יש חשיבות רבה לתחושותייך וחוויתך בחדר הטיפול, ובכלל האם זה תקין ונכון כאשר את מרגישה שהקשר נעשה תלותי?
מרגישה שהכסף שלך מאבד משמעות כי הקשר הוא חיוני -כך לפי דבריה של המטפלת- אולם אותך הוא מתיש וגורם לך "להבלע"? פתאום את חשה שהקשר הוא חברי ונחמד ולמה לא להמשיך לשלם אם מרגיש לך נחמד כל כך!?
אתם הורים כל כך מסורים ורוצים רק לעשות טוב לילד/למתבגרת וכו' , אבל ההדרכה שאתם מקבלים הופכת להיות כובלת ואתם מאבדים את הסמכות? פתאום המילה של המטפלת היא זו שתכריע בכל עת? והיא המילה האחרונה?
האם כך צריך לחוש בעת או לאחר הטיפול?