"מקור נאמן" / מדורו של אריה זיסמן

קופה קטנה

מי משלם: כמה עלתה העריקה של ראש ממשלת סוריה מארצו?

"תחילת הסוף של אסאד". כך הוגדרה העריקה של ראש הממשלה הסורי, ריאד חיג'אב מדמשק לירדן ובמשך לקטאר. אין מדובר בעריקה ראשונה של בכיר סורי, אבל הפעם מדובר בעריקה הבכירה ביותר.

קודם לכן ברח לחו"ל, הגנרל מנאף טלאס, ידידו הקרוב של הנשיא. העריקה זכתה לכותרות רבות, כיון שהיתה זו סטירת לחי פומבית לאסאד. בהמשך ערקו גם בכירים נוספים – שגרירים ואנשי צבא, והשבוע כאמור העריקה הבכירה ביותר – ראש הממשלה שמונה לתפקידו אך לפני חודשיים, וכבר בורח מהתפקיד ומארצו.

אלא שמאחורי מסע העריקות מסתתר כסף גדול. מסתבר כי מדינות ערב יחד עם מדינות המערב הבינו כיצד ניתן להפיל את אסאד. הם משכנעים את בכירי המשטר לערוק, באמצעות "הקופה הקטנה" של קטאר. זו הסיבה לגל העריקות הגדול, דבר שימשך עד להפלתו של אסאד, שיחוש לבד – בודד בצמרת (ובכלוב הזהב).

משימת השכנוע הוטלה כאמור על המשפחה העשירה השלטת בקטאר. היעד הראשון שסומן כפוטנציאל לעריקה היה שגריר סוריה באו"ם, בשאר ג'עפרי. האיש קיבל הצעות מפתות בסכומים של מיליוני דולרים כדי שיערוק, אולם הוא סירב. מאז הוא מהווה (לדבריו), יעד להתקפות התקשורת (אלערבייה ואלג'זירה).

יעד נוסף לשכנוע, היה שר החוץ הסורי, ווליד מועלם, שקיבל הצעה מראש ממשלת קטאר לערוק תמורת סכום (פעוט) של מאה מיליון דולר, וכן תמורת מקלט מדיני בקטאר כאורח האמיר הקטארי באחד מארמונות הפאר שלו. מועלם דחה את ההצעה והקטארים המשיכו ליעד הבא – ראש הממשלה הנוכחי. הסכומים נעים גם כאן סביב מאה מיליון דולר, ויש הנוקבים ב־150 מיליון.

במשטר הסורי מציגים את העורקים הבכירים כ"בוגדים" ו"רודפי בצע". אולם גם באופוזיציה הסורית מדברים על העורקים באותה צורה. "המהפכה חשפה כי כל השגרירים והמשלחות הדיפלומטיות הם מושחתים, מקבלי שכר ומתנות במיליוני דולרים על חשבון העם הסורי. ולכן טבעי כי לא יערקו בקלות – מאחר שהם יתקשו להמשיך בגניבה הזו ובשחיתות במדינה דמוקרטית", כתבו גורמי אופוזיציה.

כך או אחרת – אסאד נשאר בינתיים בארמונו, ומעניין יהיה לראות כמה כסף יוצע לו כדי שיעזוב גם הוא לקטאר…

מחבלים בסיני

הטרור בגבול הדרום: מי הן הקבוצות הדומיננטיות בחצי האי?

גבול הדרום ממשיך להתחמם, ומידי שבוע מתרחשים בו אירועים רבים. השבוע הסתיים אחד מהם בניסי שמים ללא נפגעים. היה זה לאחר שמחבלים מהג'יהאד העולמי תכננו "מגה פיגוע" ליד כרם שלום. אירוע זה מצטרף לאירועים קודמים של ירי מעבר לגדר, הפיגוע על כביש 12, וירי רקטות על אילת. בתגובה לאירועים הללו, מתגבר צה"ל את כוחותיו על הגדר.

