אחרי שהתמוטט רגע לפני שלקח "בהליכה" את תפקיד יו"ר מרצ, ח"כ אילן גילאון התיישב לשיחה עם 'יום ליום' ודיבר על הכול. על ההצטרפות לממשלה, על חברו אורי מקלב, על תעסוקת הנשים החרדיות וגם על חשבון הנפש שהשמאל ומר"צ צריכים לעשות

אילן גילאון בן ה-62 כבר ראה הרבה בחיים, הוא חלה בפוליו בגיל שבעה חודשים, ואחרי שהוריו כבר הבינו שהגרוע מכל יקרה, הגיעה התרופה המצילה והוא חזר לחיים, עם רגל אחת משותקת, מה שגרם לו להתנייד עד היום בסיוע מקל וקלנועית.

את גילאון, שמכהן כחבר כנסת מטעם מר"צ, אי אפשר שלא לחבב, אפשר להסכים איתו, אפשר לרוב לא להסכים איתו. אבל בסך הכול מדובר ביהודי נחמד שמתעקש לתת לי ריבה בסוף הראיון. "גם הרב דוד אזולאי ז"ל היה לוקח, אין לך מה לחשוש מבחינת כשרות", הוא אומר לי.

גילאון הגיע לעשיית הציבורית אחרי שראה כבר לא מעט, הוא נולד במולדובה שברומניה ובגיל שמונה עלו הוריו לארץ. הם שוכנו בשכונת עולים באשדוד שנקראה "אשטרום" על שם סוג הבניה הפשוט מאוד, בלוקים שהורכבו בתוך שבועיים. "עד גיל 8 הייתי הייתי רומני, בגיל 8 הפכתי למרוקאי", הוא אומר לי. בשכונת העולים התגוררו בעיקר עולים ממרוקו, ועל כן הפך גילאון הצעיר זהה לחבריו לשכונה. "אני מכיר את הדקויות על מרוקו יותר מאשר המרוקאים מכירים, אני ממש בקיא לגמרי בעניין הזה, גם במנהגים, גם בשפה".

הוריו היו עולים חדשים ותמימי כוונות, "אימא הייתה מאוד אופטימית, הם אהבו את המדינה, בתקופה הזאת קיבלנו בבית הספר ארוחה, היה מקום שנקרא מסעדה והילדים היו עושים תורנות, משרד החינוך נתן את הארוחה, אימא הייתה בטוחה שלוי אשכול בעצמו היה מחלק את האוכל, שהוא נותן את הארוחה בבית ספר. היו בטוחים שהשלטון דואג כאן לאנשים, הייתה כוונה טובה".

אבל המצב הכלכלי לא היה משהו, "אני זוכר ששילמנו את הארוחה הזאת שקיבלנו כל יום בבית ספר, בהתאם ליכולת של ההורים לשלם אותה. אימא עבדה והרוויחה בערך מאתיים – שלוש מאות לירות, אבא היה חשמלאי אבל רוב הזמן הוא היה מובטל".

הוא היה בחור חסון וחזק והפך איכשהו למלך הכיתה, לא הילד הכי טוב בבית הספר, אבל נסבל. נכותו לא הפריעה לו בשום שלב בחיים, כשהיה בתנועת הנוער אורגן טיול עם מסלול הליכה של 40 קילומטר, הוא בא לאימא שלו, תהה איך יעשה זאת עם רגל אחת, "כמו שבן אדם עם שתי רגלים יכול ללכת 80 קילומטר", היא אמרה. הוא כמובן עשה את המסלול בהצלחה.

בצבא לא רצו לגייס אותו בגיל 18, אז הוא הלך (על רגל אחת) והפך לטכנאי אנטנות. גילאון למד במקביל באוניברסיטה העברית, אבל לפרנסתו טיפס על גגות בתים והתקין אנטנות, עם רגל אחת. הוא בינתיים מתחתן, יש לו כבר שני בנים ובגיל 24 הצבא מחליט לגייס אותו כמתנדב לחיל חינוך, שם שירת במשך שנה ואז המשיך כמרצה במילואים.

