צילום אילוסטרציה: יונתן סינדל / פלאש 90

סיוט מתמשך על גלגלים בדרך לכותל / נתן גלנט

רק תפילות: כל מי שמשתמש בתחבורה ציבורית בדרך לכותל המערבי מכיר את תלאות המסע: האוטובוסים העמוסים, הזמנים הלא-נוחים, הסיבובים המייגעים והתחושה שאף אחד לא סופר את הנוסעים. לנתן גלנט פשוט נמאס / טור זועם

נסעתי כמה פעמים לכותל, בשנה האחרונה.

חזרתי מותש, סחוט, עייף, מקטר ומקלל.

וזה למה?

כי התחבורה למקום, סיוטית.

זה לא שיש לי ציפיות גבוהות מתחבורה ציבורית בישראל. הרף שלנו במדינה נמוך מאוד. זלזול קבוע בקווים אוטובוס רבים, תשתיות לקויות, ועוד.

ועם זאת, נראה כי בקווים לכותל המצב מקומם, גם בהתחשב בסטנדרט הנמוך של התח"צ בישראל בכלל, ובירושלים בפרט.

ברשותכם, אתחיל מההתחלה.

אזהרה, זה הולך להיות מעצבן.

עמדתי בתחנה, ממתין וממתין. לפי המידע המופיע על השילוט, האוטובוס צריך להגיע תוך דקות ספורות. יופי!

מאוד מהר, ציפיותיי נכזבו. טק, טק. הלכו פייפן, כמו שאומרים.

הזמן חלף באיטיות מרגיזה, השילוט מודיע שהקו בדרך, ואז משתתק, אולי במבוכה.

חצי שעה עברה לה, ועוד כמה דקות, ורק אז הגיע אוטובוס לכותל, באיחור ניכר. איחור קבוע, אומרים הנוסעים הקבועים, שיהיה.

התחנה כבר הייתה מלאה ממתינים, כולם רוצים להגיע לכותל.

האוטובוס התקרב לתחנה, והבושה נגלתה לעינינו:

אוטובוס זעיר, קטן, עלוב, מסכוּן. לא, לא מפרקי. סתם אוטובוס קצר.

למה זה מקומם?

כי מדובר בהתנהלות קבועה, קבועה להכעיס. הקווים לכותל, כדבר שבשגרה – מגיעים קצרים.

מדובר באחד הקווים העמוסים ביותר בירושלים, אולי העמוס שבהם. קו מבוקש מאוד.

טאטע, מי הליצן שמוציא אוטובוס קצר, בקביעות, עבור הקו הזה?

האנשים עולים, נדחפים. ובצדק מוחלט: הם יודעים, זה מה יש.

תדחוף – תגיע.

לא תדחוף – תשאר בבית.

דקות ארוכות חולפות, אני נמעך עם כל הממתינים, לאט לאט, צעד ועוד צעד, הללוי-ה! אני בפנים. יופי!

האוטובוס יוצא בכבדות מהתחנה, ואני מהרהר: וואלה, הוא רק בתחילת המסלול. יש לו עוד הרבה תחנות, מה יהיה?

התשובה, מגיעה די מהר: יהיה יותר גרוע.

וזה למה:

האוטובוס עוצר בכל התחנות בהמשך, ובכולן, המחזה שובר את הלב. גברים, זקנים, זקנות, ילדים, ישישים, נשים עם עגלות, נערות צעירות, בחורים, כולם כולם מנסים להיכנס לאוטובוס. מנסים, מנסים.

נראה שכולם הפנימו:

לא תידחף, לא תגיע.

אין מה לעשות, האוטובוס הבא לא יהיה טוב יותר.

חלק מהממתינים נשארים בתחנה, מתוסכלים.

אולי הכשלון יתן להם מרץ לדחוף חזק יותר כאשר יגיע האוטובוס הבא, אי שם בחצי שעה הקרובה.

