"לא יכולתי לראות את כתפיו הרוטטות מבכי של רבינו הקדוש ולעמוד מנגד"

ידידים יקרים, 
כמוני כמוכם הוצפתי בחודשים האחרונים בכמויות אדירות של הודעות דוא"ל מכל מיני אנשים שאני לא מכיר ואין לי מושג איך יש להם את המייל שלי, מאנשים שפתאום נזכרו בי אחרי שנים שלא שמעתי מהם…
קיבלתי מאות טלפונים מבקשים ומתחננים, כולם פחות או יותר באותו סגנון, עם נוסח שנראה שהוכתב מראש…
כולם מבקשים את עזרתנו לטובת המוסדות הקדושים האלו והאלו, כולם מטרות קדושות וחשובות, כולם צריכים לגייס סכומים אסטרונומיים וכולם התחייבו אישית ונורא יתביישו אם לא יעמדו ביעד.
כמוני כמוכם, בחלק מהמקרים הדברים נכנסו ללבי ונתתי ככל שיכולתי, במקרים אחדים אפילו הרבה יותר ממה שיכולתי, ובמקרים אחרים דחיתי בצער את הפניות.
ובאמת, לא יודע מה אתכם, אבל המעשרות שלי התכלו מזמן ואף אלו של החודשים הבאים, שעדיין לא נראים באופק אפילו, משועבדות לטובת מטרות צדקה כאלו ואחרות.
כן, עם ישראל קדושים נתבעים ונותנים, אשרינו ומה טוב חלקנו, ויעלו אלו הזכויות ויעמדו לעם ישראל להיוושע כל אחד לפי צרכיו ומשאלות לבו לטובה.
אבל – 
זה כבר נהיה בלתי אפשרי, ולפחות לעצמי גמרתי אומר להפסיק. יש רגעים בחייו של אדם שבהם הוא צריך לעמוד ולומר "עד כאן!".

ואז מישהו שלח לי סרטון קצר, שזעזע אותי עמוקות. 
בסרטון, יושב מרן שר התורה רבינו חיים שליט"א, סביבו אנשים נכבדים ונשואי פנים, ובפניו נושא דברים הגאון הצדיק רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א.
והוא מספר וקולו רועד, על סיור שנערך בבית משפחה בבני ברק. משפחה שהבעל יושב והוגה בתורה בכל כוחו, חודש אחרי חודש, שנה אחרי שנה, ובכולל 'לא משלמים'. 
פחחח…. מילים יבשות כצנון. 
'לא משלמים'…. 
לא משלמים זה אומר, שבבית אין מה לאכול. יש שם הורים, וילדים, ואין להם מה לאכול. שהשם ירחם איך נראה המקרר שם…. חשבתי שזה עוד סיפור בדים מציקלונה של קופה זו או אחרת…
אבל בסרטון רואים את זה. 
איזו עניות!!
והמצלמה מצלמת, ועוברת מחדר לחדר והמראות קשים. 
הזדעזעתי. אבל לא זה מה ששבר אותי. ראיתי בתים כאלו כבר.
בתום הסיור פנו המבקרים לצאת, והאישה 'רודפת' אחרי ראש הכולל ופונה בדמעות, בלב מתחנן "ירחם עלי הרב, אני לא מתלוננת על הקושי, על המחסור, על דקדוקי העניות שהם מנת חלקנו. אני חוששת, שבעקבות המצוקה הנוראה יעלה בלב בעלי היקר, המתמיד לצאת חלילה מאוהלה של תורה, להביא טרף לביתו. אנא, ישפיע עליו הרב שישאר ללמוד!!!"
הרב מישקובסקי מתאר, ומרן הגר"ח שליט"א….פורץ בבכי.
אחים יקרים, 
אין לכם מושג כמה צרות מרן שליט"א שומע ביום. יותר ממה שאתם תשמעו שנים ארוכות. 
אבל מרן בכה כששמע על בת ישראל שהעניות מנוולתה, אבל רועדת שבעלה יעזוב את הסטנדר. 
וכשראיתי את כתפיו הקדושות של מרן שליט"א רוטטות, שכחתי מכל מה שהחלטתי…

אינני קשור בשום צורה לרשת הכוללים יששכר באוהלך.
את האיש שעומד בראש האימפריה הזו ראיתי כמה פעמים בודדות בחיי, מעולם לא החלפתי אתו מילה.
אבל הוא שבה את לבי.

