הגה"ח רבי משה וועבער שליט"א דומ"צ דחסידי בעזלא בבני ברק ומוותיקי רבני בעלזא, ואתו עמו הגה"ח רבי אברהם יעקב קאליש שליט"א מוותיקי המשפיעים ומרביצי התורה דחסידי בעלזא בשיחת רווית זכרונות וגעגועים עם סופרנו על דמותו הק' של קדוש ישראל ותפארתו, רשכבה"ג מרן הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע אשר זכו להסתופף בהיכל קדשו ומבארו הגדול שאבו תורה וחסידות
חיל ורעדה רתת וזיע אחזנתו, כאשר אך ניסינו לאזור כוחות נפש, לקחת עט סופר, לבא ולתאר בכתב אפילו מעט מן המעט מעוצם גדלותו וקדושותו הנשגבה של האי רעיא מהימנא, מי ימלל גבורתו, קודש הקדשים, המנורה הטהורה, רשכבה"ג, מרן מהר"א מבעלזא זי"ע.
כחד משרפי מעלה התנהג בחיי חיותו, כאשר קידש וזיכך את גופו הטהור בכל מיני קדושות שבעולם, במיעוט אכילה, במיעוט שינה, ראשו היה שוחה כלפי מטה, עיניו הטהורות לא הביטו מעולם מחוץ לד' אמותיו, לא עשה שום תנועה מבלי לייחד יחודים עילאים ונשגבים, דבק בקונו כ"ד שעות ביממה ללא הפסק כלל, כל כולו היה משוטט בעולמות העלינים אשר לא עבר בהם ילוד אשה.
מי הוא הגבר אשר יבא להעיז ולתאר את מעשי תקפו וגבורתו של האי פרישא וצדיקא, אשר כל מהלך חייו, החל מלידתו ועד לפטירתו, היה רצף אחד של פרישות וקדושה למעלה מהשגת אנוש, וכידוע שכאשר נולד ונתמלא הבית אורה, התבטא זקה"ק מרן מהר"י מבעלזא זי"ע: "ער וועט זיין גרויס, און גרויס, און קיינער וועט אוס נישט באגרייפן" – "הוא יהיה גדול מאד ואף אחד לא יוכל להשיג רום ערכו".
כך גם קדושי עליון שהכירוהו משחר נעוריו והסתופפו בצלו עד אחרית ימיו, מאשר חזו למדו ומחיצתו היתה להם אדמת קודש שיראו מגשת אליה, עד כי עמדו והתפלאו: הכיצד מצליחה נשמה קדושה וגבוהה כל כך, לשכון בתוך גוף צנום וקטן כל כך…
גם אביו הקדוש, שמרן זי"ע העיד עליו שהיה מלאך, התבטא עליו שהוא אינו מבין אותו ואת דרכו… הלא אדירי תורה ומופלגי יראה, שנמנו על זקני החסידים והמה שראו הנהגות אביו וזקנו כן תמהו על עוצם קדושתו המופלגת, כהתבטאותו המפורסמת של הגאון מטראנפול זצ"ל: "זה לי הרבי השלישי שאני נוסע אליו והנני מרגיש אצלו כמו שחשתי בבואי לפני זקנו. תתמהו ותשאלו, הא כיצד?! אומר לכם: וכי מה הבדל יש ביניהם… ההיפך, אצלו אפשר למשש את הקדושה בידים יותר מאשר אצל אביו וזקנו…
ואיך רשפו גצים מלשונו של הרה"ק רבי שלום משאץ זי"ע, כשהתבטא אודות מרן: "שוין לאנגע יאהרן, האבן די מלאכים נישט געהאט אזעלעכע פארן' אויגען" (כבר שנים ארוכות, המלאכים לא ראו דוגמתו לפני עיניהם).
נפלאים המה הדברים שכתב הרה"ק משאץ זי"ע אודות מרן זי"ע, אפשר והם ישמשו לנו כמבוא וכפתיחה לגשת אל הקודש:
"כל העולם צריכים להיות עבדים לו שליט"א… בבית קטן יושב איש דל וקטן, צדיק וקדוש וקטן בעיניו, והוא תכלית העולם מאוד מאוד… ועלמא לא קיימא אלא על צדיק חד דכתיב וצדיק יסוד עולם, ועליה קאים עלמא ובגיניה אסתמיך ועליה אשתיל (לשון הזוהר, בראשית פב.)…"
"מיומא דאתברי עלמא לא אשכח ערסא שלים כערסא דיעקב (לשון הזוהר, פר' ויחי.)… ואחריו כל הצדיקים שזכו להמפתח הקשה הזה… ובימינו ה"ר אהרן רוקח מבעלזא ז"ל… מלאכים ושרפים רעדו בראותם גוף קדוש כזה, זה הרבה שנים שלא היה בעולם גוף קדוש כמוהו…"
ואכן לא באנו חלילה לתאר בזה את דמות קדשו, אלא להעלות מעט מן המעט זכרונות קודש מאותם ימים נעלים עת זכו הגאונים הנודעים לתהילה רבי משה וועבער שליט"א דומ"צ דחסידי בעלזא בב"ב, ואתו עמו רבי אברהם יעקב קאליש שליט"א מוותיקי המשפיעים דחסידי בעלזא להסתופף בהיכל
הקודש במחיצת אהרן קדוש ה' ולהעביר את אשר ראו לרבות דברים ששמעו מזקני החסידים, דברים כהוויתם למען ידעו דורות הבאים אחרינו צדיק מה פעל.
את דמותם התורנית – החסידית רבת ההוד של הגאונים הצדיקים שליט"א למותר להאריך עלי גליון, מזה עשרות בשנים הם מפורסמים לתהילה בקרב עם סגולה באישיותם התורנית המופלאה ובעיקר בקרב חסידי בעלזא שם הם משפיעים מאוצרותיהם תורה וחסידות לרוב ואף מהווים דוגמא חיה לבני הדור הצעיר כיצד על בחור ואברך חסידי לגדול בתורה וחסידות בדרכי רבוה"ק, ולהגיע אל השלמות הנעלה בבחינת 'כזה ראה וקדש'.
הרב שיח החסידי שטעם זקנים מיוחד היתה בפיהם, התקיים בביתו של הגרא"י קאליש שליט"א ברחוב ברסלב בב"ב, לשם הגיע הגר"מ וועבער שליט"א שיחדיו הרגישו חובה וזכות כאחת להעביר לבני הדור הצעיר אשר לא ידעו את יוסף, מקצת מתהלוכותיו בקודש של מרן זי"ע כפי שחוו מקרוב בהלו נרו עלי ראשם.
את ה'רב שיח' המיוחד פתח בדברים נרגשים המארח הגרא"י שליט"א: "עומדים אנו כהיום קרוב לשישים שנה מהסתלקותו של האי בוצינא קדישא קוה"ק מרן זי"ע, למרות שכבר עבר כ"כ הרבה זמן מיום הסתלקותו, אך אין יום שלא נזכרים בדמות קדשו ומעלים געגועים לאותם ימי הוד שזכינו לשהות בהיכל קדשו ולדלות מאורו הבהיר.
בצל הקודש
כיצד ומתי זכיתם להתקרב למרן זי"ע, אנו שואלים בפתח השיחה את הגרא"י שליט"א?
הגרא"י שליט"א משיב ואומר בהתרגשות: "נולדתי במאהאל שבהונגריה, עברתי את המלחמה וניצלתי בחסדי ה'. בשנת תש"ט זכיתי לעלות לארה"ק, לאחר תקופה בהיותו בגיל 13 וחצי הגעתי להתגורר בפנימית 'סנהדריה' ששכן אז בשכ' קטמון. כיון ששמעתי על דמותו הפלאית של הרה"ק מבעלזא הלכתי עם עוד כמה חברים לשולחנו הטהור, זכורני שראיתי אותו יושב כפוף בראשו והיה נראה כצדיק פלאי, האמת שבתחילה טרם נמשכתי אליו.
"לאחר תקופה עלה כ"ק מרן אדמו"ר מערלוי זצ"ל לארה"ק, הוא קיבץ את הבחורים שלמדו אצלו בחו"ל, והקים את ישיבת ערלוי המעטירה, זכיתי להיכנס ללמוד בישיבתו ולהימנות על תלמידיו.
"הרבי מערלוי זצ"ל היה קשור בכל נימי לבו למרן זי"ע והיה משתתף באופן קבוע בשולחנותיו בעת שהותו בירושלים בחדשי הקיץ והימים הנוראים. את הבחורים היה הרבי מערלוי נוהג לקחת עמו בכל שבת מברכים וכך זכיתי לחסות רבות בצל הקודש. זכורני שכאשר הגעתי עם הרבי מערלוי לבעלזא וראיתי את פני קדשו חשתי במין שלוה רוגע ושמחה עצומים שנמסכים בי ובבת אחת נעלמה המועקה הכבדה וה"מרה שחורה" ששכנה בי מאז סיום המלחמה. מאותו רגע הבנתי שכאן מקומי ולמרות שהמשכתי ללמוד בערלוי התאמצתי בכל כוחי להגיע כמה שיותר לבעלזא. הרגשתי שמרן הינו אבי ואמי ובו התנחמתי על כל עולמי שחרב.
