הנהגת חמאס בעזה. צילום: Rahim Khatib/ Flash90

מה טומן בחובו הסכם ההסדרה בין ישראל לחמאס? / ד“ר מרדכי קידר

בתוך שעות עד ימים ייחתם הסכם ההסדרה בין ישראל לחמאס, אך הציבור בישראל נאלץ להתבסס על שמועות והדלפות כדי לדעת מה הוא כולל. המזרחן ד"ר מרדכי קידר בסקירה מרתקת על ההסדרה ומשמעויותיה בישראל, עזה, הרש"פ והמזרח התיכון כולו

כתבות נוספות בנושא:

האדמו''ר מסקולען ירושלים במעונו של גאב"ד ירושלים
שמחת הנישואין לבן רב קהל חסידים טבריה ובת אב"ד מאקווא נתניה
דוכן העיתונים • כל שערי השבועונים על המסך שלכם
החל מחזור 23 לעידוד כתיבת חידו"ת שע"י ממלכת התורה 'וכתבתם'

עד רגע כתיבת שורות אלה (יום רביעי לפנות בוקר) לא פורסמו פרטי ההסדרה בין ישראל וממשל חמאס בעזה, ומה שניתן למצוא לא ברור ולא מוסמך. על פי מה שפורסם, ההסדרה לא תכלול את החזרת גופות חיילי צה“ל והאזרחים הישראלים החיים שבידי חמאס, ולא תתייחס לפירוז הרצועה או לשיבת הרשות הפלסטינית לשלוט בה. ההסדרה תתייחס אך ורק לניהול החיים השוטפים בין ישראל ועזה: הפסקת הטרור, כולל טרור השריפות, תמורת החזרת אספקת המזון, התרופות, הדלק, המים והחשמל מישראל לעזה.

ההסכם לא יכלול עניינים עמוקים כי לא ישראל ולא חמאס רוצים להיכנס למו“מ בעניינים אלה, כל צד מסיבותיו. בתקופה האחרונה דובר על שלושה עניינים כאלה: נמל ימי, שדה תעופה וחזרת הרשות לשלוט ברצועת עזה.

נמל או שדה תעופה?

לאחרונה עלו כמה אפשרויות להקמת נמל עבור עזה: האחת היא יוזמת שר התחבורה ישראל כץ ובמרכזה הקמת אי מלאכותי בים במרחק כמה קילומטרים מהחוף וכביש שיקשר בינו ובין היבשה. באי יהיו נמל ימי ושדה תעופה וישראל תהיה אחראית לבידוק הביטחוני של המטענים המגיעים לאי בים ובאוויר. עד היום תכנית זו נתקלה בהתנגדות של חמאס בגלל היכולת של ישראל לעצור מטענים הפוגעים בביטחונה, כולל חומרי גלם לייצור כלי נשק.

אפשרות אחרת לנמל ימי היא באי קפריסין. התוכנית הזו דיברה על הקמת נמל ימי עבור עזה בחוף קפריסין, שאליו יגיעו כל הסחורות המיועדות לעזה, יעברו ביקורת ביטחונית ויישלחו לעזה. לתוכנית כזו ישראל מתנגדת מכיוון שלא ברור מי יהיה ממונה על הבידוק הביטחוני, ולא ברור איך ניתן לוודא שהספינות המובילות את הסחורות מקפריסין לעזה לא יקבלו בדרך (כ-300 קילומטר בים) מטענים נוספים שיגיעו, למשל, מחיזבאללה בלבנון.

חמאס דוחה כל רעיון שאיננו נמל ימי עמוק בעזה עצמה, ללא שום נוכחות ישראלית ובוודאי ללא שום אפשרות לישראל למנוע יבוא כל דבר. לזה ישראל כמובן מתנגדת ולכן עניין הנמל הימי תקוע.

עניין שדה התעופה דומה: עלה רעיון שמצרים תקצה שטח בסיני, סמוך לרצועה, להקמת נמל תעופה עבור עזה, שיהיה תחת פיקוח ישראלי-מצרי משותף. המצרים אינם מתלהבים מהרעיון, שכן הם חוששים שנמל תעופה יהיה רק התחלה להצעות בעתיד שיבקשו להרחיב את השטח בסיני כדי ליישב בו פלסטינים והם אינם רוצים להיראות כמשתפי פעולה עם ישראל נגד עזה.

