בעקבות הסבר של משפטנים, הציבור החרדי מצפה לאמירה נחרצת שיש סימן קריאה בסופה, ולחוות דעת משפטית של היועמ"ש שהינו שומר תורה ומצוות ובניגוד לאחרים במערכת המשפטית כן מצפים ממנו להשמיע ברמה את מה שהוא מרגיש ומבין

פסק הדין שביטל את ההופעה "לגברים בלבד" בחיפה, עורר סערה תקשורתית. ביקורות קשות ונוקבות נשמעו כנגד כל המעורבים בהחלטה בצורה כזו או אחרת. הידיעה שהמערכת המשפטית בישראל פועלת באופן עקבי כחלק בלתי נפרד מאג'נדה ברורה שהסתערה על מדינת ישראל מתוך מגמה לחלן אותה ולהפוך את העם היושב כאן לכאחד העמים בית ישראל, הידקה טבעת חנק סביב צווארם של יהודים חרדים שחייהם הפכו להיות בלתי נסבלים. חדשים לבקרים עלו על הפרק סוגיות שהינן התערבות בוטה באורח החיים החרדי. אם בעבר החילוני דגלו בסיסמה "אל  תתערבו לנו בחיים שלנו", הרי בתקופה האחרונה הפכה הכפייה החילונית לבוטה יותר ומדאיגה, בפרט כאשר הזכות לקיים אירועים בהפרדה היתה מעוגנת בלשון החוק כפי שאכן הכריע השופט הלא יהודי בקביעתו בעניין ביטול האירוע בעפולה, הכרעה שבוטלה לבסוף מנימוקים של סמכות, ע"י ביהמ"ש העליון.

באופן עקרוני, בסוגיית הזכות לקיים אירועים בהפרדה,  קבע היועמ"ש אביחי מנדלבליט שאפשר יהיה לקיים אירועים בהפרדה. "יתד נאמן" אכן שיבח את קביעתו של היועמ"ש שהכיר וקבע בחוות דעתו כי באופן עקרוני, ניתן לקיים אירועים ומופעים בהפרדה, בכפוף להתקיימותם של תנאים שנוסחו תוך התחשבות במציאות המשפטית. לפי הגדרת משפטנים, תנאים אלו ניתן "לחיות עמם" גם מנקודת ראותו של הציבור החרדי.

אולם כאשר היה מדובר בביטול האירוע בחיפה, הייתה ציפייה גדולה בקרב הצבור החרדי שהיועמ"ש שהינו יהודי שומר מצוות, יביע את דעתו הנחרצת בפומבי ויבהיר באופן שאיננו משתמע לשני פנים כי קיום אירוע לגברים בלבד, אינו קשור בשום דרך ובשום צורה להדרת נשים וכי העתירות של שדולת הנשים אינן אלא טרור ליברלי טורדני שמיועד רק נגד הצבור החרדי ואינו מתייחס כלל לאירועים דומים במגזר הערבי למשל.

הביקורת הציבורית והתקשורתית הנוקבת על היועמ"ש נבעה בעיקר מהעובדה שהיועץ הינו אדם שומר תורה ומצוות שמעלתו היא היכולת להבין ולהרגיש שאירוע של שירי דבקות והתעלות כהכנה לקראת הימים הנוראים הוא אירוע דתי ולא הדרה, כשם שסירוב להציב "חזנית" ליד החזן בתפילת 'כל נדרי' הינו הלכה ולא הדרה. הרגשה כזו לא ניתן לתבוע מרבים אחרים במערכת המשפטית ואי אפשר לבקשה מסגנית היועמ"ש דינה זילבר למשל שיש לה אג'נדה מוכחת נגד הצבור החרדי ואורחות חייו, אבל כן ניתן לתבוע זאת מאיש משפט שומר תורה ומצוות, ומכאן פרצה הביקורת החריפה והנוקבת.

בעקבות הביקורת הקשה הגיעו פניות מכיוונם של מספר משפטנים שבקשו להסב את תשומת הלב לעובדה כי אי אפשר לנתק את החלטת היועמ"ש מהרקע המשפטי שבמסגרתו הוא פועל ולכן למרות היותו שומר תורה ומצוות, לא כל נייר עמדה שלו שאמור לשקף את החוק, יכול לשקף נאמנה את עמדתו של ציבור שומרי התומ"צ. אמנם כיהודים חרדים אנו מתפללים 'השיבה שופטנו כבראשונה ויועצנו כבתחילה', אך בעוונותינו לא הגענו לכך ובפועל, המציאות היא כי היועץ, בעת כתיבת חוות דעת הוא כפוף לשורה של כללים משפטיים, ובראשן הוראות חוק ופסיקה, ולא פחות חשוב מכך – "ירושה" לא מבוטלת של חוות דעת וניירות עמדה שהוגשו על ידי קודמיו.

