א-ל-ו-ל
הלכה א'
בזמן שאין בית המקדש קיים, ואין לנו מזבח שיכפר בעדנו, אין לנו אלא תשובה. והתשובה מכפרת על כל העבירות. אפילו רשע כל ימיו, ועשה תשובה בסוף ימיו אין מזכירים לו שם את רשעתו, שנאמר "ורשעת הרשע לא ייכשל בה, ביום שובו מרשעו" . ועצמו של יום הכיפורים מכפר לשבים, שנאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם".
קרא עוד:
[postim]
אף על פי שהתשובה מכפרת על הכול, ועצמו של יום הכיפורים מכפר יש עבירות שהן מתכפרים בשעתן, ויש עבירות שאין מתכפרים אלא לאחר זמן. כלומר: עבר אדם על מצות עשה שאין בה כרת, ועשה תשובה אינו זז משם ומיד מוחלים לו, ובאלו נאמר "שובו בנים שובבים, ארפא משובותיכם" שמיד כששבים הקב"ה סולח ומכפר. אבל אם עבר על מצות לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין, ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר, ועל זה נאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם".
הלכה ב'
אם עבר על כרתות ומיתות בית דין, ועשה תשובה, תשובה ויום הכיפורים תולים, וייסורין הבאים עליו גומרים לו את הכפרה, ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה, עד שיבואו עליו ייסורין; ובאלו נאמר "ופקדתי בשבט, פשעם; ובנגעים עוונם".
במה דברים אמורים, כשהעבירה לא עבירת חילול ה'. אבל המחלל את השם אף על פי שעשה תשובה והגיע יום הכיפורים והוא עומד בתשובתו וגם באו עליו ייסורין, אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות, אלא תשובה ויום הכיפורים וייסורין שלושתן תולים ומיתתו תהא מכפרת על חטא החילול, שנאמר "ונגלה באוזניי, ה' צבאות: אם יכופר העוון הזה לכם, עד תמותון".
