בתקופה המקבילה אשתקד, כלומר: בשנה הנוכחית אבל בשלב דומה לפני מערכת הבחירות הקודמת, רק לפני מספר חודשים, התנהל תהליך מעניין סביב אדם שהיה מועמד טרי ומבטיח ואשר התיימר לכבוש את כסא ראשות הממשלה.
היה זה הרמטכ"ל לשעבר, שהסתמן כהבטחה הגדולה של השמאל הישראלי, כמועמד הטוב ביותר ובעל הסיכויים הגבוהים ביותר להחליף את נתניהו. אלא שבני גנץ מצדו החליט לשמור על שתיקה מוחלטת, הוא סירב להתראיין לכלי התקשורת, לא השיב על שאלות ולא הציג שום מצע ברור שיחשוף ולו במעט מה הן כוונותיו, מה עמדותיו, מה ברצונו לעשות במערכת הפוליטית ומדוע הוא רואה את עצמו כמועמד ראוי לראשות הממשלה.
ההתנהלות הזאת יצרה סביבו הילה מסקרנת של מסתורין, שבתחילה פעלה לטובתו. מצבו בסקרים נסק לגבהים והתקשורת לא הפסיקה לעסוק בניחושים וספקולציות מה יאמר האיש לכשיפצה את פיו. וכשזה קרה והוא נעמד סוף סוף מול המיקרופונים, חוותה התקשורת נפילת מתח כואבת. האיש לא אמר כלום, ההילה הזוהרת סביבו התפוגגה באחת והוא התגלה כעוד פוליטיקאי שהגיע לקושש קולות, לא נושא בשורה ולא מחולל שינוי.
תהליך זהה מתחולל עכשיו עם חברת כנסת וותיקה, לשעברית טריה שמעמידה את שותפיה הטבעיים ואת כלי התקשורת בסקרנות מתמשכת. ככל שהיא מושכת זמן ולא מפרטת מה התכניות שלה בבחירות הקרובות, כך גוברת הסקרנות ומתעצם העיסוק התקשורתי בעתידה הפוליטי.
מאז שהוכרזו הבחירות החוזרות, לא פירטה אילת שקד מה התכניות שלה וכיצד היא מתכוונת לנצל את המתנה שקיבלה, את ההזדמנות החוזרת שנחתה עליה בהפתעה והצילה אותה מחרפת התבוסה בבחירות האחרונות. תחילה היא שמה פעמיה לליכוד שם פעלו מקורביה במפלגה כדי לשריין לה מקום מתוך תקווה שהיא תביא איתה נדוניה נאה של מנדטים. רק אחרי שהבינה שזה לא ילך, היא חזרה לבסיס המוכר שלה.
ויתורים, ולא מרצון טוב
במאמר המוסגר יצוין, כי פוליטיקאי נוסף שעשה הרבה רעש וצלצולים והתגלה לבסוף כנמר של נייר, הוא משה כחלון שקיבל לא פחות מארבעה שריונים בליכוד לו ולאנשיו, אבל תוך זמן קצר התברר שהשילוב הזה לא העלה את הליכוד ולו במנדט אחד. התועלת היחידה שיצאה מכך היא שכחלון עצמו ניצל מהאבדון הפוליטי שהיה צפוי לו בבחירות הקרובות.
בליכוד כועסים מאוד על נתניהו ודורשים לשריין בחזרה את חברי המפלגה שנדחקו אחורה עבור חברי כולנו. בבתי המשפט נידונות בימים אלו שתי עתירות נפרדות שהוגשו על ידי כמה חברי כנסת בליכוד, בעיקר אלו שנדחקו בעצמם למקומות פחות ריאליים. הם טוענים כי השריון עצמו נעשה בדרך לא חוקית, המהלך לא אושר ע"י מרכז המפלגה וגם העיתוי הסמוך לבחירות כבר לא מאפשר מהלכים כאלה. בשבועות האחרונים דחה בית המשפט עתירה דומה נוספת אולם הוא עדיין דן בעתירות האחרות.
על רקע זה, גובר הרצון בקרב מקורביה של שקד בליכוד לשריין לה בכל זאת מקום נוסף, משום שלדעתם היא תביא איתה לפחות שני מנדטים נוספים ולכן השריון שלה דווקא כן יצדיק את עצמו. אבל מהלך כזה הוא חסר סיכוי משום שבבית ראש הממשלה מטילים ווטו חמור ומוחלט על כל אפשרות של קבלת אילת שקד לשורות המפלגה.
שקד שכבר הפנימה את זה מקיימת שיחות ומגעים עם מפלגות הימין האחרות כדי לבדוק את האופציה לחזרתה לזירה. בעיני עצמה היא צריכה להנהיג את גוש הימין משום שלדעתה ולדעת מקורביה רק היא תוביל אותו להצלחה. הגישה הזאת נתקלה בתחילת הדרך בבוז מוחלט מצד ראשי המפלגות כמו פרץ וסמוטריץ'. הם טענו שאחרי הבגידה הגדולה שלה ועריקתה מהבית היהודי היא צריכה להרכין ראש ולהתמקם במקום נמוך יותר ברשימה.
