היום הילולת האדמו"ר רבי אברהם חיים ראטה זצ"ל משומרי אמונים - ה' אלול

קדוש יאמר לו

ילקוט שביבי נוגה וביטויים נדירים שהביעו בהערצה גלויה גדולי וצדיקי הדורות על כ"ק מרן אדמו"ר בעל ה'חוקי חיים' משומרי אמונים זי"ע

מן המפורסמות היתה עבודתו בקודש של רבינו זי"ע וכחד מקמאי. מנעוריו ועד אחרית שנותיו עבד את קונו במסירות נפש ובאש תבערת קודש בל תתואר. כל רואיו עמדו משתוממים אל מול עוצם עבודתו בקודש. צדיקי דורו הביטו אחרי אחרי איש האלקים וענו אחריו: מקודש מקודש ואף הפליגו רבות בשבחו. במאמר שלפנינו לקטנו מעט מזעיר משבחו וכבודו של רבינו בעיני צדיקי הדורות ומקשרי הידידות שנרקמו בין רועי ישראל שבדורו של רבינו זי"ע ובדור שלפני כן. מן המותר לציין שבמסגרת יריעה קצרה זו שלפנינו לא נוכל להרחיב, ובעזה"י עוד חזון למועד להרחיב את היריעה.

מרנא אור העולם אביו הק' אדמו"ר הזקן זי"ע

תכלה הדיו והיריעה לגולל את מסכת הקשר האמיץ והחזק והאהבה הרבה ששררו בין כ"ק מרן רבנו הזקן בעל 'שומר אמונים' זי"ע לבין בנו יחידו וחמדת לבבו וממלא מקומו – כ"ק מרן רביה"ק בעל ה'חוקי חיים' זי"ע. ונלקט בקוצר אמרים כמה עובדין טבין:

רבינו הק' נתגדל על ברכי אביו הק' והשגיח עליו בעינא פקיחא שיתגדל בקדושה ובטהרה. ומלילה הראשון שנולד כבר שמר עליו ואסף מנין של חסידים ואנשי מעשה לתוך ביתו וציוה עליהם להיות נעורים בלילות, ולעסוק בתורה שיהא שמירה עילאה על התינוק. וגם הזמין מוהל מומחה יר"ש והיה יושב בבית רביה"ז כל השבוע ומסר לו כוונות וייחודים הכל להוסיף קדושה להרך הנולד.

רבינו בהיותו ילד רך היה ישן עם אביו במיטתו וכשהגיע חצות לילה ואביו הק' התחיל בעבודתו הק' בתיקון חצות וכדו' ואח"כ בשירות ותשבחות לה', אז נתעורר, ואביו נטל את ידיו ולקח אותו על ברכיו ובירך איתו ברכת התורה ולמד אתו ושר עמו את שירי דביקות מהחרדים ומעוד ראשונים, וככה נתגדל רבינו מקטנותו בדביקות בה' ובתורתו.

מעשה בכ"ק מרן אדמו"ר הזקן זי"ע שנסע פ"א לפקוד קברי הצדיקים סביבות מירון עם כל הקהל, כאשר הגיעו למערת שמאי, הורה רבינו שמי שחטא שלא יהין להיכנס כי בית שמאי היו תקיפין בבחי' מידת הדין ולכן צריכים להיות נקיים לגמרי בשביל להיכנס למערה, כמובן שכולם נרתעו מלהיכנס, אז פנה לרבינו: "דיר האב איך נישט געמיינט – די ביסט אפגעהיטן, אתה יכול להיכנס" [לא עליך היתה כוונתי – הרי אתה שמור וטהור, אתה יכול להיכנס].

רבינו הזקן זי"ע העיד על בנו יחידו רביה"ק זי"ע שבשמים יש לו דין תלמיד חכם. פעם ציווה רביה"ז למשמשו החסיד הנודע ר' משה גרשון גוטליב ע"ה שילוה את רבינו לביתו בליל שב"ק למחרת שאל רבינו את אביו הק' למה היו צריכים להטריח את משה גרשון ללוותי, ענה לו אביו שת"ח אסור לילך בלילה לבד, אמר לו רבינו ברוב ענוותנותו: אבא, אני לא ת"ח, ענה לו אביו הק': בשמים יש לך דין תלמיד חכם.

