לפני 95 שנים, בשנת תרפ"ד, ביקר הרה"ק רבי אלימלך מנחם מנדל מסטריקוב זי"ע את הביקור האדמו"רי הראשון במשעולי בני־ברק. עם ציון השנים ולקראת הילולא קדישא היום י"ט בשבט, מגיש הרב יקותיאל יהודה גנזל כתב 'המבשר קהילות' סקירה על הביקור ומה שקדם לו, בליווי מסמכים ופקסימיליות המתפרסמים לראשונה.

עוד לא נוצרה התפתחות רוחנית מפוארת שלא החלה ב'ראשיתך מצער', בקשיי התחלה ובמסכת תלאות מתמשכת. "דבר טוב לא בא בקלות" – מנסחים זאת אנשי הפתגמים. ודאי אם מדובר בשיכון הדורש תכנון ובניה, ודאי וודאי אם מדובר בעיר של ממש, עיר ואם בישראל.

ראשית דרכה של 'בני־ברק', העיר שהפכה לסמל של חרדיות ויראת שמים, מעוז של חסידים ובני תורה, לא היתה סוגה בשושנים. קשיים נערמו, פסימיים נדו בראשם והעתיד נראה לוט בערפל.

 

משרטוטים למבנים…

כאשר 'בני־ברק' היתה עדיין בשלב המפות והשרטוטים הראשוניים, כבר היה מי שבעיניו, עיני הבדולח, חזה את העתיד הצבוע בצבעי רוח ואור. את מבצרי החסידות ומגדלי התורה, את ילדי החמד הגודשים לאלפיהם את הרחובות הצרים והעמוסים ואת בחורי הישיבות המפארים את ירכתי העיר. היה זה האדמו"ר הזקן מסטריקוב – הגה"ק רבי אלימלך מנחם מנדל זי"ע, מי שהנהיג עדת קודש בפולין ואלפים של חסידים דבקים ויראי שמים דבקו בשולי אדרתו הטהורה. ביום שישי הקרוב, י"ט בשבט, ימלאו שמונים ושלוש שנים לעלייתו בסערה השמימה.

היתה זו אהבת ארץ הקודש שליהטה בנשמתו הטהורה של הרבי. כל ימיו ערג ערגה בלתי נלאית לארץ חמדת האבות, בשיחותיו הקדושות לפני קהל עדת קדשו היה הוא מעורר בנימה של כיסופים על קדושת הארץ, מבכה את הר ציון השמם ומשבח את היהודים שהגדולה שזכיות נפלה בידם והם דרים בתוכה. באותן שיחות קודש, כמו גם בשיחות פרטיות שניהל עת נכנסו אליו המוני החסידים להיוועץ ולהתברך, היה הרבי ממריץ את החוסים בצלו הטהור, לעלות לארץ הקודש, לרכוש בה קרקעות ונחלאות ולהשתקע בה.

יושב היה הרבי בחצר הקודש ששכנה בזגערש העיירה אולם ליבו ומוחו מהלכים בין סמטאות חברון עיר האבות ובין משעולי הצרים של ירושלים עיר האלוקים. עולמו הפנימי כאילו מיוסד היה על ההתפייטות המתגעגעת של רבי יהודה הלוי: "ליבי במזרח ואני בסוף מערב".

הערגה הזו חיכתה זמן רב עד שהגיעה לידי מימוש. רק בשנת תרפ"ד – לפני 95 שנים, הציב הרבי את מדרך כפות רגליו על אדמת ארץ האבות ונפשו המתה עליו, בכך היה לאחר מראשוני צדיקי פולין שביקר בארץ הקודש והילך בה לאורכה ולרוחבה. אחת עשרה שנים מאוחר יותר, כמחצית השנה טרם התעלה לגנזי מרומים, זכה הוא פעם נוספת לחונן את עפר הקודש ולהתמלא מאורה התמיר.

חיבה זו לארץ ישראל ויושביה, היא זו שהביאה את הרבי להשקיע און מכוחותיו והון מכספו, על מנת להביא את 'בני־ברק' להפוך מ'רעיון' ל'מציאות'. מתבניות משורטטות למבנים הצומחים לגובה. לקראת יום ההילולא ועם מלאת 95 שנים לאותו מסע ראשון, המסע בו התעבו ניצניה של בני־ברק לכדי קיום מתהווה, יצאנו בסקירה היסטורית לשולי המסע המופלא והנוסע הפלאי, איש האלוקים מסטריקוב.

