היום הילולת מרן הרה"ק רבי מאיר הגדול מפרימשלאן זי"ע - יומא דהילולא כ"ב מנחם אב תקל"ג

"איש אלוקים קדוש ונורא בקי בנגלה ובנסתר הרה"ק מור"ר מאיר הגדול מפרמישלאן ז"ל בהרה"ק ר' יעקב בהרה"ק ר' דוד בהרה"ק ר' משה השרף ז"ל ולמעלה בקודש גאוני וצדיקי ארץ כולם בעלי גילוי אליהו ז"ל, עד רבנו הר"י מקרוביל בעל סמ"ק ושו"ת מן השמים, מגזע הלל הזקן מגזע שפטי' בן דהע"ה חי וקיים וכו', וראה גודל כח הרה"ק ר' מאיר ז"ל "שהי' בכחו להוריד שרי מעלה". (מליצי אש – דגל מחנה אפרים)

בכרם החסידות אשר היה לו להבעש"ט הק', נטוע הי' בעוז נטע מפואר, אשר כפורחת עלתה ניצה, הבשילו אשכלותיה והדיפו ריחם למרחוק, ה"ה שלשלת הקודש לבית פרימשלאן -נדבורנא, אשר מקום של כבוד לה בערוגות הבושם אשר בגן העדן מקדמונו של עולם, כיין משומר, עתיק,  ונאדר בקדושה, נמשכה שלשלת זו ונשמרה מכל סיג ופגם "וידענו נאמנה קבלת אבות משפחת רבינו הקדוש אור המאי"ר מסוף העולם ועוד סופו האי ניהו צדיק מושל ביראת אלוקים אספקלריא המאירה כל סתום לא עממהו דין גליא רזיא כקש"ת מוהר"ר מאיר מפרימשלאן זצוקללה"ה "שמימי בית שני לא פסקו מהמשפחה ההיא דור אחר דור בעלי רוח הקודש", וכו'. (אור המאיר, ובשא"ס מובא בשם הרה"ק רבי יחיאל מיכל המגיד מזאלטשוב זי"ע)

אור המאי"ר

מרום קודש מחצבתו בבית רם ונישא, בית שהתאחדו ביה תורה וגדולה, ביתו של ציס"ע איש אלוקים קדוש ונורא רבי יעקב איש תם בן הרב הקדוש וטהור חסידא ופרישא מוה"ר דוד בן הקדוש עיר וקדיש די מן שמיא נחית רבינו משה השרף, בהקדוש רבי חיים צבי ולמעלה בקודש. אודות אבי רבינו ה"ה רבי יעקב איש תם יסופר, אשר במרתפי ביתו היו ספונים טמונים אוצרות מלכים ומטמוניות של כדים וחביות מלאים עד גדות במטבעות זהב, ורבי יעקב אשר מעודו היה דבוק אך ורק בעבודת יוצרו וקונו לא ידע במנינא דזוזא, וכאשר נצרך, שלח ידו אל החור ויקח די מחסורו. באחד הימים ניסהו מן השמים ונאמר לו שמן הנצרך לו לעשר את ממונו, ומן ההכרח היא למנות את אוצרותיו למדותם, ויען רבי יעקב ויבקש אם יכול לעשר מן האומר, ונענה אי אפשי, ויוסיף עוד להתחנן שזהו מן הנמנע לו מחמת עבודתו בקודש ופרישותו, והא ניחא לו אף בנתינת חצי מהונו לצדקה, ובלבד שלא יצטרך למנותם. ולאחר שגם בזה לא נענה הסכים בלב שלם ליפרד מהונו העתיק ובלבד שלא ליטרד בהבלי העולם, ומיד באורח פלא נעלמו כל החביות וכלא היו מעולם. בשכר זה זכה רבינו לנטועשלשה ארזים ויולדו לו ג' בנים קדושים וטהורים ה"ה רבינו זי"ע, ואחיו הקדוש אור מופלא ומוצנע רבי הערש פאטאקר זי"ע שהי' חבירו ואיש עצתו של מרן אלקי הבעש"ט הקדוש ואחיהם הקדוש רבי יהודה לייב שומר שבת זי"ע.