באגרת קודש שכתב רבנו הזקן לרבנו זי"ע שקיבל כח האמונה שהרבה צדיקים אחר ארבעים שנות עבודה לא זכו לכך.

רבה"ז זי"ע אמר על רביה"ק זי"ע "אתה קבלת מן השמים כח מיוחד בעריכת השולחן בש"ק שתוכל לרומם אפילו "א שטיק האלץ" (חתיכת עץ) לרום שמים שירגיש קדושה אפילו ללא שום הכנה לש"ק".

תיכף אחר נישואי רבנו הק' זי"ע הכין אותו אביו הק' לקבל את ההנהגה ברוחניות ובגשמיות.

בגשמיות: ביום ח' אדר תש"ה כשלשה חדשים אחר חתונתו, נתן אביו הקדוש רביה"ז יפוי כח כללי לנהל את כל עניניו והנני מעתיקו: אני החתום מטה הרב אהרן ראטה מירושלים ממנה על ידי כתב זה את בני אברהם חיים ראטה מירושלים לבא כחי החוקי והאמתי לכל דבר שהוא, והנני מיפה את כחו לעשות ולפעול בשמי את כל או אחת מן הפעולות הנזכרות להלן.

בא כחי הנזכר רשאי לחתום בשמי על כל בקשה והצהרה, שטרות חוב, קבלות, המחאות דואר, המחאות כסף, וכל מסמכים שהם, וכן רשאי בני הנ"ל להופיע בשמי ובמקומי בכל מקום שהוא בין בפני מוסדות הממשלה, בתי המשפט, ובכל משרדים ממשלתיים או אזרחיים או דתיים.

יפוי כח זה הוא כללי ובא כחי הנז' רשאי לפעול ולעשות בשמי ובמקומי כל פעולה שהיא, לקבל כספים, לקנות ולרכוש, למכור ולהעביר, כל רכוש שהוא, מבלי שום הגבלה, כי יפוי הכח הוא כללי.

הרשות בידי בא כחי הנז' למנות כרצונו בא כח אחר או באי אחרים על כל דבר ודבר שירצה או למסור יפוי כח כללי, לבטל את המנוי ולמנות אחר במקומו ולבטלו וכן הלאה, וכן למנות עורך דין ולפטרו.

והנני מאשר ומקיים מלמפרע ומקבל עלי לאשר ולקיים את כל מה שבא כחי הנז' יעשה ויפעל על ידי עצמו או על ידי בא כחו, בשמי ובמקומי.

ולראיה באתי על החתום בפני הנוטריון הצבורי בירושלים ביום 22 פברואר 1945.

ברוחניות: רביה"ז כתב לו אגרת גדולה שזה צוואה פרטית לבנו יחידו רבינו זי"ע, וגם נתן לו סמיכה להשקות צאן קדשים הצמאים לדבר ה': וזלה"ק:

והנה בני חביבי הלא ידוע לך שמנעורי כאשר לקחתי אל לבי לרצות על כל פנים להתרפק לילך בדרך מבקשי ה', ברחתי בכל כוחי מכבוד המדומה ומרומה ומשקר ממון כפי השגתי הדל, ותאות פרסום וכדומה משטותי והבלי זמנינו, ובקשתי וחקרתי וחפשתי שאזכה למצוא נקודת האמת וכו', וכמה מעות וכבוד הפקרתי בשביל זה, וכמה סבלתי עבור זאת הנקודה חירופים ובזיונות ונסיונות וכו', וכל ענין של שקר כמו תועבה לפניי, כי הגם כי אני מכניע עצמי תחת כל וכל, מפני שכך קיבלתי על עצמי להכניע ראשי תחת כל, רק תחת רבים מן הרבנים אי אפשר לי להכנע, כי המה מלאים גסותא דרוחא על חנם ולא דבר, הגם לא תואר ולא הדר להם לא בתורתם ולא במעשיהם וכדומה, ולכן קבלתי על עצמי על כל פנים להכנע תחת נכדם של צדיקים בעבור זכות אבותם יהיה מי שיהיה וכו', וידוע לך מכתבי תלמידי הק' ר"ר פנחס מקאריץ אשר תלמידו הצדיק ר"ר רפאל מבערשיד זי"ע הלך אל כל המפורסמים ולכל שיינע יודין, כי באמת זה סגולה גדולה שאין כערכה להכניע עצמו תחת בני אבהן ומפורסמים וכדומה וכו', וזה היה כח של צדיקי קדמאי שכולם הכניעו עצמם זה תחת זה, אבל קרוב לדור זה האחרון השפל, כאשר נפסק האמת והקדושה והעבודה, כל אשר בשם רב ורבי נקרא, וכל שכן אם נפל לו איזה ירושה של חסידים, בוודאי אין כבודו עוד ח"ו לילך ולהכניע תחת אחרים, ואין אני מדבר מן העולם, כי ממילא קיבלתי עלי שלא להתנהג בשקרי העולם בכל כחי בע"ה.