הבעיה המרכזית של הצבא היא, שקשה להגדיר את הכוחות העוינים מעבר לגדר בדרום. מדובר בשילוב אינטרסים של בדואים, מצריים ואנשי הג'יהאד. אלו מעורבבים בתוך אלו, עד שקשה לדעת מי נגד מי ועד כמה הסכנה גדולה.

למעשה – עוד לפני סיכול הפיגוע השבוע, ועוד לפני שהתפוצצו המשוריינים המצרים בגבול, היה ברור שחצי האי סיני רוחש בטרוריסטים. השאלה האמיתית היא עד כמה יכולה מדינת ישראל להתמודד עם הבעיה. הדילמה גוברת, כיון שאין מדובר בשטחי יהודה ושומרון, שם יכול הצבא להיכנס ולצאת לפעולות של לכידת מחבלים. סיני הוא שטח ריבוני של המדינה המצרית, דבר המקשה על פעולות הסיכול.

החיילים הישראלים אינם יודעים מי מסתתר מולם, האם זה חייל מצרי או מחבל מהג'יהאד. "לפעמים שומעים ירי מעבר לגבול. פעם זה נגד מבריחים ופעם זה סתם כי משעמם לשוטרים המצרים", מספרים חיילי המילואים המופקדים בשמירת הגבול הדרומי. הפחד שלהם הוא מהלא נודע. "אנחנו לא יודעים מה נמצא מעבר לאותם שוטרים משועממים".

כדי לעשות סדר בדברים, צריך תחילה לדעת מי נמצא בחצי האי סיני. מומחים להבנת הטרור (יש כזה מקצוע) מסבירים, כי בסיני יש שתי קבוצות טרור מרכזיות. הראשונה היא הג'יהאד העולמי, המאורגנת בתאי טרור עצמאיים הזוכים למימון כספי של גורמים אסלאמיים, וכן לסיוע של השבטים הבדואים של סיני, המעניקים זאת תמורת תשלום. הקבוצה השנייה כוללת את ארגוני הטרור הפלשתינים מרצועת עזה. שתי הקבוצות פעולות מול שלטונות מצרים ואינן חוששות מכך, עקב הקלות הרבה של חופש הפעילות הטרוריסטית בחצי האי סיני.

מאז נפילת משטרו של מובארק, גברו פעולות הטרור בסיני. הדבר התבטא בפיצוץ חוזר ונשנה של צינור הגז שעובר בסיני ומוביל גז לישראל ולירדן. המובילים מכנים את הפעילות הזו – "ג'יהאד כלכלי". כמו כן פועלים הבדואים נגד חיילים זרים שמוצבים במסגרת האו"ם בסיני, כדי לפקח על הסכמי השלום.

אירוע נוסף התרחש לפני כחודש, כאשר שבטי הבדואים צרו על בסיס גדול של האו"ם. הם הסכימו לסיים את המצור, רק לאחר שמספר חברים מהשבט, שוחררו מהכלא במצרים לאחר שנעצרו בגלל פעילות טרור. פעילות הטרור הוחמרה כאמור בפיגועים נגד ישראלים כפי שהיה בכביש 12 וכפי שהיה השבוע בניסיון לבצע מגה פיגוע בישובי הדרום.

איבוד ההרתעה

מהיכן מגיע הנשק ומדוע זלזלו המצרים בהתרעה הישראלית?

הקושי המרכזי העומד בפני הצבא הישראלי, הוא שאין ארגון מרכזי אחד, השולט בסיני. זה גם הקושי העומד בפני שלטונות מצרים, שאינם מסוגלים (ואינם רוצים – לפחות עד השבוע) לבצע דבר.

בד בבד הגודל של חצי האי סיני ותנאי השטח הקשים בו, מאפשרים לתאי הטרור להתמקם ולפעול בחופשיות במקום. השלטון המצרי מצידו איבד את כוח ההרתעה כלפי השבטים, ואלו מצידם מעדיפים לעבוד מול גורמי הטרור, כיון שמהם הם מקבלים כסף רב.

"מדובר בתאי טרור שפועלים מתוקף קיצוניות אסלאמית, המגובה בכספים המממנים זאת" אומרים מומחים לעניני טרור. תאי הטרור הללו מחזיקים מספר חברים קטן, כדי שיכולו להתנייד בקלות מכאן לשם. רק מעטים יודעים על קיומם.

הגם שחלק מהארגונים הצהירו נאמנות לאל־זוואהירי (מנהיג אל קאעידה), הם לא קיבלו אישור להשתמש ב"מותג" שנקרא אל קאעידה. רק לאחר שיבצעו פיגועים גדולים, כפי שניסו השבוע, יפרוס עליהם הארגון את חסותו הרשמית. בינתים הם מונעים מהאידיאולוגיה של הג'יהאד נגד מדינת ישראל.

חלק מהארגונים כוללים בתוכם חברים שנמלטו מהכלא המצרי. יש גם כאלו המגיעים מסעודיה וירדן. אולם רוב החברים בחוליות הטרור הם אנשי עזה ומצרים. הנשק שהם מחזיקים נע מנשק קל ועד טילים נגד רכבים משוריינים.

לארגונים השונים אין בעיה להגיע לאמצעי לחימה. זאת לאור תהפוכות האזור, דבר שגרם לאמצעי הלחימה להפוך למוצר זמין ונפוץ בסיני. הנשק מגיע מהברחות מלוב ומסודן.

בצה"ל לא מפסיקים במלאכת העיקוב והמודיעין אחר המתרחש בחצי האי. מכאן ה"אזהרות מסע" התכופות, שאחת מהן התפרסמה רק ביום שישי האחרון. אולם המלאכה הזו קשה ביותר. איסוף המודיעין מסובך בגלל תנאי השטח בסיני. מומחי טרור אומרים כי בפיגוע השבוע שבוצע על ידי הג'יהאד העולמי נגד מצרים וישראל. הייתה התרעה מוקדמת, והדבר נחשב להישג גדול של מערכת הביטחון. ההתרעה הועברה למצרים, אבל שם זלזלו בה.

במצרים ינסו להפיק לקחים, בעיקר בקשר המודיעיני עם גורמי המודיעין הישראלים. בשני הצדדים יודעים, כי מטרת ארגוני הטרור היא ליצור חיכוך בין ישראל למצרים. זה מה שניסו לעשות גם השבוע.

הבעיה היא שהמצרים לא עשו עד עתה דבר כדי לשנות את המצב בסיני. זאת למרות שכוחות מצריים הותקפו בסיני בשנה האחרונה. אך טבעי היה שהשלטונות המצריים יורידו לסיני את הכוחות הטובים ביותר שלהם, כדי לעשות סדר וללכוד את החוליות. אולם הדבר שלא קרה.

האבסורד גבר, גם כאשר התירה מדינת ישראל למצרים, להכניס יותר כוחות לחצי האי, חרף העבודה כי הדבר מהווה הפרה של הסכמי השלום. בשלב זה אומרים המצרים כי הם יפעלו בכל הכוח נגד המפגעים.

השאלה היא עד כמה מורסי יהיה רציני ועד כמה ילך עד הסוף מול אותם גורמי טרור איסלאמיים. מורסי כזכור מגיע מ"האחים המוסלמים" וזה אומר (כמעט) הכל.

"המוסד אשם"

קונספירציות: שורת "הראיות המפלילות" של האחים המוסלמים

רבות נכתב בעבר על "הדמיון המצרי" ועל הקונספירציות, בהן אוהב הרחוב המצרי לעסוק. השבוע עלה הנושא מדרגה, כאשר "האחים המוסלמים" ניצלו את הרצון של הרחוב והתקשורת במצרים, הצמאים לסיפורי קונספירציות, כדי להטיח אשמה מגוחכת, לפיה "המוסד" הישראלי הוא שביצע את ניסיון הפיגוע בדרום, שהחל עם הריגתם של 16 חיילים מצרים.

