חצי שנה אחרי מבצע 'מגן צפוני', כשחבית חומר הנפץ יכולה להתפוצץ בכל רגע, רס"ן בניה הר זהב שהיה מוצב עם פלוגתו בחודשים האחרונים על גבול לבנון, מספק הצצה מיוחד ל'חדשות JDN' לנעשה ביום יום בגבול המתוח ביותר של ישראל • ראיון

גבול הצפון נראה שקט, לפחות מעל פני האדמה, ביום יום אנחנו לא שומעים על תקריות חריגות בגבול, ולמעט חילופי איומים הדדיים מהבונקרים בבירות לירושלים, השקט נשמר. כל זה התפוצץ לפני כחצי שנה, כשישראל יצאה בקול רעש גדול למבצע 'מגן צפוני' לגילוי המנהרות שחדרו מלבנון לישראל, והבהירו היטב מה חיזבאללה מתכנן.

רס"ן בניה הר זהב, מפקד פלוגת חוד בגדוד צבר, הגיע לאזור לפני ארבע חודשים, רגע לפני שהמנהרה האחרונה נסתמה, השקט כביכול חזר לשרור, אבל רק כביכול. הר זהב, יחד עם חיילי פלוגתו, שהו בארבע חודשים האחרונים על חבית החומר נפץ של המזרח התיכון, יום יום, שעה שעה, שומרים בגפם על גדר הגבול שחוצצת בין ישראל ללבנון.

כעת, כשהוא יורד מהצפון הרחוק וחוזר עם חייליו לעוד ארבעה חודשי אימון, לקראת היעד הבא (עליו הוא לא יכול לספר, ש.ב.צ.), הוא מתיישב לראיון עם 'חדשות JDN' ומספר את מה שהוא יכול לגלות על מה שקורה ביום יום על הגדר. "לפני שלושה וחצי חודשים קיבלנו את משימת ההגנה על גבול הצפון, בגזרת לבנון, ואותה ביצענו בשגרה יום יומית, בשביל להקנות שקט לתושבי הצפון", פותח רס"ן הר זהב את השיחה.

רס"ן בניה הר טוב (באמצע) ושאר קציני הפלוגה

מההשתקפות בחדשות נראה כי גבול הצפון הוא שקט למדי, אך הר זהב שהיה לפני כשנה עם פלוגתו בגבול הדרום, יודע להשוות. "אם אני חוזר עוד אחורה, לפני כמעט שנה, היינו ברצועת עזה. ללא ספק, האתגרים שיש לנו ברצועת עזה הם שונים מהאתגרים שיש לנו בלבנון. אבל צריך להגיד שהאתגרים הם לאו דווקא מה שאנחנו רואים בעין, אם בעזה היה תופס אותנו כל יום שיש הפרות סדר, שכתוצאה מהמתיחות שהייתה שם נהרג לנו בפלוגה סמ"ל ראשון אביב לוי ז"ל, הגענו מהדרום עם אתגרים שונים, לצפון עם אתגרים שונים. להגיד שזה אתגרים פחות מאיימים, או רגועים יותר, אני חושב שזה לא נכון להגיד את זה, אולי בגלל השקט שיש פה ברוך ה' בזכות הצבא וכוחות הביטחון, זה לא אומר שלא קורה שם כלום, בחודשים האחרונים נחשפנו למבצע מגן צפוני שמעיד לנו שהאויב לא נח לרגע".

אנחנו מבקשים לשמוע ממנו על ההבדלים בין שתי הגזרות, כפי שהוא רואה אותם. "ברצועת עזה אנחנו נלחמים ושומרים ומגנים, מול ארגוני טרור שכבר מתחילים להיות סמי-צבא, אבל עדיין ארגוני טרור ויותר לחימה אזרחית, מול אזרחים והפגנות, אבל זה עדיין לחימה ועם המאפיינים שלה. בצפון, בלבנון, זה יותר פעילי חיזבאללה ויותר מול מדינה ריבונית, אז כמובן שהאתגרים, גם שלנו, וגם מבחינת העשייה, היא טיפה שונה. יש הבדל, כמובן שהכנו מקצועית את הלוחמים איך נכון לפעול, זה לא באותם צורות. ללא ספק יש הבדל, אבל אני חושב שהעבודה היא לא פחות אינטנסיבית וקשה בשתי הגזרות".

"ביום יום יש לנו את המשימות השגרתיות, כמובן שלא נרד ספציפית לכל משימה, אבל יש לי כוחות שבכל זמן נתון, 24/7 שומרים, מי בצורה יותר גלויה, מי בצורה יותר נסתרת, מבצעים פעילות 24/7. כמובן שזה לא רק הפלוגה הרובעית שלי, אלא כוחות מעטפת, אם זה יחידות מודיעין, אם זה חיל האוויר, אם זה חיל האיסוף, לבד אנחנו לא מצליחים, זה הייחודיות של צה"ל שאנחנו פועלים בשילוב עם כלל החיילות ומצליחים להעלות על מה שהאויב מנסה לעשות לנו וכמובן מה שאנחנו מצליחים לעשות לאויב. להגיד שיש לנו ביום יום מפגש עם אויב כמו שהיה לנו ברצועת עזה, שהם נצמדים לגדרות וכן הלאה, זה שונה בתכלית".

גם בשלג

הרס"ן מספר כי גם לפעילות על הגדר יש הקשר למצב המדיני, "לכל דבר יש הקשר, בוודאי שיום אחרי שקורה דבר כזה או אחר בארגון מסוים, אז כמובן שהם יפעלו. אנחנו מבחינתנו יש לנו את ההנחיות איך לפעול, רואים את הפעילות, אני חושב שגם אם קורים דברים כאלה ואחרים, כל יום הוא מאתגר בפני עצמו ואנחנו כמפקדים בכל יום נערכים, עושים הערכת מצב למאפיינים של אותו יום. אנחנו רואים את האויב, רואים מה הוא מתכנן".

והוא רואה ביום יום כיצד חיזבאללה נערך ליום הדין, "אנחנו רואים את הפעילים מתכננים, אני לא יכול להגיד לך עכשיו אחד לאחד מה הם מתכננים, אבל בקצה, בסוף, זה לא משנה אם אתה רואה עדר שמתקרב לגדר ומבחינתי זה בן אדם שלא סתם מתקרב לי לגדר. או כשאתה רואה בן אדם טיפה יותר רחוק מהגדר, אבל מרים משקפת, מבחינתי הוא לא סתם מרים משקפת ומסתכל על מה שהוא עושה". ואיך הוא מגיב? "כמו שאמרתי קודם, לצה"ל יש את היכולת להבין למה אותו בן אדם הרים את המשקפת להסתכל עליי או על דברים כאלה ואחרים".

"לכל יום יש את המאפיינים שלו, החל ממזג האוויר ועד לידיעות מודיעיניות שרלוונטיות לאותם 24 שעות, לאור הנתונים האלה אתה כמפקד מקבל את ההחלטה מה נכון לעשות. מה אתה מנתח שהעדר הזה ספציפית מתקרב לגדר ומה סדר הפעולות הנכון לעשות, אם זה מישהו שבא לעשות פעילות מבצעית, אז אתה מתכונן ומחליט איך אתה רוצה לסיים את האירוע, אם אתה חושב שזה מישהו שבודק אותך על דברים אחרים, אז לא נכון להיות תגובתי. אתה כמפקד צריך להחליט לפי כל המשתנים שיש מסביב".