"ואליך בני חביבי ותנחומי נפשי כוונתי בדברי אלה, כי יצטרך לך עוד זאת, וד"ל, ה' יאריך ימי ושנותי, ובאם תלך בזה הדרך יזכה אותך הבורא שתוכל להשפיע בכוחך ומאורך שקבלת ממני לצאן קדשים הצמאים לדבר ה' והמחפשים עוד עבודת ה' וקצת נקודת אמת" וכו'.

והנני מוכן ומזומן בע"ה כל ימי חיי שיתן לי ה' כח בלי נדר להכניע עצמי תחת כל מאן דהו, הגם כי זה לא לפי כבודכם, אבל זכור דברי עמרם חסידא בסוף קידושין מוטב תיכספו בי בהאי עלמא, ולא תיכספי בי בעלמא דאתי, כי זה הכלל "בני יחידי אהובי וחביבי" כאשר אמרתי לתלמידי הרב מאדאניע בשעה שקיבל ברכת פרידה מאתי, וביקש ממני איזה דיבור שיזכור תמיד, ואמרתי לו תדע כי עם האמת לא הפסידו מעולם, ועם השקר לא הרויחו מעולם, וזכור מה שכתוב באמרי קודש מהקדוש מסטרעליסק זי"ע כי דבר שהוא אמת, אין צריך שום פעולה, כי נעשה הכל ממילא וכו', ואני השפל בכחי הדל בעקבותיהם אני הולך ואני רוצה לילך תמיד בע"ה וכו'.

"ועיקר בני אהובי וחביבי שלא תמכור האמת שלך ח"ו בעבור כל וכל והכל, כמו שכתוב אמת קנה ואל תמכור, מה שקנית מהאמת הזהר והזהר שאל תמכור ממנו כלום". עכ"ל.

ביום א' ב' ניסן תש"ז קרא רביה"ז לרבינו זי"ע לפני שנטל ידיו לסעודתו ואמר לו: בני יקירי הנני הולך לדרכי ואני מוסר לך את הכח שקבלתי ממורי ורבי הרה"ק מבלאז'וב ותנהל את העדה, ואני מוסר לך את כל הכתבים. ורבינו לא רצה לשמוע את זאת כי לא האמין שיקרה דבר כזה. אמר לו אביו הק' תשמע מה שהנני אומר לך ותקבל הכל עליך.

מורו ורבו הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע

בהגיע עת דודים זמן כלולות נישואי רביה"ק זי"ע עם הרבנית הצדקנית ע"ה, אשר נועדה להתקיים ביום השישי ערב שבת קודש כ"ב כסלו פרשת וישב שנת תש"ה. אביו הק' רביה"ז הזמין את כל האדמו"רים שגרו בארץ הקודש, ושלח את בנו החתן לתל-אביב להזמין בשמו את הרה"ק מבעלזא זי"ע, והרה"ק קירב מאד את רבינו וצוה להביא כסא עבור רבינו והושיבו על ידו ואמר: דער זוהן דארף זיצן אויפן ביינקל [הבן צריך לישב על הכסא] והרה"ק מבעלזא נתן לו מתנה ספר ראשית חכמה, והתנצל בפני רבינו זי"ע ואמר לו: תגיד לאביך שהייתי נוסע על החתונה, אולם נסיעה מתל אביב לירושלים קשה עלי מאד, אמנם אשלח שליח את אחי, כמו כן שלח איגרת מזל טוב לרביה"ז לקראת החתונה ושם כותב על רבינו "החתן החריף הירא והשלם" וכו'.

