עדיין לא החלטתי אם לתקוף באיראן", אמר השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו, בהתבטאות פומבית לא שגרתית. דבריו נאמרו לאחר הפרסומים הרבים בימים האחרונים, לפיהם מתנגדים כל גורמי הצבא הבכירים למתקפה. נתניהו התייחס גם לכך ואמר, כי ההחלטה אם לתקוף, היא בידיו ובידי השרים. "הדרג המדיני מחליט, והדרג הצבאי מבצע".
ראש הממשלה סיפר כי הוא מקיים התיעצות עם כל הגורמים הרלוונטיים בסוגיית התקיפה באיראן. הערכות אלו נשמעות בחדרים סגורים "ולא בתקשורת". בהמשך ציין כדוגמא את התקיפה בעיראק ב־81, כאשר ראש הממשלה דאז, מנחם בגין קיבל החלטה לתקוף את הכור הגרעיני, אף שבכירים במוסד הביטחוני התנגדו לכך בתוקף. "העיקרון הזה יהיה גם הפעם".
מי שלוקחים את דבריו של נתניהו ברצינות רבה, הם האמריקאים. זו הסיבה לרכבת האווירית המגיעה לכאן בתקופה האחרונה היישר מארה"ב. השבוע זה היה שר ההגנה ליאון פאנטה, וקדמו לו מזכירת המדינה הילרי קלינטון, עוזרה הבכיר ביל ברנס, והיועץ לביטחון לאומי של אובמה – טום דנילון. המסר בפי כולם: "נא להמתין. תנו לנו לעשות את המלאכה".
נקודת המחלוקת היא לוח הזמנים. נתניהו וברק סבורים שמדובר בשלושה חודשים קריטים, ואילו האמריקאים סבורים שיש שנה וחצי לפחות. מבחינתם, המנהיג העליון של איראן, חמינאי, טרם קיבל הכרעה האם לחצות את הסף, וגם לאחר שיחליט, יש עדיין שנה וחצי של עבודה. האמריקאים סבורים שאם מדינת ישראל תתקוף, יוכלו האיראנים לשקם את המתקנים תוך זמן קצר. "רק אנחנו יכולים לתקוף ולהרוס כליל את התשתית הגרעינית", הם טוענים.
"לא נפקיד את גורלנו בידי אחרים, גם לא בידי הטובים שבידידינו", משיב נתניהו (דרך הראיונות בתקשורת). הויכוח בעיצומו.
פאנטה הבין את המסר
מהיכן שלא מביטים על העניין – מצד זה, או מצד אחר – הסבירות שמדינת ישראל תתקוף את מתקני הגרעין של איראן עולה בהתמדה. בתחילת החורף כאשר דובר (ובוצע) על החרפת הסנקציות נגד איראן, קיוו כולם שהדבר יעצור אותם. זה לא קרה. באביב – החלו השיחות המדיניות עם איראן, וגם הם לא עצרו את התוכנית הגרעינית. הגיע הקיץ, האמריקאים מגיעים לכאן, כי הם מבינים שההחלטה עומדת להתקבל.
גם הבחירות לנשיאות ארה"ב השתרבבו לעניין, כאשר המועמד הרפובליקני מיט רומני הגיע ארצה והתקבל בכבוד רב, הרבה יותר מסתם ביקור נימוסין, בו מתקבלים בדרך כלל מועמדים אמריקאים לנשיאות. בבית הלבן מבינים כי נתניהו "תפס צד" לכיוונו של רומני, והשאלה מה יקרה אם וכאשר אובמה יבחר לקדנציה נוספת. האם "יתנקם" בראש הממשלה, או שיותר גרוע לא יכול להיות.
מי שמנסה לאזן את נתניהו הוא אהוד ברק. נדמה שהשניים החליטו להמר לכל הכיוונים. נתניהו עם רומני וברק (עם ברק) אובמה. העניין הוא שבהקשר התקיפה באיראן, הן ברק והן נתניהו רואים את הסוגיה עין בעין – בעד מתקפה.
