1.
לאחרונה, בעקבות סיפור שכתבתי על מחנך שמשפחתו ערכה לו אירוע הוקרה לרגל הגיעו לגיל 70 ("סודו של משה קניגסמן" פורסם במוסף הסיפורים של "יתד נאמן"), דומני שעליתי על רעיון שיכול לשמש ככלי אדיר לכל אחד ואחד, בכל הנוגע להתנהלות חייו, מול משפחתו מול חבריו, מול מקום עבודתו, וכמובן מול עצמו.
הסיפור מתאר כיצד עולים תלמידיו לשעבר של קניגסמן ומספרים סיפורים בלתי רגילים על מקומו בחייהם, ועד כמה התמסר אליהם ואף שינה את חייהם לטובה.
בסיום הסיפור מתברר (אזהרת ספוילר – גילוי התעלומה) כי קניגסמן היה עד גיל 30 ומשהו מורה רגיל ואפילו די אדיש עד לרגע בו התבשר (בטעות) כי הוא הולך למות, ומאותו רגע התנהג כלפי הסביבה כמו בן אדם שיודע שזה החודש האחרון שהוא נמצא כאן. כמובן שיחסו השתנה לטובה אלפי מונים ולאחר מכן כשהתברר כי האבחנה הייתה שגויה, כבר מצא חן בעיניו השינוי והוא נותר אתו.
היה שווה להרוס את הסיפור (בכך שגיליתי את תוכנו) כדי להדגיש את המסר האדיר שבו, ואף להרחיב במסר נוסף שמוביל לאותה נקודה.
2.
לאחר פרסום הסיפור חשבתי על כך, שלא צריך למות או לחשוב שאתה הולך למות כדי להיות אדם נאצל יותר, מתמסר יותר, אדיב יותר ופועל נכון. די בלדמיין את ההשלכות שיש לכל התנהגות או דיבור כלפי הזולת לעוד עשרים שנה.
נתחיל בדוגמא פשוטה. רבים מבני האדם תופסים את הראש, מדוע לא השקיעו את כספם לפני עשרים שנה ברכישת דירה. שכן, כל מי שרכש דירה לפני עשרים שנה השליש את כספו ואף יותר מכך. אז אמנם ישנם כאלה שלא היה להם כסף לרכוש דירה באיזור המרכז, אך בחיפה למשל ניתן היה לרכוש לפני עשרים שנה בניין שלם ברחוב יל"ג במאתיים וחמישים אלף שקל שהיום שווה שתיים וחצי מיליון.
ועדיין זו לא דוגמא מספיק טובה, כי בני אדם אינם נביאים. הנמשל אינו מדבר על ספקולציה כי אם על דברים ודאיים ובואו פשוט ניגש לנמשל.
3.
אתה מורה. יש לך תלמיד. הוא עצלן, הוא לא כישרוני, הוא לא חברותי, והכי גרוע – אין בו חן. אין בו את המתנה הנסתרת הזו שרוב בני האדם שוכחים להודות עליה כי הם חושבים שהיא מובנת מאליה.
ובכן, התלמיד הזה בן התשע או העשר לא זו בלבד שהוא לא מקשיב לך והוא משחק בשיעור, אלא הוא גם מאתגר אותך, מעצבן אותך, ונראה לך שהוא עושה הכל כדי שלא תוכל להעביר שיעור אחד כמו שצריך.
כשבני אדם מסתכלים על בעיה שכזו הם חושבים עליה כבעיה שלהם ומנסים לבדוק איך לפתור אותה. והאמת, זו לא רק בעיה שלהם אלא גם של שאר הילדים בכיתה, מה שעוזר מאד למצפון לקחת את הילד הזה לשים אותו במקום למען ייראו וייראו ולהחזיר לעצמך את המשמעת בכיתה.
התוצאה של החשיבה הזו עשויה להיות אנטגוניזם, סארקזם, ענישה, הרחקה, השתלחות ורמיסה של הילד. פעם גם היו כאלה שמפליאים מכותיהם בילד כזה. היום לא מכים אבל יש דרכים רבות להכות גם מבלי להכות.
4.
וכאן מגיע הכלי שאני מציע: קח את הילד הזה, המעצבן, העצלן, המפריע וחסר החן הזה ודמיין אותו בעוד עשרים שנה.
הוא יהיה בן שלושים, אב לילדים בגילו, והוא יזכור אותך היטב. לפעמים הוא יראה בך את האחראי לכל כישלונותיו ולעיתים רחוקות גם יהיה צודק בזה.
אבל תאר לעצמך ששנה או שנתיים או שלוש אחרי שלמד בכיתה שלך וספג את כל העלבונות והמילים הקשות והעונשים והאנטגוניזם, הוא הגיע למורה שהחליט להתמסר אליו, לומר לו מילים טובות וחמות, להגדיל אותו, להתעלם משטויותיו ולנסות לנתבו בדרך אחרת.
נניח שאותו מורה השקיע בו זמן וקנה לו מתנות ופתח לפניו את ביתו וכיבד אותו ונתן לו תפקידים והתקשר להורים שלו לומר להם מילים חמות וטובות, מילים אשר לא שמעו מעולם על הילד שלהם.
והמורה הזה הצליח לקנות האמון שלו וגם לגרום לו להאמין בעצמו.
והוא הגיע לגיל שלושים, לא הילד שכולם חשבו שיהיה אלא ילד אחר, עם ביטחון, עם אמון, עם הצלחה.