"מרן זי"ע כידוע לא היה איש שיחה ובפרט לא לבחור כמוני, פליט חרב שאין לו כלום בעולמו וזקוק כל כך ליד מלטפת ולגב תומך, אולם די היה לי לעמוד מולו ולהביט בפניו הק' ולשאוב בכך את כל החסר לי, הייתי עומד כך שעות מולו ולא מסיר ממנו עין. פעמים רבות ראיתי בעיני רוח הקודש גלויה שהופיעה בבית מדרשו, והיה לי הדבר למשיב נפש".
"אגב, ידוע שהרבי מערלוי זצ"ל היה מקורב מאד למרן, ופעם התבטא שצריך לקרבו לא רק בגלל שהוא רב ולא רק בגלל שהוא נכד של החת"ס, אלא בגלל שהוא נכד ה"התעורות תשובה" זצ"ל.
"לא אשכח כי באותה תקופה הגעתי לשבת בת"א, והגבאי ר"ש פויגל ז"ל קידם אותי בברכה ואף התעניין אודותי. בליל שבת נכנס מרן לשוה"ט וכשהחל ר' שלום לחלק שיריים, משום מה לא הביא לי ר' שלום שיריים, הלכתי אנה ואנה אולי אקבל שיריים אולם ללא הצלחה. הדבר כאב לי מאד, למרבה הפלא הרים מרן לפתע את ראשו והיה נראה בעליל שמרגיש ברוח קדשו את כאבי, ומיד זעק לעבר ר' שלום שיביא לי שיריים, בתחילה לא שמע ר' שלום, אך לאחר שקרא לו בשנית שלח לי ר' שלום שיריים, מאז נמשכתי ביותר לבעלזא.
"כשלמדתי בערלוי אף שלח אותי מידי פעם הרבי מערלוי להזכיר הזכרות בפני מרן. נחקק בזכרוני עד היום עובדה מעניינת שהיה לי עם מרן.
"פעם אמר לי הרבי מערלוי להזכיר את השם אליקים געציל בן מאיר. כך שמעתי מפיו. הייתי צעיר בן 16 ולא ידעתי שמזכירים את שם האם. אחרי תפילת מנחה ניגשתי למרן ואמרתי את השם געציל בן מאיר. מרן בעת הזכרות היה כידוע אחוז שרעפים תוך התבוננות על קצות אצבעותיו, אך הפעם לא הגיב מרן. הגבאי ר' שלום גער בי: מדוע שותק אתה ושוב אמרתי, אך מרן לא הגיב. הרהרתי בלבי, ומשום מה החלטתי שהשם הוא: אליקים געציל בן לאה, ולא מאיר. כשאמרתי כך למרן, מיד נענה מרן והרעיף ברכות קודש. חזרתי לישיבה בערלוי וביררתי שוב אצל הרב מערלוי מהו השם הנכון, ואכן אישר לי כפי שהזכרתי. טעיתי כנראה בהגייה בין 'לאה' ל'מאיר'.
"בהמשך עברתי ללמוד בישיבת בעלזא ועוד זכיתי להתברך מפי מרן יום לפני חתונתי, שבוע לפני הסתלקותו.
בצילא דמהימנותא בפעסט
עתה בקשנו מהדומו"צ הישיש הגר"מ שליט"א לשמוע מזכרונותיו על מרן זי"ע, מתי ראה את מרן לראשונה?
הגר"מ שליט"א הוא הגבר 'איש דורות ראו עיניו', כאשר עוד זכה בצעירותו לראות ואף להתברך מצדיקי הדור הקודם כהרה"ק מראצפערט בן הרה"ק מצאנז זי"ע ועוד רבים מצדיקי דורו, חוזר עמנו קרוב לשמונים שנה אחורה עת זכה להסתופף בצל קדשו של מרן בפעסט עוד לפני המלחמה.
"הגם שהייתי עדיין בקטנותי, וממילא לא הבנתי ולא שמעתי תורותיו הק', אבל זכיתי לראות פני קדשו בעת תפלתו, בעת תקיעת שופר ובשמחת תורה בעת ההקפות עם הס"ת.
"גם ביום א' דסליחות תש"ג עמדתי סמוך ונראה למרן בעת אמירת תהלים בבית מדרשו של ר' אליעזר פרידמן ז"ל בפעסט, אשר שם התאכסן מרן, כיון שבאותה חצר היה ג"כ מקוה טהרה. בימים הנוראים, התפלל וערך את שולחנותיו בבית הספר של קהל יראים.
האם זכיתם אז להיכנס להתברך אצל מרן זי"ע?
"וודאי, זכור אחי הגדול לטוב, הרה"ח ר' אברהם יעקב ז"ל, שלקחני עמו לפני ימים נוראים של תש"ד למסור פתקא אצל מרן. אני זוכר שחיכינו בתור שני לילות, כי בלילה ראשונה חיכינו, ומחמת הציבור הרב שהמתינו שם, לא הגיע התור שלנו רק ממחרת בליל השני.
"בנתינת הפתקא הושיט לי מרן את ידו הק' במטפחת, כדרכו בקודש לנערים שתחת גיל הבר מצוה.
"אגב, אספר מה ששמעתי אז בפעסט. הגבאי שקרא הפתקאות היה הרה"ח ר' יעקב וויינברגר ז"ל הי"ד, וכשהגישה אז איזו אשה פתקא לשאול בנוגע אם לעשות איזה ניתוח שפסקו הרופאים בשביל בנה של האשה הזו, והגבאי שעמד על יד הפתח להכניס אנשים היה הרה"ח ר' דוד שפירא ז"ל, נענה: "הרבי אינו מתערב בעניני ניתוחים". ונענה תיכף מרן: "לא אמרתי שאיני מתערב, רק אמרתי שאיני אומר דעות בעניני ניתוחים". ואכן ידוע עשרות עובדות ששאלו את מרן, ואכן כן "התערב" בתפלה ובקשת רחמים שיהיה בהצלחה, או שיפטרו לסוף מכל הניתוחים…
הרד"נ רוטנר שליט"א שהשתתף ב'רב שיח' המיוחד הוסיף בשם אביו הגרא"מ שליט"א שזכה לשמש בקודש, שהיה זו קבלה מאביו מרן מהרי"ד זי"ע לא לענות בעניני ניתוחים, אולם היה לפעמים יוצא מן הכלל שכן התערב והכריע נגד דעת הרופאים.
הגר"מ שליט"א: "לדוגמא, גיסו של מרן, הרה"ח ר' שמעון קליין ז"ל סיפר, שפעם הזכיר את זוגתו לפני מרן שהרופאים פסקו שצריכים לעשות ר"ל איזה ניתוח על ראשה, ונענה מרן: "הלא ידוע שאינו אומר דעות בענין ניתוחים".
מ"מ כשיצא מהקו"פ קראו בחזרה ואמר לו: "אע"פ כן אני אומר לך שאין לי חשק שיעשו ניתוח לזוגתך, אבל רצוני שגם ה'גדול' מה'שטעטל' (מהעיירה) יסכים לזה" דהיינו החזו"א (מרן לא הזכיר שם 'בני ברק' דזה מופיע באמצע איזה פסוק).
והנה ר' שמעון הנ"ל נסע לב"ב לחזו"א, ואכן תיכף כשנכנס לחדרו והסתכל עליו החזו"א, טרם שהזכיר שום דבר מזוגתו תחי', נענה החזו"א באופן פלאי: "אני מסכים למה שהרבי מבעלזא אמר".
מעלה הגר"מ שליט"א בנועם שיחו: "אי אפשר לשכוח את עבודת המשב"ק הרה"ח ר' שמואל פארגעס ז"ל שהיה עוד בבחרותו, ושימש בקודש יומם ולילה במסירות, למעלה מכוחות הגוף, במשך תשעה חדשים שהיה מרן זי"ע בהונגריה.
"ואכן סיפר לי ר' שמואל, שכשהגיע בפעם הראשונה אחרי השואה מאנטווערפן לארה"ק אל מרן זי"ע, נענה מרן: "שמואל שימש אותי כמה שנים בנאמנות". והסביר לי ר' שמואל שהבין קצת מה שאמר מרן ששימש אותו כמה שנים, הגם דלמעשה זה היה רק ט' חדשים, דעל כרחך צריך לומר, שמובן עפי"ד מרן שאמר לר' שמואל בעת שהתמנה לשמש בקודש כשהגיע מרן לפעסט: "תדע שאצלי רגע זה שנה – אַ מינוט איז אַ יאהר", והשתדל בכל כחו למלא פקודותיו של מרן בלי להשהות רגעים, ועל כן מוסבר קצת שאכן זכה לשמשו כמה שנים, אם כל רגע נחשב אצל מרן לשנה…
ברכת פרידה
האם זכור לכם איזה מאורע מיוחד בצל הקודש?
