היות שיש לכם זמן פנוי לשטויות במקום, למשל, לשרת את הציבור, הנה כמה הצעות חוק דחופות שכדאי להם לקדם. אנחנו נרוויח מזור לכמה בעיות אקוטיות במיוחד, ואתם תרוויחו תעסוקה פורייה וסיפוק / נתן גלנט בטור פרקטי

ישנן מריבות בין חברי כנסת, שאף אחד לא מצליח להבין מה-הם-רוצים-מהחיים-שלנו. תיקים, כיבודים, חוקים, לא תמיד אנחנו מבינים הכל.
הייתה תקופה אפלה, למשל, שהם היו עסוקים נורא בתאגיד המשעמם, או בויכוחים אינסופיים בינם לבין עצמם מי יהיה יו"ר וועדה זניחה כלשהי.
היות שיש להם זמן פנוי לשטויות כאלו במקום, למשל, לשרת את הציבור, הנה כמה הצעות חוק דחופות שכדאי להם לקדם. אנו נרוויח מזור לכמה בעיות אקוטיות במיוחד, והם ירוויחו תעסוקה פורייה וסיפוק.
נתחיל.

1- נפח המוצר.
מכירים את זה שאתם באים לביתכם, פורקים את השקיות, ומרגישים ש.. אפעס, סבון הכלים קצת פחות מכל פעם? הצצה מעמיקה על גב האריזה, ושם הסוד נמצא, באותיות קטנות שטניות: נפח מעודכן. ובמילים פחות מכובסות: המחיר נשאר כשהיה, האריזה קטנה. כלומר – המחיר עלה, ואפילו לא שמתם לב.
פתרון: חוק שיאסור להקטין נפח מוצר ללא הודעה מתאימה. ומהי הודעה מתאימה? אחת כזו שתתפרס באותיות קידוש לבנה על פני שליש מהאריזה. חד וחלק. שכוללללם ידעו.

2- פרסומת עצמית.
אחד המרגיזים בעולם הוא להתקשר למוקד שירות לקוחות, להמתין על הקו עד בוש, ולשמוע תוך כדי המתנה פרסומת חסרת בושה למוצריה השונים של אותה החברה.
כלומר, החברה גם מייבשת אותנו בהמתנה חסרת תוחלת לשירות, ועל הדרך מנצלת את זמן האוויר המבוזבז שלנו ומכריחה אותנו לשמוע פרסומות לשלל מוצריה, כי הרי אין לנו לאן לברוח. מרושע.
פתרון: חוק שיכריח חברות להשמיע עבור הלקוחות פרסומת לחברה המתחרה, במידה ועברו מעל שלוש דקות המתנה. כבונוס, הלקוח יוכל להקיש סולמית, ולעבור מיד למוקד המכירות של החברה המתחרה.

3- עקיפה בתור.
נושא רגיש אצל כולנו. את מי מאיתנו לא עקפו בתור מעולם? אה? פעם בחנות המכולת, פעם זו עגלה ריקה ש'שומרת על התור', פעם זו אשה הממהרת למסור שיעור, ולפעמים זהו בכלל נהג הסעות חמצוצי שיכול לקבל דו"ח כל רגע אז בבקשה זוזו.
הפתרון: חוק שיאסור על עקיפה בתורים. אדוני מתעקש לעקוף בכל זאת? אין בעיה, אפשרי, בכפוף לתנאי הבא: ברגע שבו העוקף מבצע את זממו, מידית תושמע במערכת הכריזה ההודעה הבאה: שימו לב, שימו לב. בקופה מספר תשע מתבצעת כעת עקיפת תור. אני חוזרת שוב, שימו לב, שימו לב, בקופה מספר תשע מתבצעת כעת עקיפת תור.

4- החזרת מוצר.
רעה חולה של המשק הישראלי כולו. החוק מאפשר להחזיר פריטים לחנות במצבים רבים, אך בעלי החנויות מתחמקים בהנאה רבה מקיום החוק. אתם כבר מכירים את הנוסח: המוצר כבר פתוח, הוא נמכר לכם כבר משומש, אנחנו לא מקבלים בחזרה מוצרים, יש פה שלט בצבע צהוב וכתוב עליו את זה, המנהל לא נמצא, אני יכול להחזיר רק זיכוי ולא מזומן, אי אפשר לקבל מוצר בחזרה ללא חשבונית מקורית, המוצר שלכם נקנה במבצע…
הפתרון: חוק שיבטל את האפשרות להחזרת מוצרים. הרי ממילא איש מעולם עוד לא הצליח להשיב מוצר ולקבל תמורתו מזומן, חבל על כאבי הלב שהחוק הנוכחי גורם לנו, הצרכנים. אם אין תקווה, ארור האיש המנסה לשכנע אותנו שיש כזו.