אבל מה זה אכפת לי, אני בפנים.

בעצם, כן אכפת לי.

למה אנשים צריכים להידחף בצורה משפילה כל כך?

הבחנתי לצידי בידיד קרוב, ירושלמי עסיסי ומנוסה. מעולה. יש לי את מי לשאול!

אמור נא לי, רבי. כך זהו המצב תמיד?

הוא עדיין מתנשף מהדחיפות. כן, ככה זה כל הזמן. כבר שנים.

בינתיים, האוטובוס הגיע לתחנה נוספת. המון רב של יהודים באים לקראתו, בוחנים בעיניים כלות את המצב.

אין, אין סיכוי. הנהג פותח את הדלתות, בכל זאת. 'אני חייב', הוא אומר.

הם מנסים להידחף בכוח, מחזות קשים, אחסוך ממכם תיאורי זוועה.

וכן, שוב. זה מקומם. מדובר בקו קצר, קצרצר. האנשים עומדים בתוכו, צפופים ומקופלים. חם, מחניק, מהביל.

עוד תחנה ועוד תחנה, לבסוף האוטובוס פונה לרחוב הנביאים, בדרך לכותל. הללוי-ה!

נסיעה קצרה, רבע שעה עשרים דקות, ויאללה, יורדים.

דקות ארוכות ארוכות. האוטובוס עומד, והאנשים יורדים ויורדים. נראה שאין סוף לאנשים בתוכו. כושר קיבולת על טבעי, קוסמי, בין גלקסי. נס אמיתי.

לבסוף הוא מתרוקן, וזז משם הלאה.

ירדתי כמו כולם, הלכתי לכותל, נטלתי ידיים, התפללתי, עכשיו הזמן לחזור.

יוצא מרחבת הכותל, כמה נחמד: שלט אלקטרוני מסודר, מודיע בדיוק מתי יגיע הקו הקרוב.

מה יותר טוב מזה?

ממתין, ממתין.

הדקות חולפות, וחולפות. אין אוטובוס. הציבור מתרבה, מתרחב, עוד ועוד אנשים ממתינים.

על פי השלט האוטובוס ממזמן היה צריך להגיע, אבל הוא איננו. למה? ככה.

אחד הממתינים לוחש באוזני: ככה זה תמיד, השלט לא מסונכרן עם כלום.

וואלה.

ממתין אחר מגחך במרירות: השלט מצויין. תפקידו להרגיע את הקהל, לא לדווח מתי מגיע האוטובוס.

לבסוף, אישיות כלשהי במדים כלשהם מודיעה: חבר'ה, לכו למטה. האוטובוס לא עולה היום למעלה.

אה.

הציבור יורד ללמטה, גברים נשים וטף ועגלות, ואז מגלה: פוי, טעיתם, חברים. היום האוטובוס עולה למעלה. אכלתם אותה, חברים. תחייכו!

אני מביט סביבי, אין יותר מידי חיוכים.

אני ממתין, ממתין, מחכה.

לבסוף, מגיע אוטובוס. האנשים עולים עליו. שוב, מחזות עצובים, אחסוך ממכם.

האנשים עולים, עולים, האוטובוס מתמלא. אין מקום לזוז. אדון נהג, אפשר לצאת לדרך?

לא.

למה?

ככה.

הוא מחכה עוד דקות ארוכות, ורק אז, כאשר האוטובוס גדוש בצורה בלתי נתפשת – הוא יוצא לדרכו. עמוס ורוחש, צפוף פחד.

בחזור, הסיפור דומה להלוך. בכל תחנה, דקות ארוכות. לאט לאט, האנשים נחלצים ממנו, מרוטים, סחוטים, גונחים.

שאלתי מישהו אחד, ועוד אחד, ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד. כולם, אומרים את אותו הדבר:

ככה זה כל הזמן. מאז ומעולם. אולי עוד מימי הטורקים. כנראה יישאר כך לנצח, רק משיח יעשה סדר.