כוננות תמידית

והמצב הפכפך, "אני מתבסס על מה שנקרא בשפה הצה"לית 'הערכת מצב', זה כל הנתונים והידיעות שאני מקבל, מתחילים ממזג האוויר שיש בחוץ, ברמה הכי פשוטה, זה ישמע מצחיק, אבל אם עכשיו נגמר החורף ועכשיו היבול מתחיל להבשיל ויש קטיף יחסית קרוב לגדר, אם צריך להבין למה הם קרובים לגדר, אז זה פשוט כי הם קוצרים את החיטה שלהם, זה בנקודה הכי פשוטה. אבל אם מצטרף לך עוד ידיעה, אז אתה עושה אחד ועוד אחד, לכל המשתנים האלה אתה צריך להבין למה הבן אדם מתקרב לגדר, ואז יש את הפעולה הנכונה לעשות באותו מקרה. יכול להיות שביום איקס אני אראה פעולה ואפעל בצורה מסוימת, ויום למחרת אני אראה את אותו פעולה ואפעל בצורה אחרת, זה תלוי כל המשתנים שיש מסביב".

על מבצע מגן צפוני הוא מספר, "אנחנו נכנסנו לקראת סוף המבצע, זה פוגש אותנו לקראת הסוף, אנחנו היינו מעורבים בטיפול במנהרה האחרונה שאטמו אותה רק לפני מספר שבועות, זה פחות או יותר מה שפגש אותנו. היינו שותפים לעשייה, לחקירה, לשמירה, אבל אנחנו הגענו רק בסוף המבצע". לדבריו, "זה מחדד לנו מי הוא האויב שלפנינו, המנהרות והדברים האלה מוכחים לנו שהאויב לא נח לרגע, כמובן שאנחנו גם לא, זה מחדד לנו את המשימה שלנו ועם מה שאנחנו הולכים להתמודד אתו".

כמי שהיה במנהרות, הוא מוסיף, "בשביל לחפור אותם צריך אידאולוגיה מספיק מובהקת, בשביל לעשות את מה שהם ביצעו, וזה מה שכנראה הניע אותם במיוחד, כי סתם לחפור אותם, או תמורת כסף, זה מאמץ שנדרש, וכנראה שהאידאולוגיה זה הדבר החזק. אני דווקא רואה אותם כמקור עוצמה של הצבא, כשאני רואה את היכולת שלהם לעומת מה שהם ניסו לעשות ואיך הצבא הצליח בטכנולוגיות לאתר אותם, אני יותר מחוזק ובתשובה שאנחנו שומרים ועושים את מה שנדרש מאיתנו".

נערכים לכל תרחיש

במהלך הפעילות, היה לפלוגתו ממשק תמידי עם התושבים, "כשאתה עושה את המשימה, אתה רוצה להסתכל אחורה ולראות לשם מה אתה עושה אותה, כשאתה רואה את כל היופי של הגליל העליון, רמת הגולן, החרמון, כשאתה מסתכל כמה קילומטרים מאחוריך ורואה את הישובים, אתה רואה את החקלאות, אין תחליף לחיילים שלי מזה. אני כמובן בשיח תמידי עם התושבים, גם תרגילים משותפים בהגנת התושבים". ולסיום מספר לנו רס"ן הר זהב על הממשק שהיה לו גם עם מטיילי בין הזמנים האחרון, "אנשים מגיעים בכמויות, אני לא חושב שיש מישהו שזה מפריע לו, אנחנו כמובן נערכים כמו שצריך, הדברים מתנהלים בשגרה בצורה טובה".

עכשיו כשהוא מסיים ארבע חודשי פעילות וחוזר להתאמן, הוא מציין כי, "הדבר הכי מסוכן שיכול לקרות לכל גוף, צבאי או לא, זה שאננות ומה שנקרה לנוח על זרי הדפנה, החכמה שלנו זה לבצע את הפעילות השגרתית שהיא גם גלויה וגם נסתרת בצורה איכותית, וגם תמיד לשמור על כוחות ולשמור על מתח שלא נהיה מופתעים, עם כל הכוחות, לא לשקוע במידת היוהרה ולהיות בטוחים שלי זה לא יכול לקרות, תמיד אנחנו מוכנים. אם יש משהו שאני יכול להעיד, זה שתמיד המשכנו להתאמן והיות מוכנים, שלא נחשוב שהכול בידינו". אכן, לא הכל בידינו, אם ה' לא ישמור עיר שווא שקד שומר, אבל את חובת ההשתדלות מבצעים רס"ן בניה הר זהב וחיילי פלוגתו היטב.