גם בעניין זה דורשת הנהגת חמאס נמל תעופה עצמאי בעזה, ללא שום נוכחות ישראלית, כדי שתוכל לייבא דרכו כל דבר, כולל טילים מאיראן, ולזה ישראל מתנגדת בתוקף, ולכן גם עניין שדה התעופה תקוע.

הסכסוך בין הרש“פ לחמאס

העניין הכבד השלישי הוא תפקיד הרשות הפלסטינית בעזה. כזכור, הרשות סולקה מעזה כאשר חמאס השתלטו על הרצועה באמצע יוני 2007, לפני יותר מ-11 שנים, כשעשרות מאנשי הביטחון שלה הוצאו להורג על ידי חמאס. הרש“פ המשיכה לאורך השנים לשלם משכורות לפקידיה שפוטרו ממשרותיהם, כדי לשמור על הנאמנות לה בקרבם, אלא שלאחרונה היא צמצמה את המשכורות הללו בשל קשייה הכלכליים, וחמאס ממילא לא מעסיקים אותם בגלל נאמנותם לרש“פ.

מבחינה רשמית, הרש“פ היא עדיין האחראית לרצועה, ומחמוד עבאס הוא הנשיא שלה. אלא שהוא לא ביקר בה מאז יותר מעשור, וראש ממשלתו וראש מנגנוני הביטחון שלו כמעט נהרגו בחודש מרץ השנה כאשר נכנסו לרצועה לביקור רשמי ומתואם מראש. מאז ניסיון ההתנקשות מחליפים הצדדים האשמות על מי אחראי לניסיון ההתנקשות, הרש“פ, חמאס או המקורבים להם.

הרש“פ מציבה תנאי לחזרה לשליטה ברצועה, והוא פירוק הנשק של חמאס ושיבת הרש“פ לשלוט בפועל על כל ענייני הביטחון ברצועה. חמאס מתנגדת בתוקף למסור את כלי הנשק שלה לרש“פ, וסירוב זה כולל גם את בעל הברית הקבוע של חמאס, ארגון הג‘יהאד האסלאמי הפלסטיני. חמאס חוששת משיתוף הפעולה הביטחוני בין הרש“פ וישראל, ומנהיגי הארגון חוששים שהרש“פ תסגור את כל מפעלי הנשק של חמאס, תחסל את המנהרות שחמאס חפרו לאורך השנים ותעביר לישראל את הפרטים על ההישגים הביטחוניים של חמאס.

ומכיוון שחמאס מתנגדים לשיבת הרשות בהיבט הביטחוני, הרשות מסרבת לשלם את חשבונות החשמל, הדלק והמזון של עזה, וישראל מצמצמת את אספקת החשמל והדלק. האוכלוסייה ברצועה נמצאת בין הפטיש החמאסי והסדן האש“פי, סובלת ושומעת רק האשמות הדדיות המשניאות את שני הצדדים על האיש ברחוב.

מחילופי ההאשמות והקללות ההדדיות בין הרש“פ וחמאס מאז 2007 ועד היום ניתן לחוש את עומק השנאה והתיעוב בין הצדדים, והרושם שלי הוא שהסיכויים ליצירת פיוס פלסטיני בין אש“ף לחמאס נמוכים יותר מהסיכויים שנראה אי פעם הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים. כל ניסיון להתנות את ההסדרה בעזה בהתפייסות בין חמאס לאש“ף לא יצלח, כי הפירוד בין רצועת עזה והרש“פ נראה כנצחי.