 

אסיפה גורלית בבירה הפולנית

מי ששימר את זיכרונות אותם ימי הבראשית, מתוך העדות האישית והקרובה ביותר שיכולה להיות, היה מייסד העיר ומי שכיהן בה כראש העיר הראשון, הרב יצחק גרשטנקורן ז"ל, ברשימות רשימות שהתהוו לכרכים שלמים תחת השם: "זיכרונותיי על בני־ברק".

בין אותם דפים מלאי עניין, חושף ר' יצחק את הקשר האדוק בין הרבי הזקן מסטריקוב לבין בני־ברק העיר. לא לפני שהוא מקדים ובשורות מתמצתות וייחודיות מציג הוא את דמותו רבת האנפין של הרבי הקדוש: "האדמו"ר מסטריקוב – מלבד גדלותו בתורה, התנהג עם חסידיו ברוב פשטות. דלתו הייתה פתוחה תמיד לכל קשה ומר לב, היה מתעניין בכל דבר קטן וגדול בקורות חסידיו. הם חשו בו לא רק אדמו"ר המשפיע תורה וחסידות לקהל חסידיו, אלא גם ראו בו ידיד נאמן המשתתף בגורלם ולוקח חבל הן בשמחתם והן בצערם".

אחד מאותם אלה שזכו לראות בו, ברבי: "ידיד נאמן המשתתף בגורלם ולוקח חבל", היה ראש העיר עצמו. במסגרת המאמצים הכבירים ורוויי המכשולים בדרכו להקים את בני־ברק, הוא יצא לפולניה, שם פרסם את חברת 'בית ונחלה', מעין 'עמותה' או 'אגודה' שטיפלה ועסקה למען תיבנה ותיכונן העיר בני־ברק. משנפגש עם הרבי מסטריקוב, מיהר הרבי לחבור אליו בצהלת לב ואף להצטרף בשמחה ובכבוד לחֶבֶר אגודת 'בית ונחלה'.

והיה גם את הרגע ההוא אותו לא שכח ר' יצחק מעולם:

באותו היום הוא הגיע לאוטווצק, העיר בה נפש הרבי. הוא ביקר בקודש פנימה ותינה את קשייו הרבים כאשר חוב כבד לאחת החברות הקשורות לבניין העיר, רובץ על כתפיו ומאיים להכריע אותו ואת חזון העיר החדשה. הרבי יצא מגדרו ומיהר לצוותו לכנס בבהילות אסיפת חברי 'בית ונחלה' ויתר ידידי ונאמני אגודה זו, לאסיפה דחופה וחשובה בוורשה, הבירה הסמוכה.

כאשר הוזמנה האסיפה והרבי עצמו, למרות גילו הלא צעיר, טרח והופיע – הופתע ר' יצחק. פתח זה האחרון והחל מגולל באוזני החברים את הקשיים הרבים הנערמים בפניו כפירמידה ההולכת ומתנשאת. עד כדי כך שהקשיים כבר כבדים מנשוא וביקש את עזרתם. משסיים את דבריו, התרומם רבנו ממקומו כאשר עיניו הטהורות יורקות גצי אש והחל דובר בלהט היקוד כשהוא פוקד בפקודת הקודש על כל הנוכחים, לתרום מכיסם ולהוציא מממונם אף יותר מכפי היכולת, כשהוא מסיים: "מבטיח אני בהבטחה גמורה, שכל אלה שיצטרפו לחברתנו ויביאו לכספים עבור בניית העיר הזו, יצליח בכל מעשי ידיו וסייעתא דשמיא מיוחדת תלווה את כל צעדיו".

הדברים שנאמרו מנהמת לב, השפיעו השפעה רבה על כל הנוכחים וסכום נכבד ביותר נאסף באותה אסיפה, סכום שייצר מחדש סיכויי קיום לעיר המתהווה.

 

בני־ברק מקבלת את פני הקודש

כאשר נחנכה העיר בני־ברק, שהה רבנו בארץ הקודש. חודשים מספר קודם לכן, ביום ז' באדר תרפ"ד, הגשים רבנו את חלומו הרובני וזכה לנשוף מלוא ריאותיו את "אווירא דארץ ישראל". לא היה זה סתם ביקור בזק. עד שזכה הרבי ובערוב ימיו מילא נפשו בקדושת הארץ, הוא לא מיהר לשוב אל הגולה. משך חמשה חודשים תמימים שהה הוא בארץ הקודש, האדמה אשר עיני אלוקי הארץ בה והיא מקדשת את כל הפוסעים עליה.