"חקוק בזכרוני המעמד הנורא כשאלפים צבאו בחצרו של מרן זי"ע בפעסט, ביום א' פר' וארא תש"ד, כשאמר מרן ברכת פרידה לכל הציבור טרם נסיעתו לארה"ק. מרן יצא למרפסת וכל הציבור עמד שם בפחד ומורא, אנשים נשים וטף, בידעם והרגישם שהרשעים הגרמנים ימ"ש עומדים סמוך למדינת הונגריה, והנה צדיק הדור עוזב אותנו. שמעו אז את המילים שבירך מרן בהרמת ידו: "פעסטע אידן בלייבט געזונט".
"והנה למרבה הפלא, בכל מדינות אירופה, איפה שהגרמנים ימ"ש העמידו גיטאות להסגיר שם את כל היהודים, כל הגיטאות לא החזיקו מעמד עד סוף המלחמה, כי הגרמנים ימ"ש חיסלו את הגיטאות בכל המקומות, והוביל משם את היהודים, אנשים נשים וטף, למחנות השמדה, חוץ מן הגטו שבעירנו פעסט שלא חוסל, והנשים והטף נשארו שם בחיים, ולמרות הרעב ששלט שם זכו לחירות, מבלי שהובילו אותם למקומות הריגה ר"ל.
מתי זכיתם להיפגש בשנית עם מרן זי"ע לאחר המלחמה בארה"ק?
"לאחר המלחמה הייתי באנטוורפן כשנתיים שם זכיתי לשהות מספר שבועות במחיצת קדשו של כ"ק מהר"ם מבילגורייא זי"ע ואף זכיתי ללמוד אצל בעל ה"ויחי יוסף" מפאפא זצ"ל.
בצל הקודש בארה"ק
"בשנת תשי"א, בערב פסח, הגעתי לארה"ק, לאחר שזכיתי בס"ד ללמוד שנתיים אצל מו"ר מפאפא זצ"ל, שגם כן היה מקושר לבעלזא בכל לבו, ועורר בקרב תלמידיו ההשתוקקות להגיע להסתופף בצל מרן זי"ע.
"הגם שאאמו"ר ז"ל הגיע במיוחד מירושלים לחיפה, שם המתין עלי בנמל האניה לקבל פני, וזה כמה שנים שכבר לא ראיתי את הורי, אך נתן לי רשות לנסוע מיד לת"א להסתופף בצל מרן זי"ע.
כשהגעתי לת"א לבית מרן היה הבית ריק מכל אנ"ש, ומצאתי שם את הרה"ח ר' מרדכי שמעון זיכרמן ז"ל, שהיה אז חתן, ואמר לי שרק הוא נשאר שומר על הבית, כי מרן עם כל אנ"ש נסעו לב"ב לישיבת פוניבז' לאפות שם מצות ערב פסח.
"מיד לקחתי מונית ונסעתי לב"ב, והגעתי בדיוק כשיצא כבר מרן אחרי אפיית המצות מישיבת פוניבז'. חזרתי עם כל הציבור ביחד לת"א לבית מרן ולקחתי ברכת "שלום עליכם" רק בליל חג הפסח, אחרי גמר תפלת ערבית.
"ש"ב הרה"ח ר' מרדכי וובר הי"ו היה אז משב"ק, ועמד ליד מרן כשהושטתי את ידי לקבל שלום, ונענה: "הנה בן דודי הגיע מאנטווערפען – מיין פעטער'ס בחור איז געקומען פון אנטווערפען", ותיכף נענה מרן: "ער איז שוין געווען דא".
"על המקום לא עלה על מחשבתי שמרן מתכוון עלי שאני הייתי אצלו, רק בטח כוונתו על אבי ז"ל, כיון שהזכיר ש"ב "דעם פעטער'ס בחור", ואמנם אבי ז"ל, הלא הגיע כבר שנה קודם לכן לארה"ק וכבר היה אצל מרן. ברם אח"כ כששמעתי כמה עובדות שמרן נזכר מאנשים שהיו בבעלזא גם לפני עשרות בשנים, נזכרתי שבטח כוונת מרן היה גם עלי, באמרו: "ער איז שוין געווען דא", דהיינו שהייתי בילדותי אצלו עם פתקא עם אחי הגדול ז"ל כמו שהזכרתי, כשהייתי מתגורר בעירנו פעסט.
הגר"מ שליט"א חוזר בגעגועים לאותם ימי הוד: "התורה הראשונה ששמעתי מפ"ק שנאמרה אז בליל הסדר, היה על מנהג בעלזא, לומר הנוסח "שלום עליכם" כשחל ליל הסדר בש"ק, ומאז זכיתי ברוב רחמיו וחסדיו שבע שנים לישב בליל הסדר בצל קדשו, ולהתחמם לאורו הבהיר.
"באותה תקופה נכנסתי ללמוד בישיבת בעלזא שם למדתי שבע שנים עד להסתלקותו.
יסוד ישיבה דחסידי בעלזא
כאן בקשנו קצת רקע להקמת ישיבת בעלזא…
הרבנים הגאונים שליט"א מספרים: "היה זה ר' חיים פרידמן ז"ל שהגיע למרן בבקשה לפתוח ישיבה לחסידי בעלזא, הוא טען שבישיבות אחרות לא מסכימים כ"כ שיגיעו למרן לשבות במחיצתו, על אתר נענה לו מרן: "בישיבה חובה שיהיה משגיח, אולם אני כבר זקן ולא אוכל לשאת באחריות…
"לאחר הפצרות נעתר לכך מרן בתנאי שהישיבה לא תהיה רשומה על שמו ולא יכתוב 'ישיבת בעלזא' אלא הנוסח יהיה 'ישיבה דחסידי בעלזא 'כאומר שהישיבה תהיה באחריות החסידים ולא באחריותו מכיון שהוא זקן.
הגרא"י שליט"א נזכר בתקופת יסוד הישיבה ומספר: "הישיבה התחילה עם קצת יותר מעשרים בחורים, כשאני נכנסתי מנתה הישיבה כשבעים בחורים. המג"ש בשיעור א' היה ר' יחזקאל מנדל זצ"ל, המג"ש בשיעור ב' היה ר' משה שובקס זצ"ל ובשיעור ג' היה הרב מפרעמיסלא ר' נח שטאקמן זצ"ל, וראש הישיבה היה הגר"ש ברנדר זצ"ל שהיה מוסר כל שבוע שיעור כללי, מלבד השיעור היומי. משגיח הישיבה היה ר' חיים שלמה פרידמן זצ"ל.
האם מרן היה מגיע לישיבה לשוחח או לבחון בחורים?
הגרא"י שליט"א: "לא, אבל למרות זאת מרן הכיר כל בחור בישיבה ויש כמה עובדות על כך. פעם התבטא בקורת רוח, שאמנם לא כולם המתמידים הכי גדולים, אבל זאת יכול לומר שיש לו בחורים עדיני נפש.
הגר"מ שליט"א: "אכן, בתחילה לא היה גלוי לתלמידים אם מרן מכיר את כולם ביחידות, כי גם בעת מסירת פתקאות, כגון לפני ימים נוראים, שמעו רק את ברכתו הק', ולא ערך שום שיחה עמהם.
"ברם, ראיתי כשהזכרתי פעם במוצש"ק את עצמי, כאשר הרגשתי איזה מיחוש ר"ל על שיניי או על ראשי, ורציתי להזכיר עצמי, בעת שהיה ניתן להזכיר בעת שאנ"ש לקחו אחרי הבדלה בגרויסע שטוב ברכת פרידה. אבל לא רציתי שהגבאי יבחין שאני מזכיר את עצמי, ע"כ רק עברתי ע"י מרן והזכרתי שמי משה בן חי' שרה בלי שום בקשה לאיזו רפואה.
"מרן ישב בראש כפוף בלי הסתכלות על הציבור שעוברים לפניו, מ"מ תיכף בשמוע שמי הרים ראשו הק' ונענה ושאל: "דו ביזט זיך מזכיר", כי בשמוע הזכרת שם כבר היה גלוי לפניו כל ישותו של איש השייך לאותו שם עם כל צרכיו.
רוח הקודש
ידוע היה על רוח הקודש והמופתים הגלויים שהתרחשו בבית מדרשו, מה נוכל לשמוע על כך…
הגר"מ שליט"א: "אכן כל מי שרק נגע בידית דלתו ראה מופתים גלויים ממש ואף אנוכי זכיתי לראות לא אחת דברים שמימים והעל טבעיים.."