5- גריסת פקסים.
בכל משרד ממשלתי המכבד את עצמו, מוצב מכשיר פקס גדול לצידו של כל פקיד המספק לו תירוץ מושלם להתפטר מהצורך לתת שירות. אדוני רוצה טופס מאה ושבע עשרה? בשמחה, ישלח אדוני בפקס את טופס שבעים וטופס שמונים, ולאחר מכן יבוא לפה שוב. אדוני אני לא מקבלת כאן טפסים, צריך לשלוח קודם בפקס. תלך לחנות ותשלח פקס, מצטערת. לא, אין לנו אפשרות לקבל אימיילים או הודעות, רק פקסים. הנה אני רושמת לך את המספר פה על הפתק, ואם המספר ייאבד לך תחפש אותו ב'גוגל' או תקבע תור שוב פעם ותבוא עוד חודש.
הפתרון: רכישת משאית ענק. גדולה – גדולה – גדולה. המשאית תעבור בכל משרדי הממשלה, אחד אחרי השני, והפקידים ייאלצו לזרוק לתוכה את המכשירים המקוללים והמיותרים. מובן שייאסר עליהם להיעזר בסבלים. אתם. בעצמכם. תתפטרו מהפקסים. סבירות גבוהה שכבר למחרת תהיה לכל הפקידים אפשרות לספק שירות באמצעות מייל או הודעה. נגמרו התירוצים.

6- איחורים ודילוגים בתחבורה הציבורית.
נושא כאוטי. מי מאיתנו שלא המתין מעולם לאוטובוס עד בוש, או ראה את האוטובוס עובר על פניו בסערה, או סתם לא הצליח לעלות על גביו כי העומס היה מחריד – שיקום. היי, רגע, למה כולם פה פתאום קמים.
הפתרון: חברות התחבורה הציבורית ייאלצו לפרסם בעיתונות הכתובה דו"ח מסכם מידי שבוע, ובו יצוינו בהבלטה הנתונים הבאים:
כמה נסיעות לא בוצעו, כמה תלונות התקבלו עבור כל קו, ואלו עשרת הקווים שאיחרו הכי הרבה בשבוע זה.
בתחתית המודעה יתפרסמו דרכי יצירת קשר עם מנהלי האשכולות, כך שכל נוסעי התח"צ חסרי הישע יוכלו להתקשר אליהם ולמרר את חייהם עד להפסקה מוחלטת של הזלזול בנוסעים השבויים.

7- המורמים מעם.
נסו להיזכר מתי נתקלתם בפעם האחרונה בנבחר ציבור באוטובוס הצפוף בעירכם, או בשר נכבד המהלך ברחוב.
נסו, נסו. אל תתייאשו.
נו? הצלחתם?
אה, כמובן שלא.
נבחרי הציבור היקרים שלנו, במיוחד שרים – אינם זמינים כלל לאזרח הפשוט, והם חיים להם בפלנטה אחרת, מורמים מעם, רחוקים רחוקים. הם לא ממש סובלים מקשיי היום יום כמונו, ולכן, כמובן, זה גם לא מעניין אותם בשקל.
הפתרון: חוק (שלעולם לא יעבור, על מי אנחנו עובדים) שיחייב כל שר וחבר כנסת לנסוע לפחות פעם בשבוע במשך כשעה בתחבורה הציבורית.
דווקא שם, במקום שבו רק אוכלוסיות מוחלשות נאלצות להימצא.
צפוף לאדוני שר הגינון ברכבת? חם לאדוני יו"ר וועדת הפיח באוטובוס? אין בעיה, ידאג כבודו לנצל את זמנו הפנוי בהטרדת שר בתחבורה, כך שיטפל בתדירות, במיזוג ובשאר תחלואי התח"צ.
וכבונוס, נבחר הציבור יחויב לענות בעצמו על השאלות הבקשות והטרוניות שיופנו לעברו במהלך הנסיעה. לא עוזר, לא לשכה, לא כלום. אדוני בעצמו, יתכבד ויענה, תודה רבה.

לתגובות, ו/או להצטרפות ל'פעקל'ע של נתן' (-רשימת התפוצה של כותב השורות), נא לפנות למייל ng054ng@gmail.com