זאת התחבורה לכותל, ומי שלא טוב לו – שילך ברגל, או משו.

אבל היי, הכותל הוא המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, כמה קשה לארגן אליו תחבורה ציבורית אמינה, רצינית, כזו שבאמת עובדת?

ובכן, ידידיי, אל חשש. מדינת ישראל דואגת לנוסעים לכותל.

הנה בשורה:

הוועדה לפניות הציבור התכנסה לדון בנושא האיזוטרי הזה, לא פחות מ.. 5 פעמים.

כן, חמש.

רבונו של עולם, טאטע. מה כל כך מסובך?

לא ברור.

הישיבה האחרונה בנושא זה, הייתה לפני שנה. ב 23 ליולי, 2017.

המסקנות שם, נכונות מאוד. ניכר שהוועדה קיבלה את כל האינפורמציה שהיא צריכה. כל הגורמים המקצועיים התייצבו, הסבירו את עצמם בצלילות רבה. משרד התחבורה, אגד, משטרת ישראל. כולם הסבירו והפיקו תובנות רבות:

יש דרישה להגברת תדירות, לתיקון השילוט, להנחיות ברורות מתי האוטובוס עולה, מתי לא, הכל סבבה.

אממה?

שזה נשאר בגדר המלצה.

המלצה בלבד, רופפת כזו, מעופפת ברוח, חסרת שיניים, חסרת משמעות.

שום דבר ממה שבור שם לא השתנה, כלום לא זז, כלום, נאדה.

הלו, חבר'ה, עברה שנה!

איפה, את, מדינת ישראל.

זוזי, תעשי משהו. המצב באמת על הפנים.

לתגובות, הערות ושיתוף חוויות דומות
[email protected]

16 תגובות

אבא שלי נוסע כל יום שישי לכותל ותמיד אבל תמיד בחזור לוקח לו לפחות שעה וחצי מהרגע שיוצא מהכותל ועד ההגעה לאזור רוממה. לפעמים אפילו אני שומע שהאוטובוס ללא מיזוג. צר לי מאוד על המצב ומדובר באדם מעל גיל ה80… לא הגיוני המצב בעליל!!!!!

מי שאחראים על האוטובוסים שלנו. נוסעים ברכבים פרטיים. נוחים חייבים לחוקק שהם יסעור לפחות יום אחד בחודש בתחבורה ציבורית כדי להבין את הצורך של כל הציבור

אכן זו המציאות!! אני נסעתי מביתר לכותל, ומשמואל הנביא עד הכותל לקח לי יותר מכפול זמן מהדרך מביתר לירושלים!! וזה היה בסתם יום חול, ודרך אגב שמתי לב (לתשומת לב אגד) שהאוטובוס הפנימי בביתר יוצא בתדירות יותר גבוהה מקו 3 בירושלים!! אף שלקו 3 בירושלים יש פי 10 נוסעים!!!

יפה שהצלחת לעלות בכלל.
אני עדיין תקועה בתחנה.

תודה שהוצאת באומנות את כל מה שצורב לנו בלב מזה תקופה ארוכה
יהי רצון שבאמת יבוא המשיח ויגאל אותנו (ואת הדרך למקום מקדשנו)
בשורות טובות