אובמה אינו יכול לצפות שהצמרת הישראלית תתחייב בפניו כבר עתה שלא לעשות דבר לפני הבחירות בארצו בנובמבר. הוא אמנם משגר לכאן שליחים בזה אחר זה, אבל מודע לעובדה שנתניהו לא יתחייב ולא יבטיח לו להימנע מתקיפה בשלושת החודשים הקרובים, גם אם בפועל לא יתקוף.
האינטרס של נתניהו וברק הוא לעורר את הרושם, כי או־טו־טו עומדים לתקוף. שר ההגנה פאנטה שמע את הדברים באופן ישיר, ואף שבשיחות סגורות הביע תסכול מהרטוריקה של השניים, הרי שהבין את המסר.
25% שתהיה תקיפה ישראלית
משקיפים זרים העוקבים אחר ההתבטאויות השונות במדינת ישראל – בעד ונגד התקיפה באיראן, מעריכים את הסיכויים לתקיפה ב־25%. הערכות אחרות מדברות על חמישים אחוזים. יתכן מאד שבסופו של דבר לא יקרה כלום, בדיוק כפי שלא היה "הצונאמי המדיני" בקיץ שעבר, לאחר שכל "המבינים" העריכו שזה יקרה.
אם מנסים לפרוט את הסיבות המאיצות בגורמי ההחלטה לקבל את ההכרעה בעד מתקפה, ניתן לציין בעיקר את הדיבורים של נתניהו וגורמים נוספים "למנוע שואה שנייה". סיבה נוספת: התקרבות איראנית לסף החסינות בעוד תקיפה קצרה, כך שלא ניתן יהיה עוד לתקוף אותה.
בדרג המדיני מבינים שלא ניתן להישען על המערב, שחזק בהצהרות, אך חלש במעשים. נתניהו מזהיר זה עשר שנים מפני הגרעין האיראני, אך רק בשנה־שנתיים האחרונות, הדברים קיבלו משמעות מעשית. סוף סוף העולם הבין את הסכנה, אך גם עתה מסתפק בדיבורים ובהטלת סנקציות לא משמעותיות. אפילו הבית הלבן הודה השבוע כי האיראנים לא נלחצים מהסנקציות.
למרות כך, ההערכה היא שוושינגטון לא תעצור את הגרעין האיראני, לא השנה וגם לא בשנה הבאה. יש אמנם דיבורים יפים על מחויבות אמריקאית וכדו', אך לא יהיו מעשים בפועל. הכל מוביל אפוא לתקיפה ישראלית כבר בקרוב.
מאידך מתנגדי התקיפה במדינת ישראל, מקווים שהדרג הצבאי ישפיע על הדרג המדיני שלא לבצע אותה, כיון שמדובר במבצע עתיר סיכונים. אולם במדינה דמוקרטית הדרג המדיני הוא שקובע, בדיוק כפי שאמר ראש הממשלה השבוע, ולכן אי אפשר לצפות מהרמטכ"ל בני גנץ להכשיל את הפעולה.
"הישראלים לא אומרים לנו הכל"
המפתחות בידי הבית הלבן ובידי אובמה. הכל מצפים לנאום המכריע של נשיא ארה"ב, נאום שטרם נישא. יש המכנים אותו "הנאום האיראני".
אובמה טרם הכריז בפומבי כי הוא מתחייב למנוע מאיראן יכולת גרעינית בכל מחיר. אובמה גם טרם אמר פומבית, שאם הסנקציות לא יעצרו את איראן, יפעיל נגדה את הצבא האמריקאי – החזק בעולם. הוא יכול לעשות זאת בנקל. אפילו מיט רומני יריבו יתמוך בכך. כל שעליו לומר, זה שעל דעתו ועל דעת כל הצמרת הפוליטית בארה"ב – דמוקרטים ורפובליקנים כאחד – תפעל ארה"ב למנוע מאיראן להגיע לגרעין במהלך השנה הקרובה.
נאום מכונן של אובמה, ימנע תקיפה ישראלית, ויהיה ביכולתו לאיים על האיראנים, דבר שעד כה לא קרה. אם זה לא יקרה, הוא לא יוכל להגיד שעשה הכל למנוע תקיפה ישראלית.
בשלב זה אומרים האמריקאים כי "הישראלים לא אומרים לנו הכל". הדברים נאמרו השבוע רשמית לעיתון "וול סטריט ג'ורנל" על רקע הביקור של שר ההגנה פאנטה. לדברי אותם גורמים, קשה לדעת אם מדינת ישראל רצינית באיומיה לתקוף את איראן, או שמדובר בניסיון ללחוץ על ארה"ב והאיחוד האירופי להחריף את עמדתם כלפי הרפובליקה האיסלאמית.
גם ה"ניו יורק טיימס" ציטט גורמים בפנטגון, שאמרו כי חוסר הסבלנות של מדינת ישראל לסנקציות ולדיפלומטיה גובר, ויש דברים רבים שהגורמים בישראל לא חולקים עמם. הויכוח מתמקד כאמור בעיתוי התקיפה ובמידת הצלחתה הצפויה.
צילום באתר "כיפת הברזל"
שר ההגנה האמריקאי עשה הכל כדי להראות למארחיו בארץ את המחויבות של אובמה למנוע מאיראן להגיע לגרעין. לצורך כך ירד פאנטה דרומה והצטלם עם ברק על רקע סוללות כיפת הברזל. זאת כדי להדגיש את התמיכה האמריקאית בפיתוח מערכות ההגנה.
פאנטה ביקש מהדרג המדיני להמתין עם התקיפה ולסמוך על ארה"ב בכך. הגישה האמריקאית קובעת, שמדינת ישראל אינה מסוגלת להצליח במתקפה מול איראן, וכאשר תיכשל, הדבר רק יזרז את הפרויקט האיראני שישקם את עצמו מהר ויגיע לפצצה גרעינית מחודשת.
הביקור של שר ההגנה לא הצליח לגשר על חילוקי הדעות העמוקים בין ירושלים לוושינגטון. פאנטה אמנם ניסה להרגיע ואמר: "לא נאפשר לאיראן לפתח נשק גרעיני – נקודה". אבל מבחינת הדרג המדיני אין מדובר ב"נקודה" אלא בסימן שאלה גדול.
בעוד שהאמריקאים ממשיכים וטוענים שיש עדיין זמן לנסות לעצור את טהרן בדרכים דיפלומטיות, הרי שבירושלים רואים את הקצב הגובר של העשרת האורניום במתקנים האיראנים. ההערכה היא כי לא ניתן להמתין עוד הרבה זמן.
הדברים באו לידי ביטוי גם בדברים שאמר נתניהו. "כרגע המשטר באיראן מאמין שלקהילה הבינלאומית אין רצון לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית. זה חייב להשתנות ומהר כי הזמן לפתור את העניין בדרכי שלום אוזל".
המעניין שגם בוושינגטון מודים שלעת עתה לא הצליחו העיצומים הכלכליים להשפיע על איראן לסגת מתוכנית הגרעין שלה. דובר הבית הלבן, ג'יי קרני, אמר זאת שלשום, כשציין כי הממשל האמריקאי מסכים עם עמדתו של נתניהו, לפיה איראן לא חזרה בה מכוונתה לפתח נשק גרעיני, ולא קיבלה החלטה לנטוש את תוכנית הגרעין.
למרות כל הדיבורים הללו, מבינים בירושלים כי הממשל לא מתכוון לעשות בשלב זה דבר מעבר לעיצומים לפחות עד הבחירות בארצות הברית בנובמבר. החשש של אובמה הוא שמחירי הנפט יעלו וימוטטו את הכלכלה האמריקאית. כל זה מאפשר לטהרן להתקדם בצעד מהיר לעבר המטרה.
הויכוח בין הצדדים – האם לבצע מתקפה כבר עכשיו או להמתין – ימשך. גם ההתבטאויות הפומביות, ההדלפות, ההכחשות, וכמובן עמדת התקשורת, שכבר נטלה צד בויכוח – נגד המתקפה. הכותרות בהתאם.