מדי יום ביומו נערכו סעודות שבע ברכות בהשתתפות צדיקים ורבנים נוספים שלא הספיקו להשתתף בשמחת החתונה, באחד מימי שמחת השבע ברכות השתתף הרה"ק מהר"ם מבילגורייא זי"ע בשליחותו של אחיו הרה"ק מרן מהר"א מבעלזא זי"ע.

רבינו היה כ"כ קשור באביו הק' שלא האמין שהעולם יכול להתקיים בהעדר אביו מן העולם, ותמה איך השמש האיר על פני העולם כשירד כה חושך בעולם והעולם היה חשוך בעדו, עד שקיים מה שכתב לו אביו באגרת המיוחדת שאברך צריך לחפש רבי ולהכניע את עצמו, אז נגמר בלבו למצוא את שאהבה נפשו עוד מנעוריו [שהיה לו משיכה לבעלזא] לנסוע ולהתקשר עצמו בכבוד קדושת מרן מהר"א מבעלזא. ואז אורו עיניו.

רבינו נסע בפעם הראשונה לחג השבועות להרה"ק מרן מהר"א מבעלזא בתל אביב לקבל מרותו עליו, חג השבועות חל אז ביום ראשון, והרה"ק קירב אותו מאד כשבא לקבל ברכת שלום, אמר הרה"ק מבעלז: "א חשוב'ער גאסט א חשוב'ער גאסט איהר זענט פארלאנדט'ן אויף שבת און אויף יו"ט". [אורח חשוב כב' מוזמן לשבת ויו"ט]. אחר התפילה ביום טוב הזמינו הרה"ק מבעלזא אל ה'מילכיגע סעודה'.

אחרי חג השבועות כשנכנס רבינו בקודש פנימה עם קוויטל ולקבל ברכת פרידה במעמד הרה"ק מהר"ם מבולגרייא זצ"ל, אמר לו הרה"ק מבעלזא בזה"ל: איהר זאלט פיהרען יודישע קינדער און איהר זאלט בענטשין יודין [כב' ינהיג עדת ישראל ויברך אותם]: אמר לו רבינו זצוק"ל בענוות קדשו: באתי לקבל שפלות רוח מהרבי, מה אני, הרי בימי קדם היו זורקים אברך כמוני, ענה לו הרה"ק: חלילה וחס ציהט צוריק פון דע ווערטער איהר זענט א הערליכער יוד א ירא שמים וחזר על אלו הדיבורים ג"פ, וקם הרה"ק על רגליו ואמר לו: איך בין אייך מסמיך. והרה"ק שח עמו שיחה ארוכה, ואח"כ כשיצא רבינו מן הקודש נשאר הרה"ק מבולגרייא בקודש פנימה לכמה זמן, ואח"כ יצא הרב מבולגרייא ואמר להמקורבים שבאו עם רבינו שאחיו הרה"ק אמר לו על רבינו בזה"ל: דער יונגער מאן איז דער ירא שמים פון דעם דור [האברך הזה הוא היר"ש של הדור]. – אכן מי שנכנס אצל רבינו הקוה"ט ראה והרגיש במוחש יראת ה'. רבינו היה מופלג ביראתו ובקדושתו ובטהרתו ויראת ה' היה תמיד נסוך על פניו.

הגה"ח ר' העניך פאדווא זצ"ל היה אומר תמיד להרה"ח ר' אברהם מרדכי יוזביץ ע"ה "דיין רבי האט פרוטקציה ביים רב".

זקינו הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל זי"ע

בהגיעו לפרק האיש מקדש, הציע החסיד המפו' בנש"ק ר' מרדכי הערש שמרלר ז"ל את השידוך עם נינת הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל זי"ע בת הרה"ק רבי מרדכי מזוועהיל זי"ע בעל יקרא דמלכא הרבנית הצדקנית מרת בתיה חיה ע"ה, רביה"ז היה מרוצה מאד מההצעה הזאת, ור' מרדכי הערש הכניס בזה הענין שדכנית מפורסמת שהיתה בימים ההם, רביה"ז התייעץ עם הרה"ק מרן מהר"א מבעלזא זי"ע בענין השידוך, ענהו הרה"ק בזה"ל: אין יחוס איז נישטא גרעסער פון זיי, זיי זענען נעשכיזע'ר אייניקלאך [ביחוס אין למעלה מהם כי נכדים של הרה"ק ר' מרדכי מנעשכיז].