היו אלה חודשים שנחרטו עמוק בתודעתם של יהודי ארץ ישראל של אותם זמנים. בירחים הללו סובב רבנו את ארץ הקודש, ביקר בקהילות, התפלל בציוני הקודש ובעיקר לא שבע מלהתפעל מקדושת הארץ. בי"א בסיוון של אותה שנה, כאשר 'בני־ברק' נחנכה וראשוני התושבים החלו מסובבים את רחובותיה, עדיין שהה רבנו בארץ ישראל.

ביום י"א בסיוון החלה בני־ברק מתאכלסת. חודש לאחר מכן, בי"א בתמוז, התקיים טקס חגיגי בעיר החדשה. היה זו צהלה ושמחה על שחזון שהפך למציאות, על הרעיון שקרם עור והתמלא גידים, צהלה שמהולה היתה בקשיי בראשית, קשיים של אנשים המשתכנים עם משפחותיהם בעיר שאינה מפותחת ואינה מיושבת. סיבות טכניות מנעו מהרבי להגיע ולהשתתף בחגיגה זו, אולם יומיים אחר כך הוא הגיע לביקור מיוחד בעיר – הביקור הראשון של אחד מצדיקי החסידות בעיירה החדשה. מטרת הביקור היתה עידודם של החלוצים הראשונים, אלה המהווים את הכר לפרייתה של בני־ברק.

ביקורו של רבנו הציפה את הרגשות ברחובות בני־ברק. כל תושביה המתינו לו בפתח העיר, אנשים ובתיהם, טף עם מחנכיהם, הכל הגיעו לקבל את פני האורח הדגול. יחדיו ליווהו הכל בשירה ובזמרה אל אחד ההיכלות שניצבו בטבור העיר, שם מזומנת היתה סעודה ערוכה לרגל בואו של הצדיק. הרבי התיישב כאשר ליבו פועם בעוצמה מחיבת הארץ ויושביה, והחל בעריכת ה'שולחן הטהור' הראשון על אדמת בני־ברק.

במרכזו של ה'טיש' הבני־ברקי הראשון, נשא הרבי דברות קודש, הוא הרחיב לדבר בשבחה של ארץ האבות, הארץ אשר מקדשת את יושביה. כשהוא קורא לתושבים החלוצים להמשיך במסירותם הבלתי מובנת מאליה, ליישובה של ארץ הקודש ולנטוע בה נטיעות של יראת שמים, למרות הייסורים שארץ ישראל נקנית בהם. הדברים היו לתושבים כמים קרים על נפש עייפה, חסרים וצמאים היו לדיבורים מחזקים מסוג זה.

 

אגרת של עידוד

עם תום השולחן הטהור, יצא רבנו לסייר ברחובותיה של בני־ברק. ניכר היה כמה העיר קרובה לליבו. הוא התעניין על כל פרט, התעכב לצד כל מבנה, שאל ובירר, חקר וחשק לדעת. כאשר בכל צעד שצעד ובכל שעל שפסע לא חדל מלשבח את הארץ שכולה קודש ואת יושביה הדרים בה מתוך מסירות הגוף והנפש.

טרם עוזבו את בני־ברק, התיישב הרבי לכתוב מכתב מיוחד, אגרת קודש עבור תושבי העיר. היתה זו בעצם איגרת זיכרון המחממת את הלב. אגרת שהובילה לתנופתה של בני־ברק לא פחות מאשר הדחפורים והמנופים.

"זכיתי לעלות למעלה ולהיות בארצנו הקדושה, בכל המקומות הקדושים, יהי שם ה' מבורך עדי עד. נתכבדתי להשתתף בהנחת אבן הפינה של העיר העתיקה 'בני־ברק' המתחדשת עכשיו מאחינו עולי פולין מאנשים מופלגים וחרדים לדבר ה'" – מספר הרבי בתחילת מכתבו.

בהמשך הוא מתאר את רגשותיו המפכים עם חתימת ביקורו במקום:

"נסעתי במכוון לפה לראות את התיסדות המושבה 'בני־ברק'. הנה ב"ה ראיתי ומצאתי את שאהבה נפשי ורב ששון ועונג הי' לי ולשמחת לב כל יראי ה' וחושבי שמו לראות מקום קדוש הלז ברוח ישראל סבא על מי מבועי התורה והיראה כאשר עם לבבנו וראשית מעשיהם שהם השומרים תורת ה' ופקודיו על אופן היותר טוב ונאה וכולם שובתים שנת השמיטה בכל מלאכת עבודת האדמה וגידוליה. ובעזרת ה' יתפרסם על ידם כבוד שמים. והעולה על כולם הוא ביהמ"ד אשר בנו תיכף בבואם והקול תורה נשמע שם על הרי יהודה וירושלים, וב"ה המה שוקדים על התורה והמצוות, זאת הביאה שמחה גדולה בלבבי והנני מביע את ברכתי לבני־ברק שיעזור לכם השי"ת ותשרה שכינה במעשה ידיכם בשפע ברכה והצלחה".