בבית גדול וקדוש זה נתגדל רבינו ונתעלה מעלות רמות בתורה ויראה טהורה, ויהי כאשר גדל השיאו אביו לזוגתו הצדקנית אשר אודותי' מסופר שידעה וזכתה בהכרת פני אליהו הנביא זל"ט אשר היה רגיל בבית בעלה הקדוש. בראשית ימיו הי' רבינו כדרכם של צדיקי קדמאי מכסה טפח וטפחיים מגדלותו ורוממותו, והי' איזה זמן סרסור בשוקא דמתא, מהלך מהכא להתם אחוז שרעפי קודש, וביני לביני שולח ידיו במסחר כדי צורכו. אמנם כי כן את אצילות נפשו וגדלותו לא יכל הסתר אפי' מבאי שוקא, והיו האיכרים הערלים מכנים אותו "מאירקו ספראוועדלאו" (מאיר הנאמן) מחמת ישרותו, והיו הכל חפצים להתעסק רק דרכו בידעם נאמנה אשר לא ירמה אותם.

ויהי באחד הימים נפל בדעתו של רבינו הקדוש שאם הוא עוסק בסרסרות אות היא כי אין לו ביטחון אמיתי בהשי"ת הזן ומפרנס ומכלכל, וכאשר דרש דרש מעודו, שראשית העבודה, "בראשית ברא אלוקים את" ר"ת הוא מהפ' "אשרי אדם בוטח בך", ומיד הסמיך לדרשתו עשיה ועקררגליו משבילי דשוקא ושם פעמיו לבית מדרשו לעסוק בתורה ועבודה כאשר אוותה נפשו. בחלוף זמן תם הכסף וגם המזון שהי' צבור בירכתי הבית, והיו בני ביתו ועולליו עטופים ברעב ומחסור, ורבינו שוקד על דלתי התורה ומינה לא יזוע, עד אשר ריחמו עליו מן השמים והנה אתא ובא לשוק איזה ערל ובאמתחתו כוורת דבש למכור, והיו כמה סוחרים שרצו לקנותה, אבל הערל באחת שחפץ למכרה אך ורק ל"מאירקו ספראוועדליווי", ודרש אחריו עד שנענה שמאיר זה כבר זמן כביר אינו בכאן ואם חפץ לדורשו ילך לביהמ"ד או אל ביתו לימלך בזוגתו, ואכן הלך הערל אל בית רבינו והציע לה את הכוורת, והיא בחשבה שזהו מסחר טוב מיהרה ושאלה משכנים את הסכום אשר חפץ, וכאשר הלך נפנתה לרדות הדבש והנה תחת מעטה דק של דבש נראה עץ נוקשה, ותעזוב המרדה בפחי נפש. ויהיה בערב כאשר שב רבינו מתלמודו סחה לו את דבר המעשה, ונענה רבינו שלכה"פ יפרקו התיבה וימכרו העצים, ויהי' בראותם כי כבדה היא מנשוא פירקו העץ, והנה מטמון גדול של אדומים חבוי בתוכו, אז אמר רבינו שאינו חפץ ליהנות ממעשי ניסים, ופיזרו לעניים. ושח ע"ז נכדו הרה"ק רבינו מאיר'ל מפרימשלאן את האוצר הזה גנזו מלכים ושרים גדולים בעד זקני, שכר מידת בטחונו הגדול. (אור המאיר -שיחות הצדיקים)

עם צדיקי דורו

אחר הימים, החל שמעו של רבינו הולך ומאי"ר למרחוק, והחלו לנסוע עדיו מכל קצוות הארץ. באשר היה תלמיד וחבר להאלוקי הבעש"ט הקדוש ומן בני היכלא דיליה, היו יחדיו ממתיקים סוד ומתהלכין ברזין עילאין. ויסופר אשר פ"א במוצאי שבת ציוה רבינו לאסור את מרכבתו ובקפיצת הדרך נסע בלילה אחד למעזיבוז, (כי אין אפשרות בדרך הטבע להגיע בלילה אחד כזה מרחק), ויהי בהיכנסו להבעש"ט אמר "באתי הנה למלווה מלכה והבאתי רפואה לבתכם אדל", אשר היתה בעת ההיא חולנית מאוד, אלא מאחר שברצוני לאכל בסעודה זו בשר, חפצי ומאווי שהיא תבשלם עבור הסעודה, הבעש"ט הסתפק מאוד אם תוכל שאת זאת מחמת חוליה, ויהי כאשר נכנס לחדרה לשאול על מצבה והאם תוכל לבשל לכבוד האורח הקדוש, ותען שעתה נתחזקה כאחד האדם ובעז"ה תוכל להעמיד קדירות. באותה עת נמו שני בני' הקדושים בעריסתם הה"ק הר"ר ברוך והה"ק בעל דגל מחנה אפרים, ויחל האחד לבכות מאין הפוגות, ותלך ותשא את הילד על ידה, וברגע זה החל גם השני בבכי' ותשא את השני האחים גם יחד בכוחותי', ומיד כאשר הרימה אותם נשמע רעש גדול וקרס הכותל ועימו התקרה והמעזיבה שמעל מיטתם וניצלו בע"ה ממוות לחיים. כשחזה הבעש"ט בנס הגדול הזה שח לרבינו ככל הנראה גילו לכם מן השמים כי מגלגלין זכות על ידי זכות ועל כן שלחו אתכם לכאן להציל את משפחתי. (מגילת יוחסין)