באותה תקופה החלו לדבר בשידוכין בבית הרה"ק מזוועהיל, ועל הפרק עמדו שני הצעות מסויימות חשובות, והשדכנית פנתה אליהם והציעה הצעה שלישית – את רבינו זצ"ל, אבי הנערה הרה"ק ר' מרדכי זי"ע אשר לבו משך אותו מאד לגמור את השידוך, לא ידע לשית עצות בנפשו כי כולם היו מכובדים, הלך לשאול בעצת זקינו הק' האדמו"ר ר' שלומ'קה, וידוע שעל כל שאלה שהיה מגיעה אליו היה דרכו בקודש לומר שהוא צריך "ישוב" והישוב היה במקוה, אחר הטבילה היה עונה על השאלות והבקשות, ומשמשו בקודש הרה"ח המפורסם ר' אלי' רוט זצ"ל היה מציע לפניו השאלות כשהוא היה במקוה, והרה"ק טבל וענה על השאלות, בבחינת "אורים ותומים". וכן היה כאן בעת ההצעות של השידוכין, הרה"ק הלך למקוה, וטבל, וענה ואמר בזה"ל: שיאמרו להנכדה, אצל אחד תהיה לה כסף, ואצל השני תהיה לה כבוד, והשלישי בקודש תהיה לה יראת שמים.

והיה כשמוע הנכדה את התשובה שיצאה מפיו הק', ניגשה אליו ושאלה אותו: "מאין יהיה לי לאכול", ענה ואמר לה זקינה בזה"ל: ברויט וועט דיר קיינמאהל נישט פעלין [לחם לא יחסר לך אף פעם]. (ומעניין שרבינו זצ"ל סיפר תמיד שאף פעם לא חסר לו לחם אפילו בעת המלחמה בשנת תש"ח שהיה מחסור גדול בלחם, לא חסר לו לחם והיה לו לחלק להרבה יהודים לחם).

הרבי ר' שלומ'קה שמח מאד מהשידוך, בראותו את החתן שהיה מאיר כשמש בצהרים מרוב קדושתו על פניו המאירים, ומני אז היתה נפשו קשורה בנפשו. כל ההתחייבויות של השידוך ניהל הרה"ק ר' שלומ'קה והוא התחייב ליתן רהיטים, וחלק מהחתונה, ו"קעסט". והעניק מתנות חשובות להחתן ה"ה רביה"ק זי"ע, ואיידי דחביבא גביה נתן דברי ערך עתיקים שהיה לו בירושה מאבותיו הקדושים, כגון קופסת בשמים של כסף שהתיכו ממטבעות ברוכות מהבעש"ט הקדוש ומתלמידיו הקדושים, והמכסה של כסף מהרה"ק רבי מרדכי מנעשכיז זי"ע, והמכסה הזאת השתמש בה רביה"ק זי"ע בחג הפסח להטעציל תחת הגביע, [ורביה"ק זי"ע סיפר כשנתן המכסה לאביו רביה"ז זי"ע נשק את המכסה והיה לפלא כי רביה"ז לא נשק אפילו כלי קודש רק מכיון שזה היתה מהרה"ק מנעשכיז]. ועוד דברים חשובים. לימים העניק הרה"ק לנכדו רביה"ק זי"ע את ספר התהלים בו היה פועל ישועות.

לעת זקנותו של הרה"ק מזוועהיל סעדו נינו מקורבו ה"ה רביה"ק זי"ע ובפרט בהיותו על ערש דוי ועד יומו האחרון.

[יש לציין כי רביה"ק זי"ע הוריש בצוואתו מחפצי קודש של הרה"ק מהר"ש מזוועהיל זי"ע לבנו יבלחט"א כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א אשר שמו בקרבו.]

