הלכה א'
בעבירות שבין אדם לחבירו, אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו, צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו, ואפילו לא הקניט את חברו אלא בדברים, צריך לפייסו ולשוב לפייסו עד שימחול לו.
קרא עוד:
[postim]
לא רצה חברו למחול לו מביא לו שורה של שלושה בני אדם חבריו, ומבקשין ממנו שימחול. ואם לא נתרצה להן, מביא לו שלושה חברים פעם שנייה ושלישית. ואם אז עדיין לא רוצה למחול לו, מניחו והולך לו וזה שלא מחל, הוא החוטא. ואם פגע רבו הולך ובא אפילו אלף פעמים, עד שימחול לו.
הלכה ב'
לפי שאסור לו לאדם שיהיה אכזרי ולא מתפייס, אלא צריך שיהיה נוח לרצות וקשה לכעוס, ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול, מוחל בלבב שלם ובנפש חפצה; ואפילו הצר לו הרבה וחטא לו הרבה, לא ייקום ולא יטור. וזה הוא דרכם של זרע ישראל, וליבם הנכון. אבל הגויים ערלי לב אינן כן, אלא ועליהם הכתוב אומר "ועברתו שמרה נצח" וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו לישראל, "והגבעונים לא מבני ישראל המה".
החוטא לחברו, ומת חברו קודם שיבקש ממנו מחילה מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו, ואומר לפניהם חטאתי לה' אלוהי ישראל ולפלוני זה שעשיתי לו כך וכך. ואם היה חייב לו ממון, צריך להחזיר ליורשיו לא היה יודע אם יש לו יורש יניח הממון בבית דין, ויתוודה.
