מי שבכל מקרה עשה עסקה טובה והתברר בדיעבד כי התמיכה בשפירא בהחלט היתה משתלמת, זהו כמובן נתניהו.

לפני כ 3 חודשים, גבר מבקר המדינה החדש, יוסף שפירא, בהתמודדות שהתקיימה במליאת הכנסת, על המשנה לנשיא בית המשפט העליון, אליעזר ריבלין. ראש הממשלה נתניהו תמך בשפירא, ועמו גם מרבית חברי סיעות הקואליציה.

קרא עוד:

[postim]

לפני כחודש נכנס שפירא לתפקידו, כשהחליף את המבקר היוצא, מיכה לינדנשטראוס. נעליו של המבקר היוצא גדולות, משום שקבע סטנדרטים חדשים לביקורת. לא הכל היו שבעי רצון ורוו נחת מצורת התנהלותו המתוקשרת של לינדנשטראוס, אך ברור שהוא הטיל את חיתתו על מבוקריו, צעד שגרם להם להישמר ולהיזהר מנקיטת צעדים וביצוע מעשים שאין להם מקום במדינה מתוקנת. ההחלטה הפומבית הראשונה שקיבל המבקר החדש, היתה למנוע מעצמו את הצורך בחקירת החשדות כלפי ראש הממשלה נתניהו בפרשה הידועה בכינויה "ביבי טורס". המדובר בחשד שנתניהו קיבל מימון כפול עבור נסיעותיו לחו"ל, בעת שכיהן כיו"ר האופוזיציה בתקופת ממשלת אולמרט.

המבקר סבר כי אין זה מסמכותו לבדוק פרשיות הקשורות עם חברי כנסת, משום שסמכות המבקר הינה כלפי הרשות המבצעת ולא כלפי הרשות המחוקקת. ומאחר ומדובר בחשדות על תקופה בה כיהן נתניהו כחבר כנסת, אל לו למבקר להתערב ולחקור אודות מה שאירע בתקופה זו.

במקביל להחלטתו זו, סבר המבקר כי מי שצריך לבדוק את הנושא זו הכנסת. כלומר, או יו"ר הכנסת בעצמו, או באמצעות צוות בדיקה שיקים, או ועדת האתיקה של הכנסת. לפיכך, נוטה המבקר להעביר את כל החומר שהצטבר במשרדו לטיפולו של יו"ר הכנסת, שיחליט מהי הדרך הנכונה לדעתו לחקור את הנושא.

מבלי להיכנס לשאלה האם המבקר החדש, יוסף שפירא, צודק משפטית אם לאו, קשה להשתחרר מן הרושם שאילו המבקר הקודם היה עדיין בתפקידו, גלגולו של תיק "ביבי טורס" היתה שונה. לינדנשטראוס לא היה מסלק את ידו כל כך מהר מחקירת הפרשה ומעבירה אל הכנסת.

שפירא טען כי חוות דעת משפטיות שהוצגו בפניו, קבעו כי אין לו סמכות לחקור התנהלות חברי כנסת, ובכלל זה כשרות מימון נסיעותיהם לחו"ל, כולל נסיעותיו של נתניהו לחו"ל בתקופה בה כיהן כחבר כנסת. ואולם, יו"ר ועדת ביקורת המדינה של הכנסת, ח"כ אורי אריאל, טען כי רק מבקר המדינה יכול להשלים את הבדיקה בפרשת נסיעותיו לחו"ל של נתניהו, וקרא למבקר החדש, יוסף שפירא, לחזור בו מכוונתו להעביר את השלמת הבדיקה ליו"ר הכנסת, ראובן ריבלין.

חוות דעת משפטיות, כידוע, יכולות תמיד להתפרש לכאן ולכאן. תלוי מי המזמין את חוות הדעת ומי הכותב. יכול שיהיה אותו מקרה, אותו נידון ואותם צדדים, וכאשר מדובר באישיות ציבורית חילונית, חוות הדעת תהיה לזכותו. בעוד אם מדובר באישיות ציבורית חרדית, חוות הדעת המשפטית תהיה לאשמתו. וכבר היו דברים מעולם.

האם היה בהחלטה של המבקר החדש משום תשלום או גמול על התמיכה וההתייצבות של נתניהו לצידו בהתמודדות על התפקיד? חלילה כמובן לחשוב כך, למרות שמן הסתם יהיו כאלה שיהרהרו על האפשרות הזו, בין בקול ובין בינם לבין עצמם.

לזכות החלטת המבקר עומדת העובדה שנתניהו איננו ראש הממשלה הראשון שהואשם שקיבל מימון כפול עבור נסיעותיו לחו"ל. קדם לו אהוד אולמרט, בפרשה הידועה בכינויה "ראשון טורס". הפרקליטות הגישה נגדו כתב אישום בפרשה זו, אך בית המשפט החליט לזכותו. בפני המבקר עמדה מן הסתם עובדה זו, והוא החליט שאין לו עניין להתעסק עם פרשה שיכולה להסתיים בסופו של דבר בזיכוי במשרדו, בדיוק כפי שקרה עם אולמרט.

יתכן והמבקר החליט לגלגל הלאה את פרשת "ביבי טורס" כבר כעת, כשהוא לוקח בחשבון את העובדה שיזכה לביקורת מסויימת על כך, במקום לחקור את הנושא במשך תקופה ממושכת ובסופו של דבר להכריז על נתניהו כזכאי, ואז לחטוף ביקורת נוקבת וקשה בהרבה.

ויתכן גם, רק יתכן, שלמרות הכל מדובר בסוג של הכרת הטוב מצידו של המבקר שפירא כלפי ראש הממשלה, על התמיכה המופגנת והמוצהרת שלו ושל יו"ר הקואליציה שלו, זאב אלקין, בבחירתו לתפקיד מבקר המדינה. תמיכה שללא ספק היוותה את הגורם הראשי והמרכזי לבחירתו ולניצחונו על יתר המועמדים.

מי שבכל מקרה עשה עסקה טובה והתברר בדיעבד כי התמיכה בשפירא בהחלט היתה משתלמת, זהו כמובן נתניהו. משום שבין אם יו"ר הכנסת ריבלין, איש מפלגתו של נתניהו, יבדוק את החשדות בפרשת "ביבי טורס", ובין אם תעשה זאת ועדת האתיקה שבה רוב לקואליציה, לנתניהו אין ממה לחשוש. כל רע לא יאונה לו.