ה"ראיות" שמציגים "האחים המוסלמים" נשמעות הזויות לחלוטין, אבל יש שקונים אותן ויוצאים להפגנות מול בית השגריר הישראלי בקהיר, תוך קריאות לניתוק מוחלט של היחסים בין מצרים למדינת ישראל.

והנה "הראיות": ישראל ידעה על הפיגוע מראש. היא הרי הוציאה כבר ביום שישי אזהרה לישראלים לצאת מסיני, כדי לכסות את עצמה, רגע לפני שהמוסד יבצע את הפיגוע.

"ראייה" נוספת: ישראל העבירה התרעה למצרים על פיגוע מתקרב, מתוך ידיעה שהמצרים לא יעשו עם זה דבר, ויודיעו (כפי שאכן היה) כי מדובר בניסיון להבריח תיירים מחו"ל המגיעים לסיני, רק כדי שיגיעו לאילת הסמוכה. ואכן מצרים דחתה את ההודעה הישראלית ולא עשתה עימה דבר. כל זה מעיד לטענתם, כי הישראלים ידעו מראש על הפיגוע וגם ידעו על התגובה המצרית שלא תבוא. ראיה "ניצחת" שהמוסד ביצע את הפיגוע על פי "ההיגיון הצרוף" של האחים המוסלמים.

בנוסף טוענים חרטומי מצרים, כי עצם העובדה שמדינת ישראל העבירה לשלטונות המצריים רשימה ובה שמות של מבצעי הפיגוע, עוד קודם שזה בוצע, מהווה ראייה חותכת ש"האוייב הציוני הוא שיזם אותו", אחרת מהיכן ידעה מדינת ישראל על הפיגוע ומבצעיו בצורה כה מדוקדקת?

הטענות המגוחכות הללו הצליחו כאמור לשכנע את הצעירים המצרים המוסתים להגיע לבית השגריר ולקיים הפגנות נגד מדינת ישראל. הלכה – עשיו שונא ליעקב, בכל תנאי, בכל מצב, גם כאשר הכל נראה ההיפך.

יכולת מודיעינית

כך חיבר השב"כ את פיסות המידע וחשף מראש את הפיגוע הצפוי

הכל שיבחו השבוע את היכולת המודיעינית של גורמי הביטחון, שמנעה בחסדי שמים את הפיגוע הגדול בכרם שלום. מניתוח שלאחר מעשה מתברר כי מדובר היה בפיגוע עם רמת תכנון נועזת וגבוהה במיוחד, שטרם היתה כמותה באזור זמן רב. המודיעין המוקדם והתגובה המהירה סיכלו כאמור בנסי שמים את מה שהתכוונו המחבלים לעשות.

כבר ביום שישי לפני שבוע בדיוק, הגיע המידע הראשוני מהשב"כ על הכוונה לבצע פיגוע משמעותי גדול בחיילי צה"ל. המידע היה כללי ולא דיבר על פיגוע דומה גם בצד המצרי. המידע הזה הועבר בכל זאת לצד המצרי (אך כאמור הם התעלמו ממנו).

ההתרעה התחדדה ביום ראשון לפני הפיגוע. בשעה 8 בערב, כאשר הגיע הדיווח הראשוני על התקרית שאירעה שני ק"מ בתוך הגבול המצרי, בה נהרגו החיילים, הגבירו את הערנות באוגדת עזה, ושני כלי טיס הוסטו לגיזרה הדרומית והועמדו בהיכון. ואכן הטיל שנורה מכלי הטיס הוא שהשמיד לבסוף את הנגמ"ש עמוס המחבלים שפרץ ארצה.