"זכרוני, כי כל לילה אחרי תפילת מעריב סיבבו את כסאו של מרן כלפי הציבור, וכל אחד היה יכול לעבור לפניו בהזכרות שונות. ברוב פעמים כשאחד טעה באיזה שם והזכיר שם בטעות, או איזה שינוי קטן, תיכף נענה מרן ואמר: "נו, נו", עד שהמזכיר תפס את טעותו והזכיר בשם ההגון. והפלא היותר גדול היה, שהאנשים מסביב לא הסתכלו ולא התפעלו מרוח קדשו של מרן, אלא היה זה כדבר פשוט בעיניהם שדבריו הם כאורים ותומים, ורק הסתכלו על המזכיר למה לא מדבר ומזכיר כהוגן.
"דבר פלא היה גם כן בעת שהזכרתי את שמי כמה פעמים לפני התייצבותי לצבא שאזכה לקבל שחרור, ובפעם האחרונה שנקראתי כבר לקבל הפנקס, היה זה ערב שבת חוה"מ סוכות, ובליל עש"ק רציתי להיכנס למרן לקבל ברכתו. המשב"ק הרה"ג ר' בנימין יוסף לוי ז"ל הזכיר באמצע הלילה שהנני רוצה ליכנס, והשיב מרן שעלי להמתין. כשעבר כמו שעה או שתים אמר מרן זי"ע למשב"ק שהנני יכול ליכנס, אבל לעמוד בשקט ולא לדבר שום דבר אפילו לא להזכיר את שמי. ואכן נכנסתי, והמשב"ק אמר למרן: "ער שטייט שוין דא". מרן אמר ברכתו באריכות כמה רגעים, ואכן לא הבנתי שום דיבור, עד שנענה: "נו", ויצאתי. כמובן שלמחרתו קבלתי את פנקס השחרור לטובה.
"כמו"כ זכור לי כי בשנים תשי"ב-תשי"ג, התפשטה בקרב הילדים מחלת השיתוק, והיו ר"ל גם כמה נעדרים. פעם הגיע אלי בערב שבת טלפון מחיפה, מר' יוסף לבקוביץ ז"ל, שבתו הילדה בשם מלכה בת רבקה ג"כ נחלתה במחלה זו וזקוקה לרחמים. בדרך כלל הגבאי ר' שלום הקפיד שבחורים לא יגשו עם 'הזכרות', כי אולי אין זה דחוף כ"כ, מצד אחד חששתי קצת מהקפדתו של הגבאי, אמנם גם לא שכחתי שאחריות גדולה עלי להחריש מבלי להזכיר את הילדה לרפו"ש. לכן, מאוחר בליל שבת אחרי גמר עריכת השולחן, כשהובילו המשמשים את מרן מה'שאטער' לדירתו, בהגיעו ע"י הדלת אמרתי בקול: "מלכה בת רבקה", בלי להוסיף שום בקשה.
"מרן זי"ע תפס תיכף חומר המצב של הילדה, וציוה להפסיק את הילוכו ונשאר יושב על כסאו, והתחיל להסתכל על אצבעותיו הק' ולהרבות מילין דרחמי ולהתנועע אשר לא שמעתי, ואכן תיכף אחרי שבת קיבלתי ידיעה מחיפה שאכן יצאה הילדה מכלל סכנה, ונעשה בה שינוי לטובה.
"עובדה נוספת בפי הגר"מ שליט"א: "היה זה בשנת תשי"ג בש"ק פר' פרה, בשעה שאמר מרן 'תורה' בעריכת שוה"ט בס"ג כדרכו, סיים לפתע את דבריו הק' בהגבהת קול, ואמר את הפסוק 'וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק', הדבר היה אז לתעלומה רבה בקרב הציבור, אשר לא ירדו לסוף דעתו הק' ולא הבינו את פשר הדברים.
"והנה עם תום ה'טיש' התפזר ונתבהר קמעא מהערפל: מפה לאוזן עברה לפתע השמועה שהתפרסמה ונתגלה באותה שעה בכל העולם, על מותו של סטאלין ימש"ו שר"י, נשיאה האכזר והעריץ של רוסיא, בימי הפורים. אחר הדברים האלה כאשר המקורבים מסרו למרן את הידיעה שנודעה זה עתה, חייך מרן והתבטא עליו בלשונו: "דער פאניע"ר גנב"!… כפי שכינוהו כבכל פעם לגנאי, וללא הזכרת שמו שר"י.
"עובדא ידענא מחתן אחד שהביא פעם מטבע לברכה בכדי שמרן יברך את המטבע, והנוהג היה שהיו מניחים את המטבע מתחת למפה על שולחנו וכך מעל המפה היה מרן מברך את המטבע עם ידיו הק', אותו חתן אף הביא מטבע, אולם מרן הרים מיד את ידיו הק' ולא רצה לנגוע במפה כלל וביקש להוציא את המטבע, לבסוף התברר שהיה זה מטבע ממדינת שוויץ שמוטבע על המטבע ציור של שתי וערב, ומרן בקדושתו הרגיש זאת ולא הסכים לברך.
שלא יחסר ליהודים
הגרא"י קאליש שליט"א מוסיף על דברי הגר"מ שליט"א ומספר עובדה פלאית: "אכן כדברי הגר"מ שליט"א, רוח הקודש במחיצת מרן לא היה כדבר של חידוש כלל, אני אישית היה לי כמה סיפורים על כך.
"ראשית, אספר מה ששמעתי ממחותני הגר"י שלאף שליט"א מלונדון מה ששמע מחמיו הג"ר דוד אויערבך זצ"ל
"היה זה בתקופת ה'צנע' כאשר המצב הכלכלי היה קשה מנשוא ולא היה מה לאכול, חמשה מחכמי ירושלים החליטו להיכנס למרן הגרי"ז מבריסק זצ"ל להתנות בפניו את הקושי שבכזה מצב בלתי ניתן להחזיק את התלמודי תורה בירושלים, לאחר הרהור אמר להם הרב מבריסק שלדבר רציני זה צריכים ללכת לרבי, הם הבינו שכנראה כוונתו ל"בית ישראל" מגור שגר בשכנות עמו, ואכן הם הלכו לרבי מגור ומסרו לו שהגרי"ז מבריסק שלח אותם אליו לראות מה עושים במצב קשה זה, על אתר הגיב ואמר שבטח כוונתו לא היתה אליו כי אם להרה"ק מבעלזא.
"ה"בית ישראל" אמר להם שהוא גם רוצה להצטרף עמם וללכת להרה"ק מבעלזא שיעתיר בעד הכלל, ואכן בשעות אחה"צ כאשר יצא ה"בית ישראל" מביתו הצטרפו עמו כשלושים חסידים. ר"ש פוגל הבין שזה לא יהיה נוח לרבי שהגיע ציבור כה גדול, ולכן הכריז שמרן ביקש שכולם יצאו החוצה ואף ה"בית ישראל" בעצמו החל לדחוף את החסידים החוצה. הגר"ד אויערבך שרצה להישאר בחדר ולשמוע את שיחת הצדיקים, התחבא בתוך ארון הבגדים וסגר את הדלת שלא יראו אותו, ורק הוא נשאר בחדר.
"לאחר הפגישה סיפר שראה איך שהרבי מגור מספר למרן על המצב הכלכלי הקשה, ושאל מרן את הרבי מגור: מה אתם רוצים ממני? ענה לו הרבי מגור שהוא רוצה שמרן יברך שליהודים יהיה פרנסות ויהיה ניתן להחזיק את התתי"ם ללא קשיים, מרן נענה ואמר לרבי מגור שיביא את ידיו ומרן הרים את ידי הרבי מגור ואמר לו: "נאמר עתה ביחד שיהודים צריכים פרנסות ושלא יחסר פרנסות למען כבוד שמו ית' שיוכלו ללמוד תורה" וכך חזרו יחדיו על הדבר ב' פעמים.
"בתום הביקור יצא ר' דוד מהארון. למחרת סיפר את המחזה המופלא לאחיו מרן הגרש"ז זצ"ל. מרן הגרש"ז נענה ואמר לו מתוך התפעלות: "תקשיב ר' דוד, עוד תראה שמהיום יהיו יותר פרנסות לעם ישראל, ואכן לאחר כשבוע אישרה המדינה חוק שניתן היה להעביר כספים מחו"ל לארה"ק.
הגר"מ שליט"א: "אני שמעתי שהאדמו"ר מגור ביקש שמרן יברך את בני ישראל שיהיה להם הרחבה בגשמיות ורוחניות, ומרן ענה לו שאביו זי"ע התבטא ואמר שאם יהיה ליהודים הרחבה בגשמיות אז בוודאי כבר יהיה להם גם רוחניות.