וכעת הוא זוכר את מי שדרך עליו ואת מי שרומם אותו. וחוץ מזה שהוא זוכר, הדבר היותר חשוב זו האמת, זו האמת הנצחית. יש לך זכויות, בנית אדם. או יש לך חובות, הרסת אדם או שלא עשית די כדי לבנותו. גם הקדוש ברוך הוא יודע את זה. אחד לזכות ואחד לחובה חלילה.
ועכשיו תגיד איפה אתה רוצה להיות. זה אתה תחליט. לא עוד עשרים שנה, כעת אתה תחליט את זה!
כי עוד עשרים שנה או שתשמח ותהיה גאה בעצמך ותאהב כל רגע שהשקעת בילד הזה. קנית מלאך של זכות. בעצם לא מלאך אחד אלא כמויות של מלאכים שזה כל מי שיצאו ממנו.
5.
זה נכון לגבי תלמידים ולא פחות מזה כלפי הילדים שלך.
כששואלים מישהו "מי מהילדים הכי מיוחד?" אנשים אומרים: "אצלי כולם אותו דבר".
זהו משפט שנכון להגיד, אבל לא אצל כולם זה משקף את האמת…
והאמת שישנם ילדים "פייבוריטיים" (מועדפים, חביבים, אהובים), כי האופי שלהם מוצא חן בעיניהם והם מביאים להם הרבה כבוד ונחת, וישנם ילדים מאתגרים שעושים צער גידול בנים ויש איתם בעיות ובעיקר, כי האופי שלהם לא מוצא חן בעיניהם. (וזהירות: הילד/ה שאת/ה הכי לא מסתדר/ת אתו/ה הוא/היא הכי דומה לך…)
אנחנו מתנהלים עם הילדים שלנו בראייה של כאן ועכשיו ופועלים על פי התנהגותם (ובואו נודה, גם על פי הסבלנות שלנו).
6.
וכעת, קחו את הכלי שאני מציע לכם. תחשבו על כל פעולה במימד של עשרים שנה קדימה. בעצם, לא רק פעולה אלא יחס, אווירה, תחושה, מערכת יחסים. הרי השנים יעברו ומה שאנחנו עושים כעת ישתקף איכשהו בעוד עשרים שנה. וגם החשיבה של הילד תהיה חשיבה של מבוגר בעוד עשרים שנה. והחפצים שהורים נתנו (משחקים וצעצועים) ייחשבו פחות בעוד עשרים שנה ואילו אהבה יציבות תשומת לב סבלנות הארת פנים נוכחות הורית אכפתיות וברית נסתרת בין הורים לילדים של גב כבוד נתינה הערכה והיעדר פגיעה – אלה יישפטו בעוד עשרים שנה בעיניו של הילד שלכם שיהיה בעצמו אב לילדים.
אני מבטיח לכם, שאם תעבירו את התגובות והיחס והחשיבה דרך הכלי הזה (של עשרים השנה) אתם תהיו הורים הרבה יותר טובים, ותרוויחו ילדים יותר טובים ומלאי הכרת הטוב על מי שהייתם.
וטיפ קטן: הילד שממנו הכי חששתם, ושהעביר אתכם סדרת "צער גידול בנים", ובכן, אם פעלתם נכון בעוד עשרים שנה הוא הילד שיביא לכם הכי הרבה נחת, יהיה נאמן לכם וישקיע את כל כוחו בלהחזיר לכם את מה שהשקעתם בו, כי בעוד עשרים שנה הוא יזכור היטב את הילד המופרע שהיה ואת האדם המקסים שעשיתם ממנו.
7.
תחשבו עשרים שנה קדימה: כלפי הילדים שלכם, התלמידים שלכם, בני הזוג שלכם, ההורים שלכם, האחים והאחיות שלכם, השכנים שלכם, החברים שלכם, המורים שלכם, בחורי הישיבה שאתם לומדים בה, המתפללים בבית הכנסת שבו אתם מתפללים, חברים בכולל/בעבודה, הלקוחות שלכם, הבוסים שלכם, העובדים שלכם, נהג ההסעות, הטבח/ית המנקה, אב הבית, אנשים שפגשתם פגישה מקרית, אנשים שביקשו ממכם טובות, אנשים שבאו עמכם בחילוקי דעות ואפילו במריבה. בני אדם שנמצאים אתכם במשא ומתן, גם מוכר בחנות קטנה וגם אנשי עסקים. אנשים שאתם מארחים/מתארחים אצלם, נותני שירות שאתם מרוצים או בלתי מרוצים מהם.
כל אלה יישארו כאן בעולם בעוד עשרים שנה והם אלה שיספרו את סיפור חייכם האמיתי. הם העדים כלפי שמיא וכלפי יושבי הארץ. הם מהווים כעין קדימון ללשון המאזניים שתמתין לנו בשמים. וגם אם טעינו לגבי מי מהם (ומי מאתנו אינו טועה) יבואו האחרים ויעידו מי אתם, כך שמעשיכם הטובים כלפיהם יהפכו למלאכים טובים שיגנו עליכם בזה ובבא.
סיפור חייכם נכתב היום, ויסופר עוד עשרים שנה. תכתבו אותו, ותכתבו נכון.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית 'יתד נאמן'
משהו יודע מה המייל של חיים ולדר?
אשמח שיכתוב לי