"עד גיל 8 הייתי הייתי רומני, בגיל 8 הפכתי למרוקאי". צילום: Miriam Alster/Flash90

"הייתי באירוע… מוחי"

בביתו באשדוד שבו הוא מתגורר זה שלושים שנה הוא נינוח, הוא מגיע לשער החצר של הבית הפרטי והפשוט אך מרווח, פותח לי ודואג להכין שתיה ולהגיש כיבוד ממארזים סגורים עם חותמת כשרות. גם בסיום הראיון הוא התעקש ללוות אותי עד לרכב, כשהוא מכריח אותי לקחת גם את הצנצנת מהריבה המפורסמת בתוספת פירות שהוגשו לשולחן ולא אכלתי.

שנה לא פשוטה עברה על ח"כ אילן גילאון, שמכהן כבר שלוש כנסות כמספר 2 במר"צ. הוא החליט להתמודד על ראשות המפלגה והיה בטוח בניצחונו, אך זמן קצר לפני הבחירות הוא חטף אירוע מוחי ונאלץ לפרוש מהמרוץ. כעת הוא מסיים מפקד מוצלח של חברים למפלגה שעוד יוכלו להצביע לו בפריימריז, שייתכן שיובילו אותו לקדנציה האחרונה בכנסת.

"אני לא מאוכזב מזה שלא מימשתי את עצמי", הוא אומר על הפרישה מהמרוץ לראשות מר"צ, "הייתי במסע מאוד מפרך, לדעתי הייתי נבחר בהליכה ("בהליכה שלי", הוא מוסיף בציניות), כך לפי הנתונים שהיו בשטח, אני הייתי אמור להיבחר לראשות מרצ. הייתה לי תכנית מאוד רחבה להרחיב את היריעה למפלגה קצת יותר גדולה, אני קראתי לזה 'המפלגה שלא מנצחת את כולם כל הזמן', מי שרוצה לנצח את כולם לא יכול להנהיג. חציתי קווים, באו אנשים מכל המגזרים".

"אני בשיא הקמפיין שלי", הוא משחזר, "ואז אני רואה שאני מתחיל להתעייף, זה מתחיל בבאר שבע שאני מקבל סחרחורת ולא רואה בעיניים, הכול שחור, העוזר שלי אומר בוא נלך לסורוקה, אני דוחה אותו בתוקף, יש לי עוד אירוע. ביום שישי אני מסתובב בקיבוצים ורץ מפה לשם. במהלך אירוע אני נופל על הבמה, צחקתי על זה ואומר להם שהבעיה זה לקום, ליפול כולם יכולים, פדיחה לא קטנה. אני נוסע למבקשי מקלט בדרום ואני רואה שאני כל הזמן מתעייף ובכל זאת ממשיך".

אחרי ארבעה ימים הוא בסוף מתפנה לבית החולים, "ביום שני אני מגיע לכנסת, אני משתתף בדיון בוועדת הביקורת ורוצה לשאול שאלה, פתאום נהיה לי שחור בעיניים ואני לא רואה כלום, דידיתי לקלנועית שלי והגעתי למרפאת הכנסת, כל השאר היסטוריה".

"העיפו אותי לשערי צדק, עשו לי MRI וסיטי ראש, אמרו לי שהיה לי אירוע בגזע המוח שלא ידעתי שהוא קורה לי. הרופאה אמרה לי שאני צריך להיות מודע למזלי הטוב שאני מדבר". הוא מסיים את הסיפור, "תגיד אתה אם הקדוש ברוך הוא רצה אותי אם הוא השאיר אותי פה".

מצבו הבריאותי לא איפשר לו להמשיך במרוץ לראשות מרצ, "נאלצתי להודיע על פרישתי מהמרוץ בערך שבועיים לפני הבחירות, זאת הייתה תקופה קשה מאוד, לקח לי כמה חודשים לחזור לעצמי. היה לי מזל, שבץ באופן הזה יכול להיות מסוכן מאוד, אבל הוא לא פגע לי בזיכרון". אבל גם את זה הוא לוקח בהומור, "כל המקומות שהייתי בהם בימים שלפני ההתמוטטות אומרים לי 'זה קרה אצלנו'".