"כן זכור לי שבאחד מימי החנוכה עמדתי ליד חדרו של מרן, לשם הגיע אשה חשוכת בנים והיא רצתה הבטחה ממרן שתזכה להיפקד, מרן כידוע לא היה רגיל להבטיח והיא לא יצאה מרוצה מברכת מרן כיון שציפתה להבטחה, והיא התעקשה ושוב בקשה ולא נענתה. הגבאי הסביר לה שלמרן אין כעת כח וכאן לא מבטיחים בנים. האשה יצאה החוצה והיא התחבאה בחוץ בתוך הדלת מתקפלת, והמתינה שם כחמש שעות. כאשר מרן יצא לנרות חנוכה, היא צעקה בקול בוכים: רבי אני רוצה להיפקד! מרן נעצר וביקש ממנה שתגיד את שמה, ואכן מרן בירכה בנוסח הקרוב להבטחה ולאחר שנה בדיוק אכן נושעה בזש"ק.
השראת השכינה
"אספר עוד דבר פלאי שהנני נזכר עתה. אירע פעם באחד הלילות שהמתינו אנשים רבים מכל הארץ להיכנס למרן להתברך, והיו שם גם הרבה ילדים קטנים בעגלות שבכו והרעישו באישון לילה.
"והנה בשעה שתים בלילה יצא ר"ש פויגל מחדרו של מרן והודיע שלמרן אין כח לקבל את כולם, וכי הפעם הוא יקבל ביחד את כולם ויברכם בברכה כללית, מיד נהיה ב' תורים תור של גברים וכן תור של נשים. אולם למרבה הפלא לא אשכח כי כאשר נכנסו לחדרו של מרן השתתקו כל הילדים בדומיה ממש. הרהרתי לעצמי, הרי אף אחד לא ביקש מהם להיות בשקט, ופתאום נהיה המקום לחרדת אלוקים, עד כדי כך אני זוכר, כאשר אחד מהחסידים החל לרעוד מפחד ושיניו דא לדא נקשן שמעו זאת כולם מרוב השקט ששרר במקום, חשבתי לעצמי איך קרה שברגע קט השתתקו כל התינוקות?, אלא כמו שהגמ' אומרת שעוברן במעי אמיהן אמרו זה קלי ואנוהו, והיינו כששורה השכינה אז גם העוברים מרגישים, וגם כאן שכשעומדים לפני השכינה אצל מרן אז גם התינוקות בעגלות הרגישו ומחמת כן השתתקו.
"עובדה נוספת: זכרוני כשמרן התגורר בקטמון הגיע לשם יהודי מסורתי שלא חבש כיפה לראשו, הגבאי ר' שלום יצא ואמר לאותו יהודי שא"א להיכנס ככה למרן, ועליו לכסות את ראשו, ואכן הוא כיסה את ראשו וחלק מהבחורים אמרו שהם לא נכנסים, למעשה, אותם שכן נכנסו יצאו לאחר כמה דקות שכשהם בוכים ושטופים מרוב דמעות על לחייהם, זכורני שמאן דהוא שאל אותם מדוע הם בוכים, האם מישהו הרביץ להם? אך הם ענו בטבעיות: איך שהסתכלנו על הרבי הקדוש התחלנו לבכות, והסברתי זאת באופן פשוט שכשמגיעים למקום שהשכינה שורה, הרי באופן טבעי מקבלים הרהורי תשובה
"כמו"כ שמעתי, כי פעם הגיע הרה"ק מהר"ש מזויעהל זי"ע לרבי, ובתחילה הרי לא ידעו בעולם על מעמדו כיון שהסתיר את עצמו מעיני הבריות וגם הגבאים לא ידעו מי הוא, ואמרו לו שמרן לא יכול עתה לקבל קהל, בענותנותו יצא וחזר לביתו, אולם למרבה הפלא מיד לאחר מכן קרא מרן לגבאים ושאלם מי היה כאן? כיון שהרגיש ברוח קדשו שפגעו בצדיק אמת והם לא ידעו מה לענות לו, אולם מרן ביקש שיבררו, עד שאכן התברר להם שהיה זה הרבי מזויעהל, מיד ציוה מרן לגבאים להזמין מונית ולהסיעו לביתו, ואכן מרן במידותיו הנדירות הגיע לביתו והתנצל על שלא קבלו.
השליחות להחזו"א זי"ע
בפי הגרא"י שליט"א עובדה מסעירה אותה שמע בזמנו מהרה"צ רבי חכם צבי הלברשטם זצ"ל.
"היה זה בזמנו כאשר קבוצת בחורים ובהם ר' שלום קליין הי"ו היו יוצאים מדי שבת אחה"צ רגלית לת"א בכדי להשתתף בסעודה ג' אצל מרן, למרבה הפלא באחת השבתות לא קבלו שיריים ממרן. באותו מוצ"ש כאשר הגיעו להיפרד ממרן כדרכם תמיד, שאל אותם מרן האם הם בדקו אם יש עירוב, הדבר היה לפלא אצלם שכן הם כבר מגיעים תקופה ארוכה ומעולם לא שאלם מרן על כך, והם ענו לו שישאלו את ראש הישיבה, הגר"ש ואזנר זצ"ל, אולם מרן ענה להם ששאלה רצינית זו צריכים לשאול את ה'גדול פון שטעטעל', כשכוונתו להחזו"א זצ"ל.
"ואכן למחרת נכנסו להחזו"א ושאלו אותו האם אכן מותר ללכת רגלית בשבת לת"א, נענה ואמר להם החזו"א שבדיוק ביום שישי הזה הוא מדד את הערוב ויצא לו שאי אפשר ללכת עם עירוב זה. ויהי לפלא איך שמרן ברוח קדשו הרגיש בדבר…
הגר"מ שליט"א: "ברצוני להוסיף על דברי הגרא"י שליט"א: שמעתי על אחד המשמשים שעמד באחת הלילות מאחורי רבינו ותפקידו היה לדאוג על השקט ושלא יפריעו לכוונותיו של מרן, תוך כדי שעמד על יד מרן וחשב לעצמו: רבש"ע, אני עומד להשגיח שלא להפריע לכוונותיו של מרן, ועתה עוברת בכביש משאית עם רעשים נוראים? על אתר הרגיש מרן במחשבותיו, ואמר לגבאי: "תבין, שהמשאית נוסעת עתה להביא חלב לישיבת "היכל התלמוד" בכדי להחיות בחורים, ובזכות זה הבחורים ילמדו יותר טוב…
"כמו"כ ידוע שלמרן היתה הקפדה שאם הוא שולח שיריים למאן דהוא שלא יקח חבירו את השיריים האלו, כיון שלדעת כמה מהפוסקים האדם זוכה בדבר מיד ששולחים אליו אפילו שטרם קיבל זאת, והנה אירע שמרן שלח שיריים ליהודי מסוים ומישהו אחר אכלו. למרבה הפלא כאשר הגיע לביתו החלה אשתו להציק לו שהיא דורשת גט ללא כל סיבה מוצדקת, הלה הגיע מבוהל למרן להתנות את צרתו בפניו.
"המעניין הוא שמרן שאלו אם אולי אכל שיריים ב'טיש' של יהודי אחר, ואכן הלה נענה בחיוב, מרן אמר לו שיבדוק של מי היו השיריים שקיבל, והתברר שלקח שיריים שהכריזו על שמו של אדם אחר שהתלונן אצל מרן שאין לו שלום בית, כשהוברר הדבר, אמר לו מרן שיבא בשבוע הבא לטיש ויקבל שיריים שיועדו עבורו. ואכן, לאחר הטיש הבא, משקיבל שיריים על שמו, שב השלום לשרור בביתו למרבה הפלא.
לצאת ידי כל השיטות
אצל מרן זי"ע ראו דברים מופלאים, מצד אחד היתה עבודתו בבחינת 'למעלה מן הזמן', ומצד שני היה מחמיר בהלכה וביקש לצאת תמיד ידי כל השיטות המוזכרות בהלכה…
הגרא"י שליט"א: "אכן חומרותיו היו מן המפורסמות. בכל דבר ביקש לצאת ידי כל הדעות, לא תמיד הובן הדבר, אבל לאחר העיון הבינו כי כל פעולה היתה לצאת ידי שיטה מסוימת המוזכרת בהלכה.
"מרן היה מקפיד מאוד לא לגעת בשום דבר, כל דבר שרק היתה בו ספק ספיקא, היה נוטל את ידיו מיד. וזה היה קורה עשרות פעמים ביממה, בענין הנטילות לא היה נותן לעצמו הנחות.