כידוע יש תחנה למעלה ותחנה למטה ואף אחד לא יודע אם האטובוס הבא עולה או לא והסיפור הולך כך
חיכיתי למעלה השלט אמר שהאטובוס מגיע עוד 2 דקות אני מחכה ואז אני רואה שמגיע אוטבוס ולא עולה למעלה אז כולם מתחילים לרוץ למטה ועד שמגיעים האוטובוס כבר יצא מהתחנה (באמת הוא יצא די ריק כי כולם חיכו למעלה) בקיצור כולם הגיע בנשימה עצורה למטה ואין אוטובוס אז נשארים למטה ואז אחרי רבע שעה מגיע האוטבוס המיוחל אך הוא עולה למעלה ואז הוא מתמלא עד אפס מקום וכשכבר מגיע למטה הוא בכלל לא עוצר מחוסר מקום אז כולם רצים בחזרה למעלה לאוטובוס הבא אך זה כשמגיע לא עולה וכך הסיפור חוזר חלילה ולפעמים אפשר לחכות יותר משעה עד שתוספים את האוטובוס.
(דרך אגב אתמול ראיתי שיש הרבה אנשים שמחכים ליד השער למטה ואז אם האוטובוס עולה רצים למעלה ואם האוטובוס ממשיך אז רצים איליו כך יוצא כי הגרך חזור לכותלך צריכים להיות עם יד על ההדק ומוכנים לריצת בוקר/ערב/לילה)

נ.ב עד לפני חודשיים בערך היה לנהגים תחנת התרענננות אז היו יכולים לנווט כי היה לו זמן מסוים לצאת ואם ראו חמש דקות לפני זמן היציאה שהוא לא למעלה ידעו שהוא למטה וירדו איליו היום עשו כי הוא עושה סיבוב אחד גדול ומיד כשמגיע לכותל הוא מוריד נוסעים ומעלה מיד אחרים ונוסע מיד אז הקטסטרופה הרבה יותר גדול אנשים נדחפי לרדת מהאטובוס ואחרים נדחפים צאת וכך זה ששון ושמחה וכו' וכו' וכו')

איפה החכי"ם???
למה מחאת הפרוגיסטים לא נשמעת?

תבקשו תחבורה משופרת לאזור של הרפורמים (אפילו שכולם שם בעלי רכב) העסק יזוז.

גם אני עליתי לתומי אתמול -ליל שישי- על קו 3 לכותל המערבי, וברחוב שמואל הנביא עלו עשרות רבות של בחורים צעירים (שד"א עשו חילול השם גדול, ובזה אני מקיים תוכחה), ובתחנה הבאה עלו עוד כמה עשרות והדלת לא הצליח להיסגר בכלל במשך כמה דקות. מישהוא שם ספר והיו על האוטובוס 117 איש!!!!!!!!! פשוט טירוף ושיגוע, ונראה לי גם לא חוקי. מישהוא שמה (במשרד התחבורה) השתגע לגמריי!!!!!!!!!!!!!!!!!

גלות. ראשית כל תודה על המאמץ לשינוי, בעבר הוכח שהדבר היחיד שהרתיע את אגד, היו הפגנות, ארגון הסעות חינם וכדו', אך מאבק עקש על העניין הזה לא נעשה, אל תרפה מהנושא חזק ואמץ!!

אכן בדיוק כך, אלא שאצלי יש עוד פרק "בהצגה",
נתחיל בזה שרשום שהאוטובוס יגיע בעוד 30 דקות, אנחנו ממתינים, וכשמגיע נכנסים ונדחפים פנימה, האוטובוס נוסע..לאחר כמה דקות ליד שער ציון נכבה המנוע.. יש תקלה, בטלפון שומעים שהאוטובוס הבא יגיע בעוד 30 דקות.. וכשעובר שם אוטובוס מנסה הנהג לעצור את חברו לאסוף את הנוסעים שעדיין נשארו לחכות, אלא שהנהג לא מסכים לעצור שלא בתחנה.. כך שהתפזרנו חלק לתחנה הראשונה וחלק לתחנה הבאה, שם עלינו על אוטובוס אחר שנוסע למקום אחר ומשם למחוז חפצנו. נכון הגענו בסוף אבל אחרי שעות מורטות.. ח ב ל ההגה בידיים של תחבורה ציבורית, לא מתחשבת לכל אורך הדרך.

