למרות הפרדוקס הבולט, רבים בשמאל לא פספסו את ההזדמנות לתקוף את נתניהו על ההעברת הכסף הקטארי לעזה. אחרים דווקא שיבחו אותו על החתירה לחסוך בחיי אדם חרף הביקורות מימין, ומצאו שהמהלך מתיישב גם עם הצהרותיו מהעבר • סקירה

העברת הכספים מקטאר לעזה באישור ישראל עוררה ביקורת חריפה נגד נתניהו. מימין הוא הותקף, כצפוי, על "כניעה והתרפסות" בפני חמאס, ואילו בשמאל בחרו להתעלם ממהות המהלך ובחרו להתנגח בנתניהו על כך שזה סותר את הצהרותיו מהעבר בדבר "מיטוט שלטון חמאס".

נתניהו עצמו התייחס לדברים לפני המראתו לפריז והגיב: "אני עושה מה שאני יכול בתיאום עם גורמי הביטחון להחזיר את השקט ליישובי הדרום, אבל גם למנוע משבר הומניטרי. זה תהליך. אני חושב שברגע זה, זה הצעד הנכון… ערכנו דיונים רציניים. זה שאלה של אלטרנטיבות. יש לנו עוד נושאים רבים שאנחנו מטפלים בהם, בחזיתות שונות, וגם בעניין הזה אני חושב שאנחנו פועלים בצורה מושכלת ואחראית. לכל צעד, בלי יוצא מן הכלל יש מחיר. כשאתה נוקט צעדים של מנהיגות תמיד יש מחיר. אם אתה לא יכול לשאת במחיר, אתה לא יכול להנהיג. ואני יודע לשאת במחיר". לטענתו, "כשאתה נוקט צעדים של מנהיגות תמיד יהיה לזה מחיר. אם אתה לא יכול לשאת במחיר, אתה לא יכול להנהיג. אני יודע לשאת במחיר".

הביקורת של אנשי השמאל על נתניהו עוררה ביקורת נגדית בקרב רבים – אף הם ממחנה השמאל – שמחו על ההתעקשות לבקר את נתניהו בכל הזדמנות, גם כשמדובר במהלך שמתכתב עם עמדות פרגמטיות.

"ברור שההסדרה עם חמאס במימון דולרים מקטאר נוגדת את האמירות של נתניהו לתקשורת כשהיה באופוזיציה. אבל תבחינו בין התנגחויות שלו בממשלת אולמרט לבין נאומים וכתבים פרוגרמטיים שלו", המליץ כתב 'הארץ', אנשיל פפר, בסדרת ציוצים שפרסם בחשבון הטוויטר שלו..

מאיראן ועד באר שבע: נתניהו פרש את משנתו בנאום מקיף • צפו


פפר מפרט: "בספרו ״מקום תחת השמש״ (1993) וההרצאה שלו בצ׳טהאם האוס לפני שנה בדיוק, תמצאו שההסדרה תואמת את תפיסת עולמו. העקרונות של נתניהו להסדר עם הפלסטינים לא השתנו 25 שנה: 1 מניעת מדינה פלסטינית.. 2 הפלס׳ יחיו במובלעות אוטונומיות מפוצלות. 3 האחריות לרווחת הפלס׳ של מדינות ערב. 4 חתירה להבנות עם מדינות ערב ללא קשר לפלס׳. 5 הזמן עובד לטובת ישראל…הערבים לא מקבלים את זה היום? הם ייאלצו לקבל את זה בעתיד".

לדבריו, "מבחינת נתניהו אין הבדל בין פתח בגדה לחמאס וגא״פ בעזה. בכולן הוא רואה תנועות החותרות להשמיד את ישראל. לתפיסתו אפשר להתמודד עימן רק בהרתעה מתמשכת לאורך עשורים. המצב שבו הנהגות פתח וחמאס שולטות במובלעות שלהן תמורת כסף, הוא שלב ביניים בו הפלסטינים מתרגלים לרעיון שזה המקסימום שיקבלו".

"תגידו זה לא יעבוד, לא ישים, לא מוסרי, יתפוצץ לנו בפנים. אתם צודקים כנראה. אבל בינתיים תוכנית המובלעות של נתניהו עובדת. חמאס ופתח בפועל קיבלו אותה, לעת עתה, והעולם המערבי ומדינות ערב הרבה פחות מתעניינות בנושא הפלסטיני. רק אל תגידו שלשלם לחמאס בדולרים קטארים נוגד את תפיסת נתניהו", כך פפר.