ביומו האחרון של הרה"ק מזוועהיל זי"ע הוא היה משמש אותו בביה"ח, ובלילה כשראה שהתחיל סימני ההסתלקות, ביקש מחו"ז אם הוא רוצה לשתות מה שהוא ואמר כן, ונכדו רביה"ק זי"ע הביא קצת חלב ובירך שהכל [כידוע שהרבה צדיקים בירכו לפני הסתלקותם ברכת שהכל], ותיכף ומיד ביקש רביה"ק זי"ע מחו"ז שיברכו, ובירך אותו ואת זוג' הרבנית ע"ה באריכות ימים ושנים טובים, ברכות רבות. והפסיק מלדבר כי כבר התחיל הגסיסה, ושלחו לקרוא את רביה"ז זי"ע, ורביה"ז הגיע והתחיל לומר פסוקי דרחמי, ונשמת וכדו' המובא במעבר יבק, וכשהתקרב היציאת נשמה אמר רביה"ז בחרדת קודש בקול בוכים קורע לב, שהמגיד הקדוש מזלאטשוב וכל פמליתו נמצאים כאן בחדר וכל אחד יהרהר בתשובה, ומי שמרגיש לא כראוי יראה לצאת, והרבה אנשים יצאו מהחדר מרוב פחד ואימה שנפלו עליהם, ורביה"ק זי"ע רצה לצאת אמר לו אביו הקדוש בהכירו את מעלת קדושתו אתה יכול להישאר.

 

זקינו הרה"ק רבי גדליה משה מזוועהיל זי"ע

השידוך של רביה"ק זי"ע עם הרבנית ע"ה נגמר בכי טוב באור ליום ה' ז' אדר שנת תש"ד בבית הסבא הרה"ק המפורסם רבי גדליה משה מזוועהיל זי"ע בהשתתפות הצדיקים העומדים מצד החתן והכלה. שמעתי מהרה"ח ר' ישראל רוזנצווייג שרביה"ז היה מאוד שמח ובעת התנאים חילק תפוחים לכל הקהל והשפיע אז הרבה השפעות טובות. ועוד שמעתי מהרה"ח הנ"ל שהוא שמע איך שרבינו הזקן אמר להסבא הרה"ק ר' גדליה משה בזה"ל: אני מעיד על בני שהוא שומר הברית שלא פגם מעולם. וכעין זה ויותר מכך הוסיף רבנו הזקן זי"ע להעיד בפני הרה"ק רבי גדליה משה זי"ע בימי השבע ברכות אחר נישואי רביה"ק זי"ע.

ומן הענין לציין כי בהגיע תור רבנו למלאות מקום אביו הק' שנסתלק לגנזי מרומים בו' ניסן תש"ז, הפציר בו הרה"ק רבי גדליה משה זי"ע מאד להמשיך את ההנהגה הקדושה והסמיכו על כך.

 

חותן המלך הרה"ק רבי מרדכי מזוועהיל זי"ע

את הידידות והערכה הגדולה שהיתה להרה"ק רבי מרדכי מזוועהיל זי"ע לחתנו הגדול רבנו הק' זי"ע נוכחתי לראות תמיד בעיני בהזדמנויות רבות, וידוע בבית זוועהיל כי מיום היכנס רבנו זי"ע לביתו בקשרי שידוכין היה חותנו מפליא את גודל קדושתו, וזכורני כמה וכמה פעמים שראיתי אותם מתוועדים וממתיקים סוד בלימוד בחברותא בסתרי תורה.

הרה"ק העריך מאד את כשרות המאכלים שהיה נהוג בפרישות גדולה ומופלגה בבית רבנו, ופ"א זכיתי להיות נוכח עת ישב רבנו זי"ע בסעודת ברית מילה בבית חותנו הרה"ק מזוועהיל, והרבי מזוועהיל שאל אותו בלחש לנוכח המאכלים אשר הגישו אל השולחן מה להביא לפניו וממה הוא נמנע לאכול וכל זה בדרך כבוד ובחשאי.

ונציין כמה עובדות מתוך שיחתו של הגה"צ רבי דוד גולדמן שליט"א מזוועהיל בני ברק [בנו של רבי מרדכי מזוועהיל, וגיסו של רביה"ק זי"ע] בשיחתו למערכת "אוצרות החיים": כד הוינא טליא, היה אאמו"ר זצ"ל שולח אותי להתפלל אצל גיסי הרבי זי"ע בירושלים עיה"ק, אבי זצ"ל אהב וחיבב "א ווארעמע דאוונען" ושלח אותי אכן אל המקום המתאים ביותר להגדרה כזאת.

