א-ל-ו-ל
הלכה א'
אָבֵל כל שנים עשר חודש שהוא אבל על אביו או אמו, לא יהא ש"ץ בראש השנה ויום הכיפורים ולא יהיה בעל תוקע בראש השנה, אלא אם אין אחר הגון כמותו. ואם הוא תוך שלושים על שאר קרובים, אם יש לו כבר חזקה להתפלל או לתקוע, מותר, כיוון שראש השנה ויום הכיפורים מבטלין גזירת שלושים. אבל אם לא החזיק ויש אחר הגון כמוהו, יש להחמיר. אבל כל ימי הסליחות, אפילו בערב ראש השנה, מותר לכל אָבֵל להיות ש"ץ, אך לא בתוך השבעה.
קרא עוד:
[postim]
יחיד האומר סליחות, אינו רשאי לומר שלוש עשרה מידות דרך תפילה ובקשה, אלא דרך קריאה בתורה בניגון ובטעמים. וכן במקום שנזכר שלוש עשרה מידות, כגון "וזכור לנו היום ברית שלוש עשרה" וכדומה, יש לו לדלג. וכן הבקשות שהן בלשון ארמי, כגון "מחי ומסי" וכו', "מרן די בשמיא" וכו', לא יאמרם אלא בעשרה.
הלכה ב'
אָבֵל אסור לצאת מביתו ללכת לבית הכנסת לומר סליחות, מלבד בערב ראש השנה, שמרבים בסליחות.
הש"ץ שיתפלל בימים נוראים, וכן התוקע, צריכים לפרוש את עצמן שלושה ימים לפני ראש השנה מכל דבר המביא לידי טומאה. וילמדו כפי יכולתם פירושי התפילות והפיוטים והלכות תקיעות, וגם ילמדו ספרי מוסר המעוררים את לב האדם, וייראו מפחד ה' ומהדר גאונו בקומו לשפוט את הארץ.
אם לא נמצא להם תוקע שהוא בעל תורה, יראו על כל פנים שיהא המקריא בעל תורה ויהא בקי בהלכות תקיעות שופר, שאם יארע איזה טעות בתקיעות, ידע מה לעשות. וגם שידע לבדוק את השופר אם הוא כשר.