פפר מסייג שלדעתו המדיניות הזאת עובדת רק בזכות צירוף מקרים נדיר שא"א להעריך שיחזיק לאורך זמן. "הפלסטינים מותשים, ההנהגה שלהם זקנה ומושחתת, טראמפ בבית הלבן, לאירופים יש צרות מבית, מדינות ערב מבועתות מאיראן. זה יחזיק מעמד? עדיף לחתור דווקא עכשיו להסדר עם הפלסטינים מעמדה של כוח. תפיסת נתניהו היא הימור עצום".

ישראל נכנעה? 15 מיליון דולר קטארי הועברו במזומן לחמאס

זווית מעניינת נוספת מציגה הפרשנית לענייני העולם הערבי, שמרית מאיר, בטור שהיא מפרסמת ב'ידיעות אחרונות'. "בהנחה (האופטימית) שתחזיק מעמד יותר מכמה שבועות או חודשים: אם בעת הזאת אין סיכוי למהלך היסטורי מול הפלסטינים, המצב שבו ישראל מקיימת שתי "הודנות" עם שתי ישויות פלסטיניות המסוכסכות ביניהן הוא לא מצב רע…אם זה יתפוצץ? נדע שעשינו הכל, כולל לעבור על חוקי מימון טרור שאנחנו מקדמים בכל העולם, כדי למנוע מלחמה. צה“ל אולי שחק את אמינותו ומעמדו בציבור הישראלי בחודשים האחרונים, בניסיונות הכמעט נואשים להימנע מהסלמה, אבל סיבובים קודמים לימדו אותנו שברגע שהסוויץ‘ הישראלי מתחלף, חמאס לרוב מתחרט על הרגע שמתח את החבל. בצבא מבינים שעוד תיקו עגמומי בסגנון “צוק איתן” לא יעבור, וחושבים במונחים של הכרעה מוחצת. השאלה היא, כמובן, מה התוכנית ליום שאחרי".

מאיר מציינת גם את הנזק והמבוכה שגורם המהלך דווקא לחמאס. "אם חשבתם שמראה מזוודות הדולרים, ואחריהן חגיגות המזומנים בעזה, מביכות את נתניהו (והן קשות לו בהחלט), אולי תוכלו להתנחם בכך שהן גרמו נזק תדמיתי ענק לחמאס. התיעוד המצולם של ערימות הכסף והתורים לקבלת המענק הוא טעות קשה של מי שנדמה שוויתרו לחלוטין על היומרה לייצג את כל הפלסטינים, ולפחות את תושבי עזה, ומתנהגים כראשי מפלגה, מיליציה, עדת מקורבים".

לדבריה, "חמאס ניסה להרחיב את מעגל הנהנים מהנדבות של קטאר, כולל חלוקה של 100 דולר ל־50 אלף משפחות. זה עובד כך: אתה מזין את מספר תעודת הזהות ותאריך הלידה שלך לאתר שהוקם במיוחד, והמערכת מספרת אם אתה זכאי למתנה או לא. כל עזה בודקת, אבל רק 50 אלף יעלו בגורל, כנראה מי שקשורים בדרך זו או אחרת לחמאס. כל השאר, כמיליון וחצי איש, מאוכזבים וממורמרים".

מאיר מציינת כי "בחמאס התעקשו על מזומן ואפשר לנחש מדוע: מכסף מזומן, מפוקח ככל שיהיה, אפשר להפריש מעשרות בקלות רבה יותר. אבל ככל שהכסף מוחשי יותר, קשה להסתיר לאן הוא באמת הולך – והביקורת אדירה. הקשר בין אלימות לשוחד מעולם לא היה ויזואלי יותר. חיי הצעירים שמתו בחודשי ההפגנות בגדר הומרו לדולרים, פשוטו כמשמעו, וזה מעורר גועל ומיאוס בקרב פלסטינים רבים. לכך מצטרף הקמפיין שמנהלים הסעודים ומתאר את חמאס כגרורה איראנית שמכרה את המאבק בישראל ואת גופם של צעירי עזה תמורת חופן דולרים שיבטיחו את הישרדותו.

כגודל היומרה, גודל הביזיון: מי שהתחיל עם ”צעדות השיבה“, ושלח תלמידי בית ספר עם מפתחות מקרטון על הצוואר לצעוד לעבר פלסטין של 48’, מסיים בהפסקת אש ארוכת טווח תמורת רשות ישראלית לקבל סיוע בינלאומי, מודל שאינו שונה במהותו מהמודל שאנו מקיימים עם הרשות הפלסטינית תחת אבו־מאזן".