הלכה יומית • יום ג' ראה • שני הלכות יומיות למטיילים

דיני תפילת הדרך, ושאר דברים שצריכים להיזהר בדרך.

הלכה א'
כשהוא מתפלל תפלת שחרית בדרך, יזהר להתעטף בטלית גדול כמו שהוא מתפלל בבית הכנסת, כי הטלית קטן רחוק שיהיה כשיעור לכן צריך לדקדק גם בדרך להתפלל עם הטלית.

קרא עוד:

[postim]

אם הוא הולך ברגליו והגיע הזמן לקרות קריאת שמע, אזי כשאומר הפסוק שמע ישראל וכו' וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד צריך לעמוד ולא לילך שיכווין לבו היטב, ואם רוכב או יושב בעגלה מותר, ובתפלת שמונה עשרה אפילו בעגלה צריך שיעמוד, ואם הוא ממהר לדרכו, אם יכול לעמוד לכל הפחות בשלש ברכות ראשונות ובשלש ברכות אחרונות מוטב ואם לאו יתפלל מיושב בעגלה, יעשה הכריעות מיושב. ואמנם טוב יותר שיתפלל אפילו מיד בעלות השחר, וגם מנחה אפילו מיד חצי שעה אחר חצות היום, כדי שיוכל להתפלל מעומד וכראוי.

הלכה ב'
המהלך בדרך והגיע עת האוכל ולא מצא מים אם יודע כי בעוד דרך ארבעה מילין לפניו – או מיל לאחריו – ימצא מים, מחוייב ללכת לפניו ארבעה מילין או לחזור לאחריו מיל ליטול ידיו לאכילה. אבל אם גם במרחק כזה הוא לא ימצא מים, או שהוא עם חבורה ומתיירא להיפרד מהם, וכן מי שיש לו שאר אונס שאינו יכול ליטול ידיו, יכרוך ידיו במפה, או ילבש כפפות ויאכל כך באופן שלא יגעו ידיו בפת.

והאוכל פת אסור לצאת ממקומו עד שיברך ברכת המזון, וצריך לברך ברכת המזון כשהוא מיושב דוקא. אמנם אם אכל בדרך כשהוא מהלך, מותר לברך ברכת המזון גם כן כשהוא מהלך, מפני שאין דעתו מיושבת עליו אם יצטרך להתעכב. אבל אם אכל מיושב גם ברכת המזון צריך לברך מיושב.

נ.ב. ההלכות הם רק לעורר ובשעת מעשה על כל אחד לשאול את רבו