במהלך שיעור שמסר הגר"מ מאזוז שליט"א בשבוע האחרון, עורר על החובה להיזהר ממידת הכעס בפרט בראש השנה: "צריך להיזהר מכעס, ובמיוחד בראש השנה, כי להתחיל את השנה עם כעס זה דבר גרוע מאד. לפעמים אדם לא יודע מה שעושה והוא כועס, אבל צריך ללמוד שהכעס חמור מאד, בפרט בימים אלו".
כאן שיתף הגר"מ מאזוז בענוותנותו סיפור אישי שהתרחש לפני שנים רבות: "שנה אחת הייתי צריך להיות חזן בנעילה, ולפני התפלה אנשים קונים ברכה לטובת הישיבה ורוצים שאברך אותם, אז קראתי את השמות, ובא אחד התלמידים ואמר לי: תברך את אבא ואמא שלי (אבא שלו עוזר הרבה), אז בירכתי אותו. אח"כ בא השני והשלישי וכו' וביקשו ברכה. אני מברך את כולם, ופתאום פצחו בשירה "אל נורא עלילה". כעסתי לרגע, ואמרתי תחכו שניה. ואז אמרתי לעצמי: כיון שכעסתי אני לא רוצה להיות חזן בנעילה. אמנם בסוף הייתי חזן, אבל אותה שנה לא היתה לי טובה… ללמדנו שהאדם צריך להיזהר מהכעס".
"הרמב"ם (פ"ב מהלכות דעות ה"ג) כותב "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה", אמנם זה לא נמצא בגמרא, אלא כתוב רק "המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו, יהא בעיניך כעובד עבודה זרה" (שבת ק"ה ע"ב), ולא כל הכועס. אבל הרמב"ם כתב "כל הכועס". וכך כתוב גם בזוהר (בראשית דף כ"ז ע"ב ועוד). לכן צריך להיזהר מזה. צריך ללמוד שהכעס חמור מאד".
"אבל לפעמים אנשים משגעים את האדם (עברנו השנה תשע"ח גימטריא: "השתגע"), ואיך יוכל להיזהר מהכעס? הבן איש חי – הוא מתוק מדבש – והוא כתב עצות לזה (שנה שניה פרשת וירא אות א'). הוא כותב שם: אם אדם בא בערב שבת לביתו, ורואה שאשתו לא הכינה כמה דברים, והוא רוצה להתחיל לצעוק, אומר הרב: תחשוב רגע שהיא לא עשתה כלום, לא היא שברה את הכלים ולא היא שפכה את המרק, רק השטן הוא שעשה את זה. וכי יש אדם שיכול להילחם עם השטן?! והטענה הזאת אמת היא. כך יחשוב האדם וכך ירגע ולא יכעס".