ובהזדמנות אחרת פרע הבעש"ט הק' את חובו בעת אשר הגיע לבית רבינו והי' בנו הה"ק רבי ארון לייב שהיה נער פעוט שוכב חלוש על מיטתו, וביקשה הרבנית מהאורח הקדוש שיברכו, וניגש הבעש"ט הק' אל הנער וישאלהו ההינך יודע מי אנכי, השיב הילד אכן, אתם האר"י הקדוש, ונהנה הבעש"ט הק' מאוד, ואמר לו בחיבה "געזונט זאלסטו זיין" ומיד חל שינוי לטובה, בבריאתו ולמחרתו שב לאיתנו הראשון. (ובספר דברים ערבים מביא בשם הה"ק בעל מנחת אלעזר שהמעשה של הבעש"ט עם רפואת הה"ק רא"ל היה בעת אחר כאשר הגיע אליו לתקן עולם במלכות שקי במלחמתם עם כת הפארנק, ואולי שני מקרים אמורים).

במלחמתם עם כת הפראנק שר"י.

ויהי בעת אשר צר היה לישראל מן כת הרשע הפארנקסטים שר"י, אחר הוויכוח הגדול ואחר שהמירו את דתם, נמלך הבעש"ט שאין עצה ואין תקווה אלא להעבירם מן העולם, ויתיישב מי יקום לי עם מרעים ומי יתייצב לי עם פועלי און, אז גילו לו מן שמיא אשר רק יחדיו עם הקדוש רבינו ר' מאיר הגדול ואחיו הקדוש רבי הערש פאטאקר, ונסתר א' ושמו ר' משה הרועה, (אשר הי' לפי גי' א' צדיק נשגב וקדוש, ולפי גירסא א' יהודי פשוט אשר להט קודש בקרבו ודבריו עשו רושם רב לעילא), ), יוכלו להעבירם, באשר כוחו של הכת בטומאה הי' גדול מאוד בעת ההיא. ויהי' כאשר הגיע הבעש"ט לפרימשלאן מצאו לרבינו מתבודד עם הקדוש רבי שבתי מראשקוב (בעל סידור ר' שבתי, וידוע שכאשר כותב מורי הכוונה על רבינו (מליצי אש)), ואז הוחלט לנסוע לקבץ את הצדיקים הנ"ל, וקראו להנסתר ר' משה הרועה לצאת יחדיו אל הנהר ושטו ברפסודות, ויחדיו התחילו בכוונות וייחודים לבערם מן העולם, ואז הרגיש בדבר איזה מכשף וכומר גדול, וילך ויבער שדה הסמוך למרעה הבהמות של רבי משה, ובפחדו על שמירתן שעליו הוצרך ר"מ לרוץ להצילם, ואז קרא הבעש"ט שהתפרדה החבילה מאחר שר"מ אינו איתם. (אור המאיר-דברים ערבים)

נכדו רבינו הס"ק הר"ר מרדכיל'י הפליג בגדלות זקינו ואמר "התנא רבי מאיר ורבי מאיר בעל האקדמות וזקיני רבי מאיר הגדול ונכדו דו"ז רבי מאיר'ל, הרי הם אותו רבי מאיר", (דברי ימי ישכר)

רבינו הקדוש השאיר אחריו חיבור גדול בפרד"ס התורה בשם יאיר אור, אשר לא הרשה להוציאו לאור עולם, ועוד נשאר בכתובים ממנו, כתב ספר תורת אלוקים מפורש, שכאשר רצו נכדיו להוציאו לאור עולם הבערה ללהב יצאת ושרפה הכתבים. ושח הה"ק רי"ד מבעלזא (להגאון רבי אברהם שטרן אב"ד נייהזל) שבכת"י הנ"ל היה רשום תחת התורות. "ע"כ אמר לי מט"ט", "ע"כ מיכאל" וכו', ששיחות מלאכי השרת היו המה. (מליצי אש)

רבינו הסתלק לגנ"מ ביום כב' מנחם אב שנת תקל"ג ומנו"כ בעיר פרימשלאן.

זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

[באדיבות מכון נחל אדניך זוטשקא]

נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון