לחיוכים העליזים ומצהלות השמחה ששררו באישון ליל מוצאי הבחירות במסיבת הניצחון של הליכוד בתל אביב, לשאגות ולריקודים שהתחוללו שם, הייתה סיבה טובה מאוד. בפעם החמישית, כובשים ראש הממשלה נתניהו ומפלגת הליכוד את ראשות הממשלה וגורפים ניצחון סוחף וחד-משמעי.
בניגוד לכל תחזית, הצליח נתניהו להשיג הכרעה ברורה לטובתו, אחרי שהציפיות האופטימיות ביותר היו להרכיב ממשלה בזכות גוש ימין טכני בלבד כשכחול לבן היא המפלגה הגדולה ביותר, אך ללא יכולת להרכיב ממשלה עם מפלגות השמאל.
האופוריה באולם הרקיעה שחקים ושכרון החושים היה מושלם. אבל אחרי שהחגיגות נרגעו מעט וראש הממשלה החל לשאת את נאומו לקול קריאות הביניים ומחיאות הכפיים מהקהל, החלה אט-אט המציאות לחזור לתודעה. נתניהו הזכיר שכבר בתחילת הערב עם פרסום המדגמים, הוא החל לערוך שיחות טלפון לראשי המפלגות המוגדרות כשותפות טבעיות, ובראשן המפלגות החרדיות כדי להתחיל במלאכת הרכבת הממשלה הבאה.
אחרי חגיגות השמחה ושכרון הניצחון, מבין נתניהו שהמלאכה לא עומדת להיות קלה. ראשית עליו לצלוח את מלאכת הרכבת הקואליציה ולאחר מכן לצאת לדרך עצמה. והוא לא יודע להחליט בשלב זה איזו מהמשימות תהיה יותר קשה.
את הניצחון הזה מקווה נתניהו לנצל עד תום ולהשתמש בו כדי למלא כהונה מלאה וארוכה של ארבע שנים. הוא לא הלך לבחירות האלה כדי לחזור ולערוך אותן בעוד שנה עוד פעם, כפי שצופים או יותר נכון מקווים בסתר ליבם אויביו מהאופוזיציה. נתניהו ניצח כדי להישאר, כדי לנצל את כל מה שהוא יכול מהקדנציה שאולי באמת תהיה האחרונה שלו.
לשם כך הוא צריך קודם כל מפלגות שותפות שיבטיחו לו קואליציה יציבה לאורך כל ההליך המשפטי הארוך הצפוי לו. הוא ניצח את הבחירות וקיבל את אמון העם למרות שלושת כתבי האישום המחכים לו מעבר לפינה, הוא קיבל את ראשות הממשלה על מגש של כסף למרות כל ההשמצות והפרשות שנקשרו בשמו ולכן הוא לא ימהר להתקפל גם כשיהיה שימוע ואפילו העמדה לדין.
הבחירות הללו חידדו נקודה חשובה מאוד, ואת זה הוא מתכוון למנף: למעלה ממיליון בוחרים הצביעו לליכוד למרות מצבו המשפטי הבעייתי, זה אומר במילים אחרות שלפחות רבע מבעלי זכות הבחירה בישראל הביעו אי אמון במשטרה, אי אמון במערכת המשפט ואי אמון במסע התקשורתי נגד ראש הממשלה. את מיליון האנשים הללו לא מעניינת העובדה שהוא נחשד בפלילים ולכן הוא מצדו גם לא יתרגש מקולות המחאה הצפויים לו מצד אויביו הפוליטיים שיזעקו חמס כיצד הוא ממשיך בתפקידו ולא פורש נוכח ההאשמות החמורות המופנות אליו.
זאת הייתה אחת המטרות המרכזיות בגינן החליט נתניהו לפרק הכל ולצאת לבחירות. הוא ביקש לקבל את אמון העם מול המתקפה התקשורתית והמשפטית נגדו והוא אכן קיבל את זה ובגדול. יעד ראשון נכבש. נתניהו בנה השבוע סכר ראשון מול נחשול ההסתה נגדו ואפשר לומר שכפי שהוא צפה מראש, החומה הזאת די יציבה.
ההצלחה השנייה שנחל נתניהו, הייתה שבתוצאה הסופית אחרי ספירת הקולות, הוא שוב קיבל קואליציה די דומה לזאת שהייתה קודם, כמעט העתק ליחסי הכוחות שהרכיבו את הממשלה הקודמת. ממשלת ליכוד גדולה עם שותפים כמו כחלון, ליברמן, המפלגות החרדיות והציונות הדתית שאמנם נחלשה מעט אבל רוב הקולות הללו נמצאים בכל מקרה בליכוד. מדובר בקואליציה הכי פחות גרועה שנתניהו יוכל לאחל לעצמו.