ההישג המודיעיני של השב"כ זכה לשבחים רבים. מידי יום צצות התראות חדשות לבקרים על פיגועים בסיני, אך הפעם היה המידע קולע וחד. את המידע השיגו גורמי הביטחון באמצעות חיבור פיסות מידע זו לזו, עד שהגיעו לתוכנית הכמעט הכוללת של המחבלים: ביצוע פיגוע גדול בכרם שלום.

ההתרעה המודיעינית הביאה את אלוף פיקוד הדרום, טל רוסו, שהגיע בעצמו, לפקח מקרוב על הכוחות בבסיס "אמיתי" סמוך לכרם שלום, עוד לפני שהעניין החל להתגלגל.

בצבא מציינים כי מאז האירוע בכביש 12, שם נרשם כישלון צורב ומחיר דמים כבד, השתפר שיתוף הפעולה בין הצבא, השב"כ ואמ"ן, כפי שהדבר בא לידי ביטוי באירוע השבוע. כזכור באירוע הקודם שהיה לפני שנה בדיוק, התריע השב"כ מראש, אולם המחבלים הצליחו בכל זאת לבצע את הפיגוע והרגו שמונה ישראלים. הפעם כאמור זה היה שונה.

האירוע הזה השכיח הצלחה נוספת של המודיעין, שארעה באותו יום. היה זה כאשר השב"כ סיפק מידע מדויק על חולייה מעזה שתכננה לבצע פיגוע. בעבר היתה החוליה הזו מעורבת בפיגוע על גדר הגבול הדרומי, בו נהרג אזרח ישראלי תושב חיפה. המידע סייע לפגיעה מדויקת בחולייה הזו.

ועם כל זה, יש למודיעין הישראלי יכולת מועטה יחסית לדעת מה קורה בתוך סיני. פה ושם מחברים פיסות מידע כפי שהיה השבוע, אבל דרושה הלאה הרבה סיעתא דשמיא כדי למנוע פיגועים דומים.

התמצאות במרחב

השב"כ או אמ"ן: מי אחראי על איסוף המודיעין בחצי האי סיני?

כיום מתחלקת משימת האיסוף המודיעיני בסיני בין אגף המודיעין בצה"ל לבין השב"כ, ללא חלוקה ברורה. אך בקרוב יידרש הדרג המדיני להכריע בשאלה: מי יהיה גורם האיסוף המוביל ועל מי תוטל האחריות. גורם ביטחוני בכיר הסביר, שעם ההחלטה על הטלת האחריות על אחד הגופים, יגיעו משאבים גדולים יותר שיאפשרו איסוף רחב ואפקטיבי יותר מהיום.

בצבא אומרים כי יכולת האיסוף של קהילת המודיעין בסיני השתפרה רבות בשלוש השנים האחרונות. אולם היא עדיין לוקה בחסר. הסיבות לכל נעוצות במספר גורמים.

מדובר בריבוי קבוצות הטרור באזור, מקורות מימון לא קבועים, שכירי חרב שמבצעים פעולות עבור אחרים תמורת כסף, חוסר המשילות המצרית באזור ו"האביב הערבי". כל הדברים הללו רק מעצימים את האתגר המודיעיני של כל גורמי המודיעין.

גופי המודיעין מדגישים כי בשונה מהאחיזה המודיעינית הטובה של ישראל בגדה המערבית וברצועת עזה, הרי שבחצי האי סיני יש תרבות שונה, מנהגים והתנהלות שונים לחלוטין. הדבר דורש למידה ומחקר יסודיים וכן משאבים שונים כדי לעקוב אחרי כמות גדולה יותר של שבטים בדואים המתנהלים במרחבים עצומים, וכן מעקב אחר חמולות וקבוצות "טרור איסלמי".

איפה ואיפה

למי מעבירים תקציבים בשפע, ומתי עושים חשבון מדוקדק?

בימים אלו של גזרות כלכליות, מצב ביטחוני רגיש, פיגוע שנמנע בחסדי שמים בדרום, חשיפת אמצעי לחימה של החיזבאללה בצפון, מוצאת התקשורת זמן ליצירת כותרות ראשיות על אירוע תחרותי עולמי המתקיים בלונדון.

גם מדינת ישראל שיגרה לאירוע משתתפים מטעמה, והכותרות בהתאם. במשך כמה ימים זכה הנושא לכותרות ראשיות, כאשר בכל יום דווח, האם "הישראלים יביאו כבוד ויזכו במדליה". התקשורת יצרה מצג לפיו "ההישגים קרובים", דבר שיביא ל"כבוד לאומי" וכו' וכו'. בסופו של דבר לא הצליחו הישראלים להשיג דבר. יום אחרי יום, הם נכשלו בזה אחר זה.

"אכזבה", "בידים ריקות", "רק דמעות", היו חלק מהכותרות לאחר האירוע. המשתתפים שבים הביתה, וכבר מתחילים להתכונן לאירוע הדומה הבא שיערך בעוד ארבע שנים.

לא היינו נזקקים לכל הדיווח הזה, אם לא ההשקעה הכלכלית האדירה, שמשקיעה מדינת ישראל לכל אורך ארבע שנים – בין תחרות אחת לשנייה, באותם המשתתפים. מדובר במשכורות גבוהות, ועוד ועוד הוצאות כלכליות נלוות המסתכמות בתקציבי עתק, הכל מקופת המדינה.

בעניין זה קשה שלא להשוות – עם אלף אלפי הבדלות – את ההשקעה המצומצמת יחסית של המדינה במוסדות החינוך והדת, המוסיפות כבוד אמיתי (בשונה מ"הכבוד הלאומי" המזויף הנ"ל) לעם ישראל בארץ ובעולם.

ח"כ הרב משה גפני, דיבר על כך השבוע בדיון בכנסת, כאשר התייחס לאפשרות שיופסקו התקציבים לישיבות. הרב גפני אמר כי אם כך יקרה, הרי שזו תהיה כפייה, "אדרוש מכל האוניברסיטאות לבדוק מי מהסטודנטים שלהם לא משרת בצבא, לבדוק בתרבות, מי מהשחקנים לא משרת בצבא, ולהפסיק לתת להם תקציבים בהתאם".

אם ילך צעד קדימה, יוכל הרב גפני לבקש גם להפסיק לממן במיליוני שקלים את שכר הספורטאים (שממילא כושלים) ושרבים מהם אינם משרתים בצבא, תחת הסעיף של "ספורטאי מצטיין".

האפליה והאיפה ואיפה בחלוקת התקציבים זועקת (עד לונדון), אבל לפוליטיקאים נוח לדבר רק על תקציבי הישיבות הדלים ממילא, ועל "מכירת הדת לחרדים" – כפי שתיארה זאת בארסיות יו"ר קדימה לשעבר, ציפי לבני. על התקציבים המיותרים לסעיפי התחרויות, איש לא דיבר ואיש לא היצר.

ויש בכל זאת בשורה מעודדת – בשורה התחתונה. הכישלון של המשתתפים הישראלים בתחרויות בלונדון, חסך למדינה כמה מיליוני שקלים. זאת לאחר ש"הועד האולימפי" הצהיר מראש על "בונוס בסך מיליון שקל לכל מי שינצח". לפחות את זה הרוויחה המדינה..

המעריך הלאומי

אם תתבצע פעולה באיראן וחלילה תיכשל – מי ישלם את המחיר?

הויכוח על תקיפה באיראן – כן או לא, ירד השבוע מהכותרות הראשיות לטובת הפיגוע שנמנע בדרום. אולם ברקע הוא מרחף כל הזמן. נתניהו הצהיר כי הדרג המדיני יקבע, והדרג הצבאי יבצע, וגורמים בצבא החלו לדון (לא רשמי) בשאלה: מי ישלם את המחיר, באם פעולת התקיפה באיראן תיכשל.

כדי לנסות ולענות על השאלה הזו יש ללכת לאחור, עד נובמבר 82 לאחר אירועי סברה ושתילה, כאשר הוקמה ועדה בראשות השופט העליון יצחק כהן כדי לחקור את הטבח. בתום חמישה חודשי עבודה, קבעה הוועדה כי אין לצה"ל מעורבות ישירה בטבח האזרחים, אולם קצינים בכירים ידעו ושתקו.

הוועדה המליצה אז לפטר את ראש אמ"ן, האלוף יהושע שגיא, וכתבה עליו כי העריך נכון את האירועים, הזהיר מפני טבח, אך התרשל בתפקידו כיוון שלא פעל בנחרצות להעביר את המידע לקברניטים. ועדת כהן קבעה כי שגיא נכנע לתהליך אליו הובילו שר הביטחון דאז, אריק שרון וכן הרמטכ"ל דאז, רפאל איתן. הוא התבונן מהצד במקום להתעקש על דעתו. הועדה ציפתה ממנו לעקוף את שרון ואת רפול ולפנות ישירות לראש הממשלה דאז, מנחם בגין, כדי להביע בפניו את הערכותיו.

האלוף שגיא מיהר אז להתפטר ובכך הצטרף לארבעה ראשי אמ"ן קודמים שהודחו מתפקידם. עקב כך מבין גם ראש אמ"ן הנוכחי, שאחריותו כ"מעריך לאומי" תהיה על סף המאזניים בכל פעולה עתידית. ואכן ראש אמ"ן הנוכחי, האלוף אביב כוכבי, נדרש כיום לתמרן במציאות המורכבת בכל מה שקשור לסוגיית התקיפה האפשרית באיראן.

הגישה של כוכבי, כפי שהובאה בהתבטאות הפומבית האחרונה שלו בפני חברי ועדת החוץ והביטחון, היא כי "אף אחד לא מעלה על דעתו שפעילות התקפית באיראן לא תתלקח לידי עימות אזורי. השאלה באיזה היקף, ולכך יש משתנים שיכולים להשפיע".

גם הרמטכ"ל בני גנץ התבטא באופן דומה: "צה"ל ערוך ונכון לפעול, ומבחינתנו המושג 'כל האופציות על השולחן' הוא לא סיסמא אלא תוכנית עבודה ואנחנו עושים אותה. את הדיונים האמיתיים נעשה עם הדרג המדיני, נגיד את מה שאנחנו חושבים ונעשה את מה שיסוכם".

ההתבטאויות של כל הגורמים הרלוונטיים, אינן עונות על השאלה, מה יקרה אם חלילה הפעולה הצבאית באיראן תיכשל, מה תהיה מידת האחריות של ראש הממשלה ושל שר הביטחון, ומה תהיה האחריות של הרמטכ"ל וראש אמ"ן. יש לקוות שהשאלה הזו לא תגיע לידי ביטוי מעשי.

בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

גם יחד – בשבוע שעבר דווח על הסדק ביחסים בין שר הביטחון ברק לנתניהו לאחר הידידות ההדוקה ביניהם מאז תחילת הקדנציה. הסדק בא לידי ביטוי במחלוקת ביניהם במספר נושאים, דבר שהתבטא באי הזמנתו של ברק לישיבה משותפת עם המועמד הרפובליקני, מיט רומני, ובעוד אירועים, בהם בחר נתניהו ביעלון – יריבו הגדול של ברק. שר הביטחון מצידו ממעיט מהדיווחים על הסדק בינו לנתניהו, ובסביבתו מתרוצצת בדיחה קבועה (ושחוקה), שנועדה לתאר את הקרבה בינו לראש הממשלה. "היחסים בין שר הביטחון לראש הממשלה בקדנציה הזו טובים בהרבה מהתקופה בה הייתי אני ראש ממשלה ושר ביטחון גם יחד"…