לגילאון יש הומר עצמי בשפע והוא מתבל את דבריו גם בציטוטים מהתורה, זו שבכתב וזו שבעל פה. קחו לדוגמא את השיתוק שממנו הוא סובל ברגלו האחת, כשמדברים עם אילן על כך הוא אומר בחצי חיוך: "אני לומד את כל התורה על רגל אחת". אגב, במשרדו תלויה תמונה של אחמד יאסין על כסא גלגלים עם כיתוב 'לא כל הנכים צודקים'. גם על פעילותו הפרלמנטרית והציבורית הוא יודע לדבר בחיוך, "אתה יודע למה אני עושה ריבה? כדי שכשישאלו אותי מה עשיתי, אני אגיד לא זוכר אבל אני יודע להכין ריבה". ההומור העצמי של גילאון לא פסק ממנו גם בשעות הקשות. את השתתפותו באחד הכנסים שאליהם הוזמן הוא נאלץ לבטל בשל האירוע המוחי שעבר. את הדרך להודיע להם על כך הוא בחר לבצע בסוג של הומור "כתבתי להם, מצטער, לא אוכל להגיע בגלל אירוע אחר…" הוא מספר ומוסיף: "אתה רואה שאני מדבר שטויות, סימן שחזרתי לעצמי", הכול בסדר.

" אני הייתי אמור להיבחר לראשות מרצ". צילום: Hadas Parush/Flash 90

"נתתי לכולם בכבוד"

לח"כ גילאון כר נרחב של שיתוף פעולה עם המגזר החרדי, "אני נפגש עם כל האנשים ברמה של עבודה משותפת, כל העמותות שמטפלות ב-CP ועם אנשים עם מוגבלויות, בנושא הלובי נגד אלימות המשטרה, בכל מקום כזה אני פוגש את החרדים".

"אני עכשיו פועל להשוואת שכר לנשים חרדיות בהייטק, יש טריקים שמה. אישה חרדית שיכולה להיות גם מפרנס מרכזי בתוך משפחה, אם זה משפחה שהבעל לומד. אתה רואה נשים שעושות בדיוק את אותה עבודה ויש להן אותן מיומנויות, החרדית מקבלת 5000 שקל והחילונית מקבלת 10,000 שקל. יש טריק לבניית חברת בת שכל מיני קבלנים שמעסיקים את הנשים האלה ודרכם הן עובדות. מה זה צריך להיות? אני רוצה שיעשה כאן צדק ושוויון באופן מוחלט". עוד הוא מוסיף, "אני משתף גם פעולה עם החכ"ים החרדיים, מקלב הוא חברי בנפש ואנחנו מסתדרים טוב מאוד.

גם בעיר המעורבת שבה הוא גר, אשדוד, הוא דאג לשוויון כלפי התושבים החרדיים בעת שכיהן כסגן ראש העיר. "כשעשיתי פה את אירוע חלון לים התיכון הבאתי זמר ושמו אביב גפן שאתם מן הסתם לא מכירים אותו, והגעתי לחרדים ושאלתי מי המקביל שלו אצלכם, אמרו לי אברהם פריד. אז, עוד לא ידעתי אפילו מי זה, אבל אני הבאתי את אברהם פריד לאשדוד".

זה לא היה הסוף. "אני הקמתי את המתנ"ס החרדי הראשון של חברת המתנ"סים במדינה, קודם היו כל מיני צורות של מועדונים, ואני הקמתי לחרדים מתנ"ס לכל דבר ועניין. אני נתתי לכולם כבוד וכולם נתנו לי כבוד, כיבדנו אחד את השני".

"החרדית מקבלת 5000 שקל והחילונית מקבלת 10,000 שקל. מה זה צריך להיות?". צילום: Miriam Alster/Flash90

"אני מלצר של הציבור"

בשונה מחבריו למרצ, העניין המדיני כמעט אינו מעסיק את גילאון. הח"כ שבעצמו גדל בשכונת מצוקה ועד היום נכה, הוא סוציאליסט קיצוני, "פעם קראתי לעצמי סוציאליסט, עכשיו אני קורא לעצמי נגישיסט", ורוב זמנו מוקדש למלחמה למען החלשים ביותר בחברה הישראלית. "אני אדם חלש מספיק כדי להרגיש יותר טוב את זולתי, ואני משתדל להיות חזק כדי לשנות את המציאות, זה המוטיב של החיים שלי", הוא מעיד על עצמו.

"'לא תשים בפני עיוור מכשול" (כך במקור –ש.ב.צ) זה אמרה מאוד מאוד חשובה בשבילי, אבל לא רק במובן הפשוט, אלא במשל של מה זה נקרא נגישות. אתה לא מתקן את האנשים, אתה מכבד אותם על פי דרכם, אבל אתה מנגיש להם את הסביבה כך שהם יכולים להגיע לכל מקום בכבוד ובעצמאות. נגישות זה לא רק רמפה לכיסא גלגלים, נגישות היא גם ויזואליות ויש נגישות שמע, אתה תמיד חושב על אנשים מוגבלים".

"אני יוצא מנקודת הנחה שאין דבר כזה אנשים מוגבלים או לא מוגבלים, כל בני האדם הם מוגבלים או נשאי מוגבלות או מוגבלים לפרקים או שיש בסביבתם מוגבלים או כשיזדקנו יהפכו למוגבלים. לכן אני אומר שצריך חסד ורחמים, אני רוצה ערבות הדדית, בעיני עוני זו חלוקה לא נכונה של העושר. החברה הישראלית נמצאת במצב כלכלי יחסי איתן וטוב ויכולה לחלק קצת אחרת את העוגה, לתת לאנשים בשלב התחתון, שנמצאים בחרדה קיומית שלא יהיה להם יותר מדי קר בחורף, שיהיה להם כסף לאוכל ולתרופות, שהיה לו די צרכו. אלא צרכים מיידיים שאנחנו חייבים לאפשר אותם לכולם, כולם נבראו בצלם, אנחנו חיים במציאות שמעל מיליון ילדים עניים".

גילאון נחל הצלחה בקדנציה האחרונה כשהצליח להעביר בקריאה טרומית חוק שמשווה את קצבאות הנכות לשכר המינימום, למרות התנגדות האופוזיציה. החוק אמנם נבלם בקריאה ראשונה, אך יצר הד ציבורי שהוציא את ארגוני הנכים לרחובות והביא לעליה היסטורית בקצבה. "זה לא מה שרציתי, אבל בסופו של דבר הקצבה עלתה באופן דרמטי. הצלחתי לתקן כל מיני דברים, שבכלל מראש לא היו צריכים להיות בעיה, אם הממשלה הייתה הגונה עם תושביה היא הייתה מחליטה את זה לבד".

חוק דגל נוסף של גילאון הוא חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות שהעביר בקריאה ראשונה לפני כשני עשורים, את החוק הוא אומנם הצליח להעביר בשביל שיחול עליו דין רציפות, אך הכנסת פוזרה ובכנסת שלאחריה גילאון לא נכנס. מי שהציל את החוק היה חבר הכנסת דאז שאול יהלום מהמפד"ל, שהמשיך בקידום החוק. "כל החוקים האלה זה כי אי אפשר לחוקק חוק שאנשים יהיו אנושיים".

גילאון רואה את עצמו עובד ציבור, פשוטו כמשמעו. "אני מלצר של הציבור", הוא מגדיר את עצמו. "אני עונה לכל טלפון שמתקשר, קבוע, אני לא יודע מי מטלפן. אם אני לא יכול לענות אז אני חוזר לכולם, לא לכולם אני יכול לעזור, אבל יש אנשים שרק רוצים לשמוע קול, שמישהו מתעניין בהם. אם ילד בן ארבע התקשר ממצפה, אני אחזור אליו. אנשים אומרים תודה רבה, זה לא מקובל, אני אומר: 'השארתם לי הודעה, אתה התקשרת אלי, אני חוזר אליך, מה כל כך מפתיע אותך', זה נורא מפליא אותם ואני חושב שזו צריכה להיות הנורמה, אני מקבל את שכרי ועובד אצל האנשים האלה, אני אף פעם לא אשאל אותם מה הם מצביעים".

""אני עונה לכל טלפון שמתקשר". צילום: Yonatan Sindel/Flash90

"בעד הצטרפות לממשלה"

בקרוב יצטרך גילאון להתמודד בפריימריז ברשימת מרצ, שם הוא מקווה לשמור על מקומו כראשון אחרי היו"ר. "תראה, אני משרת את הציבור בתפקיד הזה, אני לא יודע מקום ראשון או לא, אבל זו חובתי היום להתמודד על התפקיד. אני אומר לך על סמך בדיקות שעשיתי, שאם אני אעשה תנועה לא טובה בתוך מרצ, זה יכול להזיק, אם אני אפרוש או שאני אקבל מפלה ולא אבחר למקום גבוה, התוצאות לא יהיו טובות. אני חייב לעשות הכול שהבית שלי יחזיק איתן, והיות שלפי כל מה שאני יודע, אני יכול להביא לא רק את המקום שלי אלא עוד מקום לאחרים, אני חייב להמשיך את המסע הזה, יהי מה".

גילאון לא חושב שמרצ צריכה לנצח לשבת באופוזיציה. "אני מקווה מאוד שפעם הבאה נצליח להגיע לעמדה ביצועית, לממשלה. אני מאמין בשלושה דברים, מי שייתן לי שניים מתוכם אני הולך איתו לממשלה", הוא מספק הצהרה מפתיעה. "אם יש לו גם תעודת יושר מהמשטרה", הוא מסייג על רקע חקירות נתניהו. "אני אף פעם לא פוסל מישהו מראש ואומר 'אני הולך עם זה ולא הולך עם זה'.

"תפיסת עולמי היא שלושה דברים, חלוקת העושר, חלוקת הארץ, חלוקת הדת מהמדינה. להצטרפות לממשלה, מספיק לי שניים מתוכם ואתה תבחר איזה. או חלוקת העושר מחדש, או התהליך המדיני או הפרדת הדת מהמדינה. ממשלה שתתחייב לבצע שתיים מתוכם, אני מצטרף. אני מאוד בעד להיות בממשלה, אני רוצה שנשנה, אני לא רוצה להיות מבקר המדינה. יש תחושה שלשמאל רק חשוב להגיד ולא לשנות מציאות".

"אני הייתי רוצה לראות את עצמי מסיים תפקיד שר במשרד שאני יכול להתאים לו, שהוא חלוקתי. זה יכול להיות בתחום החינוך, באוצר אז בכלל טוב. אני מקווה שלשם אני אגיע". ייתכן שגילאון צועד לקראת הקדנציה האחרונה שלו, "אני לא מאמין במשפט שאין חכם כבעל הניסיון. ראיתי יותר מדי בעלי ניסיון שהם לא הכי חכמים, נאמר זאת כך בלשון עדינה, אני נותן משהו לצעירים, זה נראה לי מפרגן וטוב. אבל כל דבר לעתו, אני מרגיש שכרגע כוחי במותני, בעוד ארבע שנים אני כבר אהיה בן 66 ואני חושב שזה בערך הזמן…"

"אני לא מחזיק בקרנות המזבח, אני בן אדם משימתי ומותאם לכל משימה שאפשר לבצע אותה, אין לי קושאן על כלום, אנחנו שליחי ציבור לפני התיבה. זה תלוי בחיוניות, אני מרגיש עכשיו חיוני, שיש לי מה לתת ומה לתרום, ויש לי עבודה שעוד לא סיימתי אותה. אבל ודאי שיש מצב שזו הקדנציה האחרונה שלי".

לגילאון יש גם ביקורת על המחנה שלו, על השמאל. "עד שהשמאל לא ידע להוריד את כל הדעות הקדומות שלו על הציבורים האחרים, גם הציבורים האחרים יחזיקו דעות קדומות על השמאל". גילאון מבהיר כי הוא מאמין בנצח ישראל ובזכות העם היהודי לארץ ישראל, אך הענקת הזהות לפלסטינים מחייבת את חלוקת הארץ. "אני כל כך אוהב את הארץ שאני מוכן להסתפק בחלק ממנה".

"אני הייתי רוצה לראות את עצמי מסיים תפקיד שר". צילום: Miriam Alster/FLASH90

"לא נעלב"

לפני חודשים מספר אירעה קטטה מילולית במליאת הכנסת בין גילאון לחבר הכנסת אורן חזן, שכינה אותו "חצי בן אדם". הוא טוען כי הוא לא נפגע, אך מסרב לסלוח, "זה בטל בשישים, אנשים חושבים שאני נורא נעלבתי. יש אנשים שמקומם לא בכנסת ישראל, הוא מעניין אותי כשלג דאשתקד, האיש הזה. מה שמפריע לי זה שאנשים שכמותו נמצאים בבית הנבחרים של מדינת ישראל, בלי שום אמות מידה, תמיד מסקרן אותי מה היה קורה אם ז'בוטינסקי, מייסד הליכוד, היה פוגש את אורן חזן ומבין שהוא היורש שלו".

הוא תוקף את חזן בחריפות, "יש אנשים שניזונים וחיים מלהלבין את פני חברם, מהרעש, איסתרא בלגינה קיש קיש קריא. ככל שהם אפסיים יותר הם צריכים יותר סמלי סטטוס, הם עושים הרבה מאוד רעש כדי שישימו לב אליהם".

ובכל זאת, גילאון לא הסכים לקבל את התנצלותו של חזן, "אני לא מייצג רק את עצמי, זו בעיה אישית שלי שאני נפגעתי? אני לא מקבל את דפוס ההתנהגות. במשך 62 שנות חיי לא קרה לי שמישהו הושיט לי יד וביקש סליחה ולא הסכמתי להושיט את היד בחזרה. לי זה לא נוגע, אני יודע לצחוק על הדברים, אבל הוא פגע בכל כך הרבה אנשים, יש ארגון שנקרא 'נכה לא חצי בן אדם'. תחשוב כמה האנשים נפגעו".

תקרית נוספת שעוררה סערה היא הסכמת גילאון במהלך הקדנציה להתקזז עם השר המנוח דוד אזולאי ז"ל בעת ההצבעה על חוק המרכולים. "הוא התקשר אלי מבית החולים והבנתי שאם אני לא אתקזז איתו כי לא נמצא אף אחד שהסכים לקיזוז, הרי שהוא יהיה חייב לבוא למרות המצב שבו הוא נמצא, באותה העת הוא שכב על מיטת חוליו, הוא קיבל טיפולים כימותרפיים. עם כל הכבוד, יש דברים שהם קודמים לפוליטיקה. הבנתי שאם אני לא אתקזז הוא היה מגיע וזה גם לא היה משנה את התוצאה", גילאון משחזר בשיחה עם יום ליום את אותם הימים ומדבר על המתקפה שלה זכה מצד חבריו לאופוזיציה, "כיסחו לי את הצורה, אבל היום הייתי עושה בדיוק את אותו דבר".

זאת לא הפעם הראשונה שהוא עיצבן את חבריו בשמאל, בבחירות לנשיאות המדינה גילאון תמך באופן פומבי במועמד הליכוד ראובן ריבלין, "אמרו לי, אתה יודע איזה דעות יש לו על ארץ ישראל?!" הוא מספר, "אמרתי להם שהוא היחיד שבכלל יש לו דעות. אני מכיר את הבן אדם, אני יודע מי זה, וזה מה שקובע כדי להיות נשיא המדינה, איזה בן אדם אתה. עובדה שהיום כולם מורידים את הכובע ומבקשים סליחה ממני. אגב, בדיוק לפני שבועיים הייתי אצלו בבית הנשיא ואמרתי לו, תראה איזה בן אדם אתה, הלכתי והסתכסכתי עם כל העולם והצבעתי בעד ליכודניק ובסוף כולם אומרים שהוא שמאלני".

אחרי שיחה ארוכה עם חבר הכנסת אילן גילאון הבנו מה מיוחד בו כל כך שכל חברי הכנסת אוהבים ומעריצים בו, אחרי שחייכנו שוב ושוב אמרנו שלום ונפרדנו בידידות, לא לפני שכאמור לקחנו את צנצנת הריבה המיוחדת תוך שגילאון מלווה אותנו אל הרכב על רגלו האחת. אין ספק, הוא דמות מעניינת, ואם בפריימריז הקרובים שייערכו בתחילת אדר א' גילאון לא ייבחר, מי שיפסיד מכך יהיו בראש ובראשונה הציבור, מפלגת מר"צ והכנסת. אז עד הפעם הבאה להתראות.

הראיון פורסם בעיתון 'יום ליום' על ידי שמואל בן צבי.