אתר JDN מגיש לגולשיו לרגל תקופת בין הזמנים את ההלכות הנוגעים לתקופה זו, במסגרת מדור 'כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא'.

דיני תפילת הדרך, ושאר דברים שצריכים להיזהר בדרך.

הלכה א'
היוצא לדרך בין אם יוצא מביתו ובין אם יוצא ממקום שהוא לן והוא כבר באמצע הדרך, אז לאחר שיצא מעיבורה של עיר {כלומר ממרכז העיר} שזה שיעור של שבעים אמה ושני שליש אמה {כ 36.5 מטר} מאחר מקום שכלו בתי העיר מתפלל תפילת הדרך.

קרא עוד:

[postim]

בנוסח של תפילת הדרך יש לציין שישנם חילוקי לשון וכגון: את המילה 'שתוליכנו לשלום' אומר בלשון רבים, ואת המילה 'ותתנני לחן ולחסד' אומר בלשון יחיד.

יש מדקדקים לומר את תפילת הדרך רק אחרי שעוברים מיל ממקום שכלו בתי העיר.

אם הוא יוצא ממקום שזה לא ביתו והוא לן שם בלילה אומר מייד כשייצא, ויש נוהגים שמייד כשיוצא ואפילו מביתו אומר מייד בתחילת הנסיעה את תפילת הדרך.

הלכה ב'
אין לומר תפילת הדרך אם נסיעתו היא נסיעה קצרה ופחותה מפרסה.

ויש לדקדק ולאמרה בתוך הפרסה מייד כשהוא מתחייב בה, ובדיעבד אם שכח ולא אמרה מייד בזמן חיובו הוא אומרה כל זמן שהוא בדרך, אבל זאת בתנאי שהוא לא נכנס כבר לפרסה של העיר שהיא מקום שהוא רוצה ללון בה.

ההלכות הם רק לעורר ובשעת מעשה כל אחד ישאל את רבו.