אבל למרבה הפלא, הגישה הזאת השתנתה. המצב כיום הוא שגם פרץ, גם סמוטריץ' ועל אחת כמה וכמה שבנט, מוכנים כולם לוותר על ההנהגה ולתת אותה לשקד ובלבד שתסכים לחזור. התופעה הפלאית הזאת יכולה להעיד על חוסר עמוד שדרה מצדם אבל היא בעיקר מעידה על כך שהם מאוד ריאליים ומבינים טוב מאוד את מצבם ואת המצב העגום של גוש הימין כולו, כך שהם מוכנים גם למחול על כבודם.
לפי שעה נכון לשעת כתיבת שורות אלו, שקד טרם אמרה את המילה האחרונה ולא ברור לאן תלך, כפי הנראה, היא חותרת לאיחוד אחד גדול בגוש הימין ולא להליכה בשתי מפלגות גדולות. הרי בנט מוכן כבר בכל רגע נתון להעניק לה את המקום הראשון בימין החדש, במצב כזה היא מרכיבה בקלות איחוד טכני עם פייגלין ואולי אפילו עם בן גביר או עם המפלגה החרד"לית החדשה נועם, וכך יש מימין לליכוד שתי מפלגות ימין חזקות שישמרו על הגוש כולו.
כל זמן ששקד לא הולכת למהלך כזה, הדבר מעיד שהיא עדיין מקווה לאיחוד אחד גדול לפחות בין איחוד מפלגות הימין לימין החדש. אם היא משיגה איחוד כזה, גורלם של פייגלין, בן גביר ונועם יהיה פרט שולי והם יחברו בדרך זו או אחרת או זה לזה או לגוש הגדול. אלא מה, אם שקד רוצה באיחוד כזה היא בוודאי מצפה להנהיג אותו ולכן היא נתקלת בקשיים להוציא אותו אל הפועל.
הרצון לאיחוד גדול קיים אצל כולם, אבל ברגע שהוא מתרחש, באופן אוטומטי נהיה צפוף שם בצמרת וגוברת שאלת ה'מי בראש'. שקד במצבה כיום משתמשת בהילה שנכרכה סביבה, אותה הילה של סקרנות ומסתורין שהיא הצליחה ליצור באמצעות השתיקה שלה ועם זה היא דורשת את ההנהגה. כפי שזה נראה, שלושת שותפיה גם מסוגלים לתת לה את זה.
חשש במקום אסטרטגיה
אבל אם נהיה ריאליים יותר, שקד אכן משתמש בהילה די חלולה, והסוף עלול להיות כמו של גנץ כשהחליט לשבור שתיקה. השתיקה שלה לא נובעת בהכרח מאסטרטגיה ולא בהכרח מפעולה מחושבת, יש מצב שהשתיקה הזאת דווקא מעידה על התבהלה שבה האשה הזאת נמצאת.
לזכותה של שקד עומדת פעילות ארוכה של עשיה פוליטית מורכבת ומשמעותית, בין היתר פעילותה להבראה בריאה של מערכת המשפט (עם זאת, מהרזומה שלה היא לא יכולה למחוק את הוועדה שבראשותה שקידמה את חוק הגיוס הדרקוני בזמן ממשלת לפיד – בנט, חוק שבוטל בחסדי שמים בקדנציה שאחריה). אבל ככל שזה מגיע להנהגה או לקבלת החלטות משמעותיות, עד כה לא ראינו אצל שקד איזושהי יכולת מוכחת מצדה בתחום הזה.
שקד לא עמדה בראש מפלגה ולא הנהיגה, כבר בקדנציה הקודמת היא פזלה למפלגת הליכוד בתקופה שאף אחד עוד לא חלם שהיא או בנט מסוגלים לעזוב את הבית היהודי. זה היה נראה צעד לא טבעי. אבל מי שדווקא אזר אומץ לעשות מהלך פוליטי משמעותי היה בנט, לא היא.
וכשזה קרה, היא נגררה למהלך בלי יכולת להתנגד אליו. בשיחות סגורות היא הביעה חרטה עמוקה על כך שנגררה אחרי בנט לפרישה מהבית היהודי והקמת הימין החדש. התסכול שלה גבר כשהמהלך אכן התברר כטעות וככישלון מהדהד ולכן אחרי הבחירות האחרונות כשהיא מצאה את עצמה בחוץ, היא כבר לא היתה מסוגלת לסלוח לעצמה.