"לדוגמה, לא פעם כשהתכופף אחד הגבאים קצת ובדיוק הניע מרן את אצבעותיו באותו רגע, אז היה חושש מיד אולי נגעו ידיו במשהו בלתי צפוי, (במקרים כאלה, מרן לא רצה להסתמך על עדותו של המשמש, שהרי המשמש בודאי אינו רוצה להטריחו ולכן יכחיש כל מגע).
"אצל מרן נחשב מגע לא רק באותם מקרים המובאים בשו"ע כמו המחכך ראשו וכדו', אלא אפילו אם רק נתעורר אצלו חשש. אם היה נוגע לעצמו במצח, כבר היה כבר חושש אולי נגע בשערות והיה נעצר ללא ניע, עד שהוברר אם ישנה נגיעה של האצבע בשערות.
"פעם כשהיה אחד הגבאים במטבח שמע את מרן זועק, מיד הוא הגיע אל מרן בבהילות ומרן שאלו: איפה אני אוחז? האם אינני נוגע חלילה בשיער? כי א"כ, צריכים מיד נטילת ידים. וכוונת מרן היות והפוסקים נחלקו אם נגיעה בשיער הראש מבלי לחכך או לחפוף האם מתחייב בנטילה, ומרן החמיר כשיטת המג"א דמשמע מדבריו דגם הנוגע בעי נטילה וכן ס"ל להפמ"ג.
"כמו"כ החמיר כשיטת הסוברות שגם נגיעה בקרקע צריך נטילה, ולכן כאשר ביקש מהמשמש להרים מהרצפה פיסת נייר או נייר מחשש לגניזה וכיו"ב, היה מורה לו לאחר מכן ליטול ידיו.
"כמו"כ היה לו חומרא שאם נוגעים באף גם מצד החוץ צריך ליטול ידים, וכן כשראה מישהו נוגע בממחטה או בכלי שרחצו בו ידים ציוה לרחוץ את הידים.
הגר"מ שליט"א: "מרן אף היה מחמיר בדברים רבים, לדוגמא, לפני כל נטילת ידים לסעודה החמיר לשפשף תחילה את ידו בגופו באחד ממקומות המכוסים, בכדי שלא תהיה שאלה לגבי חיוב נטילה וברכה. (עיין מג"א או"ח סימן קסה בשם השל"ה)
"כן היתה לו חומרא שלא לשוחח שלא בעניני לימוד כל עוד היה מונח ספר על שולחנו, גם אם הספר היה סגור, בין אם זה היה חומש או סידור, או ספר חסידי, ורק כאשר סיימו ללמוד ושמע את הדלת של הארון נסגרת הסכים לדבר.
"כמו"כ כשהיה עובר על יד שולחן כלשהו, באם היה מונח עליו איזה ספר, לא המשיך בהליכתו, אלא היה עוצר ומורה לפתחו ולקרא בו לכל הפחות מספר תיבות, הוא סבר שההעלמת עין מספר קודש הרי הוא כזלזול בספר, כך ידעו תמיד הגבאים שכשמרן עובר בכל מקום שצריך להוריד את הספרים כי אם לא אזי היה צריך להתחיל ללמוד מכל ספר קצת.
"כמו"כ היה נזהר ביותר שלא לעמוד עם הגב כלפי ארון הספרים, וכל פעם שראה בחדרו אנשים העומדים מולו והגב כלפי ארון הספרים היה מרמז בידיו שיזוזו לצדדים כדי שלא יעמדו עם הגב מול הספרים.
הגרא"י שליט"א: "בענין זה אספר כי כשר' אריה לעהרמן התמנה לגבאי אמר לו מרן כי עליו לדעת שמיד שיקרא לו מרן שיגיע ואפילו הוא באמצע הלימוד בהפטירו שאצלי כל דקה זה כמו שנה, והוסיף לו מרן שלא יענה לו אפילו את המילה "כן" כשיקרא לו בשמו כשהגמרא תהיה פתוחה, אלא יענה לו רק לאחר שיסגור את הגמ'.
קפידא בזוגות
"מרן היה אף מחמיר ביותר בעניני 'זוגות'. הוא לא ניאות לשתות ב' כוסות, לא אכל בשני סוגי כפיות וכן לא השתמש בב' סוגי סכינים באותה סעודה. כמו"כ בצפרא דשבתא כשהיו מכינים ב' סוגי 'קוגל' – 'לאקשן קוגל', ו'קוליטש קוגל' היה מקפיד להוריד קצת מכל קוגל, והיה מכניס הכל לצלחת אחת שלא יהיה אצלו ב' צלחות מחשש לזוגות.
"כך גם במקווה היה טובל שש טבילות ובעלותו מהמקווה היה חוזר ומכניס ידיו בטפיחה על המים, והיה אומר שזו הטבילה השביעית, וכנראה שחשש מזוגות. כשראה את הגבאים אוכלים ב' ביצים ביקש מהם להוריד קצת מהחלבון ומהחלמון מחשש לזוגות. על הנהגותיו אלו לא ויתר בכל מצב גם בימי חולי וכדו'.
הגר"מ שליט"א: "לא מכבר שוחחתי עם ר' משה ברייש מת"א ואמר לי שהוא הבחין שכשמרן נטל ידיו ברבים הרי הוא לא נטל את כל הידים אלא רק עד סוף האצבעות, לאחר שעיינתי בפוסקים ראיתי שהט"ז בסימן קסח ס"ל שברבים לא יטלו את כל הידים אלא רק עד סוף האצבעות. ואכן מרן התבטא פעם בפני הגרא"מ רוטנר שליט"א שהכל כתוב, רק צריכים ללמוד ואז יווכחו לראות הכל מקרוב בפוסקים.
הגרא"י שליט"א: "בבחרותי הייתי נוסע עם הרבי מערלוי זצ"ל לשבתות בצל הקודש. הרבי מערלוי אמר לי פעם שהוא שם לב שבליל שבת היה מרן מכניס ידיו למרק והיה ממשש את המרק, בשעת מעשה סבר שאולי זה עניני של תיקונים וכו', אך לאחר שעיין בפוסקים הבין שהיות ויש דעה בשו"ע שיש בישול אחר אפיה, ולכן רצה מרן לדעת אם המרק הוא בגדר של יד סולדת ואז לא יוכל לטבול את החלה במרק, ולכן דקדק שלא יהיה יד סולדת. לפעמים אף היה מבקש מהגבאים לבדוק לצאת מכל חשש בזה.
"כן היה נזהר ביותר שלא להוציא חצי פסוק הנזכר בתנ"ך. כשהוצרך להזכיר את העיר בני ברק היה אומר "די קלין שטאט" (העיר הקטנה) או "הערש וועלף שטעטעל" (שם התגורר הגבאי ר' הערש וועלף פרידמן), או דעם גדול שטעטעל' כשכונתו לבעל החזו"א שהתגורר בב"ב.
"כמו"כ כשרצה להזכיר את ה"חפץ חיים" היה מכנהו "דער ראדינער". כמו"כ כשהזכיר את הגרי"ש אונגר זצ"ל שכיהן כרבה של גבעת שאול וחשש להזכיר את המילים האלו המובאים בתנ"ך הזכיר את שמו בשם הרב של 'דיר יאסין' שהיה ישוב ערבי. כמו"כ כשהיה קורא להגר"י פלדמן זצ"ל שכיהן כרב של הישוב 'הר טוב' היה מכנהו "דער באגער רב", היות ותיבות "ההר הטוב" מוזכר בתורה.
הגר"מ שליט"א: "זכורני כי פעם ביום צום גדלי' נתמניתי להיות שומר שם במשך היום על הס"ת שהיה מונח ב'שאטער' (שהעמידו לתפלת ימים נוראים ועריכת השולחנות), כי מרן הקפיד שלא לטלטל ס"ת ולהניחו שם רק כשקראו באותו מקום לכל הפחות ג"פ, ובשני ימים דר"ה קראו רק ב' פעמים, והיו צריכים לקרות פעם שלישית במנחה בצום גדליה (שהביאו לשם הס"ת לר"ה מחדר התפלה של מרן, שהיה בדירתו סמוך ל'שאטער'), וכדי שלא יהיה ס"ת כל יום צום גדלי' עד מנחה בלי שמירה, על כן מינו אותי הצעיר בידיעתו של מרן להיות שומר שם. הכניסה ל'שאטער' היה נראה מחלונו של מרן. היות שאותו יום היה יום חום ושרב, שלח מרן ע"י המשב"ק לומר לי שעלי לטעום ולשתות קצת.
הגרא"י שליט"א: "למרן היה ענינים גדולים בשמירה על הבית כמו בחג הסוכות כששהה בסוכה היה מבקש ישמרו על הבית בקביעות. כמה פעמים זכיתי להיות השומר בהוראתו הק'.
הגר"מ שליט"א: הגם דבכל שבת ג"כ יצא מרן מחדרו להשאטיר לעריכת שולחנותיו אעפ"כ לא מינה שומר רק בחג הסוכות. והסבירו בבעלזא, דשאני חג הסוכות, כי יציאה מהבית מיקרי 'יציאה' בלשון חז"ל, שאמרו: "צא מדירת קבע – ושב בדירת ארעי", משא"כ כל ימות השנה, גם אם יוצאים לאותו מקום שיצאו בחג הסוכות, לפי חז"ל עדיין לא נקרא בשם "יציאה". ואכן אף אנוכי זכיתי שהייתי שומר ואף שלח שיריים לחדרו בשבילי, כמנהגו לשלוח למי שנתמנה לשומר.
סניגורן של ישראל
כידוע שעבודה גדולה היתה למרן זי"ע ללמד זכות על ישראל…
הגרא"י שליט"א: "אכן, רבות ניתן לספר על כך, ואספר בזה דוגמא אחת מני רבים כפי ששמעתי מהמשב"ק ר' הלל וינד ז"ל. כשמרן התאכסן בבתי וורשא, אירע שיהודי עבר ברחוב ביום השבת כשהוא מעשן, כיון שמרן הבחין בכך, דיבר לעצמו ואמר: 'שבת היום' מספר פעמים ואף הוסיף שבטח הוא שכח ששבת היום. הלה בשמע זאת נענה ואמר בקול שכולם ישמעו "אני יודע", אולם מרן ענה לגבאים: אתם שומעים מה שהלה מדבר, הוא אומר "איני יודע", וכך חזר על כך ג' פעמים בכדי לנסות להמליץ עליו זכות.
"כמו"כ עובדה הווה ובאחת השנים כאשר אפה מצות בישיבת פוניבז', נודע הדבר להרב מפוניבז' שמרן הגיע ומיד יצא לקראתו, כשמרן סיים לאפות מצות אמר לו הרב מפוניבז' שהיות ובקרוב עומד משיח להגיע, אזי צריך להכין הרבה תפילין, אולם נענה ואמר לו שיצטרכו להכין תפילין דר"ת…
הגר"מ שליט"א: "באחת הפעמים כאשר חלה הוצרכו להזמין רופא, הרופא שהגיע שם לב שמרן לא מפסיק מלחשוב, לשאלתו של הרופא על מה הוא חושב? ענה לו מרן: "אני חושב טוב על יהודים".
"מרגלא בפומיה לומר: כשם שצריך להתייגע לתרץ רמב"ם קשה, כן יש מצוה להתייגע ולתרץ יהודי קשה, והוסיף בשם אביו זי"ע שכדאי ללמוד דרך הפלפול, בכדי שאם יהודי לא יוכל לתרץ יהודי בדרך הפשט שיתרץ אותו בדרך הפלפול.
צדיקא ופרישא
מעלה הגרא"י שליט"א בדבריו: "את עוצם פרישותו מהעוה"ז בלתי ניתן לתאר כלל.
"מעולם לא אכל יותר מפעם אחת ביממה, אם היה אוכל. תמיד זה היה בין תפלת ערבית לעלות השחר, לא פעם עלות השחר היתה מגיעה לפני שמרן סיים את עבודתו, ומכיון שהיה עסוק בעבודתו יכולים היו לעבור יום או יומיים בלי 'שהספיק' לאכול.
"גם תוך כדי אכילתו היה מביט בשעון בכל רגע, ואם עלה עמוד השחר באמצע האכילה, עצר מיד את האכילה.
"הגבאים העידו כי בכל י"ג השנים שמרן היה בארה"ק, בימות החול, אכל אותו מאכל בדיוק. לא היה מושג של יום אחד – בשרי ויום אחר – דגים ויום אחר משהו אחר. כל ערב היה אוכל אותה ארוחה: מרק ירקות ולפתן פירות, ולא נתן לשנות את מאכליו אלו בשום אופן.
"מרק הירקות לא היה מרק מירקות, אלא מרק של ירקות ללא מלח או שום תבלין. היו מרתיחים ירקות במים ומשאירים זאת לרתוח על האש כמה שעות, עד שנשאר רק קצת רוטב ואת הרוטב הזה היו מכניסים למרן.
"וכך היתה הנהגתו בקודש, אם סיים את עבודתו היה אוכל, אבל כל עוד שלא סיים, אין להעלות על הדעת שאם לא אכל בערב, היה אוכל בבוקר – לא! אם לא הספיק לאכול הערב, כבר לא אכל עד למחרת אחרי תפלת ערבית. ותפלת ערבית יכולה היתה להיות בשעה 9 ויכול היה להיות ב-12 בלילה, או אפילו בשעה 3 או 4 לפנות בוקר.
"היה פרופסור גדול שפעם טיפל בו, וכשיצא התבטא ואמר: "אומרים עליו שהוא 'ואנדער רבינער', אני לא יודע מה הכוונה, אבל הרבי הזה הוא אדם פלא, איך שיכול לחיות עם כזה מעיים קטן והוא כ"כ מאושר.
גאון ובקיא
למרות נסיונות ההסתרה, התפרסם מרן זי"ע בכח התורה בהיותו גאון ובקי מופלא, מה נוכל לשמוע על כך?
הגר"מ שליט"א: "אכן, מרן כמעט לא שוחח בלימוד, אולם ברבות השנים התגלה משיחות שונות שמרן אכן גאון ובקי מופלא.
"ידוע הסיפור על הגר"מ אריק זצ"ל שיצא מהתפעלות מכוחו התורני של מרן. היה זה בשנות מלחמת העולם הראשונה כאשר התגורר בוינה.
"מרן מהרי"ד מבעלזא הגיע לרופא עינים בוינה. הגר"מ הלך לבקרו ופגש שם בהרבה מגאוני הדור ששוחחו ביניהם בדברי תורה. בפינה ראה הוא אברך עומד מכונס בתוך עצמו ראשו כפוף.
"סבור היה שאותו אברך אינו מבין בדברי תורה, אולם אמרו לו שזהו בנו של הרבי והדבר היה לפלא בעיניו.
"תוך השיחה אמר לו מרן מהרי"ד כי יש לו רמב"ם מוקשה בהל' בית הבחירה. כל הגאונים שהיו שם התאמצו ליישב את הקושיא אך הרבי סתר את כל התירוצים.
"אחרי שלשה ימים בא האברך להגר"מ אריק ואמר לו שאביו רצה לבקר אצלו ומכיוון שהוא שוכב במיטה שלח אותו במקומו.
"התחיל האברך לדבר על הקושיא. ואמר: הסברא שאתם אמרתם נמצאת בתוס' וציין את מקומו. התירוץ שאמר גאון פלוני הוא תירוץ דחוק ויש עליו סתירה מירושלמי, וכן הלאה. כך ראה הגר"מ כי אברך זה גאון בתורה שיכל לעצור כוחו ולהראות כאילו אינו מבין כלום ואין לו שמץ של הבנה בלימוד.
"כמו"כ ידוע שהגר"מ אריק היה אומר כי הרבי מבעלזא איננו סתם 'פרומער' יש לו את כל הד' חלקי שו"ע בראש, ולפני כל פעולה הוא עובר על כל ההלכות הקשורות לפעולה זו.
"הגר"ש עהרנפלד זצ"ל ממאטרסדורף העיד ששמע מהגר"מ אריק שהיה בקרעניץ וראה שם שתי חידושים, א. את האדמו"ר מגור זצ"ל שהעולם אומרים שהוא גדול בתורה וראיתי שהוא גם מעין הנובע ביר"ש. ב. את מרן מהר"א מבעלזא זצ"ל שהעולם אומרים עליו שהוא גדול בקדושה ויר"ש, והעולם אינו ידוע עד כמה הוא מלא וגדוש בתורה.
"אחד גאוני הדור מהר"ש ענגיל זצ"ל גאב"ד ראדומישלא אף העיד על מרן שהוא זוכר את כל ד' חלקי השו"ע בע"פ החל מטור וב"י ועד הפמ"ג והחוו"ד ואף האחרון שבאחרוני המפרשים.
הגרא"י שליט"א: "שמעתי ממקור נאמן כי הגרא"י אונטרמן זצ"ל רבה של ת"א ביקר פעם בבית מרן, והרצה בפני מרן פלפול ארוך, ומרן היה נראה אז כמי שנרדם, במהלך השיחה אמר אחד ממלויו של הרב אונטרמן, מה לך לדבר הרי הוא לא מבין… כשיצא וכבר עמד בפתח הדלת אמר מרן להרב אונטרמן שכאשר יגיע לביתו יעיין בתוספתא ויראה שם שכתוב אחרת ולא כמו שחידש עתה בדבריו.. אז הבין הרב אונטרמן שהוא יודע היטב ללמוד, בד בבד הוא התבטא ואמר אז שאם הוא כן יודע ללמוד אז איך הוא יכול היה להתאפק ולא לדבר מילה כל אותו זמן שהרציתי בפניו מחידושי
"כמו"כ מסופר כי ה"טל חיים" מאנטניא זי"ע שהיה ידוע לגאון בתורה כאשר הגיע לבעלזא שלח מרן מהרי"ד את בניו שיבקרו אותו וישוחחו עמו, הרה"ק מאנטניא שוחח עמם בלימוד, לאחר מכן כשחזר למהרי"ד שאל אותם: מחותן מה אתה אומר על ילדיי? ענה לו הרה"ק מאנטניא שראיתי את כל הילדים שיודעים ללמוד, אולם על הבן רבי אהרן איני אומר מבינות מכיון שלא התערב בכל השיחה, למרן מהרי"ד כאב הדבר מאד, ומיד הגיע וכדרכו כולו מפוחד, ואמר לו: שלחתי את הילדים ומדוע לא התערבת בלימוד, מרן שמע זאת וענה לו שהוא כבר הולך לשוחח עמו בלימוד, ולקח עמו את אחד ה'יושבים', עיין במס' חגיגה, והלך לשוחח בלימוד עמו כשדבר עמו בבקיאות רבה מכל הש"ס בבלי וירושלמי במשך למעלה מחצי שעה, וסיפר אותו חסיד שהתלווה אליו, שלמרות שהוא ידע ללמוד אולם הוא לא הבין מילה אחת מה שדברו, כאשר כל אותה העת דברו רק מראי מקומות. לאחר הפגישה מיהר הרה"ק מאנטניא למרן מהרי"ד ואמר לו שהוא ראה עליו שהוא ידע ללמוד כאחד הגאונים, אבל הפלא איך הצליח להתאפק מלדבר בפגישה הקודמת והיה שרוי כל הזמן בשתיקה, ומהיכן הוא לוקח את כוח המעצר?
"כן שמעתי מר"י קלפהולץ ז"ל שמרן כתב בצעירותו חיבור על הקצוה"ח, לאחר זמן אמר לו אביו שיפסיק לכתוב ויגנוז את החיבור, ואכן כדבריו כן עשה ללא כל שאלות.
מסיימים הרבנים שליט"א את שיחתם הנדירה: "מיום שדרכו רגלינו על אדמת הקודש ועד להסתלקותו, זכינו להסתופף בצל קדשו במשך כל ימות הקיץ עד אחרי החגים הק', כששהה בירושלים עיה"ק סמוך לישיבתינו הק', נוסף על הזכיה שזכינו גם בימי החורף בשבתות החשובות וכל ימי חנוכה, וכל ימי פסח, להסתופף בצל קדשו בת"א.
מציין הגר"מ שליט"א: "בליל שבת האחרון, פרשת עקב תשי"ז, זכיתי לישב על הרצפה סמוך לרגליו הק' ולשמוע מפ"ק דברי תורה הידועים שאמר על הפסוק "למען ירבו ימיכם". וגם עד זיבולא בתרייתא, בביה"ח שערי צדק, במוצש"ק כ"א מנחם-אב תשי"ז, הסתובבתי סמוך לחדרו הקדוש עד להסתלקותו, והייתי מנושאי מטתו הק' מביה"ח חזרה לחדרו הק' בישיבה"ק ברח' אגריפס.
הגרא"י שליט"א: "זכיתי להיכנס לקודש פנימה ימים מספר לפני הסתלקותו, כאשר התחתנתי מספר ימים לפני פטירתו, ובהלויתו אף צעדתי עם 'שטריימל' לראשי כיון שהייתי חתן בז' ימי המשתה. זי"ע ועכ"י.
בקרב קדושים
ידוע שהיו מגיעים למרן זי"ע גדולי ישראל להתברך אצלו, האם זכיתם לראותם מקרוב?
הגרא"י שליט"א: "אכן, ראיתי רבים מגדולי הדור שהגיעו למרן. אולם מחזה מיוחד חקוק בקרבי ביותר. היה זה באחת הפעמים כאשר הגיע הרב מטשעבין ומחמת שלא הודיע קודם המתין מספר דקות עד שניתן היה להיכנס. זכרוני, שר' יצחק לנדא ניגש מיד למרן לומר לו שהרב מטשעבין רוצה להיכנס, אולם מרן ביקש להתכונן קצת, וזכורני איך שהרב מטשעבין לא היה אז רגוע כלל וכלל כשכל אותם דקות שהמתין היה נראה מרוגש ביותר עומד כעבדא קמיה מריה והיה מסדר את משקפיו, ואת אבנטו וכן את הכובע שלו פעם אחר פעם בחרדת קודש ממש, ראיתי אצלו את הבחינה של 'בבית אלוקים נהלך ברגש'.
"לצד זאת ראיתי את גדולי הרבנים מגיעים לשוה"ט, כמו הרב מבראשוב, הרב מטעמשווער, הרב מסאבען, הגר"י וועלץ זצ"ל, ועוד רבים מגדולי הרבנים והאדמורי"ם.
הגר"מ שליט"א מוסיף שהוא זוכר את מרן הבית ישראל מגור זי"ע איך שהיה מגיע רבות למרן זי"ע ואיך שהיו מסתודדים יחדיו בסוד שיח שרפי קודש.
אגב הדברים מספר הגר"מ שליט"א, כי לאחר המלחמה כאשר מרן הגיע לבקר את ה"אמרי אמת" זי"ע, וכידוע למרן הפריע כל פתיחת חלון גם בימות הקיץ, וכשהגיע מרן ל"אמרי אמת" נאנח לפתע מרן ואמר: אוי אוי. ה"אמרי אמת" שאל מה מפריע למרן, אחד הבחורים הגיב שזה כלום וכי כואכ למרן מחמת שבחדר סמוך פתחו קצת את החלון והוא הרגיש זאת. ה"אמרי אמת" נענה ואמר בהתפעלות לסובביו כי רק מי שדבוק ב'משיב הרוח' הוא השי"ת בכל הכ"ד שעות ללא הפסק, הוא יכול להרגיש כל רוח קטן המגיע מכח ה' למעלה.
מדוע נעצר מרן לעשר דקות באמצע המלחמה?
מספר הגרא"י שליט"א: "שמעתי בעת שבא מרן זי"ע לביקור אצל הרה"ק מבאיאן זי"ע בשנת תשי"ג ובתוך שיחתם פנה מרן להרה"ק מבאיאן ואמר לו: "ביאנער רבי, אומר לכם כעת דבר שעדיין לא אמרתיו לאף אחד בעולם. וכה סיפר לו מרן:
"בעת שברחתי מבוכניא לעבר בודאפסט מאימת הרשע לקחו טקסי והתחפשתי אז לקצין רוסי, על אם הדרך ביקשתי לעצור מכיון שרצתי לתפוס 'ישוב', ישבתי על אבן במשך עשר דק', כשנכנסתי לרכב היה למלווי תמיהה על הדבר, אבל לא אמרתי להם סיבת העצירה, והפטיר מרן להרה"ק מבאיאן: "לכם אני אומר, נתיישבתי בדעתי בעת הבריחה מה כבר יכול היצר לרצות ממני לעת כזאת, רק להכניסיני לבהלה, אמרתי בלבי 'דאס נישט', ויצאתי מהמכונית להתבונן בישוב הדעת ואז אמרתי 'הושענא נפש מבהלה הושע נא'.
"חשבתי אולי יש כאן סיבה נוספת, והוא שמרן לא ידע אם יתפסו אותו ויהרגו אותו, וחשב שאם יהרגו אותו על קידוש ה' הרי הוא צריך ישוב הדעת לפני שמקדש שם שמים, ואכן מרן התבטא כי מעולם לא היה לו ישוב הדעת כמו באותם דקות…
מרן שולח בחורים להכיר את החזו"א
מספר הגר"מ שליט"א: "במשך השנים שלמדתי בישיבתינו הק' זכיתי לקבל גם כן פני כמה מגדולי הדור, בפרט ששמענו שמרן אמר, שאיש גדול כהחזו"א צריכים להכיר, נסענו בימי חנוכה תשי"ג ביחיד עם ידידי חבירי הגרב"י לוי ז"ל שהיה אח"כ רב דשיכון ג' בב"ב.
זכינו ללוותו בטיול הקבוע שלו כל יום בשעות אחה"צ, ודיברנו עמו כמה חידושי תורה. אחד מדברי הלכה שעסקתי עם החזו"א כבר נדפס בספר פסקי תשובות (סי' תצ"ו) לענין הלכה דיו"ט שני לגבי בחור שמגיע ללמוד מחו"ל לאר"י, עיי"ש.
החזו"א שאל אותנו מתי נהג מרן לומר דברי תורה, ועוד האריך בכמה שיחות ודרך הלימוד הנכונה.
נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון
