בעיצומו של יום הפורים הגיעה הידיעה המעציבה על הסתלקותו של דמות אצילית תורנית בפשטות ובצניעות, אשר מסר נפשו כל חייו לתפילה לתורה, לקירוב יהודים רבים לאביהם שבשמים במאור פנים, הרה"ג רבי שלום בן חמו זצ"ל רבה של מושב "שדה עוזיהו" ומועצה אזורית באר טוביה במשך כיובל שנים שהשיב נשמתו לבוראה כשהוא בן ע"ז שנים.

הרב זצ"ל נולד בכפר "בוגמאז" בהרי האטלס שבמרוקו להוריו שהיו יראים ותמימים, מכבדים ומוקירים את התורה הק' ואמונה בתלמידי החכמים וכך השרישו אמונה ובטחון ואהבה לתלמידי חכמים בחינוך ילדיהם.

בגיל עשר עלה לארץ הקודש יחד עם דודו רבי חיים בן חמו זצ"ל וזמן קצר אחר כך התייתם מאביו והתישבו במושב 'נועם' בישיבה קטנה נשלח ללמוד ברמת השרון בישיבתו של הגר"י אדלשטיין זצ"ל המרא דאתרא ובישיבה גדולה למד תקופה קצרה בישיבת פונוביז' ומכיוון שלא הבין את שפת 'האידיש' אשר בה נאמרו השיעורים, נאלץ להמשיך את לימודיו בישיבת "באר יעקב", שם נקשר בעבותות אהבה לרבותיו להגרמ"ש שפירא זצ"ל ולמשגיח הגר"ש וולבה זצ"ל וסיפרו חבריו שהיה מתמיד עצום וכבר בישיבה קטנה הספיק ללמוד בעיון את כל המשנה ברורה. בין אגרותיו נמצא ששלח גלויה למרן הגר"ע יוסף זצוק"ל שאלה בהלכה ומרן זצוק"ל השיב לו בחזרה עם ברכה ודברי עידוד.

לאחר חתונתו התגורר בבית שמש ושם למד בכולל יחד עם קבוצת אברכים מסלול מיוחד ללימוד הוראה אצל המרא דאתרא הגאון רבי שמעון ביטון שליט"א וזכו כולם לעבור בהצלחה את המבחנים ולקבל "יורה יורה" וכושר לרב עיר, במשך השנים זכו לשמש כרבנים חשובים בעולם הרבנות והדיינות. את הסמיכה לרבנות זכה לקבל מהגאון רבי יוסף משאש זצ"ל רבה של חיפה.

במשך זמן קצר נשלח לכהן כרב קהילה בשכונת ג'סי כהן בחולון ולאחר מכן נתבקש ע"י הרבנות הראשית לעמוד כרב מושב "שדה עוזיה" בדרום סמוך לאשדוד, שם הנהיג את צאן מרעיתו במשך קרוב ליובל שנים באהבה ובמסירות רבה עד יומו האחרון.

כרב המושב באותם ימים לא היה קל כלל לבנות מערכת שתדאג לכל צורכי הדת במקום כמו הקמת בית כנסת, מקוה טהרה, שחיטת עופות ובהמות ועוד שעדיין לא היה במושב.

הרב זצ"ל היה מתרוצץ בנסיעות באוטובוסים לירושלים על מנת לדאוג לכל פרט ופרט באישורים ובעזרה כספית להקמת בית הכנסת ולמקוה טהרה, אז עדיין לא היה טלפון מצוי והקשר היחיד היה בנסיעות כדי להיפגש ולהגיש בקשות לצורכי המושב.

בחוכמתו העדינה ידע את הדרך העולה במסילה, בדרכי נועם ובאווירה טובה לקרב את בני המושב שישתתפו בתפילות ובשיעורי תורה, לפני חג הפסח היה נוסע לאזור המרכז ורוכש 'מצות שמורה' ומחלק באריזות מיוחדות לכל משפחה לליל הסדר כך גם לפני חג הסוכות היה נוסע וקונה אתרוגים לבני המושב, לולבים והדסים היה קוטף בידיו מהעצים הגדלים באזור תוך כדי שהיה נפצע, אך היה שמח לזכות את הרבים לקיום מצוות החג.

באחד הפעמים שכבר התגורר באשדוד לא ויתר, ובמסירות מיוחדת צעד רגלית למושב כדי להשתתף עימם בתפילות ולתקוע בשופר למרות שאז הדרכים היו עדיין משובשות.

שמחה מיוחדת היתה לו כשבית הכנסת עמד על תילו, כך הגיעו גם תושבים מחוץ למושב כדי להשתתף בתפילות, הוא עצמו השתתף בכל התפילות, בשעות אחר הצהריים היה מוסר שיעור תורה ומשתתף באזכרות וכל משפחה שהיו פונים אליו להגיע למסור דברי תורה, היה משיב תשובה חיובית ומגיע, כך עם הזמן התושבים הרעיפו עליו אהבה וחיבה מיוחדת ושמעו לכל מוצא פיו.

היתה לו הערכה וחיבה גדולה ללומדי התורה. באשדוד היה לומד בכולל חצי יום ואת המילגה היה מעביר לאברך בן תורה כדי לעזור לו בכלכלת ביתו. מידי פעם היה מחלק כסף לאברכים ודברי מאכל ורק מס' ימים לפני פטירתו חילק בקבוקי יין לכל אברכי הכולל.

רדף אחרי התורה והמצוות, במשך כארבעים שנה מסר שיעור הלכה בבית הכנסת שע"י בי"ס "יד שבתאי" באשדוד ללא תמורה וכל זה על מנת לזכות את הרבים. כשהתגורר באשדוד נקשר לאדמו"ר בעל ה"אמונת אברהם" מפיטסבורג זצ"ל שאף השתתף בשמחת ילדיו וכן עם יבלחט"א הגר"י אברג'ל בעל ה"ברכת יצחק" ועוד רבנים חשובים שהיה משוחח איתם בדברי תורה והלכה.

גם כשיצא לפנסיה מתפקידו הרשמי כרב המושב, המשיך כרגיל לחלוטין להנהיג את כל עניני המושב בנושא חיזוק וביצור הדת בנישואין, כשרות, טהרה, ובית עלמין ושיעורי תורה ואזכרות.

תמיד היה שמח לשמוע מנכדיו על דרך עלייתם בתורה ובכל הזדמנות היה מעודדם על כך, בתקופה האחרונה למד עם נכדו מסכת "מגילה" והתכונן לערוך את הסיום בסעודת פורים ונשאר לו ללמוד עימו את הדף האחרון…

לפני כ-15 שנה נפטר עליו חתנו הרב מאיר והבה ז"ל ולאחר שנה נפטרה ביתו ע"ה למרות האסון הכבד הכפול, הצדיק עליו את הדין באהבה וקיבל על עצמו לגדל את נכדיו היתומים כבניו ממש ודאג לכל מחסורם במסירות עד אין קץ.

בשבוע שעבר קם בבוקר לתפילת שחרית ולפתע מעד במדרגות בביתו ונפגע בראשו, תוך זמן קצר אמבולנס פינה אותו לבית החולים 'תל השומר' כשהוא מחוסר בהכרה בפציעה קשה ובשעת הצהריים ביום הפורים כשילדיו סמוך למיטתו השיב את נשמתו הטהורה לבוראו לקול זעקתם "שמע ישראל".

לקראת ערב במוצאי פורים דפרזים, עם התפשטות הידיעה המרה, על פטירתו, רבים התעטפו באבל ויגון על סילוקו של דמות מיוחדת מלאה תורה, ענווה ופשטות אשר כל ימיו דאג לעשות נחת רוח לפניו ית'.

מסע הלוויתו החל מבית הכנסת ל"עולי לוב" במושב שדה עוזיה, שם התאספו משפחות בני המשוב וכן מהמושבים הסמוכים שהביעו צער גדול על הסתלקותו הפתאומית כאשר ציינו שרק לפני מס' ימים עוד היה איתם ושמען ממנו דברי תורה והלכה. דברי הספד והתעוררות הספידוהו, הרב אברהם חיים מזרחי רב מושב גבעתי, מר רחמים חסון ראש הוועד המקומי ובנו הרב אברהם בן-חמו.

משם המשיכו לבית העלמין אשדוד, שם התאסף קהל רב ובראשם רבנים וקהל רב.

את מסכת ההספדים פתח דודו הרה"ג רבי ישראל יפרח ראב"ד ירושלים לשעבר, אשר גדל יחד עימו עוד מימי שחר נעוריו, הרב עובדיה דהן יו"ר המועצה הדתית שהכירו מקרוב, חתנו הרה"ג ר' גרשום עובדיה ר"מ ישיבת "עטרת מאיר" ובנו הרב אברהם בן חמו שביקש מחילה בשם המשפחה וכל אנשי המושב.

הרבנים ציינו את גודל האבדה שהגיעה כרעם ביום בהיר, הזכירו את מידותיו הגדולות, את מסירותו הרבה לתורה את האחריות הגדולה וההשקעה באנשי המושב כשתמיד היה מוכן לחיזוק וביצור הדת. בביתו תמיד ראו אותו לומד תורה ולא היה יושב סתם, דאג תמיד לנכדיו ועודדם שיגדלו בתורה. אנו מלווים אדם גדול, בן איש חיל, רב פעלים, אדם שיצר לעצמו המון מפעלים כבירים.

הרבנים קראו לציבור להתעורר עקב האסונות הקשים הפוקדים את עם ישראל והצרה הגדולה היא שלפעמים אנו רדומים מרוב הרגל, בבחינת והחי יתן אל ליבו.

בתום מסכת ההספדים, ולאחר אמירת הקדיש ע"י הגר"י יפרח, יצא מסע ההלוויה כשהמונים מלוים את דרכו האחרונה של ר' שלום זצ"ל וזכה להיטמן בחלקת חרדים.

בכך נחתמו פרקי חייו של דמות מיוחדת שהיתה סמל של ענוה וצניעות המלאה בתורה ובעבודת ד', מצוות ומעשים טובים המלווים אותו בכתר שם טוב לעולם שכולו טוב.

הניח אחריו דור מפואר זרע ברך ד', את רעיתו הרבנית תבלחט"א, בניו, בנותיו נכדיו ההולכים בדרך התורה והמצוות ומרביצים תורה ויראה בדרכו.

ביום רביעי תתקיים האזכרה ועצרת התעוררות עם כלות השבעה בחצר המשפחה ברחוב רב חסדא 1 רובע ז' באשדוד.

תנצב"ה