מריחת ההליך המשפטי
וכאן בעצם נעוצה גם הנקודה הפחות אופטימית. ממשלה כזאת יכולה להיות נקודת התורפה של נתניהו. למרות שמדובר בקואליציה הכי טובה שהוא יכול היה להשיג לעצמו, ואין אפשרות אחרת שהייתה מיטיבה אתו יותר מתמהיל כזה בדיוק, עדיין מדובר בקואליציה קשה לניהול וקשה לזרימה. ניסיון של ארבע שנים קשות מוכיח זאת ונתניהו מבין שהוא עומד להיכנס לאותו תרחיש אימים פעם נוספת.
האתגר יתחיל כבר השבוע כשייפתחו המגעים הקואליציוניים. השותפות הטבעיות מגיעות עם רשימת מכולת ארוכה מאוד וקשוחה מאוד. שוב מדובר בקואליציה צרה של 64 עד 67 חברים לכל היותר ולכן לכל מפלגה יש משמעות, כל מפלגה מבינה את הנחיצות שלה להרכבת הממשלה ולכן במשחק הפסיכולוגי הזה המחיר נוסק לגבהים.
לכל מפלגה דרישות לתפקידים מוגדרים, לתיקים מובחרים ולהתחייבות של נתניהו לחוקים ותקנות החשובים לה. במפלגות החרדיות מדברים כמובן על חוק מעמד בני הישיבות, מתווה הכותל ומעמד שבת קודש בציבוריות הישראלית. ליברמן מצדו כבר מקשיח עמדות בכיוון ההפוך ועדיין לא הגענו לסמוטריץ' שכבר מחזיק בכיסו התחייבות מנתניהו מלפני כמה שבועות בלבד, התחייבות נדיבה שהעניק לו ראש הממשלה בתמורה לאיחוד מפלגתו עם הבית היהודי ועם עוצמה יהודית.
שלב הרכבת בממשלה צפוי להיות מתיש ומלא אמוציות. אבל גם אחרי שנתניהו יצלח אותו וירכיב את הממשלה, הוא לא יכול לנוח על זרי הדפנה. המאבק הקיומי רק מתחיל.
כאמור, נתניהו יעשה הכל כדי לשרוד את הקדנציה הזאת במלואה. הדבר האחרון שהוא צריך זה מערכת בחירות נוספת בעתיד הנראה לעין ולכן הוא ימקד קודם כל מאמץ בזירה המשפטית. כבר השבוע הצליחו פרקליטיו להשיג מהיועץ המשפטי לממשלה הסכמה לדחות את השימוע בכמה שבועות. אותו שימוע שמנדלבליט הכריז עליו עם פרסום ההמלצות לכתבי אישום ונדחה בדוחק לאחר הבחירות אחרי לחץ גדול מצד עורכי דינו של ראש הממשלה, צפוי להידחות שוב ונתניהו מרוויח זמן להקים את הממשלה ולצלוח בשקט את האירועים הממלכתיים של יום העצמאות ולאחר מכן את השבעת הממשלה ותחילת כהונת הכנסת ה-21.
ואחרי פסק הזמן השקט הזה, שוב יתחיל מסע הדחיינות. אחרי השימוע יתחיל תהליך ארוך של הגשת כתב אישום, דיונים בכתב האישום ותחילת המשפט בפועל. פרקליטיו של נתניהו יעשו הכל כדי למרוח את זה על כמה שיותר זמן.
אחרי התהליך הארוך הזה יגיע שלב ההכרעה ואז תלוי מה יהיה תוכנה. באם לא תהיה הרשעה ברורה הרי שבוודאי שדרכו של נתניהו סלולה להמשך קדנציה ללא כל בעיה. אבל גם במקרה של הרשעה יוגש בוודאי ערעור לעליון על כל הכרוך בכך ושוב נתניהו מרוויח זמן.
תהליך כזה יכול בהחלט להיגרר על ארבע שנים ובינתיים נתניהו משתמש כל העת באמון החד-משמעי שהוא קיבל מהעם בבחירות הללו. כל אחד מהשלבים האמורים יכול לקחת חודשים רבים בסבך המערכת המשפטית הכבדה ולכן נתניהו יכול להגיע עם זה לשלבים מתקדמים מאוד לקראת סיום הקדנציה המלאה.
אז תכנית משפטית סודרה כבר יש לו, אמון מהעם כבר יש לו, ממשלה הוא כבר הרכיב ומה שנשאר כעת זה באמת לנהל את הממשלה הזאת לאורך הקדנציה ולנווט אותה בין הגלים הפוליטיים הסוערים באופן קבוע.
וכאן מגיעה המשימה הקשה באמת של נתניהו ודווקא היא יכולה להיות בעוכריו יותר מכל תהליך משפטי אחר. מדובר בקואליציה הטובה ביותר שיכול היה לקבל לא בגלל שזו קואליציה מושלמת מצד עצמה, אלא משום שהיא האופציה הכי פחות גרועה. כך שלנהל אותה עצמה יהיה קשה מאוד.
הקואליציה הזאת שתפקדה כאן ארבע שנים, הביאה את נתניהו יחד עם יו"ר הקואליציה ביטן ולאחריו אמסלם, לטפל כמעט מדי שבוע במשבר קואליציוני חדש. המפלגות השותפות משכו כל אחת לכיוון שלה עם חוקים מהותיים ודרישות אמיתיות ומשמעותיות, שנתקלו בהתנגדות אמיתית מצד שותפות אחרות. הממשלה האת מורכבת מצד אחד ממפלגה אנטי דתית כמו ישראל ביתנו, ממפלגה דומיננטית כמו כולנו שמשכה את סדר היום הכלכלי והחברתי למחוזות שלה, ממפלגות חרדיות שעמדו מטבע הדברים על הנושאים שבציפור הנפש, וכל זה חוץ מסדר היום שניסה הליכוד עצמו להוביל.
לא צריך להיות בעלי זיכרון ארוך כדי לזכור את כל הפיצוצים והמשברים הקואליציוניים שהיו מנת חלקה של הממשלה הקודמת. וכעת כשמדובר בממשלה די זהה לקודמתה, התרחיש הזה עומד לחזור על עצמו בדיוק נמרץ.
שלא לדבר על כך שלפי הנראה בשעת כתיבת שורות אלו, גורלה של מפלגת הימין החדש של בנט ושקד עדיין לוט בערפל כשרוב הסיכויים הם שהיא תישאר מחוץ להצגה הפוליטית במערכה הנוכחית. נתניהו שוב קיבל קואליציה צרה יחסית שקשה מאוד לנהל אותה ויעיד על כך כל מנהל סיעה שהזיע בקדנציה הקודמת מדי שבוע כדי לגייס רוב לכל הצבעה ולכל דיון.
בממשלה כזאת רב השונה על המשותף וכל זה ידרוש מנתניהו הרבה תשומת לב, הרבה סבלנות והרבה יצירתיות כדי לגרום לרכבת הזאת להמשיך ולדהור בצורה חלקה, לגבור על המהמורות ולהגיע אל היעד. ולא נראה שיש לנתניהו את כל זה, בפרט עם ההליך המשפטי שעליו לנהל במקביל.
אשראי אמריקני פתוח
זירה מעט יותר רגועה ממתינה לנתניהו במישור המדיני. מערכת הבחירות האחרונה לוותה בחיבוק ענק מהדוד הג'ינג'י מהחדר הסגלגל. טראמפ סיפק לנתניהו מתנות נדיבות שהקפיצו לו את המניות בקמפיין הבחירות הנוכחי.
בנוסף להעברת השגרירות לירושלים לפני כשנה, הגיעה גם הפרישה של ארה"ב מהסכם הגרעין עם איראן ופרישת נציגי ארה"ב מאונסק"ו על רקע הרוח האנטי ישראלית השוררת שם. זה המשיך עם ההכרה האמריקנית בריבונות הישראלית ברמת הגולן ולאחר מכן ההכרה האמריקנית במשמרות המהפכה של איראן כארגון טרור.
נתניהו לא חלם על כל הטוב הזה והנה זה מתממש מול עיניו. בבית הלבן יושב נשיא שכאילו עובד לפי דף המסרים שהכתיב לו נתניהו. כעת העיניים נשואות לשלב הבא, עסקת המאה המדינית עליה מדבר טראמפ מהרגע שנבחר.
מעניין לציין, כי עצם העובדה שהתכנית המדינית טרם התפרסמה עד היום, מהווה שירות נפלא לנתניהו. זה גרם לכך שהפלשתינים שוב הוצגו כסרבני שלום כשהצהירו שוב ושוב שהתכנית האמריקנית לא מקובלת עליהם והם לא ישתפו איתה פעולה, כל זאת מבלי שבכלל ראו אותה עדיין ולפני ששמעו מה היא כוללת.
בימים האחרונים לפני הבחירות, הפתיע נתניהו כשלראשונה בהיסטוריה אמר בקולו המפורש כי בכוונתו להחיל ריבונות על שטחים ביהודה ושומרון ולספח חלקים מהשטחים הללו באופן רשמי לישראל. ראשי המועצות ביו"ש הגיבו בהפתעה והביעו תקווה שלא מדובר בהצהרת בחירות בלבד אלא בהצהרת כוונות אמיתית שתגיע לידי מעשה. אבל יחד עם זאת, לא היה בנמצא כמעט מישהו שיאמין שנתניהו באמת מתכוון לעשות את זה.
אבל ההצהרות הללו לצד הכלת הטרור הקשה מעזה והשקט הרועם של מערכת הביטחון מול האיום על תושבי הדרום, עשויים להעיד שלנתניהו יש אכן כוונות אחרות בזירה המדינית אותן הוא רוקם כיום יחד עם טראמפ. חלק מהקונספירציות דיברו על כך שגם עזה אמורה להיכלל בתכנית האמריקנית ולכן נתניהו נמנע מלבצע שם מהלכים קשים כמו מבצע צבאי.
באם התכנית המדינית תכלול כצפוי ויתורים מסוימים מצד ישראל לטובת הפלשתינים, יש היגיון רב בכך שנתניהו דרש וגם קיבל הסכמה אמריקנית לסיפוח שטחים והחלת ריבונות בחלקים מיהודה ושומרון. לשם הוא כיוון כשהשמיע את ההצהרות הללו ולכן יתכן שהוא גם יעמוד מאחוריהן.
הפלשתינים יהיו כמובן אלה שיסרבו לתכנית המדינית. הלא הנס הגדול של ישראל לאורך השנים הוא שהפלשתינים לא באמת רוצים שלום, הנצחת הכיבוש ושמירה על הדיכוי בכפרים הפלשתיניים זה הנשק הכי חזק של אבו מאזן וזה הדבר היחיד שמצדיק את קיומו. הדבר האחרון שחסר לפלשתינים זה מדינה מסודרת שעוד תצטרך לחיות בשלום עם ישראל. ולכן אין סיכוי בעולם שעסקת המאה של טראמפ אכן תשנה משהו מהותי במזרח התיכון.
מצד שני, שני הצדדים יעשו ככל הנראה צעדים כלשהם לטובת הרצון הטוב, ויתורים כלשהם וצעדים המוגדרים כבוני אמון ולזה נתניהו מתכונן כבר היום. לנתניהו יש קואליציה המורכבת מאיחוד מפלגות הימין שכמובן לא יאפשרו לו שום ויתור מדיני. הם מסוגלים גם לפרוש מהקואליציה במצב כזה ולכן שני המנהיגים בוושינגטון ובירושלים כבר מכינים את חבילת התופינים שתפצה אותם ותאפשר את המשך כהונת הממשלה.
נתניהו יסביר לשותפיו מימין שאין באמת כוונה להקים מדינה פלשתינית משום שהפלשתינים עצמם מסרבים לכך ולכן זה לא יקרה. כל מה שהוא צריך מהם זה הסכמה למהלכים מוגדרים ומוגבלים כמו פינוי התנחלויות מבודדות או הגדלת הסיוע הכספי לפלשתינים, שחרור אסירים מוגבל וכן על זו הדרך. כל זה בנוסף להתחייבות שהוא יוציא מהם כבר היום בהקמת הממשלה, שהם יישארו אתו גם אחרי הגשת כתב אישום ולא יפרקו את הממשלה למרות המצב המדיני והמצב המשפטי.
בתמורה, מעניק להם נתניהו תיקים ופקידים ביד נדיבה וכמובן את הסיפוח והחלת הריבונות על חלקים ביו"ש. את ההישג הזה יוציא נתניהו מטראמפ למרות שהתכנית המדינית עצמה לא תתקדם לכדי מהפך מדיני של ממש. משום שכל זמן שישראל מצידה עושה את הצעדים שלה לכיוון התכנית והפלשתינים הם אלה שמסרבים, אין סיבה שארה"ב תעכב את התשלום שהבטיחה לישראל והיא תשלם אותו מיד ובמזומן. טראמפ כבר הוכיח שצעדים דרסטיים בגזרה המדינית לא מרתיעים אותו וכך הוא יעשה גם הלאה.
התכנית אם כן ערוכה לפרטים. נתניהו משתמש בניצחון הסוחף כדי להתחיל את דרכה של הממשלה ברגל ימין ויש לו כבר מפה מסודרת כיצד הוא הולך לעשות את כל זה. כעת נותר לו לסמוך על השותפות הקואליציוניות ולצפות שהן לא תעשינה לו חיים קשים מדי. הציפייה הזאת לא בהכרח תתגשם אבל מצד שני ינסה נתניהו למשוך את העגלה הזאת הלאה עד כמה שניתן. זה מה שהוא מתכוון לעשות ואת הצעדים הראשונים הוא התחיל השבוע. המסע הארוך החל ומסקרן מאוד יהיה לראות כיצד הוא יסתיים.
הטור פורסם הבוקר בעיתון יתד נאמן