אכן זכיתי להתפלל שם בקביעות, בהיותי ילד קטן, אהבתי לחזות בקודש את גיסי הגדול הרבי זי"ע, בעבודת התפלה במקומו המיועד לו, הרבי היה מתנועע בכל כוחותיו אנה ואנה, ביגיעה רבה ומתיקות עצומה. לימים שימש אבי זצ"ל כבעל קורא בבית מדרשו של חתנו הרבי זי"ע, כמו"כ היה תמיד משתתף בשולחנו הטהור של רבה"ק זי"ע בו' ניסן הילולת רבנו הזקן זי"ע.

הרבי זי"ע, כאשר היה מבקר אצל מורו ורבו הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע [הכוונה היא על ביקורים ושיחות במעונו], לקח עמו פעמים מספר את חותנו אאמו"ר זצ"ל, היה מה לראות כשהני תלת צדיקיא נפגשו יחדיו. כמו"כ מראות הוד קדומים עולים בזכרונותי, עת אני זוכר את הרבי זי"ע ביחד עם אבי זצ"ל עומדים ביום "שלוש עשרה מדות" וה"תשליך" שלאחריו אצל הרה"ק מבעלזא זי"ע מדי שנה בשנה.

הערכתו של אבי זצ"ל אל הרבי לא ניתן לשער ולתאר והיה נועד עמו פעמים רבות להמתיק סוד ולהיוועץ, הערצתו היתה עוד מימים ימימה למשל בעת שנולד אחי כ"ק האדמו"ר מזוועהיל-צאנז זצ"ל מארה"ב, היה זה בשנת תש"ז כאשר קם הרבי מה"שבעה" על אביו הרבי הזקן זי"ע, כיבד אבי את חתנו הרבי הצעיר, ממש בתחילת הנהגתו לשמש כסנדק בברית. ע"כ דברי הגה"צ מזוועהיל שליט"א.

הרה"ק הבבא סאלי זי"ע

אהבה גדולה ונדירה שררה בין רבינו ובין להרה"ק רבי ישראל אבוחצירא זצוק"ל. פעם הראשונה שביקר רבינו אצלו היה בשנת תשל"ב כששהה בתפרח בחדשי מר חשון וכסלו עם בעל אכסנייתו הרה"ח ר' חיים צבי פלדמן הי"ו ואז גילה הרב אבוחצירא לרבינו על התגלות נשמות של תלמידי הבעש"ט אליו ומאז נקשר קשר אמיץ וחזק ביניהם, כשבא רבינו בביתו בתפרח פתח את ספר הזוהר הק' ונפתח לפניו את המילים האלו: ישראל אשר בך אתפאר. אמר רבינו שבשמים מתפארים עם הצדיק הזה וזה סימן שהוא צדיק אמת.

בשנת תשל"ג במוצ"ש פ' וירא אור לכ"א חשוון נסע רבינו עם אנ"ש שבאו מירושלים לביתו נאוה קודש בנתיבות, והרב אבוחצירא קיבל את פני רבינו ונשק את הדיקנא קדישא של רבינו ואמר בקול רם: אני מקבל את כבודו כקבלת פני משיח ואחז ידו בידו של רבינו זי"ע והכניסו בביתו בפנים והושיבו על מטתו שישב והתעלסו באהבים, מזג כוס יי"ש לרבינו ובשבילו וברכו ברכת שהכל ונתן ידו לתוך ידו של רבינו ודפק עם כוסו בכוסו של הרבי ואמר שזה כריתת ברית שכורת עם רבינו ובירך הרבה ברכות להרבי. ושרו שירות ותשבחות, ואמרתי אז להחברים שהפגישה נראה כמו הפגישה שהיה ל"המנחת אלעזר" בפגישתו עם הס"ק רבי שלמה אליעזר אלפנדרי. המסיבה שהתה כשעתיים וחצי והרה"ק ליוה את רבינו עד מחוץ לביתו ונשק עוד הפעם את הדיקנא קדישא שלו.