לכן ההסדרה היחידה שישראל יכולה להגיע אליה היא מול חמאס בלבד. ניתן להגיע אליה בסיוע גורמים זרים, לדוגמה מצרים, שכן שני הצדדים מעוניינים לשמור את היחסים עמה ברמה טובה של שיתוף פעולה. עם זאת, יש בהסדרה שתי בעיות עיקריות: א. מה יקרה אם מישהו בעזה, ”סורר“ או מונחה חמאס, ישגר טיל לישראל, האם ישראל תשמור על הזכות להשיב באש? ב. מה יקרה אם ישראל תגלה שחמאס מקימים מפעל לטילים מתקדמים המכסים את כל השטח בין מטולה ואילת, כולל דימונה ותל אביב. אפשרות אחרת: ישראל מגלה מנהרת תקיפה שחמאס חופרים לכיוון ישראל. מה תוכל ישראל לעשות נגד האיומים הללו במסגרת הסכם ההסדרה? ואם ישראל תפעל באופן צבאי נגד מפעל הטילים או המנהרה, וחמאס יגיבו לפעולה הישראלית, מה יהיה גורל ההסדרה?

ברקע של ההסדרה עומדים שני דברים: האחד הוא אובדן ההרתעה הישראלית מול ארגון של טרוריסטים, חמאס, והיא איננה מצליחה לכפות עליו כלום. אויבינו האחרים – ובפרט חיזבאללה – רואים, שומעים, מבינים ומסיקים את המסקנות. היעלמות ההרתעה מול חמאס מעניקה לישראל תדמית של סמרטוט שכל אחד יכול לעשות עליו מה שהוא רוצה, ותדמית זו מרחיקה את השלום ומקרבת גם את האחרים למלחמה. הדרך היעילה ביותר להשיב את כוח ההרתעה הישראלי היא לאיים על הקשר בין הראשים והכתפיים של מנהיגי חמאס, ורק איום אמין, המלווה בכוונה, ברצון וביכולת לבצעו, יביא את התוצאה המקווה.

לישראל אסור בתכלית האיסור להגיע להסדרה מסוכנת עם חמאס כי היא תתפרש ככניעה ישראלית ברורה, וכניעה תזמין את הלחצים הבאים. ואם נגיע להסדרה והפסקת אש למשך – נניח – חמש שנים, עלינו לזכור שהסדרה היא לא יותר מקניית שקט זמני ומישכון עתיד המדינה תמורת הישג זמני וזעיר שתכליתו להביא כמה פוליטיקאים אל הבחירות הקרובות בפוזיציה הנראית כחיובית תוך שהיא מסתמכת על הזיכרון החלש של הישראלים ועל כמיהתם ליום של שקט, בלי שריפות ובלי פיגועים.

ממשלת ישראל והעומד בראשה חייבים לזכור שתנועת חמאס נמצאת כיום בלחץ כלכלי עצום: הרשות לא מעבירה משכורות לפקידיה ברצועה וממשלת חמאס לא יכולה להטיל עליהם מיסים. אבל העניין האיראני חשוב הרבה יותר: עם התקדמות הסנקציות הכלכליות האמריקניות על איראן מתהדקת לולאת החנק על המשק האיראני, ויכולתו לתמוך בחמאס נמצאת בסכנה. בנוסף, הרחוב האיראני מתנגד להעברת כספים לחו“ל, כולל לחמאס, ודורש להשקיע את הכספים הללו ברחוב האיראני.

הידרדרות המצב הכלכלי באיראן מדירה שינה מעיני מנהיגי חמאס, ולכן ההסדרה מבחינתם היא הכרח מיידי. על ממשלת ישראל לנצל היטב את הלחץ שראשי חמאס מצויים בו, בכל סעיף של הסכם ההסדרה. על הנגיעה התורכית בבעיה של חמאס נכתוב בהמשך המאמר.

טראמפ נגד ארדוע‘אן

היחסים בין מנהיגי ארה“ב ותורכיה מתדרדרים במהירות, וסנקציות כלכליות אמריקניות דוחפות את הלירה התורכית ואת הכלכלה התורכית אל שפת התהום. שני האישים הם מנהיגים גאים, בעלי אישיות חזקה וסוחפת, המוטיבציה של התורכי היא להשיב לתורכיה את מעמדה ההיסטורי כאימפריה ששלטה על חלקים גדולים של המזרח התיכון, ואילו האמריקני רוצה To make America great again.