תקראו היום במוסף שבת קודש של יתד נאמן קצת על האיש, שבא לפני כמה שנים למרן קודש הקדשים רבינו בעל איילת השחר זיע"א ליטול עצה, איך לכלכל את משפחתו כשהוא אברך צעיר ללא משען ומשענה, וקיבל את התשובה הכי מפתיעה שיכולה להיות: 
"תפתח כולל"….
לא היו לו מעולם שאיפות למקום הזה, מעולם לא חיפש מעמד, כבוד או שררה, מאז ומעולם, ועד היום מהלך הוא בצידי דרכים, ומאותה תשובה שקיבל, התפתחה ממלכה אדירה, רשת הכוללים יששכר באוהליך. 
אלפי אברכים שיושבים והוגים בתורה.
האיש הזה, הצנוע, ללא פראק וללא משב"קים, ללא רכבי פאר וללא מערכת משרדים ענפה, מחזיק כיום אימפריה.
שעומדת לקרוס.
כי כבר 17 חודשים, 17 חודשים!!! מעל שנה וחצי! לא חילקו שם מלגה.
ב-17 חודשים יש פסח, ופעמיים סוכות, וחגים, ושבתות, ו-17 פעמים שכר לימוד לילדים, ושמחות, ובכל אחד מהם העמיק הבור בכיסם של לומדי התורה האהובים והיקרים מכול. בכל אחד מהם נוסף קמט למצחם היגע. 
את השאלה שבכותרת, די!! כמה אפשר?! הם שואלים את עצמם בכל חודש מחדש.

כל הצער הזה התנקז במשך חודשים, והתפוצץ בבת אחת ליד שולחנו של רבינו שר התורה שליט"א, והוא פרץ בבכי.
והבכי שלו, הצער שלו, שעולה השמימה יחד עם צערם של אלפי הלומדים ומשפחותיהם שובר שם דלתות. פורץ מנעולים. 
באמת שאני לא מבין בזה, אבל אין לי ספק שהשעה היא עת רצון. 
ואת העת הזו, מנצל מרן שליט"א לדבר שאין לו תקדים.
לאחר עשרות שנים שלא היה בציון התנא האלוקי רשב"י זכותו תגן עלינו, יעלה מרן שליט"א לציון הקדוש בהר מירון למטרה אחת. לבקש, להתחנן ולהעתיר מקירות לבו, על כל מי שדמעותיו וצערו של קדוש ישראל שליט"א נגעו ללבו. 

עכשיו צריך לחשוב איך עושים את זה.
אין לי.
באמת שאין לי.

אז עליתי על משהו.
יש פלטפורמת התרמה שנקראת נדרים פלוס. ניתן להקים שם הוראות קבע באשראי ללא תפיסת מסגרת. אין שם הגבלת מספר חיובים ולא מינימום לתרומה.
אז מה שאני הולך לעשות, זה להתחייב בלי נדר על סכום קטן. לכל חודש, למשך הרבה זמן. אני רוצה את הזכות הזו כקמע לשמירה, לכן אני מאריך את משך ההוראה ככל יכולתי.
בכל חודש ירד לי מכרטיס האשראי סכום סמלי, שבכל חודש יעלה ויבוא לפני שוכן מרומים, להמשיך עלי שפע ברכה, הצלחה ורחמים בזכות הסיוע לתורה הקדושה.

אני חוזר ואומר שוב.
לא התחייבתי על שום סכום יעד, לא לומד בכולל הזה, אף אחד מבני משפחתי הקרובה לא לומד ולא למד שם, אין לי שום קשר והיכרות עם המגבית, אבל לא יכולתי לראות את כתפיו הרוטטות מבכי של רבינו הקדוש ולעמוד מנגד.

גם אתם אל תעמדו מנגד.