ניירות העמדה של היועץ המשפטי לממשלה שהוגשו בעת האחרונה, טענו אותם משפטנים, התייחסו לשתי סוגיות – האחת, האפשרות לקיים אירוע בהפרדה, והשנייה, האפשרות לקיים אירוע "לגברים בלבד". בשתי הסוגיות הללו, השוואה בין ניירות העמדה הנוכחיים של היועץ לבין אלה שהוגשו על ידי קודמיו כמו היועץ ויינשטין, חושפת הבנה נכונה יותר בנושאים אלו לעומת המצב הקודם.

באופן עקרוני, היועץ הנוכחי כן מכיר באפשרות לקיום אירועים ומופעים בהפרדה ואף הביע הכרה עקרונית גם באפשרות לקיים אירועים ומופעים "לגברים בלבד", אם כי בחוות דעתו שניתנה בהתאם למציאות המשפטית הקיימת, נדרשת הצדקה כבדת משקל יותר. ואכן, למרות התוצאה שהכאיבה מאוד לצבור החרדי – ביטול האירוע בחיפה בגלל לחץ של שדולת הנשים, עדין על פי חוות הדעת של היועץ מנדלבליט ואגב, אף של בית המשפט, עדין לא נשללה האפשרות לקיים אירוע "לגברים בלבד", גם כאשר המארגן הוא רשות מקומית. "עצם האמירה 'לגברים בלבד' לא מצביעה בהכרח על פגם ופסול", נכתב בהחלטה. עם זאת כאשר הכוונה לארגן אירוע לגברים בלבד, נדרש מרשות המבקשת לקיים אירוע כזה, להסביר מהי ההצדקה ההגיונית לכך, ובין היתר, האם יש קשר בין אופי המופע והקהל לבין ייעודו לגברים, כתב משפטן בכיר. הסיבה העיקרית לביטול האירוע בחיפה נבעה (כך לפחות על פי פסק הדין) מהעובדה שהעירייה לא השיבה תשובה הולמת לשאלות בית המשפט, מדוע לקיים את האירוע לגברים בלבד.

הוי אומר: לטענת אותם משפטנים, עמדתו של היועמ"ש שיפרה את המצב הקודם במסגרת "היכולות המשפטיות" לעומת ניירות העמדה של היועמ"שים שקדמו לו הנוגעות לגבי קיום אירועים בהפרדה, כאשר אף 'יתד נאמן' שיבח את היועץ על החלטתו, וכך גם לגבי אירועים "לגברים בלבד", שהיועמ"ש אינו שולל את קיומם, כאשר ישנה לכך הצדקה. השאלה באלו תנאים בדיוק ניתן יהיה לייעד אירוע "לגברים בלבד", לא הוכרעה ע"י בית המשפט ולא ע"י היועמ"ש ואי אפשר להמנע מהחשש שהיהדות הנאמנה תאלץ להתמודד עמה גם בעתיד.

דווקא בשל כך ובעקבות ההסבר של המשפטנים, עדין הצבור החרדי מצפה לאמירה נחרצת שיש סימן קריאה בסופה, ולחוות דעת משפטית של היועמ"ש שהינו שומר תורה ומצוות ובניגוד לאחרים במערכת המשפטית כן מצפים ממנו להשמיע ברמה את מה שהוא מרגיש ומבין: אין קשר בין קיום אירוע לגברים בלבד ע"י הצבור החרדי להדרת נשים! זה נובע ממקום אחר ובאופן חד משמעי איננו מדיר ואיננו מפלה, אלא הוא חלק מאורח חיים ואמונה של קהל קדוש שמופלה ומודר בגלל אורחות חייו ובגלל אמונתו.

שורש הבעיה חייב להיפטר בחקיקה מתקנת וברורה מספיק גם לעיניו של שופט שינסה להתחכם בלשון החוק. בימים אלו כשאנו עומדים לפני בחירות, נציגי היהדות הנאמנה צריכים את הכח להקהל ולעמוד על נפשינו מפני העומדים עלינו לשנותנו ולפגוע באורח חיינו. כל קול יכול להוסיף מנדט, וכל מנדט יכול להכריע את כפות המאזנים – הלנו אם לצרינו. כל עוד לא זכינו שתתקבל תפילתנו "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה", זו השעה בה כולנו מחויבים להיחלץ חושים למערכה הגורלית, בה יקבע את נוכל לאכוף חקיקה שתאפשר לנו לחיות על פי אמונתנו ולהיות, או חלילה לחדול ולהמשיך לסבול מהצלפות המגלב המשפטי. מרנן ורבנן עיני העדה שליט"א כבר אמרו את דברם על גודל השעה והכריזו: מי לד' אלי!