שורות אישיות של פרידה מעו"ד הרב יעקב וינרוט

כולם מדברים – ועוד ידברו הרבה, בגעגועים – על הגאונות והחכמה שהיו לעו"ד יעקב וינרוט. על קידוש השם שהוא פעל בעצם מציאותו. על הבחור שלמד בישיבת פוניבז' ונסק ככוכב עולה בשמי עולם המשפט הישראלי. יזכירו את סירובו לשמש כשופט בבית המשפט העליון. את המח הגאוני הבקי בכל שדה מחשבה שרק קיים. את הפרקליט הנערץ שחילץ פוליטיקאים וידועי-שם ממיצר חוקי ומסבך משפטי. יאזכרו את הצדקות והחסדים שגמל בחייו, בסתר ובצנעה. את עמידתו האיתנה לימין מערכות הקודש.

ואילו אני – בכל הראיונות שנערכו עמו, בכל סרטון בו צפיתי בו, הרגשתי את האידיאל הרוחני שפיעם ברוחו, רוח עז. את אהבת התורה. בין השורות של הראיונות, מבלי אמירה מפורשת, ראית את סולם הערכים שלו, סולם של ערכים יהודיים פשוטים וברורים שלא מסתנוור ולא ממצמץ מול זרקורי תהילה.

בכל שיחה שנערכה עמו, הרגשתי את תפיסת המציאות הרוחנית, הלועגת להבלים חולפים ומניחה את האצבע, בעקביות, על עיקר העיקרים – עבודת הבורא. עמקות המחשבה שיש בתורה. כמיהה עצומה שאיננה עוברת במילים לחכמה האלוקית האין סופית שגנוזה בין סוגיות הגמרא. והמדהים היה שכל זה לא עמד בסתירה להצלחתו המטאורית בעולם המעשה.

לא אשכח את הרגע ההוא, בו קמתי מקריאת ראיון שנערך עמו בעיתון 'משפחה' לפני כמה שנים בחגי תשרי, כשרצון עז מקנן בלבי – להיות כמוהו. לחקות את הליכותיו. ואין הכוונה לפנות ללימודי משפט ולהיות עו"ד מהשורה הראשונה בישראל, אלא לחיות חיים מרוממים של תורה. של תפיסה רוחנית-אמונית מוצקה ומיוסדת.

יעקב וינרוט מבחינתי, הוא לא רק מודל מדהים לחיקוי אישי, אלא גם מודל מדהים לחיקוי ציבורי. חסרים לנו דמויות כאלה. אנשים שיודעים לאחד בין תורה לדרך ארץ, מבלי להתפשר על אף אחד מהם. יהודים רחבי אופקים, החיים וחווים את מציאות חייהם על פי מצפן חד ובלתי-מתפשר של תורה ודעת. אנשים עמוקים ומעמיקים השוחים כל ימיהם בים החכמה.

ובעקבותיו – נמלאת הנפש תשוקה עצומה להרוות צמאונך מחכמת התורה. רצון להתחיל מהיום והלאה, כל יום, בצורה רצינית, כמה שעות, להקדיש ללימוד תורה אמיתי, עמוק, מלא חיות וחיים, מתוך אופקי מחשבה ודעת רחבים מני ים, עמוקים מתהום.

ת. נ. צ. ב. ה.