 

חלק ונחלה בבני־ברק

לא הסתפק הרבי בחיבתו הרוחשת ל'בני־ברק' העיר ואף לו בביקורו רב הרושם. עוד לפני שחנן לראשונה אץ ארץ הקודש, עוד בשנת תרפ"ג, כאשר חברת 'גאולה' שיווקה קרקעות במושבה החדשה, בקרב יהודי פולין; היה הרבי מן הרוכשים הבולטים. חלקה גדולה בת שני דונם הוא רכש בעיר שבתכנון, כשאושר ושמחה ממלאים את ליבו הטהור על כי זכה לחלק בנחלת האבות.

באותו ביקור אמור, הגיש רבה הראשון של בני־ברק, הגאון רבי אריה מרדכי רבינוביץ זצ"ל, על גבי בלנק רשמי, קבלה ושטר הכתוב וחתום שהקרקע בן שני הדונם שייך לרבי כפי אשר קנם בקנייה כדת וכדין. מעניין לראות חלק מההתנסחות באותו מסמך: "מוכרים בזה להרה"צ שליט"א שיוכל ליתן במתנה לאיזה קרובו שירצה, אך בתנאי כפול שמקבל המתנה יהיה משומרי הדת ומהחרדים לדבר ה'".

היו אלה תלאות ומכאובים שבאו על ליבו של רבנו והביאוהו לידי מכירת הקרקעות, מכירה שהעיבה על לוח ליבו הטהור. שניים מבניו הצדיקים, בנו הבכור הגה"צ רבי דוב בעריש לנדא זצ"ל ובנו הגה"צ רבי אברהם אביגדור זצ"ל רבה של קינוב, נפטרו על פניו. עול המשפחות המיותמות ונישואי צאצאיהן נפל איפה על כתפיו של רבנו, אשר למען צאצאי צאצאיו אף הסכים למכור את אותו נכס של קודש, ובלבד שייכנסו בצורה מכובדת מתחת לחופה.

מכר אמנם הרבי את שני הדונם אשר רכב במיטב כספו, מכירה שלוותה בכאב, אולם רוח הקודש לבטח אמרה באותה שעה: "עתידים צאצאיו של אותו צדיק להשתקע בזו העיר ולהאיר מקרבה". שכן שישה עשורים לאחר מכן, משהחלה 'תל אביב של מעלה' מתרוקנת מצדיקיה וחסידיה, עבר נכדו של הרבי הזקן מסטריקוב זי"ע – כ"ק מרן אדמו"ר רבי אברהם אביגדור נחום מסטריקוב זי"ע, לכונן את חצר קדשו ברחוב אלשיך שבבני־ברק.

טו"ב שנים בדיוק, מיום ליום, בערה שלהבתו הטהורה של כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע בעיר החסידות והתורה. חסידים ואנשי מעשה שבעיר היו מסתופפים בצלו הטהור, משתתפים בשולחנותיו הטהורים ומעפילים אל ביתו שברחוב ורנר לשיחת קודש שיש בה טעם של גן עדן. באותם רחובות בהם פסע זקנו, הרבי הזקן זי"ע, המשיך הנכד לפסוע בצעידה ענוותנית, מהלך בשולי הדרכים, כאשר הכל נעצרים לחזות בהוד קדושתו, להתברך בברכותיו שכוח מעשי היה בהם ולהיאצל מתפארתו.

תודות ל'ארכיון בית סטריקוב', על מסירת החומר להכנת המאמר ועל תצלומי המסמכים והפקסימיליות שהתפרסמו לראשונה מעל בימת 'המבשר'.

כ"ק מרן אדמו"ר הזקו מסטריקוב זי"ע בעיירת הנופש אוטווצק

האדמו"ר הזקן מסטריקוב עם בנו מ"מ כ"ק מרן אדמו"ר הריי"ד מסטריקוב בחוה"מ פסח תרצ"ה בירושלים

מכתבו של הרב רבינוביץ רבה הראשון של ב"ב על רכישת הקרקע של האדמו"ר הזקן מסטריקוב בב"ב

עיתון הטאגבלאט בווארשא למחרת פטירתו של האדמו"ר

צילום נדיר מכתי"ק מתוך פנקס שכתב לעצמו בראש הדברים: 'בע"ה ממה ששמעתי בעת הלימוד אצל הגאב"ד מבריסק שליט"א'