ארדוע‘אן מחזיק בכלא כומר אמריקני בטענה שהוא נטל חלק במרידה נגדו, ואילו טראמפ מעניק מקלט לאיש דת תורכי, פתחוללה גולן, שארדוע‘אן דורש להסגירו. לעינינו מתנהל מאבק בהורדת ידיים בין שני הנשיאים, וכרגע המצב הוא שהמאבק מתנהל בזירה הכלכלית: ארה“ב מטילה מסים על יבוא מתכות מתורכיה, וארדוע‘אן קורא לאזרחיו להחרים מוצרים מתוצרת ארה“ב, אחרי שהוא החליט להטיל עליהם מס, בתגובה למס האמריקני.

ללא ספק, היכולת הכלכלית האמריקנית עשרות מאות מונים מזו של תורכיה, ובפרט שמדינה אסלאמית זו מצויה ממילא במשבר כלכלי רב שנתי. הלירה התורכית מאבדת מערכה אחוזים ניכרים כי האזרחים מנסים להיפטר ממנה בכל מחיר, ולא ברור מה יכולתה של הכלכלה התורכית לשרוד מול לחץ אמריקני מתמשך.

אלא שהמאבק חורג מהתחום הכלכלי ועובר למרחב הצבאי: ארה“ב מקפיאה אספקת מטוסי 35-F לתורכיה אף שזו חברה בנאט“ו, ותורכיה רוכשת מערכת הגנה אווירית מרוסיה. ברקע עומד האיום הקבוע של ארדוע‘אן – לסגור בפני ארה“ב את הבסיס האווירי באינצ‘רליק, בדרום מערב תורכיה, בסיס שעליו מסתמכת ברית נאט“ו בכל תרחיש מזרח תיכוני.

צריך לזכור שברקע נמצאת גם התמיכה התורכית בחמאס, שבעקבות הידרדרות המצב הכלכלי בתורכיה גם התמיכה הזו נמצאת בסכנה. ממשלת ישראל יכולה וחייבת לבנות את הסכם ההסדרה עם חמאס גם על הקשיים הכלכליים של איראן ותורכיה.

הכותב הוא מזרחן ומרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר-אילן. הטור פורסם בעיתון 'יום ליום'.

הכתבות המעניינות ביותר

רבבות במעמד סיום המחזור השני של 'הדף היומי בהלכה' של 'דרשו' בארנה • שידור חי
המתווה שהוצג לגנץ: אביתר תמורת חומש; בימין תוקפים - "הסכמים יש לכבד"
מעמד 'כבוד חכמים ינחלו' לאברכי כולל להוראה ויז'ניץ עפולה
הפיצוץ בחתונה: מתקן קונפטי ששולבו בו זיקוקים הביא לפציעתם של הצעירים
המקובל רבי ציון בוארון ערך תפילת שובבי"ם בכולל "זוהר השלום" באשדוד
האדמו"ר מנדבורנה ירושלים במעמד פתיחת הכולל בבית מדרשו בבני ברק
שלג כבד מכסה שוב את החרמון; 20 ס"מ נוספו במפלס התחתון • צפו
הרמב"ם היומי • ספר קרבנות הלכות תמורה פרק ד' • צפו
הפינה היומית: שתי דקות על כיבוד הורים עם הרב אהרן רוט • צפו
עִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן • שמחת התנאים לנכדת האדמו"ר מוואסלוי
המאמץ הדיפלומטי: מקרון נפגש תוך 36 שעות עם פוטין, זלנסקי ושולץ
רוסיה תפתח בתרגיל ענק בבלארוס; ארה"ב שולחת אלפי חיילים • צפו
דינר לטובת ישיבת באבוב בני ציון • גלריה
השיעור היומי: הרב דוד חבושה • צפו
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי • כותרות העיתונים – ט' באדר א' ה'תשפ"ב
גדולי תורה ורבני עולם התשובה באו לאחל מזל טוב בחתונת בת הרב יגאל כהן • גלריה
פריצת דרך בהפקת אנרגיה: כור גרעיני ניסיוני בבריטניה שבר שיאים
תיעוד: האדמו"ר מסאדיגורה ירושלים בציון הרשב"י במירון

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

Hide picture