כ"ק אדמו"ר רבי דוד אבוחצירא שליט"א בעת אשר סיפר לנו מזכרונותיו על הקשר המיוחד של זקינו הבבא סאלי זי"ע, אמר בין היתר "הסבא קדישא אהב מאוד את הרבי ושמר איתו סודות וגילה לו סודות ואמר לו דברים שלא אמר לאף אחד אף פעם".

כ"ק האדמו"ר רבי יקותיאל אבוחצירא שליט"א סיפר באזנינו בזה"ל: ראינו ביקורים רבים של אדמו"רים גדולים אצל הסבא הקדוש, אך הקירבה שראינו אל האדמו"ר זצ"ל לא ראינו אצל שום רבי.

נכד נוסף מנכדי הבבא סאלי זי"ע הוסיף לספר עוד פרט מן הקירבה הנדירה וההערכה הגדולה כי זקינו הק' בהיותו גדול בישראל ונערץ על כל מנהיגי ישראל באותם הימים, בשעה שהיה מעלה דברים מגדולים וצדיקים בני דורו היה מכנה אותם לפעמים בשמם הפרטי אולם בשעה שדיבר מ"הרבי משומרי אמונים" מעולם לא שמענוהו מוציא את שמו של רבנו מפיו כי אם בהערצה גלויה "האדמו"ר" או "האדמו"ר משומרי אמונים".

בשנת תשל"ג ביום ג' כ"ג מנ"א ביקר רבינו פעם שלישית אצלו להזמינו לשמחת כלולותיו  של בנו כ"ק אדמו"ר שליט"א מבני ברק ולהתברך ממנו. ורבינו הכין בכתב לקבל ברכתו מכיון שהגיע בתוך חמש שנותיו של אביו הק' שנפטר בגיל חמישים ושתים לא רצה רבינו שישמעו את בקשתו ע"כ הכין מכתב, ותיכף כשנכנס בתוך חדרו הקטן והושיבו אותו על מטתו שישב אמר הבאבא סאלי שהיה לו חלום שראה את אביו וזקינו וברכו אותו באריכות ימים ושנים וברכה זו הוא נותן לכבוד האדמו"ר ואל ידאג משנותיו של אביו, ורבינו כבר לא היה צריך ליתן לו את המכתב וראה את רוח קדשו של אותו זקן. וככה בכל שנה ביקר אצלו וכיבדו ושמח אתו.

בשנת תשל"ד במלחמת יוה"כ היה להבאבא סאלי ניתוח על המעיים ואחר הניתוח שהה למנוחה אצל חתנו הרה"ג ר' דוד יהודיוף ז"ל בירושלים, אחרי חג הסוכות שלח הבאבא סאלי לקרוא את רבינו אצלו ונסתגר עמו כשעה וחצי ואף אחד לא ידע מה ששוחחו שני הצדיקים האלו, אחרי פטירתו של הבאבא סאלי גילה רבינו שביקש ממנו שיאמר לאחר אריכות ימיו קדיש אחריו ונתן לו סכום כסף עבור הישיבה.

פ"א שלח אותי רבינו אל חתנו הרה"ג ר' דוד יודייף לאיזה ענין פרטי של רבנו, אמר לי הנ"ל שחותנו אמר לו כשמשיח יבא אז יבינו מי הוא הרבי משומרי אמונים.

בשלהי שנת תשמ"ג נסע רבינו אצלו הוא היה חלש מאד ולא יכל לירד מהמיטה ואז כבר נגמר הביהמ"ד החדש אבל הוא לא נכנס אף פעם לשם, רבינו עמד להתפלל מנחה לפני התיבה מכיון שהיה בשנתו של אמו ע"ה, ומיד כשהתחיל רבינו להתפלל קם הבאבא סאלי ואמר למשמשו שיכניס אותו לביהמ"ד אני מרגיש שהשכינה שם והכניסוהו על כסא גלגלים והביט כל אותה העת על רבינו, אחרי התפלה התעלס אתו באהבים וראו פניו מאירים שנשתנה צורתו משמחה בראותו את הרבי ונשק את הדיקנא קדישא שלו.

[נערך ע"י הרב אלעזר חנון שליט"א באדיבות מערכת אוצרות החיים דחסידי שומרי אמונים]

נערך והוגש ע"י הרב יוסף חיים אוהב ציון