ראשית כל תודה, תודה שנחלצת בכתבה חשובה וחיונית עבור כולנו, פשוט עבור כולנו, גם לבעלי רכבים, הרי אין חניה מסודרת בסמיכות לכותל, וכולם יודעים שבכדי להגיע לכותל הפתרון הוא תחבורה ציבורית הולמת.
למרבה הצער, בהיותי תושב ירושלים, אני חי ומכיר את הבעיה הזאת כבר שנים, אני אישית אומר לך שהסתכנתי לא פעם ולא פעמיים בהליכה דרך השוק, העיקר להגיע כמו "מענטש" לכותל, אלא שלאחרונה אני לא מעיז ללכת דרך השוק אחרי כל הדקירות שהיו שם, ואני שוב ושוב חווה באופן אישי את החוויה הזו של: – "בוא נלך היום לכותל", בסדר. – בעצם אין לי כוח עם הדחיפות וכל זה, יאללא נלך פעם אחרת!!!.
הטענה אמיתית היא, שהגישה שונה כשמדובר בקווים לריכוזים חילוניים לבין אלו שאינם, הגישה שונה לגמרי!, אפשר לבדוק את זה יום יום, קווים עמוסים עושים את דרכם בכל בוקר מהשכונות הצפוניות של העיר, המון תושבי העיר מאותן השכונות, נוסעים בצפיפות לא נתפסת מדי יום ביומו, ואילו הנוסעים בחלקיה השונים של העיר, ושלא לדבר על כל הקווים הפנימיים בשכונות החילוניות, התדירות כל כך גבוהה, עד כי נדמה לפעמים, שאין להם מה לעשות עם האוטובוסים, …אז הם שולחים עוד אחד, שיהיה. למה לא?!
לפעמים אנו נהנים מזה, כשהולכים לרופא בקטמון…
אבל אנחנו שחיים את המציאות הזאת, ולצערי גם לא מאתמול, – לדאבונינו, הורגלנו לכך.
אבל האמת, דווקא את הקו לכותל, הייתי אומר: את זה אפשר לשנות!
הנה למשל בדרך חזור מהכותל, שם הרי רואים את כל האנשים עומדים ועולים בתחנה אחת, ואני משתומם מהחוצפה בכל פעם מחדש, – עומד פקח-סדרן, ולפעמים שוטר, ומעמיס, מעמיס עוד, כמו תרנגולים, – ועוד לא מספיק, הסדרן מחכה, עוד לא מלא: הוא אומר, זו שערוריה! איפה כל הארגונים למיניהם?! זכויות אדם, הפליה, צנעת הפרט…., הנהגים צועקים, הנוסעים מושפלים, לפעמים רבים ביניהם, כמה פעמים נוצרים מריבות בין אנשים, ואגד?! – צוחקים!…, זאת שערוריה, היא מקוממת בכל פעם מחדש.
אך באמת באמת, מה שאפשר לעשות על זה, זה חרם צרכני, אפשר לארגן הסעות, זה לא יקר, זה לא מסובך, יש כאן פצצה מתקתקת, אנשים אומרים לך, למה אני צריך לשלם לאגד? לא רוצה לשלם להם. והם יודעים אחר כך לנצל את זה, ולעשות קמפיין של "החרדים לא משלמים". בטח לא משלמים, – באופן אישי אני שואל אותך, נראה לך שצריך לשלם להם על כזו נסיעה?! אגב: אתה מכיר עוד חברה לא ממשלתית, שהצרכנים שלה שונאים אותם כל כך כמו אגד?!
זה לא ייאמן, הרי אם היה מותר להפעיל עוד קו והיה תחרות על הקו הזה, הרי כל זה לא היה. – נו??? אז מה זה אם לא "מחנות הסעה" (בכפיה), – תגדיר לעצמך מחדש, את הנסיעה הזאת כשירות לכל דבר, תתרגם כל 5.90 ש"ח של כל נוסע – לעושק, ותעשה את המסקנות שלך!!! ואז תבין באמת עד היכן דברים מגיעים, שציבור של מאה איש שעומד על אוטובוס, זה עסק שמרוויח 590 ש"ח ב- 20-25 דקות, ומממנים אותם מי???. הנוסעים האומללים.
אנשים לא מבקשים תקציב, אנשים לא מבקשים חסד, מבקשים: "אל תגזלו אותנו" אל תעשו בוחתות של כסף, ותעשו לנו מיני לינג' בדרך לכותל וחזור, בשנת 2015 נכנס לשירות "man" NG-363F בעל חמש דלתות. האוטובוס מתוצרת מרכבים מכיל 53 מושבים, ויכול לשרת עד 133 נוסעים בישיבה ובעמידה, תעשה חשבון! – רק 50 פעמים 5.9 זה כמעט 300 ש"ח
ואפילו שלא כולם משלמים עבור כל נסיעה כנסיעה בודדת ואפילו שיש מעברים, וכרטיסי חופשי חודשי, עדיין, הרי לפי חשבון פשוט, רק לפי מקומות ישיבה, – אין אוטובוס שיוצא מהכותל ולא מרוויח לפחות 300 ש"ח, אז איפה אנחנו חיים???, עזוב את חוקי התחבורה, עזוב את משרד התחבורה. עזוב, – תדבר אל הציבור ותשאל אותם, לאן הולך הכסף שלכם?? אנחנו מממנים את אגד בכל נסיעה לכותל, בכסף רב, "ובחזור, אנחנו מעשירים אותם"!, אז איפה אנחנו בסיפור???, למה אנחנו צריכים להתחנן? למה??.. וכשאתה מדבר עם אנשים על זה אתה שומע תגובות זועמות, והם צודקים!!! – הם מתחילים להבין באמת במה המדובר, הם מתחילים להבין לאן הכסף שלהם הולך!. אם אגד תפרסם שוב נתונים, שאנשים לא משלמים בנסיעה בקו 3, כלל לא אהיה מופתע!!!

נתן גלנט ושאר המגיבים היקרים!
אשמתכם שאתם נוסעים לכותל המערבי הכבוש מידי הישמעאלים, וכידוע אנחנו עכשיו בגלות ישמעאל ואסור לדחוק את הקץ, ולכן פשוט שמי שנוסע לכותל המערבי עושה את זה על דעת עצמו, ואף אחד לא חייב לסדר לו תחבורה ציבורית

תודה רבה

לעניות דעתי, גם אנחנו אשמים שחברות התחבורה [ולא דווקא בדרך לכותל] משפילות אותנו. הם יודעים שאנחנו נמשיך להמתין כמו בהמות בתחנה עד שיבוא האוטובוס, וכשהוא יבא – נעלה עליו בכל מחיר, בישיבה, בעמידה, בדחיסה, גברים, נשים וכו', הלאה כמו בהמות. וכמו שתואר כאן על החוצפה והעזות שסדרן דוחס אנשים כבהמות, ולא נותן לאוטובוס הבא לפתוח דלת, עד שהאוטובוס הקודם עמוס עד להתפקע.
אבל היכן הכבוד העצמי שלנו? מדוע אנחנו עולים לאוטובוס מפוצץ? מדוע אנחנו נותנים שיתנהגו אלינו כך? הציבור צריך להחליט שאין!!!!! לא עולים על אוטובוס אם אין מקום ישיבה, וכשיש ציבור גדול שממתין על תחבורה הרבה זמן, מזמינים תחבורה פרטית. יש היום הרבה חברות הסעות זמינות עם כל סוגי הרכבים. תנסו פעם ותגלו שזה לא סוף העולם. אולי תוסיפו עוד כמה שקלים, אבל זה כדאי.

למגיבים מעליי – תִפנו עוד ועוד למשרד התחבורה, תתקשרו, להגיב באתר זה לא מספיק.
ככל שנלחץ יותר – כך בס"ד השיפור יגיע מהר יותר…

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *