עורך יתד נאמן הרב ישראל פרידמן במאמר מערכת חריף ביותר על התנהלותה של משטרת ישראל בתקופה האחרונה. "זה הטיח בי את תמונתו של היהודי שגוזרים את פיאותיו כשהרשעים המרצחים מחייכים מסביב. הפאות הקדושות כמעט נתלשו מפניו"

שוטר אחד ירה בסלומון טקה ואף שהנסיבות נבדקות, הארץ כמעט והתהפכה. שוטר אחר שמשך בפיאותיו של עצור קשור בידיו שלא התנגד למעצר, "ירה" בנשמתו של כל יהודי באשר הוא בכל רחבי העולם – וחוץ מהציבור החרדי, הארץ לא מזדעזעת ת"ק על ת"ק פרסה.

השוטר הנאלח הזה שהוא תוצר וקורבן של מערכת ערכים רקובה ופרי באוש של הסתה פרועה, "ירה" בזכרם של סבא שלי ושל סבא שלו – ושל הסבא שלהם. ידי עשו טמאות – גם אם הן מחוברות לגוף של בן אברהם יצחק ויעקב, נגעו לנו במקום תפילין ואנחנו זועקים בקול מר.

זה לא קרה בשנים הנוראות בגרמניה הארורה ההיא, אבל זה הטיח בי את תמונתו של היהודי שגוזרים את פיאותיו כשהרשעים המרצחים מחייכים מסביב. הפאות הקדושות כמעט נתלשו מפניו של אדם חרדי, כי יש כאלה במשטרת ישראל שמרשים לעצמם לעשות מה שעשו הנאלחים שבחיות האדם שצחנתם עדין עולה ממאורות הרפש של ההיסטוריה.

הפאות האלו היו תמיד לצנינים בעיני רשעי אומות העולם. הפאות האלה היו לצנינים גם בעיני רשעי ישראל שבעזרת המספרים יצרו רוב חילוני במדינת ישראל, אחרי שגזזו אותן בכוח ובעורמה מפניהם של ילדי העליות. לכן אין זה פלא שהפאות האלה היו טרף קל בידיו המגורמות והמגושמות של איש במדים שחורים בלי מגפים מסומרים, שגם אם הוא עצמו בוודאי איננו אנטישמי, הוא עשה פעולה אנטישמית. פעולה זו אפשרית, כי גם פוליטיקאים מרשים לעצמם להסית וללעוג לפאות של יהודים בצורה שהעורך הידוע לשמצה יוליוס שטרייכר לא היה עושה את זה טוב יותר, מבלי לשלם על כך שום מחיר פלילי.

משטרת ישראל לא הפיקה את הלקח. היא לא השעתה את השוטר ורק העבירה אותו תפקיד. אבל את הרעל הקטלני שנמצא בבסיסה של החברה בישראל ומאפשר זוועה כזו, את מצע הרקב שעליו צמחו פטריות הרעל, אי אפשר להעביר ולהעלים בזבנג וגמרנו. נחוץ כאן טיפול שורש.

אם ידיעה שהיתה מתאימה להתפרסם במדור "עולם יהודי" כתקרית אנטישמית עוברת לדאבוננו לעמודי החדשות, אם ידיעות אירופאיות ואמריקניות על מוסלמים או אנשי ימין קיצוני גלוחי ראש עוברים תרגום לישראלית, אז "משהו רקוב בממלכת ישראל" ונחוץ טיפול שורש דחוף בכל התשתית החינוכית, כי תחושות כאלו, כמו מילים וקריקטורות, יכולות להרוג ח"ו. אם אדם שמועסק ע"י מוסדות המדינה מעז לעשות מעשים ברוטאליים כאלה לעין המצלמות ואין מיצוי דין מהיר למען יראו, אז הבעיה ממאירה ומפושטת בכל הרשויות. 

זכותה וחובתה של משטרת ישראל לאכוף את הסדר הציבורי בנחישות ראוייה ולהפעיל את מה שצריך במידה הנכונה – שהרי לכך נוצרה. לכן, במקום שמשטרת ישראל תשקיע במסעות יח"צ וקטיף של תודות על דברים שהם מחובתה ותפקידה, במקום לנסות לשפר את תדמיתה הירודה, בראש ובראשונה מוטל על מפקדיה לבער את הקוצים האכזריים משורותיה ולטפל ביד קשה בכל תופעה מהסוג הזה ולא להחזיר לזכרון הקולקטיבי של העם היהודי, תמונות נוראות שנצרבו במכוות אש בנפשנו ומסרבות להתאדות מהזכרון. לא נשכח ולא נסלח.  

המאמר פורסם הבוקר כמאמר מערכת ביתד נאמן