בתוואי שטח הררי ומאתגר, בקור המקפיא של בקעת הירדן, חתמה חטיבת גבעתי בשבוע שעבר 17 שבועות של אימון בתרגיל חטיבתי. בין עשרות כלים הנדסיים ומסוקי קרב, ניתן היה לזהות כלי חדש לגמרי, שרק לפני זמן קצר נכנס לשורות החטיבה - נגמ"ש המרכבה

בתרגיל החטיבתי האחרון של חטיבת גבעתי, שנערך בשבוע שעבר, כללי המשחק היו מעט שונים. למרות השילוב עם חטיבות אחרות, תרגול צוות הקרב הגדודי המרשים והמדויק ואף הפינויים המוסקים של חיל האוויר, הפעם העיניים היו מופנות כולן לגדוד "שקד". לצד ה"אכזריות" המוכרות בהן השתמשו הגדודים האחרים, הוא בלט עם כלי מיוחד אותו אימצה החטיבה ממש לאחרונה – הנמר (נגמ"ש המרכבה).

רק לפני כשנה, במסגרת עבודת מטה רחבה, החליטו בזרוע היבשה שגבעתי תחל תהליך הסבה ל"נמר", ותהפוך לחטיבה הסדירה השנייה בצה"ל, מלבד גולני, אשר ברשותה כלי הלחימה. בחודש שעבר סיים גדוד "שקד" את הסבתו, והפך באופן רשמי לגדוד הנמרים הראשון בחטיבה.

"עד כה החטיבה כולה נעה אך ורק על אכזריות, שאומנם דומות חיצונית לנמרים, אך שונות בתכלית ביכולותיהן האופרטיביות", מספר קצין הטנ"א של אוגדה 162, סא"ל יוסי מור, "מעבר לכך שהוא מוסיף כוח אש משמעותי לצד הכוחות הרגליים, הנמר מצויד במערכת 'מעיל רוח', משמע הוא יודע להגן על עצמו בצורה פסיבית ואקטיבית. בקצה זה מייצר חטיבה עם יכולת אימון איכותית, מהירה ועוצמתית בהרבה, שיודעת לנייד ולהילחם למרחקים ארוכים, ובשורה התחתונה – להשמיד את האויב בצורה האפקטיבית ביותר".

למרות עשרות האימונים והתרגילים שעבר גדוד "שקד" בשנה האחרונה כחלק מהכשרתו על הכלי, המבחן החשוב מכולם, וזה שהעיד על רמת המוכנות שלהם למלחמה, התקיים בשבוע שעבר במסגרת התרח"ט בו ניצב גדוד "שקד" בחזית. בעודו מתמודד עם מה שכינה הדרג הבכיר של החטיבה "אחד מהתרגילים הטקטיים המאתגרים ביותר אי פעם".

ואין ספק שכך היה הדבר. במורדות התלולים של בקעת הירדן, שדימו באותם ימים את הגליל העליון, כאשר רגליהם והנמרים עליהם רכובים שוקעים בקרקע הבוצית והרוח נושבת בעורפם, ניצבו הלוחמים דרוכים אל מול מטרתם – איתור האויב, בניית תמונת מצב מדויקת והשמדתו.

"הכל עניין של תזמון", מצהיר סרן מוטי גריינר, מ"פ בגדוד "שקד", בעודו נזכר באחד הרגעים המשמעותיים ביותר בתרגיל כולו – התרגול הרטוב, בו היה עליו, בתיאום עם זוג מפקדי פלוגות נוספים של חטיבות שריון והנדסה, לנטרל מארב של חיזבאללה ששלט על צומת המונע את תמרון הכוחות אל עומק השטח.

"זה דרש הפעלת אש ופעולה מהירה ומדויקת", ממשיך סרן גריינר, "היינו צריכים לתמרן בתוואי שטח הררי וצר מאוד עם הנמרים. התקדמנו עד לקו הזינוק, והשתדלנו להיות כמה שיותר שקטים. פלוגת השריון בינתיים תפסה שטחים מסביב לנקודה. ברגע שהיינו מוכנים, הפלוגה שלי נכנסה עם שני טנקים ושבעה נמרים פנימה, כשאש האויב מכוונת ישירות עלינו, עד שבסופו של דבר כבשנו את כלל היעדים".

בתרגיל הזה גבול היכולת נמתח לקצה, והתרחישים, שכללו פשיטה מקומית על מרחבים באזור גבול לבנון, התקדמות ארוכה בצירים רגליים, התמודדות עם כוחות דימוי אויב, אחיזת שטח והכוונת אש – נבנו כולם בהתאמה כדי להפתיע ובעיקר כדי לחשל את הלוחמים ואת הדרג הפיקודי.