרה והרצח הנפוצים לנדירים. המציאות ההיסטורית היא שסיוע של פולנים ליהודים היה תופעה נדירה יחסית, ואילו פגיעה של פולנים ביהודים היתה רווחת. הניגודיות זועקת לשמיים".
 
נוסף לכך, מסר שר החינוך: "אני מכבד ומוקיר את הידידות בין המדינות כיום, אך כשר החינוך של מדינת ישראל, אשר אמון על הנחלת זיכרון השואה, לא אתן את ידי בשום אופן לעיוות אירועי השואה. לאחר התייעצות עם גורמי המקצוע המוסמכים, אני קובע באופן חד-משמעי שלהצהרה זו אין כל תוקף היסטורי ועובדתי. ישנו הבדל תהומי בין חוק פולני פסול, לבין גושפנקא רשמית של ממשלת ישראל לעיוותים ולשקרים. מוטב שלא תהיה שום הצהרה מאשר הצהרה שקרית עם חתימת ממשלת ישראל. הצהרה זו לא הובאה בפני הממשלה, אינה על דעת שרי הממשלה, אינה מקובלת עליי כשר החינוך ואני דורש מראש הממשלה לשנותה או לבטלה לאלתר, ולחלופין להביאה להצבעה בממשלה, שם בטוחני שתידחה".

גם ב'יד ושם' תקפו את המודעה שפורסמה בעיתונים ופרסמו הודעה מפורטת בעניין וזה לשונה: "התייחסות ההיסטוריונים של יד ושם להצהרה המשותפת של ממשלות פולין וישראל בנוגע לתיקון התוספת מיום 26 בינואר 2018 לחוק "המכון לזיכרון לאומי" של פולין"
 
"הפרסום ב-27 ביוני 2018 על כוונת ממשלת פולין לתקן את התוספת לחוק "המכון הלאומי לזיכרון" השנוי במחלוקת שאושר ב-26 בינואר שנה זו בסיים הפולני, עורר תקוות כי מדובר בהתפתחות חיובית וצעד בכיוון הנכון. בהמשך לכך פורסמה הצהרה משותפת לראשי ממשלות פולין וישראל, שבה הוכרז על מחיקת אותם סעיפים מהתיקון לחוק (55a ו-55b), שהגדירו כעבירה פלילית שדינה מאסר עד שלוש שנים על כל התייחסות פומבית – "בניגוד לעובדות ההיסטוריות" – כי המדינה הפולנית או האומה הפולנית היו אחראים ו/או שותפים באחריות "לפשעים הנאציים שבוצעו על ידי הרייך השלישי". בדיקה מעמיקה על ידינו מעלה כי בקביעות ההיסטוריות, שהוצגו כעובדות שאין עליהן עוררין, יש טעויות חמורות והטעיות, וכי גם לאחר ביטול הסעיפים המדוברים מהותו של החוק נשארה על כנה, ובכלל זה האפשרות לפגיעה ממשית בחוקרים, במחקר החופשי ובזיכרון ההיסטורי של השואה".
 
עוד ממשיכים ביד ושם: "הקביעות ההיסטוריות בהצהרה בנוסח ההצהרה: יש שורה של אמירות בעייתיות ביותר אשר חוטאות לידע ההיסטורי הקיים והמקובל בתחום. נוסח ההצהרה מגבה בפועל נרטיב שכבר הופרך במחקר שעיקרו: ממשלת פולין בגולה וזרועותיה המחתרתיות פעלו באופן מתמיד – בפולין הכבושה כמו גם מחוצה לה – בניסיון למנוע את השמדת יהודי פולין. במסגרת זו, הם יצרו "מנגנון של עזרה וסיוע שיטתיים לעם היהודי", ואף פעלו באופן תקיף כנגד פולנים שהסגירו יהודים. על פי ההצהרה, היו אמנם מקרים בהם פולנים התאכזרו כלפי יהודים, ברם "פולנים רבים" סיכנו את חייהם למען הצלת יהודים".
 
"התיעוד הקיים, כמו גם המחקר ההיסטורי בן עשרות השנים מצייר תמונה שונה לחלוטין: ממשלת פולין בגולה, שמושבה היה בלונדון, כמו גם ה"דלגטורה" (Delegatura- מיופה הכוח של ממשלה זו בפולין הכבושה) לא פעלו באופן נחרץ לאורך ימי המלחמה למען אזרחיה היהודיים של פולין. חלקים ניכרים של המחתרות הפולניות לא רק שלא סייעו ליהודים, אלא אף היו מעורבים לא פעם באופן פעיל ברדיפתם".
 
"גם בשאלת יחסי הכוחות שבין סיוע לרדיפה מציג המחקר ההיסטורי של שלושת העשורים האחרונים תמונה שונה לחלוטין: סיוע של פולנים ליהודים בתקופת השואה היה תופעה נדירה באופן יחסי; ופגיעה בהם ואף רציחתם הייתה תופעה רווחת. על אף קיומו של ארגון ההצלה המרשים ז'גוטה ("המועצה לעזרת יהודים") שנתמך על ידי ממשלת פולין בגולה, אין להשליך מפעילותו על כלל החברה הפולנית ואין לייחס את מעשיו אלו לכלל מוסדות המחתרת הפולנית. זאת ועוד, עיון בתיעוד ובמחקר מעלה כי אפילו פולנים שניסו לעזור ליהודים הנרדפים פחדו משכניהם הפולנים לא פחות מאשר חששו מהכובש הגרמני. הניסיון להאדיר את הסיוע שהוגש ליהודים ולהציג אותו כתופעה רווחת כמו גם הניסיון למזער את חלקם של הפולנים ברדיפת היהודים, הוא לא רק פגיעה באמת ההיסטורית, אלא אף בזיכרון גבורתם של חסידי אומות העולם".
 
"ההצהרה אף מנתקת, באופן פסול, את אסונם של היהודים מההקשר ההיסטורי הקונקרטי ומהמציאות שהתקיימה בפולין הכבושה בימי המלחמה בטענה כי בתקופת המלחמה "אנשים מסוימים, ללא קשר למוצאם, דתם או השקפת עולמם, חשפו את הצד האפל ביותר שלהם". מעבר לרמיזה המקוממת כי גם יהודים ביטאו "את הצד האפל ביותר שלהם בתקופה זו" הרי אלה ש"חשפו את הצד האפל ביותר שלהם בתקופה זו" – בהקשר של החוק הספציפי שעומד על הפרק, חוק המבקש להיאבק במאשימי "האומה הפולנית" – לא היו אנשים חסרי זהות. היו אלו פולנים אתניים קתולים, ששיתפו פעולה עם הכובש הגרמני השנוא עליהם ברדיפת אזרחיה היהודים של פולין".

"באופן דומה, אנו דוחים בתוקף את הניסיון להעמיד את תופעת האנטישמיות לצד האנטי-פולניות. חובה לשרש את המושג המטעה והמוטעה של 'מחנות השמדה פולניים'. אך כינוי תופעה זו כ"אנטי-פולניות" הוא אנכרוניסטי מהיסוד, ואין לו דבר במשותף עם האנטישמיות".
 
"התיקון לחוק בנוסח שנשאר על כנו ביטול הסעיפים בעלי הסנקציות הפליליות הוא ללא ספק חשוב. עם זאת, ביטול זה גם השמיט את ההחרגה המפורשת של המחקר האקדמי ושל היצירה האמנותית מלשון התיקון לחוק. על כנם נשארו סעיפים אחרים, המאפשרים תביעה על פי הדין האזרחי על פגיעה בשמה הטוב של הרפובליקה של פולין ושל האומה הפולנית. על פי ההצהרה המשותפת חופש הביטוי והמחקר ההיסטורי ביחס לשואה יוכלו להתקיים ללא כל חשש מהליכים משפטיים. בה בעת, דבר זה אינו עולה בבירור מתיקון החוק. עמדתנו העקרונית היא כי כל ניסיון לקבוע את גבולות השיח האקדמי והציבורי של דיון בסוגיות היסטוריות ואת כיווניו על ידי חקיקה וענישה הוא פסול ומהווה פגיעה ממשית במחקרה.
 
לפיכך מציינים ביד ושם:
• יד ושם, האמון על חקר השואה, הנצחתה וזכרה, מחויב להצביע על אי דיוקים היסטוריים ולהתריע על סיכונים לפגיעה ממשית בחופש הדיון על אודות השואה.
• פולין משמשת כחברה ב"ברית הבינלאומית לזיכרון השואה" (IHRA) ומחויבת גם משום כך לפעול למען שימור זיכרון השואה ומניעת עיוות עובדות השואה.
• הדרך הנכונה לתקן עיוותים היסטוריים ותפיסות היסטוריות שגויות היא באמצעות מחקר היסטורי אמין, שיח ציבורי פתוח ונטול לחצים ופעילות חינוכית שקולה ופתוחה.
 
לסיום כותבים ביד ושם "יד ושם ימשיך בשליחות האקדמית והמוסרית שהוטלה עליו מאז הקמתו: קידום מחקר אחראי על ידי מתן האפשרויות וסיפוק התנאים לחוקרים ולמחנכים בעולם ובישראל להתמודד ללא מגבלות עם האמת המורכבת של תקופת השואה, ובכללה של היחסים בין פולנים לא-יהודים ויהודים-פולנים לפני תקופת השואה, במהלכה ואחריה".

פקידים ישראלים בכירים טענו היום בשיחה ל'חדשות 10' כי בישראל הופתעו מפרסום המודעות עם ההצהרה המשותפת של ישראל ופולין בעברית בעיתונות הישראלית. לדבריהם, הפולנים לא תיאמו עם ממשלת ישראל את המהלך ולא עדכנו מראש.
 
הפקידים הבכירים הוסיפו כי מדובר בהפרה של רוח ההבנות בין הצדדים כיוון שסוכם שהנוסח הרשמי היחיד של ההצהרה המשותפת עליו יחתמו הצדדים יהיה באנגלית. הם ציינו כי ישראל התעקשה שלא יהיה נוסח מוסכם בעברית או בפולנית ולכן נתניהו הקריא את ההודעה באנגלית בלבד בהצהרה שנתן לתקשורת בשבוע שעבר.
 
הפקידים הישראלים הבכירים ציינו כי משרד החוץ היה זה שהעביר את טיוטת ההצהרה המשותפת לפרופסורית דינה פורת, ההיסטוריונית הראשית של "יד ושם", כדי שתוודא האם הסעיפים שעוסקים בהיסטוריה מדויקים. "ההצהרה המשותפת אינה כוללת את כל העובדות ההיסטוריות שרצינו אבל ההתייחסויות ההיסטוריות שכן נמצאות בהצהרה אושרו ע"י פרופסור דינה פורת", אמר בכיר ישראלי.