משום כך, גם ההתנהלות שלה היום לא בהכרח מעידה שהיא מחשבת את צעדיה בחכמה או ביישוב הדעת. אולי דווקא ההיפך. אותה הססנות שגררה אותה להרפתקה עם בנט, עומדת בעוכריה כעת ולא מאפשרת לה להחליט.
בינתיים, ההילה סביבה מתחילה לדעוך וגם המניות הפוליטיות שלה מתחילות לרדת. יש גבול כמה זמן אפשר לשמור על שתיקה, בסופו של דבר הסבלנות הציבורית פוקעת. כבר עכשיו יש כאלה הטוענים שהיא לא באמת שווה את אותו מספר מנדטים כמו שהיא מציגה ואין לה באמת כח אלקטורלי ששווה לעשות עבורו פשרות פוליטיות. לכן אם שקד לא תקבל החלטה בטווח הזמן המיידי, היא תאבד את כוחה ואת יכולת המשא ומתן שעדיין יש לה, בצדק או שלא בצדק.
משקעי העבר מאיימים
מול גוש הימין המנסה ללא הצלחה בינתיים לבנות את עצמו לקראת הבחירות, מתקשה גם גוש השמאל להתגבש למתווה שיחזק אותו. גוש השמאל קיבל השבוע כמה מהלומות שכנראה יגרמו לשינויים משמעותיים בהרכבו.
העיתון הבריטי 'דיילי מייל' פרסם השבוע תחקיר מכפיש החושף את קשריו המפוקפקים של ברק עם המיליארדר האמריקני ג'פרי אפשטיין, עבריין שהורשע בבתי משפט בארה"ב. על פי תחקירים נוספים, לאפשטיין יש גם קשרים עם קרן וקסנר, קרן שהעניקה בעבר לאהוד ברק 1.8 מיליון דולר עבור מחקר אקדמי, שמעולם לא נערך ולא נחשף.
ברק מעולם לא השיב תשובה ברורה מה עשה בכסף שקיבל מקרן וקסנר ומה מהות אותו "מחקר". אבל השבוע הוא יצא לקרב נגד נתניהו ובני משפחתו וטען כי הם עומדים מאחורי התחקיר המכפיש ב'דיילי מייל', תחקיר שלטענתו הוא שקר מוחלט. עורכי דינו שיגרו לעיתון דרישה להתנצלות ופיצויים לפני פניה לתביעת דיבה.
מנגד, לא בהכרח שנתניהו הוא זה שעומד מאחורי התחקיר למרות שלאהוד ברק מאוד נח וקל לטעון זאת. משום שלברק יש לא מעט שונאים חוץ ממשפחת נתניהו. בל נשכח, שברק שכבר הוצג כאן כאיש מאחורי המסכה, נושא עמו עבר מסתורי מאוד בכמה פרשות משמעותיות, בהן פרשת הרפז אשר אויביו המושבעים מאותה תקופה ניצבים היום מולו במערכת הפוליטית ולא מן הנמנע שיש גם לכך קשר לפרשיות החדשות.
קרב הבלימה של ברק עומד כרגע בסימן שאלה, האם ברק יצליח בו או שהוא יינגף מולו ושוב ייעלם במצולות הפוליטיקה. אבל כך או כך, מפלגות השמאל לא ימהרו להתאחד איתו וליצור איתו גוש טכני משום שבמצב כזה כשאהוד ברק והפרשות הכרוכות בו ניצבים בחזית ובכותרות, לא ניתן יהיה לנהל קמפיינים בנושאי שחיתות וניקיון כפיים. הנזק לברק אם כן כבר נעשה.
הסיטואציה הזאת שוב מובילה לתוצאה צפויה בבחירות הקרובות לפיה אף גוש לא יצליח להקים ממשלה, בוודאי שלא בקלות ולא במהירות. ליברמן שומר על כוחו הגבוה בסקרים עם תשעה או אפילו עשרה מנדטים והוא יהיה זה שיהווה לשון מאזניים. ככל הנראה, לממשלה שהוא יחליט להצטרף היא תהיה הממשלה שתקום. וברגע שליברמן מבין את זה וקולט את כוחו, זה רק ממריץ אותו לחתור לממשלת אחדות רחבה של הליכוד, כחול לבן וישראל ביתנו, ללא המפלגות החרדיות.
עשרה ימים בלבד נותרו עד לסגירת הרשימות ועד אז יהיו חייבים גם בימין וגם בשמאל להחליט, מי מתאחד עם מי ומי הולך עם מי. התחושה היא שעוד נכונו לנו אי אלו הפתעות ושינויים במפה הפוליטית הדינמית וכל שנותר הוא להמתין ולראות כיצד תצליח ישראל למנוע מעצמה בחירות בפעם השלישית ברציפות.
הטור פורסם הבוקר בעיתון 'יתד נאמן'
אין לנו על מי לסמוך רק על אבינו שבשמים…